פרשת וירא – מתקפת סייבר – מגיפה איגואיסטית

ט״ו במרחשוון ה׳תשפ״ב (אוק 21, 2021) | חומש בראשית, עלון בית החולים, וירא

סייבר – קיצור של המילה קיברנטיקה, נגזרה מיוונית ומשמעותה מושל. הוא תחום העוסק בחקר תהליכי התקשרות, מערכות הבקרה ועקרונות המשוב בין בני אדם, ארגונים ומכונות, בפרט בעולם האינטרנט. על פי הקיברנטיקה, ניתן להגדיר חוקים הן למערכות מאותו תחום והן למערכות מתחומים שונים, וזאת על מנת שיוכלו לתקשר ביניהן.                    פרשת 'וירא' פותחת בתיאור המקום בו שוהה אברהם "וירא אליו ד' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום" (בראשית, י"ח א'). מהי תכליתה של אותה התגלות ד' אליו? על שאלה זו משיבים חז"ל "אמר רבי חמא בר חנינא,  אותו היום, יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם" (ב"מ פ"ו ע"ב), כלומר, ד' לא התגלה לאברהם על מנת לדבר עמו, כי אם על מנת לבקרו ולסעדו בתקופת המחלה שלאחר ברית המילה.  מדוע טורחת התורה לציין את המקום שבו נראה ד' לאברהם? תיאור המקום נראה שולי, ואף מיותר?! במדרש מובא, "בשעה שאמר הקב"ה לאברהם למול, הלך ונמלך בשלושה אוהבים, אמר לו ענר, כבר בן מאה שנה אתה, ואתה הולך ומצער את עצמך?! אמר לו אשכול, מה את הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך?! אמר לו ממרא, א-לקיך, שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון, והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו?! אמר לו הקב"ה,  אתה נתת לו עצה למול, חייך שאיני נגלה אליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך…" (בראשית רבה, פר' מ"ב), רש"י מביא מדרש זה בפירושו. בעל ה'שפתי חכמים' מתקשה, לכאורה לא צריך היה אברהם את ממרא כדי שייתן לו עצה טובה למול את עצמו, מפני שאם ד' ציווה את אברהם למול, אין זה משנה כלל אם הוא שומע את זה מממרא או לא?! בהמשך מובא במדרש חששו של אברהם "אמר, עד שלא מלתי, היו העוברים והשבים באים אצלי (עכשיו יימנעו מכך)? (בראשית רבה, מ"ח ט'). מעצם טבעה, המילה נועדה להבדיל את זרע אברהם, מעמי הארץ. המדרש שם בפי אברהם טענה וחשש, שמא אחרי המילה ייבדלו ממנו עוברי דרכים. החשש נמוג עת מגיעים אליו שלושת האורחים, אברהם יוצא מגדרו כדי לארח אותם ולהסב להם קורת רוח בביתו. הפסוקים הבאים מתארים זאת "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים…" (שם, ב'). זהו העידוד הגדול ביותר מרגע זה עובר אברהם לפעילות נמרצת של הכנסת אורחים. "וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל… ַיֻּקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ. וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ…וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב…. וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" (שם, ב'-ח').

האינטרנט בעברית  מִרְשֶתֶת היא רשת נתונים בעלת היקף כלל עולמי. הרשת נוצרה כתוצאה מחיבורים רבים בין רשתות מחשבים – חיבורים אשר אפשרו תקשורת בין מחשבים רבים ברשתות רבות. היקף הרשת, והפעילות הרבה שמתרחשת הודות לה – הפכו את האינטרנט לגורם רב משמעות ולזירת ההתפתחות הכלכלית והתרבותית.

האם הפרשה פותחת בהתגלות חדשה, או שמא ממשיכה את הפרשה ה קודמת? רש"י על פי המדרש שהוא לעיל פירש שהפרשה ממשיכה את הפרשה הקודמת, בה מסופר על ברית המילה אותה עבר אברהם, א-לוקים נגלה אל אברהם כדי לבקרו בחוליו. אלא שפסוק הבא אחריו מהווה לכאורה פתיחה להתגלות נוספת, "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים…" (שם, ב'). מאמר חז"ל "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה" (שבת קכ"ז ע"ב). מקורו בתמיהה – היאך עזב אברהם את הקב"ה ורץ לטפל בשלושת אורחיו? לכאורה שני דרכים מנוגדות?! האחת של התגלות השכינה, והאחרת של טיפול באורחים מזדמנים, אברהם מלמדנו שאין אלו דרכים מנוגדות בין הקבלת פני השכינה להכנסת האורחים אין כל ניגוד. אדרבה, אלו הן שתי דרכים זהות. זהו אפוא מהלך המאורעות, אברהם חולה מחמת מילתו, והקב"ה גומל עמו חסד ובא לסעדו בחוליו. אברהם אינו נוטש את מפגשו עם א-לוקים ועובר לעיסוק במצוות הכנסת אורחים, אלא, מקבל את פני השכינה הנראית באוהלו באותה דרך עצמה שהשכינה נגלתה אליו – הוא מקבל את פניה בעצם קיום מצוַת הכנסת אורחים בשלושת הולכי הדרך הבאים מן המדבר. התגלות זו מסתיימת לדעת הרשב"ם במילים "ואברהם הֹלֵך עמם לשלחם" (שם, ט"ז), כלומר, לאחר הפרידה מהאורחים. אלא שתחילתו של פסוק קשה,  הפסוק פותח ומתאר את המלאכים העומדים לעזוב את בית אברהם בדרכם לסדום "ויקֻמו משם האנשים וישקִפו על פני סדֹם" (שם, תחילת פס' ט"ז). מיד לאחר מכן נאמר "וד' אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עֹשה"? (שם, פס' י"ז) – ד' מגלה לאברהם על גורלה של סדום. החיבור בין הכנסת האורחים ושליחות המלאכים מרמז על כך שגורלה של סדום נעוץ במפגש המלאכים עם אברהם. מכאן ואילך, הקב"ה משתף אותו במשפטו. הקב"ה מוכיח לאברהם במשפטה של סדום שדרכו היא דרך הצדקה והמשפט, כדי שהוא יוכל לצוות דרך זו לבניו, וכך יקים את העם העתיד לשאת את דגל דרכו של הקב"ה בעולם.                                                                   האינטרנט אין מטרתו אלא ליצור בינינו קשרים איכותיים חובקי עולם. קשרים שמתאימים להתפתחות המודרנית שלנו,  לדאוג לזולת, להתחבר עמו, להרגיש את כל מחסורו ולמלא אותו בכוח חיובי ובאהבה. רק כך תיפתח בפנינו מציאות שלמה ונצחית. נכון לעכשיו המרחב הווירטואלי משקף את הקשרים האגואיסטיים המקולקלים בינינו, ודרכו עלינו לבלום את התפשטותה של המגפה האגואיסטית

חלקו השני של הפרק עוסק כולו בדיון בגורל סדום "ויאמר ד' זעקת סדֹם ועמֹרה כי רבה… ארדה נא ואראה  הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה…" (שם, כ'-כ"א). אברהם מנהל משא ומתן ארוך ונוקב עם א-לוקים שלא יחריב את סדום "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע. אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר, הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע, חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (שם, כ"ג-כ"ה). דמותו של אברהם מופיעה כ'אב המון גויים'. במחצית הראשונה – בהכנסת האורחים המופלאה שלו לשלושה אנשים שטרם הכירם כמלאכים והיה "כסבור שהם ערביים", ובמחצית השנייה – ביציאתו הנועזת להגנת סדום החטאה מפני השחתתה כעונש על חטאיה. בשתי המחציות אין מדובר באנשים קרובים או מוכרים לאברהם. ניגודה התהומי של מידתו זו של אברהם יופיע בחלקו השני של הסיפור – בפרק י"ט – בהתנהגותם של אנשי סדום. הראשון שגילה לאנושות את השיטה להתגבר על הטבע האגואיסטי – מקור כל הבעיות האנושיות – היה אברהם אבינו, שחי בממלכת בבל העתיקה לפני כ- 3,500 שנה. הוא קרא לכל מי שנקרה בדרכו לבוא וללמוד כיצד לבנות יחסים של אהבה בין בני האדם. מיטת-סדום היא אחד מסמלי הרשע באגדה העברית. בתלמוד מסופר על ממנהגיהם האכזריים של תושבי סדום, כשהגיע אורח לעיר, היו מלינים אותו על מיטה שנועדה לאורחים, אם המטה הייתה קצרה על מידותיו היו מקצצים את רגליו, ואם מידות גופו היו קטנות מן המיטה, היו מותחים בכוח את איבריו עד שיתאימו אליה (סנהדרין ק"ב ע"ב). הרמב"ן על הפסוק המתאר את יחסם של אנשי סדום לאורחים הנמצאים בבית לוט ודורשים, "הוציאם אלינו ונדעה אותם", ומסביר את גודל עוונם "ונדעה אותם – כוונתם לכלות את הרגל מביניהם…כי חשבו שבעבור טובת ארצם שהיא כגן ד' יבאו שם רבים, וגם היו מואסי הצדקה…לא היה בכל הגויים כסדום לאכזריות.

מערכות מידע עומדות בפני סיכונים יומיומיים המאיימים על שלמותן וביטחונן. ההגנה עליהן כוללת מספר רבדים, אבטחה פיזית של המבנה, אבטחה של מערכות החומרה והתוכנה, אבטחת רכיבי התקשורת ואבטחת המידע הנאגר בהן. מאגרי מידע רבים המשמשים יחידים, תאגידים ומדינות, מאוחסנים על גבי מחשבים בעלי גישה לאינטרנט, גם למאגר מבודל ניתן לגרום נזק.

התורה מתארת את אנשי סדום "רעים וחטאים מאוד", מתוך עיון בדברי הגמרא עולה שחטאם של אנשי סדום ועמורה נבע מחמת ארצם הפורייה ורוב השפע והטוב שהיו להם, וכתוצאה מכך צרה עינם באורחים ובעוברי דרכים שיחסרו את ממונם – מה שגרם להם לפתח לעצמם שיטת חיים ומערכת משפט השוללת מכל וכל את החסד והנתינה, ומחנכת בשיטה להשקפה של "שלי שלי, שלך שלך". בזה מבאר רבי יצחק עראמה בספרו עקידת יצחק  את הרוע הנעוץ במידת סדום "שלי שלך שלך" שכן ביחיד אמנם זו 'מידה בינונית', אך כאשר הדבר נעשה על ידי ציבור שלם הממסד את המידה הזו במערכת של מוסר וחוק, הרי זו 'מידת סדום' המהווה שורש פורה של רוע ואכזריות, ועל זה יצא הקצף הגדול בהפיכת ד' את עריהם עד ליסוד לדורי דורות (שער עשרים). ממקורות רבים בדברי חז"ל אנו למדים, כי אל לו לאדם למנוע טובה מחברו, כאשר לא נגרם לו כל הפסד או חיסרון כתוצאה מאותה טובה. כך מובא במשנה במסכת אבות "האומר שלי שלי ושלך שלך – זו מדה בינונית, ויש אומרים זו מדת סדום" (פרק ה' משנה י'). דברי המשנה צריכים ביאור, 'שלי שלי ושלך שלך', נראית כמידה ממוצעת, מדוע יש מי שסובר שזוהי מידה השייכת לאנשי סדום? המאירי, והרשב"ץ מפרשים שכאשר אדם לא מהנה אחרים מנכסים מתוך אידיאולוגיה, ואפילו כשהוא לא חסר מכך- זוהי מידת סדום. אבל אדם שלא רוצה להנות אחרים מנכסיו כיוון שהוא מפסיד מכך, הרי שזוהי 'מידה בינונית', אנו פוגשים את 'מידת סדום' לא רק במשנה במסכת אבות אלא גם בדיני ממונות – 'כופין על מידת סדום' (בבא בתרא י"ב ע"ב, שו"ע, חו"מ סי' שס"ג סעי' א'). המושג 'כופים על מידת סדום' מהווה תמרור אזהרה מפני עמידה עיקשת על שמירת הרכוש. מתברר כי הזכות לקניין כרוכה בגילוי של אכפתיות מצד האדם כלפי סביבתו. כלומר, על מערכת המשפט להפעיל שיקול מוסרי ולהכריח את בעל הדין במקרים מסוימים לעשות חסד! מתברר שבעלות ממונית אינה חזות הכול, וישנה מחויבות הלכתית לחסד עד כדי כפייה והתערבות של בית הדין. אומנים לדעת התוספות לכתחילה 'אין כופין על מידת סדום'! 'מידת סדום' אינה שיקול שמכוחו בית הדין יכפה על אדם לאפשר שימוש ברכושו. רק בדיעבד, לאחר שכבר היה שימוש והדיון הוא האם חלה עליו חובת תשלום, אזי מתחשבים בשיקול המוסרי של 'מידת סדום' ופוטרים מתשלום. וכן ביאר זאת היטב הרב וואזנר, וזו לשונו, "אין שום טעם שיוותר אדם על שלו ממש מטעם כופים על מדת סדום, וכי אדם עשיר שהרבה דינרי כסף לא נחשבים אצלו כלל, ושכנו האביון שחסר לו פרוטה, וכי אנחנו נכוף ליתן לעני מכסף העשיר בלי הדין של כפייה על הצדקה, רק מטעם כופין על מדת סדום!" (שו"ת 'שבט הלוי' ח"ח סי' רצ"ט),  

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד