תְּרוּפָה או תכשיר רפואי. בעבר, סם מרפא, היא חמור כימי או ביולוגי פעיל, בודד או כחלק מתערובת של חומרים, המשמשים לטיפול וריפוי של מחלות או הקלה על כאבים. נוסף על ריפוי של מחלה, חלק מהתרופות עוזרות במניעה מוקדמת של מחלות וחלקן מקלות על תסמינים של מחלה קיימת ללא ריפוי מלא.

פרשת השבוע שלנו "קופצת בזמן", שלושים ושמונה שנים קדימה, אל השנה האחרונה שבה שהו בני ישראל במדבר, שנת הארבעים. רבים הם בתורה הסיפורים על תלונותיהם של בני ישראל בעת מסעם במדבר. כעת כשהם נמצאים על גבול הארץ חוזרים ומתלוננים "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם-סוּף לִסְבֹּב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ, וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-לֹקים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל, וַיְשַׁלַּח ד' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת-הָעָם וַיָּמָת עַם-רָב מִיִּשְׂרָאֵל, וַיָּבֹא הָעָם אֶל-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי-דִבַּרְנוּ בַד' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל-ד' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה בְּעַד הָעָם, וַיֹּאמֶר ד' אֶל-משֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל-נֵס וְהָיָה כָּל-הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי, וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס וְהָיָה אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וָחָי" (במדבר כ"א ו'-ט'). קוצר הרוח נובע מהצורך לבצע עיקוף ארוך לאחר שמלך אדום לא נתן לישראל לעבור בארצו (שם, כ' מ"א). מדוע כעת מופיע 'קוצר הרוח', ולא מיד לאחר סירובו של מלך אדום לעבור בארצו? נראה שהתשובה נמצאת בפסוק הפותח את הפרשייה "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי (שם, כ"א, א'), עם ישראל מנצח במלחמה עם הכנעני, ואם כן העם  אינו מבין את הצורך לסובב את ארץ אדום, רק בספר דברים יאמר משה לעם כי היה איסור להילחם באדום עמון ומואב "כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל, כי ירֻשה לעשו נתתי את הר שעיר" (דברים, ב', ט'). אם כך הדרך המתארכת היא שגורמת לקוצר הרוח ולתלונתם. חז"ל קושרים את קוצר הרוח במלחמה עם הכנעני ובמות אהרן הכהן. בספר זכריה נאמר "וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים", הכוונה, למשה, אהרן ומרים. בגמרא נאמר "שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן, משה, ואהרן, ומרים. ושלוש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן, באר, וענן, ומן…מתה מרים – נסתלק הבאר…וחזרה בזכות שניהם (משה ואהרן). מת אהרן – נסתלקו ענני כבוד, שנאמר, 'וישמע הכנעני מלך ערד', מה שמועה שמע – שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להילחם בישראל. והיינו דכתיב, 'ויראו כל העדה כי גוע אהרן" (תענית ט' ע"א).                                                                בעבר הרחוק, התרופות היו ממקור טבעי בלבד, אבל התקדמות התעשייה הכימית ומדעי הכימיה הביאה לעולם חומרים כימיים בעלי פעילות פרמקולוגית ניכרת. לקראת סוף המאה ה-20, בשל התקדמות מדעי הביוטכנולוגיה, נוספו לשוק גם תרופות ביולוגיות, שהם חלבונים בעלי מבנים גדולים ומסובכים ומשמשים כתרופה.                                                                 עם הסתלקותם של שני הרועים הגדולים, מרים ואהרן, באה התלונה על המן. מדוע הפך המן שירד בשנות המדבר להיות 'לחם קלוקל'? ארבעים שנה נהנו ממנו ועכשיו פתאום מאסו בו? מהו הביטוי 'לחם קלוקל?, רש"י ביאר שהוא דו משמעי, לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל. אמרו, עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש ילוד אישה שמכניס ואינו מוציא?! מצד אחד המן הוא 'קל' ונבלע באיברים, הוא לא צריך לעבור את מסלול מערכת העיכול, ולכן כתוב 'קְלֹקֵל' חסר וי"ו, אבל מצד שני המילה 'קְלֹקֵל' מנוקדת בחול"ם ומשמעותה קלקול ממש. כשעם ישראל חש שאיבד את אחד מהמנהיגים החשובים ביותר של האומה לדורותיה, אהרן, הוא חש את גדלו של החלל הנורא שנפער עם פטירתו, הייאוש מכרסם ומביא עמו תלונות קשות. העובדה שמרים הנביאה נפטרה לפני זמן קצר "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם" (שם, כ', א').  הגבירה מאוד את תחושת הכאב והריק. החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי בספרו 'פני דוד' מביא בשם סבו רבי אברהם אזולאי, דברים יסודיים מאוד בכל הפרשיה, את דבריו הוא פותח במספר בקושיות, "יש לדקדק במה קצרה נפש העם אם מטורח הדרך – איך נולד מזה תלונת לחם ומים? ותו, מי הגיד להם שימותו במדבר? ותו, אומרם כי אין לחם ואין מים ועדיין היה להם מן ובאר, והם אמרו 'ונפשנו קצה' וכו'  ותו, מהו 'אשר דיברו באלקים ובמשה'? כלומר, אם הבעיה היא הדרך הקשה והארוכה שהתווספה להם, אז מדוע ישראל מתלוננים על כך שאין להם לחם ומים?! וכי המן לא יספק את צרכיהם בדרך שנתארכה?! התשובה, המלחמה בכנעני. הכנעני (או העמלקי) תוקף במפתיע, שובה שבי מבני ישראל והם יוצאים למלחמה ומנצחים בה. המלחמה מתרגשת עליהם לאחר מותו של אהרן, כדברי רש"י "וישמע הכנעני – כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה, שנסתלקו ענני הכבוד וכסבור שנתנה רשות להלחם בישראל", מות אהרן היא הסיבה.                                                          משחר האנושות האדם מחפש מזור למכאוביו ומחלותיו. בתחילה הוא עשה זאת תוך הסתכלות על סביבתו וחיפוש אחר גורמים בסביבה (כגון צמחים ובעלי חיים) שיתרמו לבריאותו. לפיכך בתחילת דרכה של הרפואה, תרופות הורכבו בעיקר מצמחים או מבעלי חיים. בחלק מהמקרים נקשרו גורמים מיסטיים לעולם הצמחים המשמשים ברפואה.                                מבאר החיד"א מנהיגי ישראל מושכים ברכה לעולם, ונמשלים לתעלות השקיה, דרכם יורד השפע הא-לקי לעולם. "והנה היו לישראל ג' תעלות – משה אהרן ומרים – ועל ידם היה להם ג' דברים ההכרחיים להולכי דרכים – מן, מים, ענני כבוד. ונודע לישראל, שהגזירה נגזרה על שלושת הרועים שימותו". עם ישראל נמצא במשבר מנהיגותי קשה, צינורות השפע הא-לקי מתנתקים בזה אחר זה והכל נעצר, "אז סלקא דעתייהו (עלה על דעתם לומר) שעדיין אינו זמן לבא אל הארץ. וכאשר נסתלקו ענני כבוד קצרה נפשם בדרך מצד החום החזק וטורח עליות וירידות (עמוד הענן הגן עליהם מהשרב ויישר את מעקשי הדרך בפניהם). ולחסידותם לא נתרעמו מזה, אמנם נתרעמו על דבר הכרחי והוא שאמרו כי קרב הזמן דמשה רבינו ע"ה יסתלק, ובראותם שהיו במדבר דירת קבע ויסתלק משה רבינו ע"ה חשבו שיעדר המן. דהיינו, מרים נפטרה, אהרן נפטר, וכעת מתעורר החשש שבקרוב גם משה יסתלק מן העולם. מבחינת העם, אם יישארו ישראל בלי שלושת הרועים הגדולים, מרים אהרן ומשה, תופסק לחלוטין זרימת השפע הא-לוקי, על כן, הדבר גורם לעם לדבר 'בא-לקים ובמשה', א-לוקים היא ביטוי למידת הדין, ללמדנו שבלב העם מתחזק החשש למות במדבר מחוסר כל, "כי אין לחם ואין מים", ועל אף שיש עדיין מן ובאר, לזה אמר, 'ונפשנו קצה בלחם הקלוקל', שהוא קל ההסרה כשיסתלק משה רבינו ע"ה. העם מרגיש שמשה רבנו, אחרון המנהיגים, עומד להיפרד מן העולם, ובכך עלול להיסתם סופית מעיין הברכה. לכן הקב"ה שולח נחשים ושרפים. תפקידם של הנחשים והשרפים, הוא להראות לעם שגם בזמן שענני הכבוד מסולקים, עקב מות אהרן הכהן, לא סרה מהם השמירה הא-לקית. הענן המשיך להגן על העם במדבר מפני הנחשים, והנה מתברר שגם ללא אהרן הענן לא באמת סרה ההשגחה מהם והיא ממשיכה ללוות את העם בדרכו, ועל כן אמרו "חטאנו".                                             לאורך ההיסטוריה, התרופות עברו גלגולים שונים ויוצרו בשיטות שונות לחלוטין ובצורות רקיחה שונות, בזריקה, בבליעה, באבקות. עם התקדמות המדעים, חל מפנה בחיפוש אחר רפואה מבוססת ראיות שבה השפעות של תרופות נבדקות במחקרים קליניים המאפשרים איכות טיפוליות ותרופות שמוכחות כיעילות, נטולות אפקט פלצבו ואפקטים אחרים.       ממשיך החיד"א לבאר הקב"ה שולח נחשים ושרפים שיבררו את הקומה החדשה שנדרשת כעת מהעם, מכאן ואילך עבודת ד' של ישראל לא תלויה במתווכים, עליהם להתפלל בעצמם, פנייתם אל משה שיתפלל עליהם שיסורו הנחשים נבעה מחוסר הבנה של השינוי הדרמטי שחל בחייהם. אומנם משה מתפלל אך תפילתו לא התקבלה, העם ציפה שמשה רבנו יזדרז לעמוד בתפילה ובזה יגמר הסיפור, אבל אז בא הציווי הא-לקי, "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל-הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי". תרופה זו עוררה תהיות רבות. מה יועיל נחש נחושת העומד על נס באמצע המחנה כדי לרפא את חוליים של הנשוכים? שאלה מובאת במשנה "וכי נחש ממית, או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים, ואם לא היו נימוקים" (ראש השנה פ"ג מ"ח), "נחש ממית", מכוון לנחשים השרפים, ואילו "נחש מחיה", מכוון לנחש הנחושת. האבן עזרא כתב, "ואין לנו לחפש למה צורת נחש… והאמת, כי נשגבה ממנו דעת עליון" (שם ז'). נחש הנחושת השתמר במשך דורות רבים עד ימי חזקיה מלך יהודה. בספר מלכים מסופר על חזקיהו שעשה מהפכה פולחנית "הוא הסיר את הבמות ושבר את המצבות….וכיתת נחש הנחושת אשר עשה משה…" (ב', י"ח ד'). החכמים הסכימו לצעד זה של חזקיה "חזקיה…כתת נחש הנחשת – והודו לו" (פסחים פ"ז מ"ט), הווה אומר, כל עוד הנחש הנחושת מילא את ייעודו המקורי כמסייע בהכרת הנס ובחיזוק האמונה במחוללו, היה לו מקום בבית המקדש, אך כאשר הפך הוא עצמו למושא פולחן, המלך חזקיהו מסלקו מן הקדש "… מלמד שהיו ישראל תועין אחריו עד שבא חזקיהו והעבירו" (ירושלמי ע"ז ג', ג'). ומדוע לא הקדימו אחר? על כך השיבו חז"ל "…עטרה הניח לו הקב"ה להתעטר בה" (ירושלמי דמאי פ"ב ה"א). מנהיגות דומה גילה חזקיהו בגניזת ספר הרפואות של שלמה המלך "…גנז ספר הרפואות –  והודו לו" (פסחים פ"ז מ"ט). הרשב"א הסביר את סיבת גניזת ספר הרפואות מכיוון שאנשים הסתמכו על הכתוב בו וחדלו לפנות לד' בתפילה לרפואתם, היה צורך במעשה שירומם את אמונת העם בד' (שו"ת, ח"א סי' תי"ד). הרמב"ם שלל פרשנות זו, לדעתו הסיבה שבגללה גנז חזקיהו את ספר הרפואות משום שהחלו להפוך את הספר למושא פולחן, כדרך שעשו עם נחש הנחושת (פיהמ"ש שם). עיון בספרות האחרונים מלמד שהבדלי הגישות בין הרמב"ם לרמב"ן נעלמו. יותר ויותר השתרשה הגישה כי יש לבקש עזרה רפואית ושאין סיבת הגניזה מניעת השימוש בתרופות מועילות.