פרשת ויקהל – ג'וגינג

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | חומש שמות, עלון בית החולים, ויקהל

חלקי הרגל הם: פיסת הרגל, היא כף הרגל, הקרסול, הוא הפרק המחבר את כף הרגל עם עצם השוק; עצם השוק, היא העצם המחברת בין כף הרגל לבין הירך, למעשה יש שתי עצמות בין פרק הקרסול לפרק הברך, והעצם השנייה היא השוקית הארכובה היינו הברך, והיא הפרק המחבר את השוק עם הירך, ראש הירך המתחבר לאגן נקרא כף הירך.

פרשת פְקוּדֵי חותמת את ספר שמות, ולמעשה מסכמת את תהליך הקמת המשכן, שנדון כבר בפרשות תצווה, כי תשא ויקהל. פרשת השבוע נפתחת במלים: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה" (שמות ל"ח פס' כ"א). כלומר, הפעם אנו קוראים על פרוט החומרים מהם נעשה המשכן, פירוט מדויק מאוד. ושוב, נאמר שמקור כל החומרים הם מהעם כולו, באופן שווה (שם, כ"ו). בסיום העבודה מובאים כל כלי המשכן אל משה. ד' מצווה אותו להקים את המשכן, להציב את הכלים במקומם ולמשוח אותם בשמן המשחה, וכן להלביש את אהרן ובניו בבגדי הכהונה ולמשוח גם אותם. משה מקים את המשכן ביום הראשון של חודש ניסן, בשנה השנייה ליציאת מצרים. אחרי הקמת המשכן שוכן ענן הכבוד, המסמל את נוכחותו של ד', על המשכן. הכסף הדרוש לבניית המשכן הושג באופן שונה מאשר שאר החומרים: זהב, נחושת וכו'. כל החומרים ניתנו בתורת תרומה: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו". כל אחד החליט האם ברצונו לתרום, ואם כן – מה לתרום, באיזו כמות, ולאיזו מטרה. הכסף, לעומת זאת, ניתן בתורת חובה. התורה חייבה כל אדם מישראל מבן עשרים שנה ומעלה לתת מחצית השקל לטובת בניית המשכן – לא פחות ולא יותר "… לכל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה, לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות חמשים. ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת, מאת אדנים למאת ככר…" (שמות ל"ח, כ"ה-כ"ז). מפרשתנו עולה, שכסף זה שימש בעיקר ליצירת אדני המשכן, ואילו החומרים האחרים, שניתנו בתורת תרומה, שימשו לבניית שאר חלקי המשכן וכליו.

דניאל ליברמן, פרופסור לביולוגיה בהרווארד, ודניס בראמבל, פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת יוטה. העמיקו לחקור, וגילו התאמות פיזיות בגוף האדם ששדרגו את יכולת הריצה שלו. הם מונים 26 התאמות כאלה: החל באותה רצועה אלסטית בצוואר ששומרת את הראש יציב בזמן הריצה, עבור במותניים צרים ובחלק אמצעי שיכולים להסתובב ומאפשרים לנו לאזן כל צעד עם הנפת יד, ועוד

חשבון סכום מאה האדנים הוא, שהיו ארבעים ושמונה קרשים המקיפים את המשכן, שני אדנים לכל קרש, ועוד ארבע עמודים המחזיקים את הפרוכת, אדן אחד לכל עמוד, סך הכל מאה אדנים. אדני הכסף עמדו תחת קרשי המשכן והיוו להם בסיס יציב. מאה האדנים הללו שייכים באופן מדויק להפליא גם לגאולתם של ישראל. הרי, כאשר ד' פקד את עמו במצרים, יצאו שישים ריבוא מבני ישראל "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שמות י"ב פס' לז"). המספר שישים ריבוא של בני ישראל היוצאים ממצרים, זהו סך נשמות ישראל, "ישראל" ראשי תיבות- "יש שישים ריבוא אותיות לתורה". לכן במצוות מחצית השקל כל הפרטים של האומה נותנים סכום שווה. באדני הכסף שנעשו מסכום המחציות המהווים את הבסיס שעליו עומד המשכן כולו. "הפקודים" הם כללות נשמות ישראל, במניין שישים ריבוא. לכל אחד מן הפקודים יש מקום מדויק, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". התורה מתארת את אופן חיבור הקרשים לאדנים כך: "שתי ידות לקרש האחד משלבת אשה אל אחתה, כן תעשה לכל קרשי המשכן (שמות כ"ו י"ז). בהתבסס על תיאור מקראי זה, התמונה העולה משיטת חז"ל היא כי בתחתית כל קרש מקרשי המשכן היו שתי ידות שהוכנסו לאדנים – שני אדנים לכל קרש. אדנים אלה, שהיו עשויים כסף, היו חלולים, והידות – בליטות מהקרשים – נכנסו אליהם. האדנים היו נפרדים זה מזה, ומטרתם הייתה לייצב את המשכן גם כשהיה מונח על קרקע לא ישרה. אדנים נוספים שהשתלבו בתוך חריצים מתאימים חיברו את הקרשים זה לזה גם בראשו של כל קרש, ובכך שמרו על היות הקרשים צמודים זה לזה. מהביטוי "משולבות אשה אל אחותה" הסיקה הברייתא גם את קיומן של בליטות ("סינין") שהיו בכל קרש והשתלבו אל תוך חריץ מקביל בקרש השכן.

הבוהן הקצרה של האדם, הסביר בראמבל, "מיושרת עם שאר האצבעות, היא המקפצה העיקרית בריצה: הדבר האחרון שעוזב את הקרקע הוא הבוהן הזאת". מחקר משותף של ליברמן ושל האנתרופולוג קמפבל רוליאן, מצא שזה התפקיד היחיד של הבוהן. כשהנבדקים רצו, התברר כי בוהן שארוכה יותר ב-20% מכפילה את העבודה המכנית של הרגל בזמן ריצה.

הרב יואל בן נון הדגיש את הסמליות שבאדני המשכן, הבסיס שעליו המשכן עומד, נבנו באמצעות חומר שניתן בתורת חובה, ואילו שאר חלקי המשכן נבנו מחומרים שניתנו בתורת נדבה. התורה רומזת לנו, שבבסיסו של כל מפעל צריך לעמוד רובד של חובה, שבו לא נותנים לאדם לעשות כרצונו, אלא מכניסים אותו למסגרת עם מגבלות וכללים ברורים. אחרי הרובד הזה ישנה קומה נוספת, שבה ניתנת לאדם החירות לבחור לו דרך משלו. התורה מאפשרת לאדם לתת ביטוי לאישיותו ולאופיו המיוחד, אולם אפשרות זו שייכת רק לאחר שהתקיים הרובד הראשון, שבו האדם כבול למסגרת בסיסית מחייבת. הרב יהודה עמיטל ביסס רעיון דומה על יסוד פירושו של המהר"ל מפראג, התורה מספרת לנו על פרץ של רוחב לב, על נדיבות.  לא רק שבני ישראל הביאו את החומרים הנדרשים לבניין המשכן בהתנדבות, אלא שהם גם הביאו יותר מהנדרש "…  והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר ויבאו כל החכמים העשים את כל מלאכת הקדש… ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבדה למלאכה.." (שמות ל"ו, ג'-ה'). לדעת המהר"ל ההיגיון נותן כי הציווי על מחצית השקל (תרומת חובה) קדם לקריאה אל בני ישראל לנדב חומרים מרצונם.  אלמנט הכפייה הכרחי לבניית המשכן.  אילו הקריאה להתנדב הייתה קודמת לציווי, בני ישראל היו מביאים את כל מה שדרוש לבניין המשכן, ומחסלים בכך את הצורך בציווי (ראה גור אריה). תרומת הנדבה של בני ישראל הייתה בעלת ערך חיובי מאוד, אך למרות זאת, רש"י מונה תרומה זו כתרומה השלישית, לאחר תרומות החובה. התרומה הראשונה לאדנים, מסמלת  כי מחויבות היא הבסיס לכל בניין המשכן ולעבודת ד'. אלו הם הרגליים עליהן נשענת עבודת ד' בכללה.

ריצה היא צורת התנועה המהירה ביותר של בעלי רגליים. ההבדל בין ריצה להליכה הוא שבריצה יש נקודת זמן בה אף רגל אינה נוגעת בקרקע, בעוד שבהליכה נוגעת לפחות רגל אחת בקרקע בכל רגע נתון. היכולת להתמיד בריצה מהירה פוחתת ככל שהמרחק אותו יש לרוץ גדל, השיא בריצת מרתון לגברים הוא מהירות של 5.67 מטרים לשנייה.

במקורות, אנו מוצאים כי חכמי הדורות ראו בפעילות הגופנית לשם שמירה על הבריאות, בריאות הגוף היא תנאי הכרחי לבריאות הנפש. כדי שהאדם יגיע למיצוי סגולותיו וכוחותיו עליו לשמור על בריאות הגוף (ע"פ רמב"ם הל' דעות פר' ד' הל' א'). עם כל זה, בשבת אסור לרוץ, הלכה זו לומדים חז"ל מהפסוק בספר ישעיה "אם תשיב משבת רגליך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת ענג, לקדש ד' מכבד, וכבדתו מעשות דרכיך…" (ישעיה פר' נ"ח פס' י"ג), ממה שנאמר "וכבדתו מעשות דרכיך" למדו רבותינו במסכת שבת "שלא יהא הילוכך (ההליכה שלך בשבת). כהילוכך של חול". ויש אומרים שלמדו כן רבותינו מתחילת הפסוק שנאמר "אם תשיב משבת רגליך", ועל כן אין לו לאדם לרוץ בשבת, הן ריצה קלה והן ריצה מהירה (שבת דף קי"ג ע"ב), וכך פסקו הרי"ף והרא"ש (שם), בשבת יש ללכת בנחת דרך תענוג. אבל כל זה הוא דווקא כאשר הריצה מכוונת לעניין סתמי שאין בו קדושה, בתלמוד מסופר, "אמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא, אמינא: קא מחליין רבנן שבתא. כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר 'אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו" – אנא נמי רהיטנא" (ברכות דף ו' ע"א). כלומר, מספר ר' זירא, תחילה כשהייתי רואה תלמידי חכמים שהיו רצים ללמוד תורה בבית המדרש בשבת, הייתי אומר עליהם שהם מחללים את השבת, עד ששמעתי שהיה אומר רבי תנחום בשם רבי יהושע בן לוי, לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, ומכאן שמותר לרוץ בשבת לדבר מצוה. וכן נפסק בשולחן-ערוך "אין לרוץ בשבת, אלא אם כן הוא לדבר מצווה, כגון לבית הכנסת וכיוצא בו" (או"ח סי' ש"א, ס"א). בסעיף ב' כתב השולחן ערוך: "בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר. משום שזהו עונג להם". במשנה ברורה שם מחדש מותר ללכת בשבת לשם בריאות, ובתנאי שילך בהליכה רגילה, ולא ירחיב או ימהר את צעדיו. ואף שאין לעסוק ברפואות ביום השבת, מכל מקום, כיוון שאין ניכר בהליכתו שהיא לשם רפואה, והרבה אנשים נהנים לטייל מעט, לכן מותר ללכת לשם בריאות ורפואה ביום השבת (משנה ברורה סי' ש"א סעי' ז').

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד