פרשת וישב – ויקנאו בו אחיו – הקנאה

כ״ג בכסלו ה׳תש״פ (דצמ 21, 2019) | חומש בראשית, עלון בית החולים, וישב

קנאה היא רגש המתעורר אצל אדם, וכנראה גם אצל בעלי חיים מסוימים, בשל הצלחתו של פרט אחר ובשל תחושת נחיתות. זהו רגש המתעורר באדם כאשר לזולתו יש דבר מה שהמקנא סבור שמגיע לו או נלקח ממנו. קנאה מלווה בהרגשת קיפוח, בתוקפנות וברצון לנקום בהקשר ליחסי בני זוג, כאשר הוא מלווה בחשד לאי נאמנות.

התורה פותחת השבת את סיפור יוסף ואחיו בפסוקים הבאים: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית, ל"ז ב'-ד'). הכתוב פותח בתיאור יוסף וקורותיו. יוסף מוצב במרכז, וסביבו האחים. כבר בעקבות קריאת פסוקים אלו ניתן להבחין בכמה עובדות, יוסף רועה 'את' אחיו בצאן ולא 'עם'. הוא נער את בני בלהה ובני זלפה, אך אינו חלק מהם. כאשר הוא רואה דבר שאינו ראוי הוא מספר לאביו. קריאת הפתיחה מראה על האחים העומדים בצד אחד של המתרס, בעוד האב יעקב בצד השני, ובתווך יוסף. לאור זאת מובן היטב הפסוק 'וישראל אהב את יוסף מכל בניו', גם המשך הפסוק 'ועשה לו כתונת פסים', מעצים את השתייכותו לאביו ולא לאחיו. המקרא מספר על שני חלומות, הראשון, חלום האלומות, "…וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (שם, ו',ח'). הרמב"ן מדגיש שמה שהרגיז את אחיו הלשון בו פונה הוא אל האחרים, "שִׁמְעוּ נָא הַחֲלום הַזֶּה", לא די שסיפר להם החלום, כי גם אמר להם "שמעו נא", כלומר הבינו את הוראת החלום, והוסיף 'וגם נצבה', כלומר, שתהיה ממשלתו קיימת זמן ארוך (שם, ח'). החלום השני הוא כבר חלום הכולל את הוריו: "וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (שם, ט'-י').

רגש הקנאה כולל תחושת מועקה ותסכול של האדם ובמקרים קיצוניים יכול לבוא לידי ביטוי בהבעת הפנים. הדבר החיובי ברגש זה שהוא עשוי לדרבן את האדם להתפתח ולהשתכלל, אך מצד שני הוא יכול להוביל את האדם לפגיעה במושא קנאתו. האינטליגנציה הרגשית, רואה את הקנאה כמי שמורכבת משלושה רגשות בסיסיים, כעס, פחד ועצב.

יעקב שולח את יוסף אל אחיו, " וַיֹּאמֶר לוֹ: לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה (שם, ל"ז, י"ג-י"ד). תמיהה גדולה יש לתמוה על יעקב וכי לא היה עֵד וער למתרחש בין יוסף לבין אחיו?! לכאורה, גם על יוסף יש לתמוה: הכיצד קיבל על עצמו שליחות זו, הלא ידע את שנאת אחיו וקנאתם?! התשובה לכך על פי המדרש, "יודע היה שאחיו שונאין אותו ולא רצה לעבור על דברי אביו" (בראשית רבה פ"ד, י"ג) ובלשונו של הרמב"ן: "הכל סבל לכבוד אביו" (בפירושו לפסוק ט"ו). יוסף שומע את דבר השליחות ומשיב בקצרה "הנני". וכבר העירה נחמה ליבוביץ שמשונה "הנני" זה מכל "הנני" שבתורה, שכל "הנני" מיד אחַר קריאת השם מקומו, אולם כאן כבר שמע את המדבר אליו וכבר ידע את הנדרש ממנו. המפרשים  דייקו דיוקים שונים בכתוב כדי להצדיק את השליחות. הספורנו מציע, שיש אפשרות לתיקון המצב והיחסים שבין יוסף לאחיו" 'לך נא ראה', ראה בשכלך ותקן כל מעוות אם יצטרך, כי אמנם להגיד האמת היה מספיק אחד מעבדיו" (שם ל" י"ד). רשב"ם בשם ר' יוסף קרא כותב שמטרת השליחות הייתה לבדוק את שלום האחים בשכם דווקא, כיוון שכזכור, שכם הייתה העיר שבה הרגו בני יעקב את התושבים בעקבות אונס דינה. מכאן החרדה הגדולה של יעקב לשלום בניו, שהרי נכנסו שוב למקום הסכנה שמשם ברח הוא. לכן, מששמע יוסף שאחיו נסעו משכם, נתמלאה שליחותו, וכאמור יכול היה לחזור אל אביו. אולם הוא דקדק במצוות אביו והמשיך לחפש את אחיו עד שמצאם במקום אחר. בעיני שני מפרשים אלו אין חשיבות מיוחדת לשני המקומות הללו, אלא כל הסיפור בא ללמדנו על צדקותו של יוסף בקיימו את מצוות אביו.

כאשר הקנאה מאבדת שליטה, היא מגיעה בשתי צורות: קנאה כפייתית וקנאה פסיכוטית. קנאה כפייתית היא מצב שבו האדם אחוז אובססיה, למרות שעמוק בפנים יתכן והוא אינו מאמין במחשבות אלו, הוא אינו יכול להפסיק לחשוב כך, עד שהמחשבות הופכות להיות מדאיגות והרסניות.

בתנ"ך אפשר לראות טיפוסים שונים של קנאה. תגובת הקנאה הראשונה המתוארת בתנ"ך היא קנאתו של קין המקנא באחיו הבל, על כך שאלוקים קיבל את מנחתו של הבל, "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (שם, ד', ה'), קנאה זו שמניעיה דתיים הסתיימה ברציחת הבל. קנאה שייכת למילה קניין, כי המקנא בעצם רוצה לקנות, לנכס ולרכוש משהו שאיננו אצלו. עניינו של קין היה לקנות, לרכוש ולהשתלט. שנאת האחים את יוסף והקנאה בו הביאה למכירתו לעבד. קנאה נוספת המובילה כמעט לכדי רצח, היא עת שומע שאול בחזרתו מהמלחמה את הנשים שרות, "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" תגובת שאול "וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה" (שמואל א' י"ח ח'). סיפור קנאה נוסף במקרא, הוא קנאה כלכלית, פלישתים מקנאים בהצלחתו הכלכלית של יצחק "וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה, ויקנאו אתו פלשתים וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר  חפרו עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו – סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפר" (שם, כ"ו, י"ד, ט"ו).

עוד במקרא, מתוארת קנאתה של רחל בלאה, וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה ליעקב ותקנא רחל בַּאֲחֹתָהּ, ותאמר אל יעקב, הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". בפרשת וילך מתארת את חילופי ההנהגה שבין משה רבנו ליהושע בן נון. על פי המדרש מציע משה להקב"ה לוותר על תפקידו כמנהיג, להפוך לשוליה של יהושע ובלבד שיזכה לנחול את הארץ. הקב"ה על פי המדרש נענה לבקשה ומשה הופך שוליה של יהושע – משכים לפתחו ונכון לשמשו. אלא שהקנאה עתידה לקלקל את השורה, "הלך משה לשמאלו של יהושע. נכנסו לאוהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם. משנסתלק עמוד הענן, הלך משה אצל יהושע ואמר לו: מה אמר לך הדיבור? אמר לו יהושע: כשהיה הדיבור נגלה עליך, יודע הייתי מה מדבר עמך? אותה שעה צעק משה ואמר: מאה מיתות ולא קנאה אחת" (דברים רבה, פ"ט ה'). אף משה – העניו מכל אדם – נכון לוותר על הכניסה לארץ ובלבד שלא לסבול עוד מייסוריה של הקנאה.

הקנאה החולנית משבשת את הדרך בה אנשים חושבים. היא יכולה להיות בעלת השפעה שלילית משמעותית על איכות חייהם. יחד עם זאת, היות וקנאה חולנית מוכרת כהפרעה מוחית, קיימים טיפולים אשר יכולים לסייע. טיפול שיחתי, מסייע לאנשים לשנות את הדרך בה הם חושבים כמו גם את התנהגותם. טיפול תרופתי, המסייע בקנאה מהסוג הכפייתי, בדרך כלל השימוש בתרופות נוגדות דיכאון.                                                                                                                                                                                                                                       בפרקי אבות מובא בשמו של בר קפרא, ששלושה דברים מוציאים את האדם מן העולם ואחד מהם הקנאה (פ"ד משנה כ"א), קנאה מבארים הפרשנים זהו אדם שאין לו 'מצפן פנימי', המדד שלו הוא 'אחרים' ולא הוא עצמו. דבריו של בר קפרא נשענים על הפסוק "וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" (משלי י"ד ל').בעל 'אורחות צדיקים' מפרש 'רקב עצמות קנאה'- כשאדם מקנא הוא נרקב ומתפורר, עצמיותו מתפוררת. ישנם גם מאמרי חז"ל המשבחים את הקנאה, למשל "קנאת סופרים – תרבה חוכמה" (בבא בתרא, כ"א, ע"א). מדובר בקנאה כזו שלא באה להוריד את הזולת אלא נותנת שאיפה להשיג את אותן מעלות. נראה שיש להבדיל בין "קנאה ב…" ל"קנאה ל…". לקנא במשהו או במישהו זו קנאה פסולה, לעומת זאת לקנא למשהו או למישהו זו קנאות בשביל ערך ואידיאל, בשביל משהו שמחוץ לאדם ולא נוגע למעמדו האישי, ובכזאת ראו חז"ל ברכה. הרמח"ל בספרו 'מסילת ישרים' ב"ביאור חלקי החסידות" מבאר שהקנאה מחדדת את האהבה המבורכת, וזו לשונו: "וזה פשוט כי מי שאוהב את חברו אי אפשר לו לסבול שיראה מכים את חברו או מחרפים אותו ובוודאי שיצא לעזרתו. כך גם מי שאוהב את שמו יתברך לא יוכל לסבול לראות שיחללו אותו חס ושלום, ושיעברו על מצוותיו". המשותף לקנאה השלילית ולקנאה החיובית הוא מעורבות רגשית עמוקה של המקנא לעניין שאליו הוא מקנא. בהקשר זה עולה השאלה מה יכול למנוע את האדם מלקנא? שורש הקנאה נעוץ בתחושה אנושית מוטעית, על פיה המשאבים בעולם מוגבלים ועל כן מה שזוכה בו הזולת – הרי שנלקח ממני. הכלי להתמודדות עם תפיסה זו, הוא ההכרה כי תמונת המשאבים המוגבלים הינה תמונה שקרית. כאשר נבין כי השפע בעולם הינו שפע בלתי מוגבל, לא נמצא עצמינו מאוימים על ידי השפע שנפל בחלקו של הזולת. כך לא נחשוש שמא שפע זה ניטל מאתנו, ונאמין כי שפע רב מזומן גם בעבורנו. נראה כי חתימתו של המדרש המתאר כיצד אלוקים מפייסו למשה רבינו מכוונת לתובנה זו: "כיוון שקיבל עליו למות, התחיל הקב"ה מפייסו. אמר לו: חייך, בעולם הזה הנהגת את בניי, אף לעתיד לבוא על ידיך אני מנהיג אותן" (דברים רבה שם). אמנם הנהגתו הנוכחית של משה צריכה להסתיים ולעבור לידי יהושע, אך בהסתכלות על-זמנית הנהגתו של משה לא תמה, משאבי ההנהגה הינם בלתי מוגבלים.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד