פרשת וישלח – אישיאס וגיד הנשה

י״ג בכסלו ה׳תשפ״ב (נוב 17, 2021) | חומש בראשית, עלון בית החולים, וישלח

אחד הנושאים המעניינים בפרשה, יעקב נאבק עם מלאכו של עשיו- כפי שמציינת התורה,  "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו עד עלות השחר וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב…והוא צולע על ירכו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך…כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה" (בראשית, ל"ב, כ"ה-ל"ג). רבות התהיות בהקשר לפסוקים אלו. ראשית, מהו גיד הנשה? מה פשר האבקות? מדוע התורה מצווה על איסור אכילת גיד הנשה? האם הקשר בין אותו אירוע מפליא הינו רק לשם "זיכרון", למה לעשות זכר לצליעתו של יעקב ולא להתגברותו על המלאך? מדוע יש לעקור, ל"נקר- תהליך בו גוררים את הגיד החוצה, מסירים את החלב (השומן) וחוטי הדם האסורים באכילה, מלאכה המצריכה מיומנות רבה,  טרם אכילת הירך?

גיד הוא אגד קשיח של רקמת חיבור סיבית המחבר בדרך כלל שריר ועצם. הרכב הגידים דומה להרכב רצועות. הרכב הגידים מאפשר עמידה במאמצי המתיחה המופעלים עליהם בעת תיווך בין כוחם של שרירים מתכווצים לבין עצמות. ברקמת הגיד יש מעט כלי דם, ועל כן יכולת ההתחדשות מעטה, משום כך גיד שנקרע אינו נרפא מעצמו.

לפי הסברו של רש"י הכוונה לגיד שעובר לאורך כף הירך והוא נקרא בשם זה- כי בשעה שנקעה כף ירכו של יעקב- נשה = קפץ הגיד הזה והתרחק ממקומו ועלה. נהוג לזהות כיום מבחינה אנטומית את גיד הנשה עם עצב השת היוצא לירך מהאגן דרך נקב השת הגדול של עצם השת ומעצבב חלק ניכר של הגפים התחתונות. מדוע אסרה התורה את אכילתו? הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין) בפירושו 'העמק דבר' כותב, "שלא יהא אדם קשה כגיד… ונמצא נענש יעקב… על שהתקשה ביותר (=התעקש), כדכתיב "ומקשה לבו יפול ברעה" (משלי כ"ח, י"ד). הנצי"ב מבסס את פירושו על דברי רש"י שיעקב נותר לבדו בשל פכים קטנים אותם שכח וחזר בעבורם, כלומר יעקב הסתכן כשנשאר לבדו בגלל התעקשותו להציל את אותם חפצים מעוטי ערך. פירוש מפתיע ומקורי כותב רבי חזקיה בן מנוח מצרפת [1250-1310]  בפירושו ה'חזקוני' לדעתו, האיסור הוטל על בני יעקב בתור עונש וקנס, בגלל שהפקירו את אביהם במאבק שלו עם המלאך ואיסור זה אמור להזכיר שיש ללוות בן אדם שלא ילך לבד ויחידי, "בדין הוא שיש לקנוס ולענוש בני ישראל…שהניחו את אביהם הולך יחידי, כדכתיב 'ויוותר יעקב לבדו'. והן היו גיבורים והיה להם להמתין אביהם ולסייעו אם יצטרך והם לא עשו לו לויה והוזק על ידם ומכאן ואילך יהיה להם לזכר ויהיו זריזים במצות לויה ולכך ליוה יעקב את יוסף". הסבר נוסף מביא ה'חזקוני', יעקב אבינו נלחם כל הלילה, איסור אכילה של גיד הנשה יזכיר לכולם איך אבי האומה נלחם  ולא ויתר. בעל ספר 'החינוך' מסביר שמצווה זו באה לעודד את רוחו של העם שהרבה גלויות וצרות עטו עליו. מטרת האיסור להחדיר ללב שכמו שהמלאך, שרו של עשיו, לא יכול היה להכריע את יעקב, כך לא יוכלו האויבים בכל הדורות לכלות, חלילה, את עם ישראל. וכשם שאצל יעקב זרחה לו השמש בהמשך דרכו, והוא נרפא מצליעתו, כך יגיע זמן הגאולה לעם כולו, ויהיה זה זמן שבו הם יתרפאו מכל מכאוביהם (מצוה ג').

גיד הנשה, שהוא העצב המרכזי לאורך הרגל האחורית, מתפצל לשני חלקים, חלק פנימי, שנשאר סמוך לעצם השוק, וחלק חיצוני, שעובר דרך השרירים בכיוון לעור. צומת הגידין הוא ההתפצלות וההסתעפות של שלוחות עצביות היוצאות מגיד הנשה לאורך השוק.

רבותינו שאלו ממתי חל האיסור האם מתקופת יעקב אבינו או רק לאחר מעמד הר סיני? בשאלה זו דנה המשנה "נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה, ר' יהודה אומר אף בטמאה. אמר ר' יהודה והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להן? אמרו להם בסיני נאמר!! אלא שנכתב במקומו" (חולין, פ"ז מ"ו). לדעת חכמים איסור זה לא נאמר על בהמה טמאה ואילו ר' יהודה חולק. דעת חכמים במשנה, שאמנם סיפור גיד הנשה נזכר אצל יעקב, עוד לפני שניתנה התורה ונאסרו בעלי חיים באכילה, אם כך יש לאסור גם גיד הנשה בבהמה טמאה, אך מה שהתקבל  להלכה היא דעתם של חכמים. הרמב"ם בפירושו למשנה כותב כי איסור אכילת גיד הנשה, בא ללמדנו כלל יסודי מאוד בעיקר מחשבת היהדות "ושים לבך לכלל הגדול הזה המובא במשנה זו והוא אמרם מסיני נאסר, והוא, שאתה צריך לדעת שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים אותו היום אין אנו עושים זאת אלא מפני צווי ד' על ידי משה, לא מפני שד' צוה בכך לנביאים שקדמוהו…וכן גיד הנשה אין אנו נמשכים בו אחרי אסור יעקב אבינו אלא צווי משה רבינו, הלא תראה אמרם שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה בסיני, וכל אלה מכלל המצות" (פירוש המשנה שם), דהיינו, איסורים אינם חלים לפני מעמד הר-סיני, אם כך האם ישנה משמעות לסיפור ההיסטורי? גם שאלה זו מוצאת ביטויה במשנה, "בירך של ימין ובירך של שמאל" (חולין פ"ט ע"ב), בתוספתא מובא שאינו נוהג האיסור אלא בירך אחת ונראה שבירך ימין (פ"ז ה"א). התלמוד דן באיזו מן השתיים נראה שנפגע יעקב ואת איזו לאסור(חולין צ"א ע"א). כלומר, הוויכוח ההלכתי האם הסיפור אודות יעקב הינו רק טעם האיסור, אך אינו משליך על עצם האיסור, טמאה או טהורה, ימין או שמאל, או שהמהווה את סיבת האיסור, ועל כן אין לאסור אלא את אותה ירך שנקעה במאבק עם המלאך. אלא שנחלקו הפוסקים בהגדרת מיקום צומת הגידין – יש אומרים, שהכוונה להסתעפויות של הגיד הפנימי (ראב"ד, תמים דעים, פסקה ג').ויש אומרים, שהכוונה להסתעפויות של הגיד החיצוני (רא"ש חולין, פ"ד סי' ז'). להלכה נפסק להחמיר כדעת שתי השיטות(ב"ח יו"ד סי' נ"ו, ש"ך שם סק"ב).

אישיאס הוא למעשה גירוי של העצב הסכיאסטי (גיד הנשה). העצב הסכיאסטי הוא העצב הארוך ביותר בגוף האדם. ולכן פגיעת אישיאס יכולה להתרחש במוקדים שונים החל מעמוד השדרה הגבי ועד לקצות האצבעות. בשל אורכו של גיד הנשה, פגיעה בו יכולה לגרום לסבל רב ולפגיעה תפקודית קשה.

על זיהויו של גיד הנשה עם העצב הסכיאסטי חולק ד"ר אברהם י. לוי, לדבריו לא יתכן מבחינה אנטומית שנגיעה בכף הירך תגרום נקיעה. לפיכך הוא מפרש את הכתוב כך, שנגיעה זו הביאה ליד התמתחות הגידים המחברים את הירך אל הקתלית, במילים אחרות הנגיעה גרמה לנקע, והיא הגורמת לצליעה, אבל הוא מיחוש המתרפא מאליו לאחר זמן קצר (ע"פ אנצ' הלכתית רפואית, פרופ' אברהם שטינברג, ערך גיד הנשה). צומת הגידים או צומת הגידין הוא מושג הלכתי המתאר נקודת מפגש או מעבר סמוך של שלושה גידים מסוימים בידי וברגלי בהמות ועופות, סמוך למרפק או לברך. רש"י מסביר משמעות שם זה "מקום שהגידין צומתין מתחברין ומתהדקין" (חולין נ"ז ע"א), על פי דברי הגמרא שאמרה שזהו מקום שהגידים צומתים (חולין ע"ו ע"א). צומת מלשון צַמַּת (קבוצת) גידים שנמשכים משרירי השוק לחלק התחתון של הרגל. ברגל העוף צמה זו כוללת ששה עשר גידים, שעל ידם העוף מכוון את תנועת רגלו ואצבעותיו. אם אחד מהגידים הללו נקרע – העוף טרף (שו"ע יו"ד נ"ו, ח'). היעדרה של צומת הגידים ברגל בעל החיים, נמנית כאחת מסוגי הטריפות, טריפה זו נמנית במשנה במסכת חולין "בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה, מן הארכובה ולמעלה, פסולה, וכן שנטל צומת הגידין" (פ"ד מ"ו). הרמב"ם מנה אותה ברשימת הטריפות האסורות מן התורה משום "נטולה" (הל' שחיטה פ"ח, י"ג-כ'). מיקומה המדויק של צומת הגידים נחלקו בגמרא, וגם לגבי מיקומה המדויק של הצומת במקום שעליו הוכרע בסוגיית הגמרא קיימת אי-בהירות ומחלוקת ראשונים אם היא בחלקה הפנימי של הרגל או בחלקה החיצוני. קיימת אי-בהירות נוספת לגבי הגידים העוברים בצומת. אולם מימי חכמים ועד ימינו לא התעורר צורך לבדקם, אלא התייחסו אליהם כמו לכלל שבעים ושתיים הטרפות שבעוף, שהולכים בהן אחר הרוב המוחלט שהוא כשר. ורק אם התעוררה ריעותא', היינו בעיה מסוימת במראה של מקום מסוים, היה צריך לבדקו. אולם בדור האחרון החלו להתגלות יותר מקרים של קריעת גידים מצומת הגידים. הסיבה לכך, מחלה מדבקת שיוצרת דלקות בגידים, וכאשר מגדלים את העופות בצפיפות, המחלה עלולה להתפשט ולהדביק עופות רבים. בפועל, גם כיום שבעיה זו נעשתה שכיחה יותר, רק לאחוז אחד מכלל העופות יש גיד קרוע, ורוב הלהקות נקיות לגמרי מבעיה זו, ולעיתים רחוקות ישנן להקות שאחוז הבעיות בהן מגיע לעשרות אחוזים. יש אומרים שהואיל והאחוז הכולל של הבעיות הוא 'מיעוט שאינו מצוי', ופגם זה קשה לזיהוי, אין צורך לבדוק את צומת הגידים כלל (שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' ס"ה). מנגד, יש אומרים שהואיל ולעיתים ישנן להקות שב'מיעוט המצוי' בהם יש פגיעה בצומת הגידים, יש לבדוק את כל העופות (שו"ת שבט הלוי ח"ד, סי' פ"א).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד