פרשת וישלח – בהיותם כואבים

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש בראשית, עלון בית החולים, וישלח

הכאב הוא נושא מרכזי ברפואה. לכאב שני מובנים. במובנו הרפואי, שהוא המקובל ביותר, מייצג הכאב תחושת אי נוחות פיזית הנגרמת כתוצאה מדחפי עצביים הנושאים למוח שדר על פגיעה ברקמות הגוף, ומכונה בהרחבה כאב פיזי. מלבד מובן זה, נעשה שימוש מושאל במושג "כאב" כדי לתאר סבל נפשי. במובן זה, כאב מייצג תחושת צער נפשית. כיצד מתייחסת היהדות להתמודדות הכאב?

בפרשת השבוע מסופר על מעשה שכם בן חמור, נשיא הארץ, שחטף את דינה והתעלל בה. שכם המתואר כנכבד "מכל בית אביו", מתעלל בדינה בת יעקב "ויקח אותה (חטיפה) וישכב אותה (אונס) ויענה" (מעשה סדום) (בראשית ל"ד ב'). כאשר הוא מספר על כך לאביו, אין הלה גוער בו, נהפוך הוא: הוא משתף עמו פעולה ויוצא לבקש ממשפחת יעקב את דינה כאישה לבנו. עד אותה עת מוחזקת דינה כבת ערובה בבית שכם ואין אביו מורה לו על שחרורה. השמועה מגיעה לאוזני יעקב "כי טמא את דינה בתו" (שם פס' ה'). יעקב מחריש לשמע השמועה עד בוא בניו מן השדה, או אז מתיישבים לדון בבקשת חמור. הוא מבקש את דינה לבנו וחושף את כדאיות העסקה, "…בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם. ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם…" (שם ל"ד ט' וי'). אתם תתנו לנו את בנותיכם ואתם תקחו לכם את בנותינו. והבן מחרה מחזיק אחרי אביו "הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה…" (שם י"ב). אמנם, אל יעקב ובניו הם מדברים בכבוד, "שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אותה לו לאשה" (שם ל"ד ח'). דינה מכונה "בתכם" והנתינה תלויה ברצונם של בני משפחתה. אך התורה חושפת את הסגנון השונה בשיחת השניים בינם לבין עצמם, "קח לי את הילדה הזאת לאישה" (שם ל"ד ד'), אומר שכם לאביו. היא אינה אלא "ילדה" והאב מתבקש "לקחת", הדבר תלוי בו ברצונו ובכוחו. למעשה, הם מרמים את יעקב בבואם לבקש את ידה של דינה, שתי ההצעות נשמעות טוב – האפשרות העתידית להיפתח ולהתערות בסביבה כולל הרווח הכספי שבכך. בני יעקב אינם הולכים שולל אחרי דברי החלקות. מנקודת מבטם אין להם בררה אלא לאחוז בתכסיסים או בכוח כדי לשחרר את אחותם משביה "ויענו בני יעקב….וידברו אשר טמא את דינה אחתם" (שם י"ג), משפחת יעקב המבוססת על ערכים של טוהר, יושר ומוסר, משיבים "לא נוכל לעשות את הדבר הזה" (שם י"ד)!

הכאב מתריע בפני האדם או בעל החיים על סכנה מיידית לפגיעה גופנית, או על נזקים ארוכי טווח צפויים, וכן דוחק בו לקרוא לעזרה. הכאב נגרם כתוצאה מגירוי חיצוני או פנימי כגון מגע, לחץ, חום, קור וירידה באספקת דם. כאשר הגירוי מגיע לרמה מסוימת עלול להיגרם נזק רקמתי ונוספת תחושה של כאב. סף הכאב שונה מאיבר לאיבר כמו גם גורמי הכאב והתהוותו.

ההצעה שמוצעת לאנשי שכם להתגייר "אך בזאת נאות לכם….להמל לכם כל זכר" (שם ט"ו). ההצעה שהוצעה לנציגות אנשי העיר שכם אינה תרמית, לא הייתה כוונה לנצל את חולשתם ולהשמידם, אלא שהאופן בו הדברים התגלגלו שונה בתכלית. נחמה ליבוביץ בפירושה מבארת שהכתוב האריך בפרטי המשא ומתן כדי להבהיר לנו שאנשי שכם אינם תמימים. ההשוואה בין דברי חמור אל יעקב ובניו לבין דבריו אל אנשי עירו מעידה לדעתה, על היעדר כנותם בבקשתם. דבריהם נחלקים לשני חלקים, החלק המשפחתי – התחתנות, והחלק המדיני – התיישבות והיאחזות. בדברם אל בני יעקב מקדימים אנשי שכם את החלק המשפחתי "והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם" (שם ט' א') שבו הם מעוניינים, ולאחריו הם מביאים את החלק ההתיישבותי ומציעים זכות ישיבה והיאחזות "ואתנו תשבו, והארץ תהיה לפניכם שבו וסחורה והאחזו בה" (שם י' ב), בפנייתם לאנשי עירם הם מקדימים את החלק המדיני, תוך השמטת ההיאחזות "האנשים האלו שלמים הם איתנו וישבו בה והארץ  הנה רחבת ידים…את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם" (שם כ"א א'). את החלק המשפחתי שלאחריו הם עוטפים בנימוק של אינטרס מדיני, וכך ההתחתנות נראית כתוצאת לוואי של הרווחים שיפיקו אנשי שכם מההתקשרות עם משפחת יעקב. רש"י, בשם חז"ל, חושף את הצביעות, בגרסתו המוצעת לבני יעקב היוזמה תהיה בידי משפחת יעקב "בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם" (שם ט'), ולכך מסכימים בני יעקב "ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו" (שם ט"ז). אך בדברי חמור לאנשי עירו הניסוח הפוך, "את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם" (שם כ"א). בנוסח זה אנשי שכם הם היוזמים, הנותנים, הלוקחים והמרוויחים. הכוונה לנצל את משפחת יעקב, ניתן לדייק זאת מתוך פרט שהוסיפו חמור ושכם בדיווח לאנשי עירם "מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם" (שם פס' כ"ג)  (עיונים בספר בראשית).

הדרך שבה כאב נקלט ומועבר במערכת העצבים אינה נהירה דיה. אחד הממצאים החשובים הוא שהמערכת האחראית להעברת כאב חד ומיידי שונה מהמערכת העצבית המופקדת על הכאב המתמשך והקהה יותר. כאב חד מועבר על ידי סיבים עצביים "מהירים" המצופים מיאלין, ואילו כאב עמום ומתמשך מועבר על ידי סיבים "איטיים" שאינם מצופים מיאלין. 

יש להניח שלא עלתה על דעתם של יעקב ובניו – חוץ משמעון ולוי – לעשות טבח באנשי שכם, כוונתם הייתה להציל את דינה מידי מעניה ושוביה. ההנחה הייתה כי אנשי שכם לא יסכימו להימול, ואז תהיה לו דרך פתוחה לשחרר את דינה השבויה בידם. ואם כן יסכימו להימול מפחד נשיאם או בשל ההסכם העסקי, יפלשו האחים לשם ביום השלישי בהיותם כואבים לאחר ברית המילה, וישחררו את דינה בעל כורחם ללא צורך להרוג את כלל יושבי העיר, הרחבת הפעולה כנקמה נעשתה למורת רוחו של אביהם "וזאת עצת האחים וברשות אביהם, ושמעון ולוי רצו להינקם…בחרב נוקמת, והרגו המלך וכל אנשי עירו…ואין הברית אשר נמולו נחשב בעיניהם למאומה, כי היה להחניף לאדוניהם, ויעקב אמר להם בכאן כי הביאוהו בסכנה, שנאמר "עכרתם אתי להבאישני", ושם (בראשית מ"ט ז') (רמב"ן פס' ל"ג). לדעת הרמב"ן הריגת אנשי שכם הייתה למטרת נקמה, וכלשונו: "והרגו אותם חינם". הרמב"ם לעומתו סבר כי אנשי שכם שותפים לפשע, כיוון שמדובר בחטיפת אדם, אנשי שכם חייבים להקים בית דין ולהעמיד את שכם לדין. ומשלא עשו כן נחשבו שותפים לדבר עברה. וכך כותב הרמב"ם: "וכיצד הם מצוין על הדינין חייבים להושיב דיינים ושופטים בכל פלך ופלך לדון…ומפני זה נתחייבו על בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל, והם ראו ולא דנוהו" (רמב"ם הלכ' מלכים פ"ט הי"ד). ר' חיים בן עטר, מוכיח מדיוק בפסוק שאנשי שכם סייעו בדבר, שנאמר: "אשר טמאו אחתם", והרי רק שכם טימא את דינה?! מכאן טוען ר' חיים בן עטר שהם עזרו לו כדי שיוכל לטמאה (אורח החיים פ' ל"ד פס' כ"ז).

שיכוך כאב, היא דרך להעלאת סף הרגישות לכאב אצל אדם הסובל מכאבים. שיטות הטיפול הן כימיות ופיסיקליות. השיטות הכימיות הנפוצות הן: הרדמה או אלחוש מקומית או אזורית, או  באופן כללי או מרכזי במוח. בשיטות הפיסיקליות נעשה שימוש בגירוי חשמלי דרך העור, או בטיפול ניתוחי במערכת העצבים המרכזית, כגון הרס המסילות המוליכות כאב מהאזור הנגוע.

כדי להקל על החולה ולשכך את כאביו, יש לפעמים צורך להשתמש במינונים גדלים והולכים של חומרים נרקוטיים רבי עוצמה. לחומרים הנרקוטיים הללו השפעה מדכאת על מרכז הנשימה שבגזע המוח, ובחלק מן המקרים עלולים חייהם של החולים הללו להתקצר על ידי התרופות. בשנת תשל"ו פנה פרופ' שמעון גליק, רופא יר"ש ומנהל מחלקה פנימית בבית החולים סורוקה בבאר שבע, אל הרב שלמה זלמן אויערבך בשאלה האם מותר להרגיע את כאבי החולה למרות העובדה שבכך עשויים לקצר את חייו של החולה? במכתב תשובה ענה הרב אויערבך בבהירות וסיכם ש"צריכים שפיר להשקיט הכאבים, וד' ירחם" (עיין לב אברהם פר' ל"ב סעי' ה' עמ' 253). ובמקום אחר כתב שמכיוון שכל זריקה וזריקה בפני עצמה אינה מקצרת חיים, ורק צירוף של זריקות רבות עלול להביא לקיצור חיים, אין לאסור (מובא בספר נשמת אברהם סי' של"ט עמ' תפ"ד ס"ק ד' הערה א2 וכן מובא במאמר של הרב אביגדור נבנצאל אסיא כרך ד' עמ' 262). הרב משה פיינשטיין  כתב בתשובה את הדברים הבאים "…...דודאי מסתבר ששני חולים מסוכנים במחלה אחת אבל האחד אין לו יסורין, והאחד יש לו יסורין, שבדרך הטבע מי שאין לו יסורין יחיה יותר מעט דהיסורין גדולים נמי מקצרין החיים…" (שו"ת אגרות משה חושן משפט ח"ב סימן ע"ג אות ט'). הרב אליעזר וולדינברג התיר השימוש במורפין כיוון שהקלת ייסורים לדעתו מאריכה חיים, וראיה לכך דברי חז"ל שאפילו "אנחה שוברת חצי גופו של אדם" (כתובות ס"ב ע"ב), וכל שכן ייסורים ממש. ראיה נוספת להיתר הביא מתוך דברי חז"ל אודות מעשה חנניה מישאל ועזריה שהפילו עצמם לכבשן האש ולא הסכימו להשתחוות לצלם, שאילו היו מלקים ומייסרים אותם היו בוודאי משתחווים לפסל "אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה הוו פלחי לצלמא" (כתובות ל"ג ע"ב), וכמובא בשיטה מקובצת (שם), שהכאה שאין לה קצבה קשה יותר ממלקות ומיתה, ושלא היו מסוגלים לעמוד בייסורים כאלו (שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' פ"ז).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד