פרשת חוקת – המיילדת והדולה

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | עלון בית החולים, חומש במדבר, חוקת

מיילדת היא אשת-מקצוע שתפקידה העיקרי הוא ליילד תינוקות תוך שמירה על בריאות התינוק והיולדת. רוב המיילדות הפרטיות מסייעות ליולדת ולמשפחתה בחודשים שלפני הלידה ובשבועות שאחריה, באמצעות השגחה רפואית, ייעוץ הנוגע למהלך הלידה, תמיכה נפשית, הדרכה בהנקה נכונה. בשפות רבות המילה מיילדת משמעותה עם האישה, בשפות אחרות מוכנה "אישה חכמה".

בפרשת חוקת אנו נפרדים מאחת הדמויות המרכזיות בעיצובה של היסטורית עמינו, הלא היא מרים הנביאה, "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל…מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן…וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. (במדבר כ' א'). מסירותה ואחריותה הן למשפחתה הצרה והן לעם בכללו החלה עוד במצרים, עת נגזרה גזירת כליה על הבנים. חז"ל זיהו את פועה כמרים ואת יוכבד כשפרה (ע"פ סוטה י"א ע"ב) רש"י פירש שפועה זו מרים "…על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה" (רש"י שם). מדרש אגדה זה המזהה את פועה כמרים ומובא ברש"י אינו מאפיין את דרכו הפרשנית שאינו מרבה להביא דברי אגדה ככלל, ומדרשי זיהוי שמות בפרט, רק ההכרח והקושי הלשוני הוא שעשוי להביא לכך, קושי לשוני זה בואר על ידי המהרש"א ולפיו הסגנון "אשר שם האחת…ושם השניה" מחייב שיקדם לכך תיאור שהיו שניים, כדוגמת אלדד ומידד המתנבאים "וישארו שני אנשים במחנה –שם האחד אלדד ושם השני מידד" (במדבר י"א כ"ו) העדר הפתיחה כי היו הן שתיים, ונקיטת הלשון "אשר שם האחת…" הביא את רש"י למסקנה כי מדובר באחת ידועה משכבר והיות ולא מצאנו באותו דור אלא שלש נשים, יוכבד, מרים, ואלישבע, על כרחך "האחת", ו"השניה" הן אחת משלש נשים אלו. מרים, בתוקף תפקידה כנציגת וועד האחיות המיילדות במצרים, כפירושו של האבן עזרא את הפסוק "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת פשרה ושם השנית פועה" (שמות א' ט"ו) "שרות היו על כל המיילדות, כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מיילדות היו, אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן, לתת מס למלך מהשכר, וככה ראיתי היום במקומות רבים", מוזמנות אל פרעה כדי להוריד אל השטח את גזירת המתת הילדים "בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים, אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה" (שם ט"ז), היא ואמה יוכבד מסרבות למלאות אחר הגזירה "ותיראן המילדת את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחין את הילדים" (שמות א' י"ז).

באימפריה הרומית היה ידע לא מבוטל במיילדות. ידע זה נמוג בימי הבניים. לפני המאה ה-18 היה הטיפול באישה ההרה וביולדת נחלתן הבלעדית של נשים. מיילדות טיפלו בכל שלבי הלידה. במאה ה-18 חלו התפתחויות בתחום המיילדות, ובפרט הבנת הפיזיולוגיה של ההיריון והלידה. כל אלה הביאו לכניסתם של גברים לתחום שקודם לכן היו בו רק נשים. נוסדו בתי יולדות שחיזקו את אחיזתם של רופאים בתחום זה.

אחריותה של מרים ממשיכה ואף מתגברת, עת מתעצמת הגזירה וכעת היא מופנית אל הציבור בכללו "ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכל הבת תחיון" (שמות א' כ"ב). גזירה המביאה לכך שהילודה מצטמצמת מחשש לשלום הילדים. מיד לאחר הגזירה מובא הפסוק "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שם ב' א') רש"י במקום ביאר שליקוחין אלו היו החזרתה של יוכבד לאחר שפרש ממנה בעלה, עמרם, לאחר הגזירה, רש"י בפירושו מתבסס על מסורת חז"ל ולפיה מרים היא זו שהובילה את אביה למעשה זה "תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! " (סוטה י"ב ע"א). אחריות זו ממשיכה ומתבטאת בעמידתה האיתנה לצדו של אחיה לאחר שתמו שלשת החודשים בהם ניתן היה להצפינו בבית, וכעת הוא מועבר בתבת גמא לסוף שביאור שם ניצבת מרים האחות לדאוג לשלום אחיה "ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו" (שמות ב' ד'). צופה היא למרחקים רואה בעיני רוחה את הישועה. צפייה למרחק הוא שמביא את אותה מרים לצאת בתופים ובמחולות לעם יתר הנשים לאחר קריעת ים סוף "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת" (שם ט"ו כ'). לשאלה המתבקשת ותופים באמצע המדבר מהיכן לוקחים? השיב רש"י בהסתמך על דבריהם של חז"ל במכילתא "מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם ניסים והוציאו תופים ממצרים" (רש"י שם). מרים וחברותיה הצדקניות כבר בעת שיצאו ממצרים ראו למרחוק ובטוחות היו שיתחולל נס, אם כך יש צורך כבר כעת להצטייד בתופים.

עם התקדמות הרפואה המודרנית במאה ה-20, עבר מוקד הלידה מבית היולדת לבית יולדות, והאחראי על הלידה הפך להיות הרופא המיילד ולא המיילדת. לפיכך, ההחלטה להיעזר כיום במיילדת כאשת-המקצוע העיקרית בלידה כוללת גם החלטה באשר למעורבותם של רופאים בלידה ובאשר לשימוש במכשירים רפואיים סטנדרטיים.

בסמיכות למות מרים נאמר: " ְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. (שם, פס' ב'), חז"ל לימדו שבאר המים היה בזכותה של מרים הנביאה "רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר – בזכות מרים, עמוד ענן – בזכות אהרן, מן – בזכות משה. מתה מרים – נסתלק הבאר. שנאמר: ותמת שם מרים, וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה" (תענית דף ט' ע"א). וכאן יש לשאול אם ישנו קשר כלשהו בין פעולותיה הברוכות של מרים לאספקת המים במדבר. מאמר חכמים אחד אמור לסייע לנו להביע דעה גם בנושא זה. חז"ל שאלו: "ומהיכן היו בנות ישראל, מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר? רבי יוחנן אמר מן הבאר, הדא הוא דכתיב (זהו שכתוב) מעין שנים באר מים חיים" (שיר השירים רבה, פרשה ד' אות כ"ט). לאור דברים אלה של רבי יוחנן ניתן להרהר שמא זכתה מרים להיות אֵם המים משום שעודדה את נשות ישראל להתייפות ועל ידי כך לפרות ולרבות, יבואו אפוא המים בזכותה ויסייעו לנשות ישראל להתחבב על בעליהן! בדרשה מפליאה פיאר בעל "האש קודש" האדמו"ר מפיאסצנה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, שדרשותיו נאמרו בפני חסידיו בגטו ורשה בשנות הזעם, את דמותה מרים הנביאה, דמות עליה לא נאמר בתורה בכדרך שנאמר בתורה על שני אחיה כשמתו שהיה זה "על פי ד'", כלומר במיתת נשיקה, רש"י בפירושו עמד על חיסרון זה וכתב את הדברים הבאים "אף היא בנשיקה מתה, ומפני מה לא נאמר בה, על פי ד', שאינו דרך כבוד מעלה" (רש"י במדבר כ' א'), גם מרים מתה במיתת נשיקה, גם היא צדיקה כאחיה. חיסרון זה ביאר האדמו"ר אינו חיסרון אלא מעלה היא, שכן הבאר והמן שהיו בזכות משה ואהרן שונים, שניים אלו אלו מקורם מן השמיים, הבאר, לעומת זאת, מחייבת כריה כדי שממנה ידלו מים חיים, מסר חשוב לכלל ישראל, שלא לצפות לענני כבוד ומן, אלא לעמול, להעמיק ולחצוב כדי לזכות ולדלות מים.

פירוש המילה "דוּלה" ביוונית הוא שפחה המשרתת אנשים אחרים. אמנם בשפה היוונית זוהי מילה עם הקשר שלילי, אך השימוש הנפוץ כיום הוא חיובי, ומונח זה משמש גם בישראל במקביל למונח העברי "תומכת לידה". תמיכת לידה היא מתן תמיכה פיזית, במהלך הלידה ולאחר הלידה. רוב העוסקות במלאכה זו הן נשים תומכות הלידה נשארות עם היולדות גם מספר שעות לאחר הלידה עצמה ובדרך כלל מגיעות גם לביקור מאוחר יותר בביתן.

מעוברת ויולדת כוללת היתרים ייחודיים לצורך יישוב דעתה. הפוסקים דנים בסוגיות הייחודיות להרה ויולדת ובפרט בחשיבות יישוב דעתה. המחקרים והידע החדש אודות התפתחות לידה בריאה, בבריאות הגוף והנפש לאם ולעובר והן בבריאות הנפש, מתאימים בצורה מפליאה להלכות הידועות לנו אלפי שנים אשר המתבססות על עיקרון 'יישוב דעת' המייחס חשיבות עצומה לתחושתה של היולדת. במשנה נאמר "מיילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת" (שבת פי"ח מ"ג), בגמרא מבואר כי בנוסף להיתר לחלל שבת לטובת היולדת ולהיתר לקרוא למיילדת שעלול להצריך יציאה מתחום שבת. הרב ישראל ליפשיץ כתב ביחס להיתר לקרוא לחכמה ממקום למקום: "ונראה לי דנקט 'חכמה' לאשמעינן דאפילו יש מיילדת כאן, ורק חכמה ביותר, אפילו הכי שרי" (תפארת ישראל, שבת פי"ח מ"ג). בהתאם לכך התיר הרב יצחק זילברשטיין נסיעה בשבת לבית חולים בו יש מומחים גדולים יותר אם זהו רצון היולדת (תורת היולדת, עמ' נ'). היתר נוסף אם הייתה צריכה לנר, חבירתה מדלקת לה את הנר. ועל כך שאלה הגמרא, פשיטא? ותשובת הגמרא, מדובר בסומא (יולדת עיוורת) מהו דתימא כיון דלא חזיא (היא עיוורת) אסור? קא משמע לן איתובי מיתבא דעתא. (בכך מיישבים דעתה), סברא: אי איכא מידי- חזיא חבירתא ועבדה לי (חבירתא הרואה באמצעות הנר תדאג לצרכיה). היה מקום לחשוב שלא יותר להדליק נר ליולדת עיוורת שמבקשת זאת היות שהיא ממילא לא רואה והמטפלות בה לא מבקשות נר. בכל זאת, אנו נשמעים לדרישת היולדת ומדליקים נר כדי ליישב את דעתה. הרב יהודה הרצל הנקין הסביר את ההיתרים המפליגים ביולדת בשל העובדה שהיולדת צריכה לשתף פעולה עם המיילדת. וכלשונו, "עבודה קשה שאינו דומה לה מאמץ אחר בחיי גבר או אשה, ואם תלחץ בזמן שיש לה להרפות או לא תלחץ בזמן שיש לה ללחוץ היא מתשת כוחה ומסתכנת, וצריכה ישוב הדעת כדי לשמוע לפקודת המילדת והחכמה בשעת לידה, ואם לא יהיה לה יישוב הדעת בשעת הצירים שוב לא יהיה לה כשכורעת לילד (שו"ת בני בנים,ח"א סי' ל"ג עמ' ק"ד). הרב אלי טרגין, רב במרכז הלכה והוראה שבאלון שבות, טוען כי די בפחד מתון של היולדת על מנת להתיר חילול שבת בעבור יולדת ועל כן אם יש צורך בתומכת לידה, ואין ברירה אחרת מלבד הגעה הכרוכה באיסורי תורה, יש  להתיר באופן גורף את הגעת הדולה, מפאת התועלת הפיזית – שיכוך כאבים – שיש בכך (תחומין כרך ל' עמ' 129). הרב שלמה לוי, ראש הכולל בישיבת הר עציון, חולק על הרב טרגין וסבור כי מאחר שרוב העולם אינו נזקק לדולה, שירותי הדולה אינם נכללים בסל הבריאות או בכל נוהל רפואי המגדיר את צורכי היולדת. אין להגדיר זאת כפיקוח נפש. לדבריו, המציאות היום היא שבכל בתי החולים היולדות והנולדים בריאים ושלמים ואין בזה ספק פיקוח נפש (תגובה תחומין כרך ל"ג עמ' 263).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד