פרשת חיי שרה – גנאולוגיה

כ״ט במרחשוון ה׳תש״פ (נוב 27, 2019) | חומש בראשית, עלון בית החולים, חיי שרה

גנֵאָלוֹגְיָה, או חקר אילן היוחסין, היא מדע עזר בהיסטוריה לחקר ההקשר הגנטי של קבוצת אורגניזמים. במובן הצר, המונח מתייחס לחקר היוחסין והשתלשלות הדורות. הגנאלוג אוסף מידע על קשרי שארות בין אם מדובר באנשים חיים או בנפטרים, ומבסס את היחסים המשפחתיים ביניהם, לצורך בניית אילן יוחסין.

פרשת חיי שרה מדברת על השליחות של אברהם שמשלח את אליעזר זקן ביתו המושל בכל אשר לו. והפרשה מקדימה בדבר מעניין. הפרשה אומרת "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַד' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כ"ד, א'). אברהם, בהשביעו אותו, לא הנחה אותו כיצד יעשה זאת, אלא נתן לו הנחיה כללית: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (שם, כ"ד, א'). האם נצטווה העבד לקחת בת ממשפחת אברהם? ספק זה מתעורר בנו מפני סיפור העבד במחציתו השנייה של סיפורנו, שבו הוא מוסר את הוראת אברהם למשפחתה של רבקה עת יבקש את ידה, בלשון זו: "אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" (שם, כ"ד, כ"ד), והוא חוזר על כך פעמיים בפסוקים (מ' ומ"א). ההבדלים בין שני הסיפורים רבים ובולטים, נחמה ליבוביץ בספרה מונה עשרים הבדלים, החלפת דברי אברהם לעבד "אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי" במילותיו של העבד "אֶל בֵּית אָבִי… וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי", מלמדת כי אברהם מֵפנה את העבד אל המקום שממנו בא, אך לא אל משפחתו ואל בית אביו. לפיכך מובן שהעבד עורך מבחן המיועד לכל בנות העיר, שאם לא כן, אם נשלח העבד אל משפחת אברהם, מדוע הוא עורך מבחן לכל בנות העיר? די להשוות את דברי אברהם לעבד בסיפורנו לדברי יצחק אל יעקב להלן (כ"ח, ב') "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ", נראה שאליעזר בחוכמתו התאים את המבחן לאיתור בת ממשפחתו של אברהם! חיזוק לדברים אלו ניתן למצוא כשפסוק מתאר את כל התהליך כשאברהם ממנה את אליעזר להביא אשה ליצחק בנו, "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם", (שם, כ"ד)  כלומר שאליעזר אמר לאברהם, הרי אתה מתנה אתי שאני לא אקח אשה לבנך מבנות כנען כשאלך לשם, ומה עליי לעשות אם האשה לא תרצה לבוא אתי? האם עליי מראש לקחת את בנך לשם? אמר לו אברהם: לא, אל תשב את בני שמה.                                                     בצורתה המקורית, שימשה הגנאלוגיה בעבר לחקר משפחות אצולה, במיוחד על מנת לתת לגיטימציה לתביעות לכוח ולעושר הנובעות מן היוחסין. באחרונה פותחו שיטות המשוות בין מסדי נתונים גנטיים, לצורך קביעה של מידת הקירבה של הקשר המשפחתי או בין שני נדגמים (בדומה לבדיקות האבהות), עד רמת קירבה של בני דודים מדרגה רביעית, ועד מהלך מאות בשנים לאחור.                                                                                         אליעזר עבד אברהם מתפלל, תפילתו אל ד' היא מעין תנאי שהוא עושה עמו, שהנערה שתנהג כפי הסימן שהוא קובע לעצמו "הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה' לְבֶן אֲדֹנִי", כלומר בת המשפחה! אחרי תפילתו, מדוע ניגש אל הבחורה הראשונה שירדה אל הבאר? האם התכוון לפנות אל כל הבחורות בעיר? למה לא לצמצם מראש את תחום החיפוש לבנות משפחת נחור בעל ה'עקידת יצחק' טוען, שלפי פשוטו של מקרא העבד באמת שינה את הסיפור. אברהם שלח אותו לקחת אישה מארצו וממולדתו, אך מעולם לא הכיר את משפחתו, לטענת ר' יצחק עראמה, העבד משנה מעט את העובדות לצמצם מראש את תחום החיפוש לבנות משפחת נחור, 'בעל העקידה', טוען, שלפי פשוטו של מקרא העבד באמת שינה את הסיפור. אברהם שלח אותו לקחת אשה מארצו ומולדתו, אך מעולם לא הזכיר את משפחתו, לטענת רבי יצחק עראמה, העבד משנה מעט את העובדות בחזרתו על האירועים, על מנת לשכנע את בתואל ולבן לאשר את השידוך. הוא טען שאברהם שלח אותו דווקא למשפחתו, וממילא נאלץ לשנות את סדר מסירת הנזם והצמידים ולטעון שנמסרו רק אחרי שבירר את ייחוסה של רבקה. על אף שהעבד חזר על כמעט כל פרט, הוא השמיט לגמרי חלק מהדו שיח בינו לבין אברהם מה יקרה אם לא תסכים האיש. העבד לא רצה לצטט במדויק של דברי אברהם, "ד' א-לקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך" (שם כ"ד, ז') ציטוט שהיה צורם לצאצאי נחור, במקום זאת, בחר העבד בניסוח דיפלומטי יותר: "ויאמר אלי ד' אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך" (שם מ') על פי פרשנות זו, העובדה שהתורה חזרה על הסיפור איננה מיותרת כלל. מתוך ההשוואה בין הנוסחאות של הסיפור אנו מגלים את תרומתו ומסירותו למציאת כלה ליצחק. בנוסף, מהשוואה זו אנו יכולים להבחין גם בחוכמתו ורגישותו של העבד, בהתנהלותו עם משפחת נחור.                                                              העם היהודי ייחס תמיד חשיבות ליוחסין. בתנ"ך פרקים שלמים המתארים את שושלת היוחסין, החל מאדם וחוה, אבות האומה ומלכי יהודה וישראל. בתלמוד מופיע סיפור על רבי אלעזר בן עזריה, שנתמנה לראש ישיבה בגיל 18 והיה רבי עקיבא מצטער ואמר, "לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא בן גדולים יותר ממני "אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד להתלות בה".                                                   

האברבנאל הקשה: "למה ציווה אברהם שלא יקח אישה מבנות הכנעני? אם מפני שהיו עובדי עבודה זרה, (הרי) גם בעבר הירדן היו כן, ומה הואיל בתקנתו?" במדרש הגדול לפרשתנו מובא, "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך": והלא כולם עובדי עבודה זרה, דכתיב: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם, תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלוהים אחרים" (יהושע כ"ד, ב') ואברהם יצא מהם. אלא, אמר אברהם: הואיל ואני מגייר – אגייר ממשפחתי ומבית אבי,  שהן קודם לכל. ולא עוד אלא שהן קרובי תשובה. מכאן אמרו : לעולם תהא דעתו של אדם קרובה לקרוביו, ואם יש לו קרובים, עושה בטובתן, וכן הוא אומר (ישעיה נ"ח, ז'): "ומבשרך אל תתעלם". אברהם אינו איש מרוחק או מנותק מסביבתו, משפחתו וסביבת מגוריו אינה עולם נשכח, אברהם אבינו מבקש לחדד לדורות את תודעת האחריות הלאומית ולכן הוא מצווה על אליעזר לחזור לארם נהריים. כיוון שונה בתכלית, אך בעל מאפיינים דומים, ניתן למצוא בדבריו של הרש"ר הירש שכותב: "התהום המפרידה בין בת כנעני לבין בת אברהם גדולה כל כך שלעולם לא יתאימו זה לזו. אך אברהם ידע כי השפעת האישה הכנענית תהיה גדולה עוד יותר, מאחר והוא יושב בקרב הכנעני, ונמצאת השפעת האישה זוכה לתוספת וחיזוק על ידי קרובי המשפחה והמכרים". היסוד המסתתר בפירושו של הרש"ר הירש טוען כי היכולת להתערות במציאות הכוללת מחייבת בניינה של משפחה תומכת. מכאן שהמשפחה והקהילה הם תנאי הכרחי בהתמודדות של האדם עם נוראות הסביבה. כשיש בסיס טוב וקבוצת התייחסות ברורה וחזקה, ניתן גם להיפתח אל הסביבה.                                                                 בעולם זה טרנד סוחף: צרכנים מוסרים את  DNA  שלהם לחברה מסחרית ומקבלים מידע על ההרכב האתני שלהם, מסלול הנדידה של אבותיהם ולעיתים גם מידע רפואי. המקום העיקרי שבו מחפשים גנים כאלו הוא המיטוכונדריה. אלה אברונים המצויים בכל התאים שלנו ואחראים, בין השאר, על ייצור אנרגיה לתא. למיטוכנדריה יש DNA עצמאי, אשר משתכפל גם הוא כאשר התא מתחלק. לאחור                                                         לשם בירור יהדות, ניתן לסמוך על רוב. רוב הוא מושג המשפיע על נידונים הלכתיים רבים. ישנם מצבים בהם עצם הימצאות רוב הוא תנאי מספיק כדי להכריע את הדין, ישנם מצבים בהם הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק, וישנם מצבים בהם אין הרוב משפיע על הדין, מקור לדין זה מובא בפרשת משפטים "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כ"ג, ב'), לפי  פסוק זה יש להטות את הדין אחרי דעת הרוב, למעט מקרים בהם הרוב מוביל, ל'רעות'. יש אומרים שחכמים הגבילו זאת רק ל"רובא דאיתא קמן" (רוב שישנו לפנינו), כשיש לנו מציאות מסופקת, וגורם הספק, כלומר הרוב והמיעוט, הוא לפנינו. לדוגמה, אם יש לפנינו עשר חנויות, תשע מוכרות בשר כשר ואחת מוכרת בשר טרף, ונמצא לידם חתיכת בשר, במקרה זה כיוון שאנו פוסקים לפי הרוב, נכשיר את הבשר, וכן במקרה הפוך, "רובא דליתא קמן"  (רוב שאינו לפנינו), הוא רוב של מציאות או הרגל בעולם, (דומה קצת לחזקה), כגון, רוב מצוין אצל שחיטה – מומחים, כלומר רוב אלה ששוחטים הם שוחטים מומחים. לרוב כזה, יש גם כוח של חזקה וכאשר מתעורר ספק, גם במצב שאין יותר רוב, ניתן להעמיד את המצב על חזקתו. על פי מצב המחקר כיום, לא ניתן להחשיב בדיקת דנ"א מיטוכונדרי כסימן מובהק, סוגי הסימנים המשמעותיים בהלכה הם שניים, סימנים אמצעיים, וסימנים מובהקים (כגון טביעת עין), ויש סוג שלישי, והוא סימנים גרועים, כגון ארוך וגוץ, אך סוג זה לא מועיל אפילו בצירוף כמה סימנים יחד (אהע"ז י"ז ב"ש ע'). מכיוון שמדובר במחקרים על דנ"א של אוכלוסיות רחבות שיותר קשה לבדוק בצורה מקיפה ומדויקת, וזאת בניגוד לבדיקת דנ"א רגילה הבודקת בצורה מפורטת יותר התאמה בין אנשים מסוימים. בבדיקת דנ"א מיטוכונדרי, עשויה להוות הוכחה לצורך בירור יהדות מדין רוב, כאשר יש ראיות נוספות שהאדם הוא יהודי. מכיוון שרוב היהודים אינם נושאים רצפים ייחודיים אלה, גם מי שיבחר לעשות את הבדיקה והיא לא תוכיח את יהדותו, לא ייפגע מכך. במקרים מוגבלים תתכן תועלת בבדיקה זו כדי לסייע בידי מי שאינו מצליח לאסוף די מידע על שורשיו.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד