פרשת חוקת – לתפוס את הרגע

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | עלון בית החולים, חומש במדבר, חוקת

קביעת רגע המוות

המוות נתפס כהפסקת תהליכי החיים, או כסיומם, ומכיוון שהגדרת החיים עצמם סבוכה ביותר, גם הגדרתו הפיסיולוגית- הרפואית של המוות אינה חד משמעית. מוות הוא מצב שבו גוף חי חדל לחיות, כלומר חדל לשמר את הסביבה הפנימית שמאפיינת אותו, והופך לגופה. מבחינה ביולוגית המוות הוא בדרך כלל תהליך מתמשך שבו תאים, רקמות ואיברים שונים מתים, בהתאם לרגישותם להיעדר חמצן   .

פרשת השבוע פותחת בטומאת המוות ובאופן שניתן להיטהר ממנה "זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האוהל וכל אשר באוהל יטמא שבעת ימים" (במדבר י"ט י"ד), החמורה שבטומאות היא טומאת המת, והיא אבי אבות הטומאה, אדם שמת מטמא את הנוגע בו או את הנושא אותו, קיים אופן נוסף שבו המת מטמא את השוהים בקרבתו, והוא טומאת אהל, כפי שמתארת התורה ממנו למדו חז"ל דין טומאת אוהל, כאשר אדם נמצא עם המת תחת קורת גג אחת הוא נטמא, גם כלים או אוכלים שנגעו במת או שהיו באהל המת גם הם נטמאים. אדם או כלי שנטמא ממת, זקוק לטהרתו לאפר פרה אדומה, על כל אדם וכלי שנטמא יש להזות פעמיים מי מעיין, שמעורב בהם אפר זה, כל הטומאות הללו נמשכות שבעה ימים, לאחר ההזאה השנייה הוא טובל ונטהר בערב "והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב" (שם י"ט י"ט). באמצעות פרה אדומה אחת ניתן היה לטהר כמות גדולה מאוד של אנשים שנטמאו, די במספר גרגירים מאפר הפרה ובכמה טיפות של מים כדי לטהר את האדם שנטמא בטומאת מת, מימות משה ועד לימות עזרא הסופר, ימי בית שני, משך כ900 שנה, השתמשו באפרה של הפרה הראשונה שנעשתה בתקופת המדבר על ידי משה רבנו כמובא בפרשה זו. מצוות פרה אדומה זכתה לכינוי "חוקת התורה", "זאת חקת התורה אשר צוה ד' לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה…"(שם י"ט ב'), והיא ידועה כמצווה שלא נתפרש טעמה "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי" (במדבר רבה י"ט א') ומשמשת יסוד לדיון בסוגיית "טעמי המצוות".

עובדה שאין הגדרה חד משמעית למושג "חיים" או גוף חי מקשה על הגדרת המושג "מוות". הקושי בהגדרת המוות נובע מן העובדה שהתהליכים המבדילים בין אורגניזם חי לבין חפץ דומם, אינם מתרחשים בבת אחת, המוח מממשיך לתפקד מספר דקות לאחר שפסקה פעולת הלב, רקמות מסוימות בגוף עשויות לתפקד מספר שעות לאחר מכן, השרירים עשויים להגיב בפרכוס למעבר זרם חשמלי בעצבים המפעילים אותם.

הוגי דעות רבים ביהדות ניסו למצוא פשר לקיום המצוות, כיוון שראו בחתירה להבנת הכתוב אחד מיסודות תלמוד תורה, חיפשו טעם אף למצוות השמעיות, שפשרן לא ברור, כשעטנז, בשר וחלב ופרה אדומה. המדרש מנסה להתמודד עם פשרה הסתום של פרשת פרה אדומה, ועם הצורך בהנמקתו של כל דבר חקיקה בכלל, לשאלת עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי, ביחס לפרה אדומה שנראה כמעשה כשפים "…אתם מביאים פרה, ושורפין אותה, וכותשין אותה, ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת מזין עליו שתים ושלוש טיפין ואתם אומרים לו: טהרת!  השיב רבן יוחנן בן זכאי תשובה מעולמו של אותו נוכרי, כיצד אתם מסלקים רוח תזזית ושיגעון שנדבקה באדם? האם אינם משתמשים במרקחות ושיקויים שונים כדי להבריח את אותה רוח? תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי התקשו "אמרו לו תלמידיו, רבינו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? אמר להם, חייכם, לא המת מטמא, ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה, חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב זאת חוקת התורה" (במדבר רבה פרשה י"ט), התלמידים מבינים שהנמקה מעין זו היא "קנה" של קש, הם רוצים הנמקה אמתית והוא מבהיר להם שהוא אינו יודע אותה, מצווה זו היא חוקה, גזרה. הרמב"ם ראה ערך וחשיבות במציאת טעם למצוות, אך היה ער לסכנה הרואה בטעם המצווה את מקור החיוב שלה, למקרה בו לא ימצא טעם מספק עלול האדם בעקבות כך לזלזל במצווה, "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם כפי כוחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו…"(משנה תורה, הל' מעילה פ"ח הל' ח').

הגדרת מותו של אדם השתנתה במהלך הזמן, והיא נתונה היום במחלוקת. מאז ומעולם היה מקובל כמעט בכל התרבויות לקבוע את רגע מותו של האדם בעת הפסקת פעילות הנשימה והלב כאחד, תופעה המכונה "מוות לבבי", אולם עם התפתחות הרפואה הצליחו פעמים רבות להחיות בני אדם שליבם חדל לפעום. כיום מקובל להשתמש במכונת הנשמה במקרי חירום, כך שהפסקת הנשימה אינה בהכרח מעידה על מות האדם.

הטומאה שנקשרה במוות העסיקה הוגים ופרשנים. הניסיון לתרגם את מושגי הטומאה והטהרה להבנה אנושית הולידה שתי גישות עיקריות ביהדות ביחסה לטומאה, האחת, רואה בטומאה מציאות ממשית, רוח הטומאה אומנם אינה ניתנת להשגה בחושים, אך עשויה לפגוע במי שנפגש בה, על כן הרחיקה התורה בכל אותן הלכות את האדם מן המפגש עם רוח זו, שמירת הטהרה מצילה מנזק זה, גישה זו מובאת אצל בעל ספר החינוך "עניין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כוח הנפש השכלית ויערבב אותה, ויפריד בינה ובין השכל עליוני השלם, ותהי נפרדת עד אשר תטהר" (ספר החינוך, מצווה שס"ב). גישה אחרת, רציונליסטית, אינה רואה בטומאה מציאות, עניין הטומאה לגישה זו הוא ריחוק, הטומאה אינה ישות אלא הגדרה הלכתית גרידא, בדרך זו פירש הרמב"ם "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת אותן, והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות, מכלל החוקים היא, שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב היא…כיוון שטבל – טהור, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר" (משנה תורה הל' מקוואות, פר' י"א הל' י"ב). הרב אברהם יצחק הכהן קוק ראה בטומאת המת את היחס האנושי הירוד אל המוות, יחס שלאמתו של דבר אינו נכון, וזאת בשל הישארות הנפש, הכוהנים שהוזהרו שלא להתקרב למתים כדי שלא יתרשמו יתר על המידה ממחזהו המטעה של המוות (ע"פ אורות הקדש ח"ב עמ' ש"פ).

קיימות היום ברפואה שתי הגדרות מקובלות למוות. הראשונה, היא הפסקה בלתי הפיכה של פעולת הלב והריאות. ההגדרה השנייה מכונה "מוות מוחי". זהו מצב שבו אין כל עדות לפעילות של המוח, ובכלל זה גם נשימה עצמונית, והוא נחשב בלתי הפיך. כדי לקבוע "מוות מוחי" משתמשים ברישום של גלי מוח, או בבדיקה של מידת הנזק שנגרם לגזע המוח, שהוא החלק במוח שאחראי לפעולות בסיסיות כגון נשימה.

המקור המרכזי והעיקרי הדן בשאלת קביעת המוות נמצא בסוגיית "מי שנפלה עליו מפולת" (בשבת) שמותר לחלל את השבת כדי להצילו "מפקחין עליו את הגל…תנו רבנן עד היכן הוא בודק? עד חוטמו, ויש אומרים עד ליבו (גרסת רבינו חננאל עד טבורו)…אמר רב פפא מחלוקת ממטה למעלה, אבל מלמעלה למטה – כיוון דבדק ליה עד חוטמו, שוב אינו צריך" (יומא פ"ה ע"א).  התלמוד דן בשאלה כיצד מוודאים שאכן המוטל מתחת לגל האבנים אין בו עוד רוח חיים, יש אומרים, שסימן הנשימה אינו מהותי אלא אחד מסימני החיים, וניתן להוסיף עליהם סימנים אחרים. לשיטה זו דווקא היעדר פעימות הלב הם הסימן העיקרי לרגע המוות, ויש להוסיף את בדיקת הדפקים בעורקים ובצדעים כביטוי להיעדר פעילות הלב בנוסף לבדיקות החוטם. ויש אומרים שסימן הנשימה הוא סימן מהותי לחיים. התלמוד לומד את עניין בדיקת הנשימה כסימן לחיים או מוות מן הפסוק, "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" (בראשית פר' ז' פס' כ"ב), ולפיכך משמע שעניין הנשימה הוא מהותי ועקרוני בהגדרת רגע המוות, ולא עניין 'טכני' גרידא. לשיטה זו אין מחלוקת תנאים על ההגדרה העקרונית של רגע המוות, ולא נחלקו אלא בסימן הטוב ביותר לקביעת היעדר נשימה – התנא שסובר שבודקים בחוטם, סבור שהוא הסימן הטוב לקביעת היעדר נשימה, התנא הסובר שבודקים בטבור (לפי גירסת הירושלמי והראשונים), אף הוא אינו אלא סימן להיעדר נשימה, היינו להיעדר תנועות סרעפתיות הנראות בטבור, והתנא הסובר שבודקים בלב (לפי גי' רש"י), אף הוא סבור, שהסימן העקרוני לקביעת המוות הוא היעדר נשימה, אלא שלדעתו המקום הטוב ביותר לבדוק את הנשימה הוא בלב. לפיה שיטה זו ניתן לקבוע את מות האדם על סמך המוות המוחי, המורה על הפסקת הנשימה על אף שהלב עדיין ממשיך לפעום (אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' קל"ג). פסיקתו של הרב פינשטיין, בתוספת עדות בנו ר' דוד פיינשיין וחתנו הרב שבתאי רפפורט, סייעה להחלטת מועצת הרבנות הראשית בראשות הרבנים שפירא ואליהו זצ"ל, בעת שניסחו את עקרונות ההחלטה ואופן יישומה למעשה, כנסת ישראל אישרה את הצעת חוק  של ח"כ עותניאל שנלר, וקבעה כי קביעת מוות מוחי נשימתי, מאפשר תרומת איברים. החוק קובע הליך רפואי מפורט ביותר לקביעת מוות מוחי נשימתי, להצעת חוק זו צירף את תמיכתו גם הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

 

 

 

 

 

בברכת שבת שלום- הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד