פרשת ויקהל – הכיור לא רק היגיינה

כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ב (פבר 23, 2022) | חומש שמות, עלון בית החולים, ויקהל

באמצע המאה ה-19 קבע רופא הונגרי בשם זמלוויס כי קדחת הלידה שהייתה נפוצה מאוד בבתי חולים. מקורה ב"חלקיקים" שדבקו בידיהם של סטודנטים לרפואה שעסקו בנתיחת גופות ועבדו במחלקת היולדות. הוא הנהיג נטילת ידיים בחומר מחטא שמכיל סידן תת-כלורי (ושיעור התמותה ירד באופן משמעותי ביותר.                                                                                

במשכן, בין פתח אוהל מועד ובין המזבח, נוטה מעט לצד דרום, עמד הכיור, כמין כלי גדול עשוי נחושת, שממנו היו הכוהנים רוחצים את ידיהם ורגליהם בבואם אל אוהל מועד או בגשתם אל המזבח. הציווי על בניית הכיור נמצא בפרשת 'כי תשא' "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה, וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם. וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם" (שמות ל', י"ח). הציווי על בניית הכיור מופרד מהציווי על בניית שאר כלי המקדש וכך גם תיאור עשייתו, ומופיע רק לאחר הציווי על הכנת בגדי הכהונה. על חשיבותו של הגדולה של הכיור מעידים הפסוקים "ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם". התורה מזהירה כי ללא השימוש בכיור הכוהנים "ימותו", חומרה נוספת בכיור, "חוק עולם לו ולזרעו לדורותם", אם כך מדוע הכיור מופיע רק בסוף? מעיון בפסוקים נראה שהכיור שונה מהתיאור של שאר הכלים. נראה שבעוד ששאר הכלים, הם כלי שרת, ומטרתם עבודת המשכן, הכיור מיועד לכוהנים, ככלי המסייע בעבודתו של הכוהן, וזו הסיבה להפרדה האמורה. רעיון זה מובא בספורנו "כי לא היתה הכונה בו להשכין שכינה במקדש כעניין הכוונה באותם הכלים… אבל הייתה הכוונה להכין את הכוהנים לעבודתם" (שם, ל' י"ח). הפרשנים הרחיבו את הסבר הספורנו, והציעו שמטרת הכיור הייתה לשם הסרת הלכלוך מעל ידיהם ורגליהם של הכוהנים "רחיצת הידיים הינה מתכסיסי המלכות. כי דרך המשרתים המתקרבים אל שולחן המלך לרחוץ ידיהם תחילה מפני שהידיים עסקניות הן" (רמב"ן ורבינו בחיי).                                            

היגיינה, היא שמירה על הניקיון מההיבט הבריאותי והרפואי. שמירה על היגיינה הכרחית למניעת מחלות רבות. למרות שעניין זה מובן כיום מאליו, בעבר היה המצב שונה, המודעות לחשיבות ההיגיינה התחזקה בצורה משמעותית בסוף  המאה ה-19 עת זיהו חוקרים את הקשר שבין מיקרואורגניזמים ומחלות.                                                     

הרבי מסוכטשוב, רבי שמואל בורנשטיין, בעל 'שם משמואל', הקשה על תפיסת הספורנו שמטרת הכיור מתמצית בהסרת לכלוך, אם מדובר רק ברחיצה, הוא שאל, למה חייבים הכוהנים להשתמש בכלי שרת, כלי כזה שהוקדש לצורך עבודת המקדש, ולא בכלים של חולין? מסביר ה'שם משמואל' שכוונת הכיור לא הייתה רק לשם היגיינה, אלא שמדובר בפעולה מיוחדת שאין בכלים אחרים, הכיור, הינו כלי המסוגל לחבר בין גוף ורוח, בין חלקו העליון והתחתון של האדם, בין דעת והתכוונות לבין פעולות של מישוש. מבנה הכיור ואופן פעולתו יעידו על כך, בתחתית הכיור, סמוך לשוליו, היו קבועים ברזים. הגמרא מתארת את הדרך המיוחדת בה הכוהנים בצעו את ה"קידוש", התלמוד מכנה את הפעולה "קידוש ידיים ורגליים", לא רחיצה כפי שקראה לו התורה, "מניח ידו הימנית על רגלו הימנית, וידו השמאלית על פני רגלו השמאלית, ומקדש. רבי יוסי בר יהודה אומר, מניח שתי ידיו זו על גבי זו, ועל גבי שתי רגליו זו על גב זו, ומקדש" (זבחים י"ט ע"ב). דעתו של רבי יוסי נדחתה מפני הקושי המעשי לבצע את הפעולה ללא עזרתו של כהן נוסף, פעולת ה"קידוש", צריכה להיעשות על ידי הכהן בעצמו ללא כל סיוע, האידאל הוא איחוד של האיברים, ידיים ורגליים יחד, כדי לשרת בקדש, אלא שמעשית הדבר קשה ליישום. הגמרא דנה במהותה של רחיצת הידיים, האם ניתן לבצע את פעולת הרחיצה באמצעות כלי שרת אחר ולאו דווקא בכיור, וכן האם ניתן להסתפק במים שאינם מי מעיין, משמע הבינה הגמרא שהכירו אינו אלא הכשר עבודה מה שמסביר את מיקומו בפרשה בסוף (שם, כ"א ע"א, וכ"ב ע"א).

הדרך הנפוצה להסרה והרחקה של מיקרואורגניזמים, היא באמצעות שטיפה במים. כדי להגביר את יעילות השטיפה במים, משתמשים בסבונים ובדטרגנטים, לאלו פעולה כפולה, ראשית, הם יוצרים תנאי מחיה קשים למיקרואורגניזמים. שנית, הם ממיסים שומנים ולכלוכים אחרים ומביאים להסרתם. שומנים אינם מזיקים לבריאות, אך הם מהווים כר נוח להתרבות חיידקים.

הכיור נוצר מ"מראות הצובאות(שם, ל"ח, ח'). כאן מסופר על תרומה מוזרה מעט -מראות. בנות ישראל הכשרות היו צובאות על פתח אהל מועד בבקשן לתרום למשכן את המראות שבידיהן, שהיו עשויות מנחושת קלל. בתחילה משה רבינו היסס אם לקבלן ולעשות מהן את הכיור. הפרשנים התקשו בעניין, ותהו לגבי האפשרות של שימוש בכלי שנועד להתייפות, אבן עזרא ראה את תרומת המראות והתכתן כהקרבה של הנשים את נשיותן "הנה היו בישראל נשים עובדות השם, שסרו מתאוות זה העולם ונתנו מראותיהן נדבה, כי אין להם צורך עוד להתייפות. רק באות יום יום על פתח האהל מועד, להתפלל ולשמוע דברי המצוות". צדיקותן של הנשים, לפי אבן עזרא, הייתה בנכונות שלהן לסור "מתאוות זה העולם" המדרש בתנחומא מלמד שדווקא ההיזקקות למראות ולתאוות זה העולם הייתה מעשה של צדיקות, בזמן גזירת פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", הנשים באמצעות המראות הצליחו למשוך את בעליהן ולהמשיך לפרות ולרבות. הנשים לא נכנעו לגזירת השמד, על-פי המדרש הנשים הצובאות היו הנשים ש"העמידו כל הצבאות". בחיותן ובנמרצותן הצליחו לעורר את בעליהן, והביאו חיים לעולם. המדרש ממשיך ומתאר את רצון הנשים לנדוב למשכן "אמרו הנשים, מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן? עמדו והביאו את המראות, והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות זעף בהן, אמר להן לישראל, טלו מקלות ושברו שוקיהן של אלו, המראות למה הן צריכין?! אמר לו ד' למשה, משה! על אלו אתה מבזה?! המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים! טול מהם ועשה מהן כיור נחשת וכנו לכוהנים שממנו יהיו מתקדשין" (פקודי פר' ט').

בתקופה המודרנית מקפידים על חיטוי ועיקור קפדני של כל סביבת בתי החולים בדגש על חדרי הניתוח וחדרי הלידה. כלי הניתוח עוברים עיקור קפדני. אנשי הסגל והמטופלים עוברים רחצה מיוחדת ומשתמשים בחלוקים מיוחדים, סדינים סטריליים ובכפפות סטריליות כדי למנוע העברה או חדירה של חיידקים ווירוסים לגופו של החולה.

מתוך דבריהם של חכמינו הפזורים במרחבי התלמוד, ניכר עד כמה הם העריכו את השמירה על הניקיון האישי. רבן גמליאל ובנו רבי שמעון שיבחו את בני המזרח על כך שכשהם נושקים זה לזה הם לא עושים זאת מפה לפה אלא הם מנשקים על גב היד. (ברכות ח' ע"ב). במסכת דרך ארץ מובא הדין ש, "לא ישתה אדם מן הכוס וייתן לחברו, מפני סכנת נפשות". ובצוואת רבי אליעזר הגדול מובא הטעם, "כי שמא יש לו חולי בגופו, ויצא מפיו לאותו שיור ויחלה גם חברו" (ט"ז או"ח סי' ק"ע ס"ק ח'). עוד מובא שם ש''לא ישוך אדם מפרוסה ויחזירנה לתוך קערה, וכן לא ישוך אדם מפרוסה ויתננה לחברו". בתלמוד הירושלמי מובא שצריך להיזהר מלתת מטבעות כסף בפיו, שמא יש עליהם זוהמה של חולים (תרומות פרק ח'), הרמב"ם מפרש, "שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין או מצורעין או זיעה" (הל' רוצח פר' י"ב ה"ד), וממילא הדבר יכול להדביק אחרים. מתוך חששם מפני הידבקות במחלה אמרו חז"ל, ''דבר (מגיפה) בעיר – כנס רגליך" (בבא קמא ס'). הם אף הזהירו שלא לאכול ביצה שעברה ברחוב בו מתגורר אדם החולה במחלה קשה מאד ששמה "רעתן" (כתובות ע"ז), ובמדרש מובא שאסור ללכת במזרחו של מצורע (דהיינו מול הרוח) במרחק של ארבע אמות, מכיוון שיש סכנה בהבל פיו (ויקרא רבה ט"ז ג'). כמו כן אסור לאדם מוכה שחין לרחוץ יחד עם אדם נוסף, אלא אם כן יודיע לו. (ספר חסידים סימן תרע"ג). הרמב"ם כותב שאסור לאכול בידיים מסואבות מזוהמות, ועל גבי כלים מלוכלכים שכל דברים אלו בכלל אל תשקצו את נפשותיכם. (הל' מאכלות אסורות  פי"ז הל' כ"ט-ל"א). בספרים מובא, מובא "סם המוות שרוי על ידיים מזוהמות" (זהר, דברים רע"ג). דהיינו שעל הידיים ישנו דבר שיכול לגרום לזיהום ולמוות, ובמקום נוסף הוא מציין ששולחנו של האדם צריך להיות נקי, על האדם להיות בניקיון הגוף, ואל לו להתקרב לאכול את מזונו אם איננו נקי. (שם, שמות קנ"ד).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד