פרשת וישלח – החיסון – מי יקבל ראשון

כ״ה בכסלו ה׳תשפ״א (דצמ 11, 2020) | קורונה, חומש בראשית, עלון בית החולים, וישלח

בפני המתמטיקאים שאלה בוערת ומאתגרת, מהי הדרך הנכונה ביותר לחסן את האוכלוסייה. שני החיסונים זה של מודרנה, וזה של פייזר מציגים תוצאות מבטיחות מאוד, ועשויים לקבל את אישור מינהל התרופות האמריקאי. כיוון שבשלב הראשון אספקת החיסונים תהיה מוגבלת, ההחלטה מי יקבלו את המנות הראשונות תחרוץ גורלם של רבים.                           פרשתנו מספרת על המפגש בין האחים, יעקב ועשו, יעקב עושה דרכו בחזרה מחרן לארץ כנען אחרי שהייה ארוכה. השליחים אשר שלח יעקב לפני כן אל עשיו כדי "להכשיר את הקרקע", ספרו לו על כמות האנשים במחנה עשו, אך כאשר ראה בעצמו את המראה המאיים, החליט להתכונן במספר מישורים, נתמקד באחד מהם מחנה עשיו מנה ארבע מאות אנשים (בראשית ל"ב ז'), מסה "אדירה", לעומת מחנהו המצומצם של יעקב המונה כעשרים איש. למרות גודלו הקטן של מחנהו, חילק יעקב את מחנהו לשלשה חלקים, השפחות וילדיהם, לאה וילדיה ורחל ובנה יחידה – יוסף.  המקרא מתאר את סדר עמידתם "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" (שם ל"ג ב'). בפסוק זה אנו לומדים את הדוגמא הראשונה בתנ”ך שהאחרון אינו בהכרח בסוף. מסביר רש"י על פי המדרש את הסדר באופן המעניין הבא, "ואת לאה וילדיה אחרונים – אחרון אחרון חביב" (מדרש רבה ע"ח ח', מובא ברש"י). יעקב שם את השפחות ובניהן ראשונים. ניתן לומר לכאורה, שהוא הכי פחות אהב אותם ולכן שם אותם "ראשונים בקרב" במקום המסוכן ביותר. אך אם נשים לב להמשך, ניתן לומר כוון הפוך לגמרי, יעקב בעצמו עמד בראש המחנה להגנה על כולם יחד "והוא עבר לפניהם.." (שם ל"ג ג'). לצידו, הציב יעקב דווקא את השבטים החלשים,  כדי להגן עליהם באופן אישי וצמוד –  דרך המלמדת אותנו "לתת חסות", דווקא לחלשים ביותר "אמר אם יבא אותו רשע להלחם, ילחם בי תחילה" (מדרש רבה שם וברש"י). האם נהג יעקב כשורה בכך שהעמיד חלק מבני משפחתו קרוב יותר לעשו וגיבוריו? האם כך יש לנהוג על פי התורה בעת שמתעוררת סכנה ועלולים חלק להיפגע? האם מותר להקריב חלק כדי להציל אחרים?

אתגר הקורונה מורכב באופן חסר תקדים, המחלה קטלנית בייחוד עבור בני יותר מ-65 ואנשים שסובלים ממחלות רקע, אבל המפיצים העיקריים שלה הם צעירים בריאים, שהסיכויים שלהם להחלים טובים. כך, בפני המודלים המתמטיים ניצבת דילמה, מה חשוב יותר – למנוע מקרי מוות, או להאט את התפשטות המגפה?

נראה שמעשהו של יעקב עומד לכאורה בסתירה לעיקרון הלכתי, ההלכה אוסרת על מסירת אדם כדי להציל את חברו, בין אם מדובר בהצלת יחיד, ובין אם המדובר בהצלת רבים "סיעה של בני אדם שאמרו להם הגויים תנו לנו אחד מכם ונהרגהו, ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם, ייהרגו כולם, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל" (תוספתא תרומות ז' כ"ג). משתמע, שלא רק נפש אין דוחים מפני נפש, אלא נפש לא נדחית גם מפני נפשות רבות. ואם כך מתעצמת הקושיה כיצד פעל יעקב בניגוד להלכה? יש שפירשו שמהלך זה של יעקב היה חלק מתהליך הפיוס, יעקב חש שעשו יתרצה ויתפייס עמו, לא לחינם יעקב כורע ומשתחווה שבע פעמים במפגשו עם עשו, אם כך מיקומם של בני השפחות "בחזית", מאותו מניע, לבני השפחות יהיה קל יותר להשתחוות "…הוא הקדים את השפחות שכניעתן יתרה, ובאחרונה את רחל ויוסף שכניעתן מועטת" (רש"ר הירש שם ל"ג ו'-ז'). הרב אליעזר וולדינברג כותב שצעדיו של יעקב נקבעו לאחר שבמאבקו של יעקב עם המלאך, הלו הוא שרו של עשו, גבר יעקב "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (שם ל"ב כ"ט), כעת, לאחר הניצחון על שרו של עשיו, רשאי היה יעקב לתת מקום לחיבתו מבלי לסכן בכך איש, וראיה הביא הרב וולדינברג מאופן העברת ילדיו את הנחל שזו קדמה למאבק עם המלאך "…ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק"   (שם כ"ג), שם, לא העדיף אחד על פני חברו והצילו בראשונה,  שהרי חשש טביעה מסכן במידה שווה את כולם, ו"אין דוחין נפש מפני נפש", אך כעת כשהבין שהחשש ממלחמה עם עשיו קלוש ורחוק, יכול היה לתת מקום לחיבתו הלגיטימית "…ורק לאחר מיכן כשכבר לא עמדה לפניו הבעיה של הצלה ממש, לא מהריגת הילדים, ולא מלטמאות הנשים, והיה לו בזה רק חשש רחוק דרחוק, אז הכריע יעקב דאפשר לנהוג בדיני קדימה, ואחרון אחרון" (שו"ת ציץ אליעזר חל' י"ח סי' ס"ט).

רוב המודלים מסכימים שאם המטרה העיקרית היא הקטנת שיעורי התמותה יש לתעדף חיסון של האוכלוסייה המבוגרת, ואם המטרה היא האטת התפשטות הנגיף עדיף להתמקד במבוגרים צעירים יותר, החלטה כיצד להקצות את החיסונים לקבוצות האוכלוסייה הנכונות, בזמן הנכון, היא בעיה מורכבת מאוד.

ככלל שני בני אדם או יותר הזקוקים לטיפול מציל חיים, והגיעו בבת אחת, וניתן לטפל רק באחד מהם, ואמצעי ההצלה שייכים לשלישי או לציבור, קבעו הפוסקים סדר קדימויות בהתאם לנתונים של החולים הוא הפצועים כדלקמן, מצב רפואי, אם יש שם אחד שסיכוייו הרפואיים להפיק תועלת מהטיפול להצלתו טובים יותר מהאחרים הוא קודם לאלו, ואין הולכים לפי סדר הקדימויות שבמשנה (שו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב סי' ע"ג אות ב', שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' פ"ב אות ב'), לפיכך 'חיי עולם' ו'חיי שעה' –  'חיי עולם' קודם, כמו כן יש עדיפות למי שזקוק יותר לטיפול מציל חיים, לפיכך וודאי מסוכן וספק מסוכן – הוודאי דוחה את הספק (שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' כ"ח אות ג'). על כן ביחידה לטיפול נמרץ מותר לקבל החלטה עקרונית שלא לחבר למכונת הנשמה חולה שיש לו סיכויים רק ל'חיי שעה', כיוון שיש סבירות גבוהה שיגיעו חולים שיש להם סיכוי ל'חיי עולם', ואם יחובר חולה הצפוי לחיי שעה למכונת הנשמה, אזי  לא יהיה לו מקום ביחידה לטיפול נמרץ, והלוא הם קודמים לחולה שיש לו רק סיכוי ל'חיי שעה', וכיוון שיש שכיחות גדולה של חולים מסוכנים שנזקקים לטיפול נמרץ נחשב כאילו יש לפנינו חולים כאלו (שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' ע"ב אות כ', וכן שם סי' י' אות י"ד). יתר על כן, יש מי שכתב, שבבית חולים ציבורי, אם עשה הרופא שלא כדין, שהכניס ליחידה לטיפול נמרץ חולה שיש לו רק 'חיי שעה', כשיש לפניו חולה שיש סיכוי להצילו ל'חיי עולם', אין להחלטתו של הרופא שום תוקף, ומותר להוציא את החולה ב'חיי שעה', כדי לתת את המיטה לחולה שיש לו סיכוי ל'חיי עולם'. ומכל מקום צריך לדאוג לטיפול מתאים לחולה שהוציאו מהיחידה לטיפול נמרץ. אכן, אם יש חשש שהוצאת החולה מהיחידה תביא אותו לטירוף דעת, שיבין שהוא במצב חסר תקווה- אסור להוציאו (הרב יצחק זילברשטיין שיעורי תורה לרופאים, ח"ג סי' קס"ד עמ' 102).

עם תחילת שיווק החיסונים הם יהיו "יקרי המציאות", על כן יש מקום לקביעת מסגרת של קריטריונים לצדק חלוקתי שלהם. ארגון הבריאות העולמי צפה לאחרונה כי בוגרים צעירים בריאים לא יקבלו חיסון עד 2022, אז יושלם חיסונם של הקשישים, עובדי שירותי הבריאות וקבוצות אחרות שבסיכון גבוה.

צריך לומר שיש הבדל יסודי בין מעשה הצלה – אף שהוא כרוך בגרימת סכנה – לבין גרימת סכנה סתם. בהלכה מבואר ש"אין רשות לאיזה יחיד או קהל לגרום עם המלך לחבר לאיזה קהל, או להפרידן אם הדבר מזיק לאחרים, ואם עשו יש להם דין מוסר"- מלשין (חו"מ קס"ג ו' ברמ"א). כוונת הדברים שאין רשות לקהל שהוטלו עליו מסים מטעם המלכות להשתדל שיצרפו אליהם קהילה אחרת כדי להקל מעצמם את עול המסים. כיוצא בזה אסור ליחידים מתוך הקהל לפטור את עצמם מעול המס, משום שעל ידי כך הם מכבידים את הנטל המוטל על האחרים. מהר"י בן לבנשאל על "ראובן שהיה לו אהבה עם השרים ויועצי המלכות" ורצה להשתמש בקשרים אלה כדי להציל את חברו מתפיסה למלכות, שהיו נוהגים לתפוס מפעם לפעם כמה יהודים עשירים לעבודת המלך. הדבר ברור שאם יינצל אותו חבר מן התפיסה, יתפסו אחר תחתיו, תשובתו  הייתה, אם כבר תפסו יהודי אחר לעבודת המלך, והדבר ידוע שאם ימלט זה, שייקחו אחר תחתיו אין להשתדל להצילו "אבל אם יצאה גזרה לקחת קצת יהודים לאומנות המלך… הרשות נתונה להשתדל להציל לכל מי שירצה" (שו"ת ח"ב סי' מ').מהר"י בן לב ממשיך וכותב שהוא דן את התפיסה לעבודת המלך כסכנת נפשות ממש. לכאורה גם כאשר עדיין לא נתפס עדיין שום אדם למיתה, הרי כאשר מצילים אחד מבני הקהילה, מגדילים את הסיכון היחסי על שאר בני הקהילה, ומדוע הדבר מותר? אלא שגרימת סכנה אסורה באשר היא מייצגת זלזול בחיי אדם והפחתת ערכם, אבל כאשר הדבר נעשה לצורך הצלה, שוב אין בגרימת הסכנה כשלעצמה איסור. לכן כאשר עדיין לא נכתב שום אדם למיתה, הוצאת אחד ממעגל האנשים שבסכנה, מותרת, למרות שעל ידי כך גדלה הסכנה המוטלת על האחרים. עם זאת כאשר כבר נתפס אחד למיתה, הנה ניצלו כל האחרים מן הסכנה הזאת. הש"ך העתיק את דברי מהר"י בן לב, ולא נחלקו עליו הפוסקים (חו"ב קס"ג ס"ק י"ח). מדברים אלו יש להוכיח שכאשר ישנה אפשרות להציל אדם אחד מתוך כמה, ואין כאן אדם שנתפס למוות בוודאות, מותר לבחור את האדם שאותו יצילו, ובוודאי שמותר לאחד מן האנשים להבריח את עצמו, או להציל את עצמו. לפיכך  יש לבחון את המודל הנראה מתאים כדי להגן על האוכלוסייה. כלשון המאירי, "יש דברים שאין מידת הדין שולטת בהם ואתה צריך לחזר בהם אחר מה שראוי יותר ולהכריע את האחד למה שאין מידת הדין מחיבתו דרך פשרה ומידה.. כל שאנו רואים שיכול לסבול העיכוב ביותר ידחה מפני חברו וכן בריא מפני חולה וכל כיוצא בזה…" (סנהדרין ל"ב ע"ב).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד