פרשת חוקת – חוק ההפלות – מה חושבת היהדות

ל׳ בסיון ה׳תשפ״ב (יונ 29, 2022) | עלון בית החולים, חומש במדבר, חוקת

הזכות להפלה אינה יותר זכות חוקתית פדרלית. כעת, הזכות תהיה תלויה במדינות עצמן. כיום, כמעט מחצית מכל המדינות בארצות הברית העבירו כבר או יעבירו חוקים שאוסרים הפלות בזמן שהאחרות קבעו רגולציה נוקשה על התהליך. הפלה היא אחד הנושאים המפלגים ביותר בפוליטיקה האמריקנית, מזה כמעט חצי מאה

בפרשת חוקת אנו נפרדים מאחת הדמויות המרכזיות בעיצובה של היסטורית עמינו, הלא היא מרים הנביאה, "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל…מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן…וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם…" (במדבר כ' א'). מסירותה ואחריותה הן למשפחתה והן לעמה החלה עוד במצרים, עת נגזרה גזירת כליה על הבנים (שמות א' ט"ו). התורה מספרת כי פרעה פנה אל המיילדות העבריות שמה של אחת שפרה ושל השנייה פועה (שם). חז"ל זיהו את פועה כמרים ואת יוכבד כשפרה על אף שהתורה במפורש שפועה היא מרים (סוטה י"א ע"ב). רש"י שפירש שפועה זו מרים הסביר "…על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה" (שם). רש"י אינו מרבה להביא דברי אגדה ככלל, ומדרשי זיהוי שמות בפרט, הקושי הלשוני נובע מכך שבתורה נאמר על המיילדות "אשר שם האחת…ושם השניה", ולא הקדימה התורה וכתבה שהיו שתיים, מה שמאפיין בדרך כלל את התורה, לדוגמא, "וישארו שני אנשים במחנה –שם האחד אלדד ושם השני מידד" (במדבר י"א כ"ו), תחילה נאמר שהיו שניים, ורק אחר כך נאמר שם האחד ושם השני, העדר הפתיחה כי היו הן שתיים, ונקיטת הלשון "אשר שם האחת…" הביא את רש"י למסקנה כי מדובר בנשים ידועות כבר, כנראה יוכבד ומרים, שהוזכרו לפני כן "האחת", ו"השניה" הן יוכבד ומרים. האבן עזרא פירש שיוכבד ומרים היו הנציגות שבאו לפני פרעה, כלומר בתוקף תפקידן כנציגות וועד האחיות המיילדות במצרים ייצגו את הנשים היהודיות בפני פרעה, "שרות היו על כל המיילדות…אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן, לתת מס למלך מהשכר, וככה ראיתי היום במקומות רבים" (שמות א' ט"ו), הן הוזמנו אל פרעה כדי להוריד את הגזירה "בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים, אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה" (שם ט"ז), מרים, ואמה יוכבד מסרבות למלאות אחר הגזירה "ותיראן המילדת את הא-לקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחין את הילדים" (שמות א' י"ז).

מבחינה רעיונית,  ניטשת מחלוקת בין שתי עמדות-יסוד קיצוניות. מצד אחד-הגישה השמרנית, הרואה בעובר ישות עצמאית מלאה, בעל זכויות שוות לאמו, לפיכך לא ניתן לסלק את זכותו של העובר לחיות. לעומתה, העמדה המתירנית, דוגלת  בזכותה של האישה על גופה, אשר מצדיקה הפלה חופשית, בכל שלל של ההיריון, ומכל סיבה ואי-סיבה.

יש הסוברים כי המיילדות כלל לא היו יהודיות והפגינו אומץ רב כעומדות לצד המיעוט שפרעה רצה להשמיד. השמות הידועים לנו שפרה ופועה, משמעם כשמות מקצועיים, שפרה –   על שם שמשפרת את הוולד, ופועה – שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה… (רש"י).משמעות נוספת מההיבט המקצועי של המיילדות, העובדה שכנראה נולדו הרבה זוגות של תאומים או/ו מרובי עוברים, והמנהג היה כמסופר כבר בספר בראשית (ל"ח כ"ח), לכרוך חוט אדום סביב  יד היוצא ראשונה. כנראה שנקשר חוט כחול לתינוק שבא אחריו. 'שפרה' הוא הצמח הנקרא בתלמוד 'איסטיס', ממנו הפיקו צבע תכלת בימי קדם. בערבית הוא נקרא ספירה (שפרה). פועה הוא שם הצמח שנקרא 'פואה' ובמשנה הוא מופיע כשמו של צמח שמפיקים ממנו צבע אדום (שביעית ז', ב'). כך שהשמות האלה היו למעשה כינויים למיילדות, על שם מנהגן לכרוך חוטים סביב הידיים, נוהג שקיים עד היום בתרבויות מסוימות. האברבנל מתאר נוהג מצרי "שהיו באות שתיים מיילדות לעמוד עם כל איש שהייתה יולדת. אחת מהן דאגה להוצאת הילד ובשכלולו, ולכן נקראת 'שפרה', על שם שמשפרת הוולד. והשנייה החזיקה ביולדת ועזרה לה בדברים, קולות ותפילות, ולכן נקראת 'פועה', מלשון כ"יולדה אפעה", ואמר שדיבר פרעה למיילדות העבריות רצה לומר לכולנה, כי לא אמר לשתי המיילדות, אלא לפי שלכל המיילדות הרבות ההנה דיבר וצווה זה, וכולן היו נחלקות לשתי אומניות ההם, וזה אמרו ששֵם האחת שפרה ושם השנית פועה. ולא היו עבריות, כי איך יבטח ליבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן? אבל נשים מצריות מילדות את העבריות, רצונו לומר, עוזרות אותן ללדת". כלומר, צוות יהודי ולא יהודי עבד בצוותא. לפי האבן עזרא, שפרה ופועה היו השֹרות של המיילדות, ולפי חשבונו היו במצרים לפחות עוד חמש מאות מיילדות שעבדו תחת חסותן.

עניין ההפלה הוא אחד הנושאים המוסריים-רפואיים הנידונים ביותר בתחום האתיקה הרפואית –החל מהמצרים והאשורים הקדמונים, דרך ההודים, היוונים והרומיים, ובין כל הדתות הגדולות בעולם – היהדות, הנצרות, האסלאם, בודהה ואחרים, וגם שבועות הרופאים הקלאסיות התייחסו לעניין.

את פרשנותו של האבן עזרא כי היו המיילדות שרות של המיילדות מבאר בעל האורח חיים הקדוש "כי להיות שבאו לפניו הרבה ולא היה מכיר אלו המיילדות לזה קרא בשמותם לייחד להם הדיבור לצד שהיו גדולות של כל המיילדות ורצה להטיל הדבר עליהם כי כן דרך השררה". כלומר, פרעה שקרא את המיילדות בשמותן הגדילן על שאר המיילדות שלא נקראו בשמות. מסתבר, יראת השמים של המיילדות גדולה מיראת פרעה מלך מצרים הגדול. טענתן על הטבע הביולוגי היהודי מתקבלת על פרעה ובסופו של דבר נאלץ פרעה לבקש מעמו עזרה בהרג תינוקות ישראל. אחריותה של מרים ממשיכה ואף מתגברת, עת מתעצמת הגזירה וכעת היא מופנית אל הציבור בכללו "ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכל הבת תחיון" (שמות א' כ"ב). גזירה המביאה לכך שהילודה מצטמצמת מחשש לשלום הילדים. מיד לאחר הגזירה מובא הפסוק "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שם ב' א') רש"י ביאר שליקוחין אלו היו החזרתה של יוכבד לאחר שפרש ממנה בעלה עמרם לאחר הגזירה, רש"י מתבסס על מסורת חז"ל ולפיה מרים היא זו שהובילה את אביה למעשה זה "תנא, עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר, לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות"! (סוטה י"ב ע"א).

בין שתי הגישות הקיצוניות- היתר להפלה חופשית לפי רצון האישה, ואיסור מוחלט של הפלה בכל תנאי-קיימת דרך שלישית, המהווה את שביל הזהב בין שתי העמדות הקוטביות, והיא דרך היהדות. באופן בסיסי דוגלת היהדות בעקרון, שלעובר זכות להתקיים. אך מאידך, זכות זו פחותה משל האם, ולכן בתנאים מסוימים ניתן לדחות זכות זו.

מעמדו של עובר ברחם אמו הוא נושא מורכב ורבו בו הדעות, ההלכה מקבלת את העובדה הביולוגית שהעובר הוא יצור חי, ובכל אופן המשפט העברי אינו מתייחס להריגת עובר כאל הריגת ילוד. הבחנה זו מקורה בקביעת העונש למי שגורם הפלה במהלך קטטה "וכי ינָּצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענוש ייענש כאשר ישית עליו בעל האישה ונתן בפלילים. ואם אסון יהיה, ונתתה נפש תחת נָפש" (שמות כ"א, כ"ב-כ"ג).התורה מבדילה בין שני מקרים. כאשר הפגיעה הורגת גם את הוולד וגם את האישה, הפוגע יישפט באשמת רצח. ולעומת זאת אם "לא יהיה אסון", והחבלה פוגעת רק בעוברים, ולא באישה, החובל ישלם פיצויים, ולא יישפט כלל באשמת רצח. ההבחנה המקראית בין תוצאות הריגת עובר להריגת האם עיצבה את פני המשפט העברי בשאלות הריגת עוברים והפלה. המשנה שמבחינה בין עובר במעי אמו, שאז "חייה קודמין לחייו", ובין עובר ש"יצא רובו, ש"אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש" (אוהלות פ"ז, ו'). מקורו בדין המקראי בעניין דמי וולדות, קודם יציאת רובו של העובר ממעי אמו, הוא אינו נחשב לאדם מבחינה משפטית, וניתן להציל את האם אם זו הדרך היחידה בהריגתו, רק משיצא לאוויר העולם, הוא נחשב לאדם מבחינה משפטית, ואין להקריב את חייו למען אמו, שהרי למדנו שהנוגף אישה הרה ויצאו ילדיה ומתו משלם דמי וולדות ואין דין מוות עליו כרוצח (סמ"ע, חו"מ, תכ"ו, ס"ק ח'). הרב אליעזר וולדינברג בתשובתו לשאלה בעניין הפלת עובר הנגוע במחלת טיי-זקס, מחלה גנטית הגורמת למות הלוקה בה עד גיל ארבע לכל היותר, השיב שהפלת עובר הלוקה במחלה זו אינה בגדר מעשה רצח, כשהוא מסתמך בין השאר על דין "הנוגף אישה הרה ויצאו ילדיה" (שו"ת ציץ אליעזר, ח"ט, סי' נ"א, שער ג', אות א'). חשוב לציין שלמרות המשמעות ההלכתית כבדת המשקל של ההפלות, העיסוק של החברה הדתית והחרדית בנושא זה מתמקד במתן ליווי וסיוע לנשים בקהילה המתמודדות עם הדילמה, ובניסיון לסייע ככל האפשר, ולא כסוגיה ציבורית הנוגעת ליחסי הדת והמדינה שדורשת התייחסות פוליטית.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד