פרשת וישלח – הנקה שלא יבשה

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש בראשית, עלון בית החולים, וישלח

הנקה היא דרך ההזנה המאפיינת את ולדות היונקים. ההנקה מייחדת את היונקים מיתר בעלי החיים ומהווה את אחד הגורמים החשובים ביותר בהתפתחות התנהגותם. ההנקה היא דרך להשיג מזון אצל וולדות היונקים. מערכת העיכול של יונק בן יומו מותאמת לתזונה נוזלית ואינה ואינה יכולה לעכל חומרים מוצקים ועל כן, חלב האם עשיר במרכיבי מזון חיוניים, ומספק את כל צרכיו התזונתיים של הילד.

בפרשת השבוע מוזכרת דמותה של דבורה, מינקת רבקה, שנפטרה ונקברה מתחת לבית א-ל, פרט הנראה שולי ומיותר "ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית א-ל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות" (בראשית ל"ה ח'). גם מיקומה של פרשיה זו באמצע הפרשיות העוסקות בנסיעה לבית א-ל מעוררת פליאה, ובלשון הרמב"ן "לא ידעתי למה נכנס הפסוק הזה בין "ויקרא למקום בית א-ל" ובין "וירא אלוקים אל יעקב עוד", והפסיק בעניין אחר, שהיה בבת אחת ובמקום אחד…"( שם כ"ד נ"ט), יעקב הגיע לבית א-ל, ואלוקים נגלה אליו, אנו מצפים לשמוע כעת מה הקב"ה אומר לו, ופתאום מופיעה לווית המינקת דבורה, דמות לא מוכרת ולא ידועה. ובכלל במה זכתה מינקת רבקה לכבוד רב כל כך עד כדי שהמקום בו נקברה כונה "אלון בכות", על שם הבכי על הסתלקותה, שמשמע שבכו שם הרבה? אם נוסיף לכך את העובדה כי כפי הנראה מדובר באישה קשישה, בהנחה שזו המינקת שהוזכרה בפרשת חיי שרה "וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו" (בראשית כ"ד נ"ט). מדוע בכי רב כל כך על הסתלקותה של ישישה? ויותר מכך אם אכן מדובר באותה מניקה, מושבה של זו היה בבאר שבע עם רבקה ויצחק, וכיצד הגיע לפתע לחרן ובחזרה? שאלה זו פתרה רש"י "ותמת דבורה, מה עניין דבורה בבית יעקב, אלא לפי שאמרה ליעקב ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם ומתה בדרך" (שם ל"ה ח'), כלומר, בעת ששלחה רבקה את בנה יעקב לחרן סיכמו ביניהם שכשיגיע העת תשלח ותקרא לו חזרה מבית אחיה לבן, השליח היה לא אחר מאותה מינקת שחזרה לחרן כדי לקרא ליעקב לשוב בחזרה. הרמב"ן דחה את ההנחה שזו אותה מינקת, שאין זה סביר שבגילה עשתה את כל הדרך לחרן ובחזרה "… אבל היתה מינקת אחרת…כי רחוק הוא שתהיה הזקנה השליח שתשלח אמו ליעקב…" (רמב"ן שם ל"ה ח'), כלומר, מדובר במינקת שנשארה בבית לבן ובתואל, ועתה שבה עם יעקב ושאר בני המשפחה, אלא שכעת מחריפה הקושיה, מה חשיבותה עד כדי שמצאו לנכון להזכירה, ובשמה, דבורה, ובכלל מה עניינה? ואם שליח חיפשו מדוע דווקא המינקת היא שנבחרה?

תהליך ייצור החלב מתחיל אצל האם בתקופת ההיריון. בימים הראשונים לאחר הלידה למעשה אין לאישה עדיין חלב אלא קולסטרום, חשיבותו של הקולסטרום רבה ביותר בהיותו מכיל כמות עצומה של נוגדנים וחומרים ביולוגיים שעוזרים להכין את מערכת העיכול של התינוק ליניקה ואכילה. התחלת ייצור החלב מתרחשת בעת היפרדות השליה.

התרגום יונתן בן עוזיאל כתב על הפסוק אודות המינקת שנשלחה עם רבקה לדרכה, "וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה.." המובא בפרשת חיי שרה באופן הבא, "ואלויו ית רבקה אחתהום וית פדגוותא" (וישלחו את רבקה אחותם ואת מחנכתה) (יונתן בן עוזיאל בראשית כ"ד נ"ט), לפי התרגום מינקת הכוונה ליועצת חינוכית ופדגוגית, היא שדאגה לרבקה הגדלה בבית לבן הארמי ובתואל, שתהא ראויה להפוך לאם לאומה הישראלית ותבוא באהל שרה כממשיכה. על כן הסתלקותה היא אובדן למשפחת יעקב כולה שהכירו וידעו מעלתה, הבכי הוא על הסתלקות המחנכת הדגולה, המורה שעיצבה את דרכה של האם רבקה, לפיכך נבחרה היא להשיב את יעקב חזרה, מי שהצליחה בשעתו להבדיל את רבקה מלבן, לבטח תצליח להשיב את יעקב בחזרה. הרמב"ן ביאר שהבכייה הגדולה הייתה על מות רבקה, והצניעה הכתוב את פטירתה של רבקה והזכירוה אגב מות מניקתה "מינקת רבקה" וכך לשונו: "..והקרוב מה שאמרו רבותינו שירמוז למיתת רבקה…אבל יעקב בכה על אמו הצדקת אשר אהבתו, ושלחה אותו שם זכתה לראותו בשובו, ולכן נגלה אליו האלוקים וברך אותו לנחמו…"(שם), ומדוע לא נזכרה במפורש מיתת רבקה על כך השיב הרמב"ן "…אבל יתכן לומר שלא היה לה כבוד במיתתה כי יעקב איננו שם ועשו שונא אותה ולא יבוא שמה, ויצחק כהו עיניו ואיננו יוצא מביתו…"(רמב"ן שם), כלומר, רבקה לא זכתה ללוויה ראויה, יעקב בנה הקטן בחרן, עשו בנה הגדול, כועס על שסייעה ליעקב בקבלת הברכה, יצחק זקן וכבד רואי ומן הסתם אינו יוצא מפתח ביתו, ועל כן הסתיר הכתוב את הסתלקותה, ורמז השאיר בידינו על בכייה גדולה, כפולה, "אלון בכות", על המינקת, אך בעיקר על האם רבקה  שנפטרה.

החלב ממשיך להיווצר כל עוד התינוק או הפעוט ממשיך לינוק. הרכב חלב האם משתנה בהתאם לצרכי התינוק. כך למשל ככל שתקופת ההנקה ממושכת יותר והתינוק בוגר יותר – החלב שומני יותר, והתינוק מקבל יותר קלוריות. בשעות הערב, כהכנה לשנת הלילה, החלב שומני יותר גם כן.

החלב במקרא מסמל את שבחה של ארץ ישראל, 21 פעמים בתנ"ך נאמר, "ארץ זבת חלב ודבש", שש עשרה מתוכם בתורה, וחמש פעמים בשאר ספרי התנ"ך, תיאור שבא ללמד על עושרה ופוריותה של הארץ. הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, לימד כי סגולתה המיוחדת של ארץ ישראל שהיא להפוך רע לטוב, טמא לטהור ואסור למותר, מקופלת בתיאור "ארץ זבת חלב ודבש". החלב, היה ראוי להיות אסור באכילה, או מטעם שהוא דבר היוצא מן החי בעודו בחיים, מה שאסור לאכילה משום אבר מן החי. או מטעם אחר שמקור החלב הוא בדם, "דם נעכר ונעשה חלב" (נידה ט' ע"א), כלומר, החלב הוא תוצר דם וזה אסור באכילה. בתלמוד נמקו את ההיתר לאכילת חלב ודבש שלא יתכן שתתלה הארץ מעלתה בדבר האסור באכילה (ע"פ בכורות ו' ע"ב). הדבש, הכולל בתוכו גם דבש הדבורים, היה אמור להיאסר באכילה על פי הכלל הקובע "כל היוצא מן הטמא טמא" (שם ז' ע"ב), דבורה אסורה באכילה, אם כך גם דבשה, היתר אכילתו נלמד מפסוק (שם), התלמוד מבחין בין הדבש והחלב, הדבש רק עובר דרך גופה של הדבורה, "מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן" (שם) לעומת החלב. כמה סוריאליסטי לחשוב על "דבורה מינקת רבקה", דבורה המינקת היא שילוב של חלב ודבש, החלב אמנם מקורו בדם אך בהקשר של המינקת דבורה רק עבר דרך גופה, ללא יהירות וללא דרישה יתירה, בשל כך משמשת דבורה המינקת במקרא דמות המלווה את האומה בראשיתה. חלב ודבש, הוא מהווה סמל לשיבת האומה לארצה, "ויביאנו אל המקום הזה, ויתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כ"ו ט'), אין מתאים מלסיים את פרשת השיבה לארץ, כאשר הארץ מעניקה לבניה כדבורה מדבשה, וכמניקה מחלבה, השומרת אמונים לוולדה, עד תשוב היא לאדמתה.

כיום גברה המודעות לחשיבות ההנקה. מחקרים מצביעים על היתרונות הרבים בהנקה בלעדית עד גיל 6 חודשים, משך הזמן הנדרש להעתיק את כל הנוגדנים הקיימים אצל האם אל התינוק באמצעות חלב האם. בנוסף, המערכות בגוף התינוק אינן בשלות להתמודד עם מזונות אחרים לפני גיל זה.

חשיבותה של ההנקה מוצאת את ביטויה בתחומים רבים, דוגמא מובהקת לחשיבות זו מצויה בגזירת חז"ל על אישה גרושה או אלמנה, שהיא מניקה או מעוברת, שלא תתחתן מחדש עד שיחלפו עשרים וארבע חודשים אחרי לידת הילד, מחשש ששוב תתעבר ולא יהא חלב לילד וימות, שהרי בעל חדש זה אינו אביו שידאג לצרכיו (כתובות ס' ע"א) (שולחן ערוך אהע"ז סי' י"ג סעי' י"א-י"ג). רבים סברו שגזירה זו נוהגת גם בזמנינו שלא כולן מניקות, ובקלות ניתן לקבל חלב בדרכים אחרות, כי לא חילקו בדבר זה, שכל דבר שבמניין צריך מנין אחר להתירו, כלומר, רוב דיינים ששינו את הגזירה, דבר שאינו מצוי כיום (ערוך השלחן שם סעי' ל'), ועוד שגם בזמנינו יש שמניקות זמן ארוך (אוצר הפוסקים סי' י"ג סקע"ג אות ב'). שניים מחשובי הפוסקים בדורנו נחלקו האם ניתן להקל גם בפחות מכ"ד חודש, דעת הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל הייתה שאין להקל בפחות מכ"ד חודש, ששיעור זמן זה נקבע בתלמוד והוא הלכה (מובא בספר נשמת אברהם אהע"ז סי' י"ג סו"ס ו') ואילו לדעת הרב משה פינשטיין זצ"ל, בזמנינו שודאי שלא תניקהו יותר מי"ח חודשים ניתן להקל גם לאחר כ"א חודש ובעת הצורך אף לאחר י"ח חודשים, זמנים אלו אמנם הובאו בתלמוד, אך כל שגזרו בימיהם לא היה אלא שלא ישא מינקת חברו, ואילו מספר החודשים לא היה בכלל הגזירה, כך שאין צורך במניין אחר, רוב בבית דין, כדי להתיר גזירה זו (אגרות משה אהע"ז ח"ב סי' ט'). לעניין צומות הבחינה ההלכה בין צומות שונים לעניין יום הכיפורים חייבת המינקת לצום ככל אדם (שו"ע תרי"ז סעי' א'), שכן אין בכך כדי לסכן את חיי התינוק, והמצב הוא הפיך לאחר הצום. בתשעה באב- מינקת חייבת להשלים הצום כמו ביום הכיפורים, שהואיל והוכפלו בו הצרות, עשו חכמים חיזוק לדבריהם של תורה (שוע תקנ"ד סעי' ד', ובשו"ת מהרש"ל סי' נ"ג). בשאר הצומות, מינקות אינן מתענות, ואפילו אינן מצטערות כיוון שבזמן הזה ירדה חולשה לעולם (ערוך השלחן או"ח סי' תקנ"ד סעי' ז'). לדעת הרב עובדיה יוסף מינקת אינה רשאית להחמיר על עצמה בשאר צומות (יחווה דעת, ח"א סי' ל"ה).

 

 

.               בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד