פרשת וישיב – תמשיך לחלום

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש בראשית, עלון בית החולים, וישב

מי שחלם

חלומות היא חוויה סובייקטיבית של מראות דמיוניים, ותחושות במהלך השינה. לחלום יסודות מוחשיים ותחושתיים. אף שרובו של החלום הוא חזותי, מעורבים בחלומות גם תחושות של שמיעה, מישוש, ולחץ. ולעומת זאת יסודות מילוליים מופשטים נמוכים בו, ובאים בדרך אגב. לחלום שגרתי מספר מאפיינים, חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, אי יכולת לשלוט ולכוון את השתלשלותו, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום תופעה כלל אנושית חוצה תרבויות, שגם נצפתה בבעלי חיים, ושגם ילדים לומדים לזהותה בגיל צעיר. מדענים משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום.

עניין החלומות עומד במרכז המהלכים המסופרים בפרשה, הפרשה פותחת בחלומות יוסף "ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו…והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה…ויחלם עוד חלום אחר… ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי…" (בראשית פרק ל"ז ה'-י') ומסיימת בחלומותיהם של שר המשקים ושר האופים "ויחלמו חלום שניהם…איש כפתרון חלמו המשקה והאפה אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסהר" (שם מ' ה'). גם הפרשה הבאה, פרשת מקץ, פותחת בחלומות, חלומותיו של פרעה אודות הפרות השמנות והרזות, ואודות השיבולים הבריאות והדקות "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם…והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר… והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן…רעות מראה ודקות בשר…ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפות המראה והבריאות…וישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים…בריאות וטבות והנה שבע שבלים דקות …ותבלענה השבלים הדקות…ויקץ פרעה והנה חלום"(שם מ"א א'-ח'), ומסיימת כשנגלה אלוקים ליעקב בחלום הלילה ומודיע לו שלא יחשוש מירידה למצרים "ויאמר אלוקים לישראל במראת הלילה…ויאמר אנכי הא-ל אלקי אביך אל תירא מרדה מצרימה…אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה…" (שם מ"ו א'-ד'). החלומות מעורבים ומשולבים האחד בשני. חלום יוסף אודות האלומות המשתחוות, הלוא הם האחים, מתברר שהוא קשור בחלום פרעה אודות שנות השובע והרעב, שהלוא יוסף הופך לימים לשיבולת ואלומה, לאחר שפתר לפרעה את חלומותיו  אודות שנות השובע והרעב "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ…" (בראשית מ"ב ו'). וממילא מביא להגשמת חלום נוסף ההשתחוויה של אחי יוסף בפני האלומה, השיבולת "…ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה" (שם מ"ב ו'). גם המינוי למשנה למלך אותו קיבל יוסף, גם הוא קשור בחלומות, פתרון חלומותיהם של שר המשקים והאופים, השוהים ביחד עם יוסף בבית האסורים ומגלים לפרעה על כשרונו "ושם אתנו עברי…ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר…" (שם מ"א י"א).

החלום מתרחש בשלב מסוים, החמישי והעמוק ביותר של השינה, הרע"מ, שבו יש לפעילות העצבית דפוס קבוע. שלב סופי יותר של מעגל השינה. בשלב זה ישנה תנועה מהירה של העיניים, ריצוד מצד לצד, במהלך החלום משותקים השרירים הרצוניים מן הצוואר ומטה, ונצפית תנועת עפעפיים ועיניים, בשלב זה שכיחות החלומות גבוהה יותר, והחלומות דרמטיים ועשירים בהתרחשויות ודמיונות לעומת השלבים האחרים בהם נראים החלומות כהמשך המחשבות. כשמעירים אדם משלב זה בשינה, ידווח החולם על החלום בו היה שקוע.

חז"ל דקדקו את פסוקי הפרשה ולמדו מהם כמה יסודות הקשורים בפתרון חלומות. למשל, מתגובת יעקב לחלום בו חלם יוסף שהשמש והירח ואחד עשר הכוכבים משתחווים לו שאמר: "…הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה" (בראשית ל"ז י'), תגובה שמשמעותה הרי הדבר לא ייתכן, והלוא האם רחל נפטרה וכיצד זה שתשתחווה גם היא לפניו "הבוא נבוא והלא אמך כבר מתה…" (רש"י שם), מכאן הסיקו, "שאין חלום בלא דברים בטלים" (ברכות דף נ"ע ע"א). עוד למדו מכאן  "חלום מקצתו מתקיים וכולו אינו מתקיים" (ברכות נ"ה א' וב'). חז"ל גילו יחס אמביוולנטי לפתרון חלומות. מחד, אמרו על חלומות "אחד משישים בנבואה" (ברכות כ"ז ע"ב), ובמקום אחר "נובלת נבואה" (בראשית רבה פי"ז ה'), מאידך, קיימים מאמרי חז"ל מהם ניתן להסיק את ההפך הגמור, כלומר, אין כל משמעות לחלום "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין" (גיטין נ"ב א'). חז"ל היו "ערים" לכך שחלומות מופיעים בשלבי שינה שונים, משמעותיים יותר ופחות "ואמר ר' יוחנן, שלושה חלומות מתקיימים ואלו הם, חלום של שחרית…" (ברכות נ"ה עמ' ב'). בספרות ההגות והמחשבה האריכו במשמעותם ופשרם של החלומות. ר' יצחק אערמה מחלק בין חלומות שיסודם בסיבה גופנית, כאלו הנובעים מעיכול המזון ומחולשה אלו נחשבים לחלומות "שאין בהם ממש", לעומת, חלומות שהם כהוראה והודעה מן השמיים, ועליהם אמרו חז"ל "חלום אחד משישים בנבואה" (ברכות נ"ז ע"ב) (בעל העקדה שער כ"ט). האברבנל הבחין בשלושה סוגים. חלומות שווא – חלומות כאלו שבהם פועל הכוח המדמה בלבד ולא יחול בהם שפע כלל מבחוץ. חלומות שמימיים – שהם למעלה מהקודמים, חלומות המושפעים מגורמים שמימיים אך מוגבלים מפאת המערכה. חלומות של השגחה – חלומות בהם הפועל והמודיע ההשגחה האלוקית, אלו מתגלים אם לעבדיו הנביאים בנבואה, ופעמים אף למי שהוא במדרגה קצת פחותה (בראשית עמ' שפ"ה).

החלומות עתיקים כמו האנושות, הספרות המוקדמת ביותר בה מוזכרים חלומות כוללת את עלילות גלגמש, השירה האוגריתית, האודיסיאה של הומרוס, כמובן התנ"ך ככלל, ובפרט ספר בראשית וספר דניאל. ראשוני הכתבים שבהם התייחסו לחלום היו כנראה בתרבויות אכד ושומר, בהן ניתן פשר דתי לחלום ובהן התפתח מעמד שלם של כוהנים, שעסקו בסיווג החלומות ופירושם, ובפעולות מאגיה של טיהור מחלומות רעים. לעומת תפיסה זו, במזרח הרחוק, התפיסה הרווחת הייתה שבחלום הנשמה ביצעה מסע נדודים אקטיבי, בעלת חוויה חיים עמוקה ביותר.

שאלת אמינות החלום השלכות לה גם בעניינים הלכתיים, בתלמוד מובא מעשה בו גילו לבן בחלום הלילה היכן הסתיר אביו כסף, אלא שהוסיפו והודיעו לו כי מעות אלו, מעות של הקדש הן, של מעשר שני, ואסורים בשימוש לבן, על חלום זה אמרו בתלמוד "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין" (ע"פ סנהדרין ל' ע"א), כלומר הבן רשאי ליטול את הכסף ולהשתמש בו למטרות חולין. לעומת זאת בסוגיה תלמודית אחרת מובא מקרה בו חלם אדם שנידוהו בחלום, ושעליו לקבץ מניין אנשים ולהתיר את נידויו, כלומר הנידוי שאירע בחלום דורש התרה, ממש כמו מעשה נידוי של בני אדם ערניים, והסיבה לכך שייתכן והנידוי נעשה בשליחות המקום. כלומר החלום הוא מדיום אמין, ולכן נידוי שמתרחש בו הוא כנידוי רגיל. ולא אמרו עליו כי "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין" (ע"פ נדרים ח' ע"א וע"ב). סתירה זו יושבה בהבחנה שבין חלום בעל השלכות ממוניות שלגביו נשמר הכלל ההלכתי "המוציא מחברו עליו הראיה", כלומר, כדי להוציא ממון המוחזק אצל האחר, חובת ההוכחה מוטלת על הרוצה להוציא ממון זה, ועליו להוכיח  שדברי החלומות אמיתיים, וכל עוד הדבר מוטל בספק, הכסף יישאר בידי החולם. לעומת זאת המקרה שהובא במסכת נדרים ועינינו שאלה הנוגעת לענייני איסורים, נידוי, שם הספק נפשט לחומרה, כלומר על האדם לקבץ מניין ולהתיר את נדרו, שיתכן ודברי נבואה הם ואמת דברו (שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכ"ח). דומני שיחסם האמביוולנטי של חכמינו לחלום מגמה כפולה לו, מחד הכרה כי קיימים גילויי חיים עמוקים ופורצי גבולות דווקא בשעת שינה בעת הניתוק מסביבת החיים והשגרה "אמר ר' יונה אמר ר' זירא כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע" (ברכות י"ד א'),כלומר, עולם בלא חלומות, הוא עולם בלא שאיפות. אין להתעלם מקיומם ואין להיכנס למרה שחורה בגינם.

לפני כמאה שנה, צמחה התפיסה הפסיכולוגית בנושא החלומות. במסגרתה, ניתן להבחין בשתי דמויות יסוד אשר יצקו תוכן רב בפענוח החלומות, זיגמונד פרויד ותלמידו קרל גוסטוב יונג. המשותף לגישתם הוא בזיהוי מקור החלום, כתופעה המבטאת את הלא-מודע שבאדם. כאשר ההבדלים בין גישותיהם נבעו מהשוני בתפיסת הלא-מודע. פרויד האמין בלא מודע אישי הייחודי לכל אדם ואדם. החלום עצמו נוצר מתוך הלחץ לסיפוק המשאלות המודחקות. יונג לעומתו טען שמעבר לנפש הפרטית, ישנו ממד של לא-מודע קולקטיבי. ממד זה מרחיב את גבולות הנפש הפרטית, ואת היכולת שלנו להבין את החלומות.

הגישה הרווחת בעיקר בתקופת התלמוד ואצל הוגים מאוחרים יותר רואה את מקור החלומות בנפש האדם, ולכן ייחסה משמעות נפשית-פנימית לחלום. גישה זו הבינה את החלומות מתוך הנחות אלו, בדומה לגישות הפסיכולוגיות המודרניות. בהחלט ניתן להצביע על כך שבחירתו החופשית של האדם ומעשיו עשויים להשפיע על פשרם של החלומות. לדוגמא, מאופן התנהגותו של החכם התלמודי שמואל שכשהיה חולם חלום רע היה אומר "חלומות השווא ידברו"!, אולם כשהיה חולם חלום טוב מיד היה אומר "וכי חלומות השווא ידברו?!" (ברכות נ"ה ע"ב). ניתן ללמוד, שמואל מרמז לחשיבות הפשר שהאדם מעניק לחלום. באותה סוגיה מסופר כי בעבור חלומות זהים של שני חכמים, פותר החלומות, 'בר הדיה', היה מפרש פרשנויות שונות על פי התשלום שהיה מקבל, כאשר כל אחת מפרשנויותיו אכן התממשה במציאות. הוא נשא עימו פתק "כל החלומות הולכים אחר הפה" (ברכות נ"ה ע"א), פתקו מעיד על כך שהפרשנות שהאדם נותן לחלומותיו היא שתקבע את עתידו. אין זה בבחינת הענקת כוח עליון לאדם החולם, כאילו היה נביא או מחולל נסים, אלא מתוך הבנה כי בדרך בה אדם רואה את עצמו, ואת פנימיותו המשתקפת בחלום, בה ילך. "כל החלומות הולכים אחר הפה שנאמר: ויהי כאשר פתר לנו כן היה" (שם). ההלכה מנחה כיצד להתמודד עם החלומות הרעים המבעיתים כל אדם, בין אם הוא חושב כי החלום נבואי סתמי או משמעותי. ההלכה פוסקת כי יש לשאת תפילה טרם השינה ונוסחה מובא בתלמוד "הנכנס לישן על מיטתו אומר… ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים…" (ברכות דף ס' ע"ב). וכן נוסחה תפילה למי שביעתוהו חלומות רעים בשנתו המובאת בירושלמי (ברכות פר' ה' הל' א'). במקרה שאדם חלם חלום רע עליו לכנס שלושה אנשים ויאמר להם את הנוסח הבא: "הרואה חלום ונפשו עגומה עליו, ילך ויטיבנו בפני שלושה אנשים שאוהבים אותו, ויאמר להם: 'חלום טוב ראיתי', ויאמרו לו 'טוב הוא וטוב יהיה', הקב"ה יעשהו לטוב, שבע פעמים יגזרו עליך מן השמים  לטוב, ויהיה טוב' , ואח"כ אומרים אותם שלושה שורה של פסוקים, (עיין ברכות נ"ה ע"ב, טושו"ע או"ח סי' ר"כ סעי' א').

 

 

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד