פרשת חיי שרה – אנטי אייג'ינג

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש בראשית, עלון בית החולים, חיי שרה

אנטי אייגי'נג או בעברית עיכוב תהליכי הזדקנות, הוא תחום בביולוגיה וברפואה העוסק בחקר עיכוב ומניעת בלאי במערכות החיים של האורגניזם ושל האדם בפרט, עם הזמן. בלאי ביולוגי מתרחש בכל ייצור רב תאי, בהתאם לגילו, מינו הטקסונומי, המטען הגנטי שלו והסביבה. בלאי זה מוריד את איכות החיים והכושר הגופני ובחלק מהמקרים גם את תוחלת החיים. חקר ההזדקנות הפך למוקד של מאמץ מדעי אינטנסיבי, כיצד הפליגו אותם קדמוני המקרא לגילאים ניכרים כל כך?

הפרשה פותחת בתיאור פטירתה של שרה אמנו ובדאגת אברהם, בעלה, ללוויה, להספד ולקבורה "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" (בראשית כ"ג א')/ גילה המופלג יחסית למושגי זמנינו אינו חריג לאותם זמנים, די להתבונן בעשרים הדורות שמאדם הראשון ועד לדורו שלא אברהם, ולראות שהתורה מדברת על אנשים שחיו יותר מ 900 שנה, אורך חיים שהגיע לשיא הוא במקרה של מתושלח שחי 969 שנים. למרות גילם המופלג התורה לא קשרה לאותם דמויות זקנה, אברהם ושרה הם הראשונים במקרא שתוארו כזקנים "ואברהם ושרה זקנים באים בימים…"(בראשית י"ח י"א) ובמדרש "אמר ר' יודה בר' סימון אברהם תבע זקנה, אמר לפניו רבון העולמים אב ובנו נכנסים למקום ואין אדם יודע למי יכבד, ומתוך שאת מעטרו לאב בזיקנה אדם יודע למי יכבד, אמר לו הקב"ה חייך דבר טוב תבעתה וממך אני מתחיל, מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב זקנה, וכיון שעמד אבינו אברהם ניתן לו זיקנה ואברהם זקן בא בימים" (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה צ"ז). שרה בהיותה בת שבעים וחמש שנה, בטרם ירדו היא ואברהם מצרימה, שומעת את בעלה החושש מעיניהם של המצריים העשויים לחמוד את אשתו אומר "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את" (שם י"ב י"א). יופייה של שרה לא נס גם בגילה המתקדם. בימי התורה, יופי היה מעין השלמה בין הצד החיצון והפנימי, יופייה של שרה הוא סוג של יופי פנימי וביטויו החיצוני עורר רצון להתקרב ולחסות תחת כנפי השכינה. גם משה רבינו, מתואר סמוך לפטירתו "…לא כהתה עינו ולא נס לחה" (דברים ל"ד ז'), אומנם בתיאור מקראי אחר נאמר "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא…"(שם ל"א ב'), רבותינו הבהירו "…יכול שתשש כוחו, תלמוד לומר, לא כהתה עינו ולא נס לחה, אלא מהו לא אוכל, איני רשאי, שניטלה ממני הרשות וניתנה ליהושע…"(רש"י שם), רק אילוצים פרסונאליים הם שאילצו את משה לפנות את הבמה, לא מצבו הפיסי. כך מתאר הרמב"ם את הסתלקותו של משה רבינו "והיה המקרה אשר קרהו מיתה בעינינו, בשביל שחסרנו ופקדנו אותו, וחיים לו לכבוד המעלה שעלה אליה…" (הקדמה לפירוש המשנה).

עם חלוף השנים חלים שינויים גופניים רבים בולטים לעין כגון שיער לבן, קמטים מתרבים עם אובדן גמישות העור, עלייה במשקל ולאחריה ירידה של ממש עם התקדמות הגיל. בכל הדורות ובכל התרבויות התלבטו בשאלת ההגדרה של הזקנה, האם היא תלויה בגורמים אובייקטיביים, כגון גיל כרונולוגי, ו/או שינויים פיסיולוגיים, או בגורמים סובייקטיביים, כגון הרגשתו האישית של הזקן, ו/או קביעתה השרירותית של החברה, ההגדרות הפורמאליות-הבירוקרטיות המבוססות על הגיל הכרונולוגי מותירות כידוע פערים גדולים ומהותיים בין אדם לאדם.

התורה ממשיכה ומתארת את מות שרה אמנו "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה" (שם כ"ג ב'). התורה מאריכה מאוד בתיאור המשא ומתן שנקשר ברכישת חלקת הקבר מעפרון החיתי מחד, ומקצרת בתיאור הספדה של שרה מאידך, עובדה זו מותירה מקום רב להשלמת פערים, למשל מהם אותם דברים שנאמרו באותו הספד? יש להניח כי אברהם נשא נאום פרידה על אישיותה הדגולה של אשתו המנוחה, מן הסתם ניסיון העקדה שגבה מחיר כל כך כבד מאם המשפחה היווה חלק נכבד מאותו נאום. חכמינו האירו פרשה זו בדרשתם ואמרו כי האופן בו התורה כתבה את גילה של שרה בעת פטירתה מקפל מאחוריו את סיפור חייה, והוא כשלעצמו ההספד היותר ראוי. התורה בציינה את גילה של שרה בעת פטירתה קטעה את הרצף הראוי, מאה עשרים ושבע שנים, בהוספת המילה "שנה", ו"שנים", "מאה שנה", "ועשרים שנה" "ושבע שנים" (שם א'). תוספת המילים המיותרת לכאורה, ואופן כתיבה זה, הביא את חכמינו לדרוש את הדרשה הבאה  "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך, שכל אחד נדרש לעצמו, בת ק' כבת כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת ק' בלא חטא, ובת כ' כבת ז' ליופי" (רש"י שם כ"ג א'). משמעותה של דרשה זו היא שגיל אינו רק מציאות אובייקטיבית, אלא בעיקר נקודת מבט סובייקטיבית, החלוקה,  "מאה שנה", "ושבע שנים'" ושוב "שני חיי שרה", נדרש שכל פרק נידון לעצמו, כשהייתה בת מאה שנה, הייתה במובן מסוים כבת עשרים, וכשהייתה בת עשרים שנה הייתה במובן אחר כבת שבע. אומנם קיימת גם דרשה אחרת "בת ק' כבת כ' לנוי, בת כ' כבת ז' לחטא" (ילקוט תהילים ל"ז). גרסא זו מובאת ברש"י בהוצאת ד"ר אברהם ברלינר (פרנקפורט תרס"ה), בדרך זו גם פירש החזקוני פסוק זה, ונראים הדברים שגרסה זו מדויקת יותר, מדד ליופי הוא גיל עשרים, ומדד לנקיות מחטא, גיל הילדות, שבע שנים. יופייה ושלימות מעשיה חורזים את חייה מסופם אל ראשיתם, אין זה גדולה לבטא תמימות ונקיות מחטא בגיל שבע, גיל הילדות והתמימות, גם יופי בגיל עשרים הוא דבר המובן מאליו, אך נקיות מחטא כילדה בת שבע שנים, ויופי המאפיין את גיל עשרים, כשהמדובר באישה בת למעלה ממאה ועשרים, לאחר שכבר עברו עליה כל חייה, אין לך הספד גדול מזה.

מחקרים רבים נערכים כדי לבחון את הדרכים למנוע או לעכב מחלות התלויות בגיל, כגון מחלות כלי דם, אלצהיימר, הידלדלות מסת עצם ועוד. עד לפני שנים אחדות, חמש גישות עיקריות שלטו בתוכניות האנטי אייגי'נג למיניהן. דיאטה נכונה ומזון בריא הכולל אנטי אוקסידנטים, פעילות גופנית נמרצת לאורך השנים, מניעה ממפגעים בריאותיים, כגון עישון, תרופות ומיני רעלים, ואי אכילה מרובה של מאכלים מבוססי סוכר ושומן מן החי, רוחניות גבוהה אופטימיות וחדוות חיים הם חלק חשוב במתכון.

על אותו פסוק וכפילות המילים "…שני חיי שרה" (שם א'), קיימת דרשה ולפיה, "כולן שווין לטובה" (רש"י שם) "שני", כל השנים שוות. דרשה זו מעוררת פליאה, וכי כל שנותיה שוות היו? המעיין בסיפור חייהם של אברהם ושרה לומד על קשיים לא מעטים, די בעקרות רבת השנים! ברעב! וביתר המשברים! כדי להבין שלא היו השנים כולן שוות לטובה! שרה בצדקותה, באמונתה ובשאיפותיה, בחיוניותה ובמעשיה, הצליחה להביא לכך שחייה מתאפיינים בכך שהם "שווין לטובה" למעלתה. הפרשה כולה קרויה בשם "חיי שרה", ותמוה הדבר הלוא הפרשה מתארת את מותה של שרה אמנו, האם לא מתאים יותר היה לפתוח את הפרשה במילים 'ותמת שרה' בת כך וכך שנים? ומכאן דרשו חכמים ש"צדיקים במיתתם קרויים חיים" (ברכות י"ח עמ' א'), כלומר, צדיקים מותירים בעולם רשמים, שאיפות ומאוויים שהמשכתם על ידי אחרים ממשיכה את חייהם אף לאחר מותם. השאיפה להידמות לאבות "לעולם חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב" (ילקוט שמעוני דברים רמז תת"ל), הקושרת בין דורות, ממלאת בחדוות נעורים גם בגילאים מתקדמים. גם  אברהם מתואר כאדם זקן, "ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל" (שם כ"ד א'), המילים "בא בימים", נדרשו כך שימיו היו מלאים בתכנים ערכיים ושאיפות גדולות, בכל דבר שעשה כוון לאותה מטרה עליונה, שאיפה ומשמעות הם מחמשת התנאים הבסיסיים המאפיינים תוחלת חיים גבוהה ואושר, הנעורים המלווים את הזקנה מחיים כלשון הפסוק "יודע ד' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה" (תהילים ל"ז י"ח), כלומר, תמימות וחדוות נעורים האם ערובה לאריכות הימים.

מדענים החוקרים את נושא ההזדקנות, טוענים שגילו גן הקשור לאריכות ימים וחיים בריאים. לאחרונה מתברר, שיש סיבה כללית אחת לרשימה הארוכה של תופעות ההזדקנות. מתגבש קונצנזוס מדעי, שהסיבה לכל תהליכי ההזדקנות היא גנטית. זיהוי הגנים הפגומים, ושיקומם באמצעות הנדסה גנטית עשוי להאריך את תוחלת החיים באופן משמעותי. הניסויים בבעלי חיים ירודים כבר החלו, מתברר שבתולעת קטנה שיש לה כ13,000 גנים, שינוי גן אחד בלבד, "מכפיל את תוחלת החיים של התולעת".

פרופ' נתן אביעזר מהמחלקה לפיסיקה באוניברסיטת בר אילן, עסק בתוחלת החיים הארוכה של אותם דורות ראשונים, ובירידה ההדרגתית של הגילאים משלב גירושם של אדם הראשון וחווה מגן עדן, לדעתו יש לקשור את התופעה ב"פגמים גנטיים", "גני ההזדקנות", שהלכו והתפשטו, העובדה כי רק בימי אברהם ושרה לראשונה מתארת התורה את ההזדקנות בסוף החיים, מלמדת כי חל שינוי הדרגתי שהביא לשינוי זה ורק לאחר מספר רב של דורות, לדבריו הגילויים המדעיים לגבי ההזדקנות, נותנים בסיס להסבר מקיף של כל האספקטים של הגיל המופלג של הדורות הראשונים בספר בראשית (דף שבועי, אוניברסיטת בר אילן, פרשת 'נח', מספר 259, תשנ"ט, 'הגיל המופלג של הדורות הראשונים בספר בראשית, היתכן?"). הלכות רבות מתייחסות לזקן חלקן קשורות בגיל, רבים קבעו את חובת הקימה מפני זקן בגיל שבעים, וזאת על סמך המשנה "בן שבעים לשיבה" (אבות פ"ה כ"א) (חיי אדם כלל ס"ט), אחרים חייבו קימה כבר מגיל שישים "בן שישים לזקנה" (אבות שם) (האר"י ז"ל מובא במנחת חינוך מצוה רנ"ז ס"ק ג'). ישנן הלכות הקשורות בשינויים הפיסיולוגיים החלים עם ההזדקנות, כגון אכילת מצה בליל הסדר שמותר אף לשרותה במים לזקן שקשה עליו הלעיסה (משנה ברורה תס"א סקי"ח), שחיטה שנאסרת למי שידיו רוטטות מחמת החולשה (דרכי תשובה יו"ד סי' א' ס"ק נ"ה), וכן מילה שאסורה למי שידיו מרטטות או שכהו עיניו מראות (ספר הברית סי' רס"ד סקל"ב). גם לירידה הקוגניטיבית השלכות עיין במאמרו המרתק של הרב שלמה אבינר הטוען כי המודל התלמודי אינו זהה למודל הפסיכיאטרי הקיים היום, ועל כן מציע לדחוק ככל האפשר את גבולות השיטיון כדי להותיר את הזקן חלק מן החברה לעניין קיום המצוות, דבריו מסתמכים בין היתר על הרמב"ם המבחין בין "הפתאים  ביותר", כאלו המוגדרים כשוטים לכל דבר, לבין הפתי שאין להכלילו בגדר זה "שאינו מטורף לגמרי בשום דבר…"(הל' עדות פ"ט ה"י), שאף ביחס לאלו המוגדרים "פתאים ביותר" כתב "ודבר זה לפי מה שיראה הדיין שאי אפשר לכוון הדעת בכתב" (רמב"ם שם), כלומר, שאין גדרים אלו חתוכים וברורים ('אסיא' כרך שישי הוצאת מכון שלזינגר תשמ"ט עמ' 121-131).

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד