בתוך שנים אחדות לא יהיה זה נדיר לפגוש אנשים בריאים, בני 110 כך טוען מחקר חדש מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. בני האדם תמיד רצו לדעת מהו הסוד לאריכות ימים, או יותר נכון, מהו הסוד לאריכות ימים בשמחה ובבריאות טובה. המחקר טוען כי יש להתמקד באייך מהנדסים מחדש את הסביבה, כדי שהבחירה בשמחה תהיה קלה עבורם.
בסופה של פרשת 'ויחי' מספרת התורה על פטירתו של יוסף בהיותו בגיל מאה ועשר שנים "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים" (בראשית, נ' כ"ב). חז"ל נתנו טעמים שונים מדוע נפטר יוסף כשהוא בן מאה ועשר, בעוד שאר האחים האריכו ימים עד מאה ועשרים שנה!? וכפי שרואים מסדר הדברים בפסוק "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" (שמות, א' ו), ראשון מופיע יוסף ואחריו האחים. בתלמוד נאמרו שתי תשובות לשאלה זו "מפני שלא מיחה בכבוד אביו, דקאמרי ליה, "עבדך אבינו", ולא אמר להו ולא מידי (יוסף לא מחה כשהאחים מכנים את אביהם בפניו בתואר 'עבד'), טעם אחר, "מפני שהנהיג עצמו ברבנות" (ברכות, נ"ה, ע"א). בעל ה'תורה תמימה' ביאר על פי 'פרקי דר' אליעזר', שחייו שכיוון ששמע עשר פעמים מפי המתורגמן "עבדך אבינו", חמש פעמים מהאחים, וחמש מהמתרגם נענש (פרק כ"ט). הרב קוק בספר 'עין אי"ה' מבאר את טעם התלמוד שתלה את עונשו בשררה שנהג יוסף, הרב ביאר שיש אנשים שכאשר הם מכוונים עצמם אל משימות וייעודים גדולים וחשובים, שוכחים את הפרטים הקטנים, אך באמת חסרונם של הדברים הללו גורם למכשולים רבים בדרכם להשגת השלמות, עד שזה מביא לקיצור ימיו ושנותיו של האדם. יוסף היה שקוע במטרה שעתידה להשפיע על ההיסטוריה, יוסף מבין שהוא בשליחות חשובה, לכן הוא חושב כי אין זה נורא מה שהוא שומע מאחיו שאומרים על אביו 'עבדך', זה נראה לו פרט קטן ולא משמעותי מול המשימה הגדולה. המחשבה הזו, אומר הרב קוק היא שגיאה כללית "שחובת האדם השלם הוא, ששום שאיפה היותר גדולה לא תבלע את הצרכים היותר קטנים ואין לך דבר שאין לו מקום". וזאת היא בכלל תכלית ההרחקה של ההתנהגות ברבנות, האפשרית גם כן למי שעומד למלא את החובות היותר רמות של המין האנושי. ועל זה נאמר בפרשת המלך שיכתוב לו ספר תורה, "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל", ששאתו נפשו אל משאות נפש רמים לא יניעוהו מהחיובים הכלליים שאינם כלל בערכם, ועל זה נאמר "למען יאריך ימים על ממלכתו".
מאז 1840 תוחלת החיים של האדם גדלה בשנתיים בכל עשור. לפני 150 שנה תוחלת החיים הממוצעת הייתה בערך 40 שנה ועכשיו 80. אדם בן 60 שבריאותו מושלמת כנראה יחיה עד גיל 94. המדגם שבחן נעשה אמנם רק בשבדיה, אבל הוא משמש מודל-מייצג לכל המדינות המתועשות שבעולם. אדם
הגמרא בברכות אומרת קודם לכן "שלשה דברים [המאריך בהן] מאריכין ימיו ושנותיו של אדם המאריך בתפלתו, והמאריך על שלחנו, והמאריך בבית הכסא" (ברכות, נ"ד ע"ב). 'המאריך על שולחנו', פירש רש"י "שמתוך כך עניים באין ומתפרנסים" הדאגה לרווחת האחרים מעצימה את נפש האדם ומאריכה את חייו. 'המאריך בבית הכסא', מסביר רש"י "שרפואה היא לו". שני הדברים הראשונים מוצאים ביטויים במחקרים עדכניים, אדם שעוסק בתפילה וברוחניות קושר עצמו בעולמות רוחניים, בכך מעצים את נפשו ורוחו. כל המחקרים הוכיחו כי לאמונה, יש כוח מרפא ואף מאריך חיים. הסיבות העיקריות לממצא זה, תמיכה חברתית, אדם המבקר בקביעות בבית הכנסת הוא בעל קשרים ענפים יותר, ואף נהנה מתמיכה רגשית ומצורות אחרות של סיוע חברתי, ביחס לאדם שאינו מבקר בבית הכנסת. תפילה, מדיטציה, ופעילויות רוחניות אחרות, עשויות לסייע להתמודדות עם אירועים מלחיצים וגורמי חרדה אחרים בחיינו.פעילויות דתיות עשויות לעורר רגשות חיוביים, המשפיעים לטובה על המערכת החיסונית ועל גורמים פיזיולוגיים אחרים המשפיעים על בריאותנו.מעורבות בקהילה הדתית נמצאה כגורמת להערכה עצמית גבוהה יותר, לתחושת ערך עצמי וליכולת לשלוט על חיינו וגורלנו. האמונה עשויה לגרום להסתכלות חיובית על החיים המועילה לאיכות החיים ולבריאות. מה העניין בדבר השלישי שהגמרא מציינת, 'המאריך בבית הכסא'?! הרב קוק מסביר שישנם אנשים שבהיותם עורגים אל תכלית המעלות הם שוכחים שהם בני אדם, ואם לא יתנו דעתם אל צרכי האדם החומריים "גם הקטנים שבהם" הם עלולים לקעקע את כל בניינם. לכן, זאת היא ההערה הנפלאה הראויה לחכמי לב אשר בשכלם וטהרתם לבם במרום ימריאו, "לבלתי לשכח את כל ענייני גופם גם-כן…". וכל אדם באשר הוא צריך לדעת שהוא נתון בגוף ולכן "כל צורך קטן מצרכיו החומריים צריך שלא יקטן בעיניו מהתעסק בהם כראוי, ורק אז יעלה בידו אושר הגוף והנפש..", ולשם דוגמא לאחד מתנאי הגוף השפלים אמרו חז"ל 'המאריך בבית הכסא' ומזה ילמד האדם על כל העניינים השפלים, שגם כשהוא נמצא במצב מרומם של עיסוק במוסר בחכמה ובנדיבות שלא יבוז לקטנות כאלה. (עין אי"ה, שם).
מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד במשך כ-80 שנה מצא כי הגורם המפתיע לחיים ארוכים ומאושרים הוא חיי חברה עשירים. החוקרים מצאו כי יחסים אלה עזרו לשמור על בריאות פיזית ומנטלית יותר מאשר כסף, השכלה או אפילו גנים ונתנו שלושה טיפים לשמירה על מערכות יחסים לאורך זמן. עוד הוכח כי קהילתיות ומשפחתיות הינן פקטור מרכזי לאריכות ימים.
הסיבה לתוחלת חייו של יוסף נרמזת בתורה "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל-בית אביו" (בראשית מ"ז, י"ב). זה מעשהו הגדול של יוסף – כלכלת בית ישראל במצרים, זהו אחד משלוש הדברים המאריכים חייו של אדם, 'המאריך על שולחנו', וכפירוש רש"י "מכלכל ומפרנס את העניים", אם כך מדוע נפטר יוסף ביצור ימיו יותר מיתר אחיו, בן מאה ועשר שנים?!, אך נראה מהפסוקים שההרמוניה המשפחתית שהייתה בחיי אביו התערערה, לאחר הסתלקותו של יעקב אבינו, נבקעים לכאורה סדקים בחומת האחדות וההרמוניה, "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, כִּי מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. וַיְצַוּוּ, אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר, אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר… ָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּך… וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו" (שם, נ', ט"ז'-י"ז). בשום מקום לא נאמר שיעקב צווה צוואה כזו, דומה שהם מפחדים שמא יאונה להם רע עכשיו כשאביהם לא בחיים. מה גרם להם לחשוב כך? המדרש משיב, "שכל זמן שהיה יעקב אביהם קיים, היה אוכל עמהם והם עמו, וכיון שמת פירש מהם (מדרש אגדה, פרק נ', סימן ט"ו). המשפחה הייתה מתכנסת לארוחות משותפות שהופסקו עם מות האב. בפסיקתא תירץ בדרך שונה, "בעלייתם אל ארץ ישראל נטה יוסף מן הדרך והלך וצפה בבור שהשליכוהו אחיו, אמרו עדיין השנאה בלבו, והשב ישיב לנו. האחד שהשלכנו אותו בבור, והשני שמכרנו אותו: את כל הרעה. שאמרנו טרוף טורף יוסף (ויחי פ"נ סי' ט"ו), כלומר, כששבו בחזרה מקבורת אביהם בחברון יוסף פרש מהם והלך לראות את הבור אליו הושלך בשעתו. האחים פירשו את המעשה. ומדוע יוסף אכן צפה בבור בדרכו חזרה מארץ ישראל למצרים? אומר המדרש שזה היה משום שבירך ליד הבור "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". האלשיך ביאר את חששם של האחים, מתוך דיוק בפסוק, ממנו הסיק כי לא הלך עוד בחברתם, "רק הוא לבדו והם לבדם, עתה הבינו, שכל שחיבר ביניהם היה אביהם, וכשמת, גם המשפחה נפרדה". תיאור נפלא תיאר ר' שמשון רפאל הירש, את הקשר הבין דורי שלעיתים מתערער עם הסתלקות ההורים, שכל זמן שההורים חיים נמנעים הבנים לריב, אבל לאחר מותם המצב עלול להשתנות "כל עוד מרוכזים הבנים סביב אב או אם, הריהם מוצאים בהורים את משען דבק האחדות. חילוקי דעות זעירים מצויים גם בין בנים הגונים, אך כל עוד חיים ההורים, יתרחקו הבנים ממחלוקת למען הוריהם. אחרי מות ההורים יתרופף הקשר. אין הם מרבים עוד להיפגש, הרי הם נעשים זרים זה לזה, משעה שאב ואם חדלו לעמוד במרכז. קל – וחומר שכאן לא היה זה אלא טבעי. האחים "ראו", הרגישו שאביהם איננו. אדם שעשה עוול לחבירו, והלה איננו מסביר לו פנים בייחוד, הרי הכרת אשמתו תביאנו להאמין כי יש בלבו עליו". אם כן סיום ספר בראשית מתאר את המצב לאשורו, התורה מספרת על יוסף ומשפחתו "וירא יוסף לאפרים בני שלשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף", יוסף ראה דורות של צאצאים מבניו מנשה ואפרים – זו כמובן ברכה של אריכות ימים, התורה אינה מתארת את אחיו ומשפחת יעקב, יוסף והאחים נושאים עמם את טראומת סיפור המכירה והשתלשלותה וזו תלווה עוד שנים רבות את משפחת יעקב ואת כלל ישראל.