פרשת ויצא – פונדקאות עם מסורת

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש בראשית, עלון בית החולים, ויצא

אישה הנושאת ברחמה היריון עבור אישה אחרת, במטרה למסור את היילוד לאחר הלידה לאישה אחרת, נקראת אם פונדקאית, אם מאחסנת, אם חליפית, או אם נושאת. הפונדקאות מאפשרת לזוגות שמסיבה כלשהי אינם יכולים להרות וללדת להביא ילדים לעולם בעלי מטען גנטי כשלהם. הסיבות בגינן מבקשים זוגות להיעזר בשירותיה של פונדקאית הן בעיקר רפואיות (גופנית או נפשית), כגון נשים ללא רחם, שחלות או ביציות, נשים שההיריון עלול לסכן באופן משמעותי את בריאותן, נשים שסבלו מהפלות חוזרות, וגם נשים שחוו טיפולי פוריות כושלים רבים מופנות לטיפול בעזרת פונדקאות.

בפרשת השבוע מתארת התורה את לידת השבטים, סיכום ופירוט הלידות ניתן למצוא בפרשה הבאה, פרשת וישלח "ויהיו בני יעקב שנים עשר בני לאה, בכור יעקב ראובן, ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולון, בני רחל, יוסף ובנימין, ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי, ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם" (בראשית ל"ה כ"ג-כ"ו). אם נשווה את הרשימה הכוללת, הניתנת בפרשת וישלח, לעצם הסיפור בפרשת ויצא, יתברר לנו שהבנים נולדו בסדר הבא, בני לאה – ראובן ושמעון, לוי ויהודה. בני בלהה, שפחת רחל – דן ונפתלי. בני זילפה, שפחת לאה – גד ואשר. בני לאה – יששכר וזבולון, והבת דינה, שאינה נזכרת כלל בפשרת וישלח, בנה של רחל – יוסף. בשונה מן הבנים בהם נימק הכתוב עצמו את טעם השמות, אם בשל יחסה של האם ההרה לד', "כי ראה ד' בעניי" (שם כ"ט ל"ב) ומכאן השם ראובן. אם בשל מערכות היחסים בין האמהות "נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחתי גם יכלתי" (שם ל' ח'), ומכאן השם נפתלי לבנה של שפחת רחל זילפה. ואם בשל מערכת היחסים שבין האם, לאה, לבין הבעל יעקב, "הפעם ילוה אישי אלי" (שם כ"ט לד") לוי, ראוי לציין שבכל המקרים השם ניתן על ידי האם או על ידי הגבירה, ואילו בלוי נאמר "על כן קרא שמון לוי" (שם כ"ט ל"ד), רש"י הרגיש בקושי באמרו: "בכולן כתיב ותקרא וזה – כתוב בו קרא" (רש"י שם). כאן אין רש"י נוקט את דרך הפשט, אלא הוא מביא מדרש אגדה. לפי המדרש נקבע כאן השם שלא על פי ההווה, אלא על שם העתיד. האברבנל בפירושו כותב "והנה אמר, על כן קרא שמו לוי – להגיד שראובן ושמעון – לאה קראה שמם, אבל לוי קרא שמו יעקב, כי הוא בשמחתו הסכים עמה שילוה אליה". ויתכן שעיקר קריאת השם הייתה על ידי לאה, האם, שכן עיקרו של השם מצוי באותו משפט המביע את טעמו של השם, וזה ניתן על ידי האם, וכדבר טפל לטעם הוא, שהאב קרא את השם. גם זבולון נקרא על שם מערכות היחסים שבין האם והאב "עתה יזבלני אישי" (שם ל' כ'). כל השמות מוסברים אפוא, אך מפליא הדבר, ששמה של הבת דינה, אינו מוסבר, האגדה, כדרכה, באה גם אצל שם דינה לפרש את שסתם המקרא. וכמו כל שמות הבנים, מוסבר גם שם הבת, על פי היחס שבין האחיות או על פי היחס לבעל או לשם יתברך. וכאן מוסיף רש"י, על פי המדרש, קו נוגע עד לב לדמותה של לאה, היא שהייתה המקופחת והאומללה, דואגת לכבוד אחותה ודנה דין בעצמה ואמרה: "…אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה" (רש"י שם כ"א) לאה, הדואגת לכבוד אחותה רחל, אם בנתינת הסימנים כשהוחלפה ונמסרה ליעקב בתורת רחל, המשיכה וכעת דנה דין בעצמה ואמרה, אין זה מן הראוי שאלד אני בן נוסף, שביעי במספר, שהרי בכך לא תהא אחותי רחל אפילו כאחת השפחות, שילדו כל אחת מהן שני בנים, ונהפך הבן שברחמה לנקבה.

קיימים כמה סוגים של פונדקאות: "פונדקאות מלאה" או "פונדקאות הריונית" – היא נשיאת עובר על ידי אישה – האם הפונדקאית, אשר נוצא מביצית שאינה שלה, אלא ביצית של תורמת אלמונית מוכרת. "פונדקאות חלקית" או "פונדקאות מסורתית", היא הפריית האישה, בדרך כלל באמצעות הזרעה מלאכותית, על ידי גבר, שהיילוד יימסר לו על פי הסכם מראש. בהסכם זה האישה מוותרת מראש על פרי ביטנה תמורת תשלום. בספרות המחקר העברית היא נקראת גם תחליפאות, והאישה נקראת "אם תחליפית".

מסורת אחרת מלמדת שהתהפכו ההריונות, מסורת זו מופיעה בתרגום יונתן בן עוזיאל (תנא בדור הראשון של התנאים, שחי כמה עשרות שנים לפני חורבן בית שני, ותרגם את הנביאים לארמית. היה גדול תלמידיו של הלל הזקן. קברו מצוי בעמוקה שבגליל) וכך פירש "וּמִן בָּתַר כְּדֵין יְלֵידַת בְּרַת וּקְרַת יַת שְׁמָהּ דִינָה (ולאחר מכן ילדה בת וקראה שמה דינה) אֲרוּם אַמְרַת דִין הוּא מִן קֳדָם יְיָ דִיהוֹן מִנִי פַּלְגוּת שִׁבְטַיָא (גזרת שמיים היא שממני יצאו חצי מן השבטים, ששה שבטים) בְּרַם מִן רָחֵל אַחֲתִי יִפְקוּן תְּרֵין שִׁבְטִין הֵיכְמָא דִנְפָקוּ מִן חָדָא מִן אַמְהָתָא (מן הראוי שאחותי תהא כאחת השפחות ותלד לפחות שני בנים כמספר הבנים שילדו השפחות) וּשְׁמִיעַ מִן קֳדָם יְיָ צְלוּתָא דְלֵאָה וְאִיתְחַלְפוּ עוּבָּרַיָא בִּמְעֵיהוֹן וַהֲוָה יָהִיב יוֹסֵף בִּמְעָהָא דְרָחֵל וְדִינָא בִּמְעָהָא דְלֵאָה" (ושמע אלוקים את בקשת לאה והתחלפו העוברים במעיים, עוברה של רחל שהיה ממין נקבה, ניתן ברחם לאה, ואילו של לאה, שהיה ממין זכר ניתן ברחם רחל) (יונתן שם ל' כ"א) לפי מסורת זו, לאה ורחל היו בהיריון בו זמנית, החילופין היו בהעברת עובר מרחם אחת לחברתה. פונדקאות עתיקת יומין ניתן למצוא כבר בסיפור המקראי בו מתואר שאישה שלא ילדה תיתן לבעלה את שפחתה כדי "להיבנות ממנה". שרה אמנו, מוסרת את הגר שפחתה לאברהם "ותאמר שרי אל אברהם הנה נא עצרני ד' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה…"(בראשית ט"ז א'-ד'). רחל הרואה את אחותה לאה, יולדת פעם אחר פעם "ותקנא רחל באחותה, ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי"(שם ל' א') מוצאת פיתרון למצוקה "הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה אנכי ממנה" (שם ל' ג') השפחה אינה אלא פונדקאית שתרמה את רחמה לצורך העמדת הצאצא ותו לא. לאה בעקבות רחל כשראתה שעמדה מלדת מציעה גם היא ליעקב את שפחתה לאישה"…ותקח את זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה…"(שם ל' ט') לאחר שנולד הבן "ותאמר לאה בגד ותקרא שמו גד" שם ט'),ולאחריו אשר "ותאמר לאה  באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר" (שם י"ג).

הפונדקאות והסדר הפונדקאות הם תהליכים שלהם משמעויות מוסריות מורכבות. האם הפונדקאית עוברת תהליכים רפואיים מורכבים ומסכני בריאות, בהם: הריון, הפריה חוץ גופית, וטיפולים הורמונאליים. כמו כן, היא מוותרת על מרכיבים מחירותה, בהסכמה לפיקוח קפדני על אורחות חייה במהלך ההיריון, ולעיתים אף להעתקת מגוריה למרפאה מיוחדת למשך תקופת ההריון, בסופו של התהליך היא מוסרת את היילוד לאישה או גבר אחרים, במהלך שבנסיבות אחרות, וללא הסדרה חוקית מיוחדת, היה  נאסר בשל סחר בתינוקות.

המורכבות הנוצרת עקב הפיצול בין אלה שאימהותן מבוססת על קשר גנטי לבין הנשים שאימהותן מבוססת על קשר פיזיולוגי, גורמת בשלב הראשון לאי בהירות בקביעת המעמד האימהי, ובשלב השני, כפועל יוצא, נוצר קושי בקביעת ייחוסו הטבעי של הנולד. השאלה המרכזית מן ההיבט ההלכתי, היא מי משתי הנשים המעורבות מבחינה ביולוגית ביצירת הוולד נחשבת כאם, האישה אשר תרמה את המטען הגנטי ליצירתו, או שמא זו שנשאה אותו ברחמה חודשים ארוכים והביאה להולדתו. התשובה לשאלה זו רלוונטית במיוחד בהקשרים הלכתיים בהם יחסי קרבה משפחתיים נקבעים על יסוד הקשר הטבעי. קביעת אמהות על סמך היחס הביולוגי נוגעת למספר רב של דינים הלכתיים מהותיים ויסודיים, כגון: לדיני עריות – מי נחשבים כקרובים שאסורים בחיתון. לדיני ירושה – את מי מהאימהות יורש היילוד. לקביעת מעמדו הלאומי של הנולד – כאשר אחת האמהות נוכריה והשנייה ישראלית או להפך, לעניין כשרות הייחוס – כאשר האחת פסולה לבוא בקהל והשנייה כשרה או להפך, לעניין פדיון הבן – בהיות אחת ישראלית והשנייה לוויה או להיפך, או כאשר שתיהן ישראליות, ואחת מהן כבר ילדה קודם לכן. שאלת קביעת המעמד האימהי נתונה במחלוקת הלכתית, ואינה מוכרעת לכאן או לכאן. אותה מסורת לפיה נעשה לרחל נס, וילדה את יוסף, שהיה בנה הגנטי של לאה, ואילו לאה ילדה את דינה, בתה הגנטית של רחל. נמצא שמה שהיה מציאות ניסית גרידא, הפך בתקופתנו למציאות רפואית שכיחה למדי. אך, כאמור, כבר בימי הבניים שאלו בעלי ההלכה את עצמם מהן תוצאותיה המעשיות של מציאות זו. כך, ר' יעקב בן אשר, בעל הטורים, סבור שמשום "שעיקר הריון של דינה היה בבטן רחל", היא נחשבת אימה מבחינה הלכתית (פירוש הטור הארוך בראשית מ"ו פס' י'). יש מן הפוסקים מי שהתייחסו לשאלה העכשווית והסיקו מן האגדה מסקנה הלכתית השונה מזו של בעל הטורים. לדעתם, האם הנושאת הוולד ברחמה היא הם מבחינה הלכתית, שהרי יוסף נחשב לבנה של רחל (שו"ת הרב"ז שפרן, חלק התשובות של בנו, סי' ה', שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ט, סי' מ'). אך יש הדוחים את הראיה מן האגדה, משום הכלל: "אין למדין הלכה מאגדה" (הרב יהושע בן מאיר, הפריית מבחנה- ייחוס העובר הנולד לאם ביולוגית ולאם גנטית", אסיא י"א (תשמ"ו) עמ' 25, הערה 8).

ב1996 נתקבל בכנסת חוק הסכמים לנשיאת עוברים, עניינו של חוק זה הוא הפונדקאות, וכפי ששמו מעיד עליו, הוא מתיר לערוך בישראל הליכי פונדקאות בתנאים מגבילים ובפיקוח המדינה. החוק מתנה את הפונדקאות בכמה תנאים, ההורים המיועדים הם איש ואישה שהם בני זוג, שלא תהא האם הנושאת קרובת משפחה של אחד ההורים המיועדים, מקור ההפריה הוא של האב המיועד, והביצית אינה של האם הנושאת, האם הנושאת היא בת דתה של האם המיועדת.

הפוסקים מציגים קשת רחבה של דעות בעניין ייחוסו של הוולד מצד האם, וניתן לומר כי מגוון הדעות בנושא תואם במדויק את מספר האפשרויות שעשויות להתקיים מבחינה תיאורטית. רוב הפוסקים בני זמננו סבורים כי היולדת נחשבת כאם, גם במקרים בהם היא אינה האם הגנטית. רוב הסוברים כן נסמכים בפסיקתם על סוגיית "שני אחים תאומים" . "שני אחים תאומים…הייתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מייבמין אבל חייבים משום אשת אח" (בבלי יבמות צ"ז ע"ב) המקרה הנדון בסוגיה הוא של תאומים אשר בזמן העיבור היו האם והאב נוכרים, אולם במהלך ההיריון האם התגיירה, כך שהתאומים נולדו לאישה יהודיה, איסור אשת אח הוא איסור מפורש מדאורייתא, והוא חל על התאומים, כי הם נחשבים כאחים מצד האם, ומיוחסים אחר היולדת היהודייה, ולא אחר האם הגנטית שהייתה נכרייה. חלותו של איסור "אשת-אח" ביחס לתאומים מספקת את ההוכחה הדרושה, ומורה על כי קשר היוחסין מצד האם נרקם בעת הלידה (שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ט סי' מ', הרב ז"נ גולדברג "ייחוס אמהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת", תחומין ה' (תשמ"ד), עמ' , 248, ובספר נשמת אברהם כתב משמו של הרב אלישיב שנראה שהאישה היולדת היא האם, ח"ד אבהע"ז סי' א' ס"ק ו' 9 עמ' ל', ובסי' ה' ס"ק י"ז עמ' קנ"ה), .אך פוסקים אחדים סוברים שהאימהות נקבעת בשעת ההפריה, והאם הגנטית היא אמו של הוולד (הרב שלמה גורן, תורת הרפואה, השתלת ביצית מופרית מאשה לאשה, עמ' 171-183). לאור המחלוקת ההלכתית בשאלת האימהות, יש פוסקים הסבורים שיש להכיר באופן מעשי בשתי הנשים כאימהות לחומרה, ואלה דבריו: "לכן באופן מעשי, צריך להתייחס לשתי האימהות (הגנטית והיולדת) לפחות כספק אימהות לגבי דיני יוחסין וגילוי עריות. אחרת עלול להיפגע מאוד מעמדו של הילד. באופן מעשי גם אם נסבור יחד עם עוד מאה רבנים שהאם היולדת היא האם המשפטית, ורב אחד או מספר קטן של רבנים יחשבו אחרת, הילד יינזק. במחשבה תחילה ניתן למנוע בקלות את הסכנה למעמדו של הילד" (ז"נ גולדברג "תקלות העלולות לצמוח מהשתלת עוברים", תחומין י' עמ' 273, 277-281), הרב גולדברג חושש לשני נושאים – כשרות ייחוסו של הנולד לנישואין, בשל החשש מפני פגם במעמדה האישי של האם הגנטית, ולחשש מפני נישואין בין אחים גנטיים בני אותה אם.

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד