פרשת חיי שרה – פסיכואנליזה ותסביך אדיפוס

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש בראשית, עלון בית החולים, חיי שרה

פסיכואנליזה היא אסכולה תיאורטית וטיפולית חשובה בפסיכולוגיה. אשר נוסדה בתחילת המאה העשרים על ידי זיגמונד פרויד. פרויד פיתח טכניקה טיפולית המוכרת כיום בשם "פסיכואנליזה", שבאמצעותה ניתן להתחקות אחרי שורשי הסימפטומים הנוצרים בעקבות חסימות רגשיות ונפשיות.  הפסיכואנליזה אותה פיתח פרויד, הפכה למקובלת ביותר בקרב העולם המערבי, והפכה לאבן יסוד של הפסיכולוגיה.

בפרשת השבוע מתואר מעשה אליעזר עבד אברהם הנשלח לחפש אישה ליצחק, "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו…" (בראשית כ"ד כ'). חז"ל למדו שהעבד הוא אליעזר (יומא כ"ח ע"ב). למרות שהוא זקן ביתו של אברהם, המושל בכל אשר לו, למרות היוזמות הרבות שהוא נוקט להצלחת השליחות, ולמרות שאל בית לבן הוא מגיע כאישיות מכובדת, אולי קרוב משפחה עשיר המגיע מארץ רחוקה ולא כעבד אליעזר מוגבל בשליחותו, עליו לחפש אישה ממשפחת אברהם דווקא "כי אם ארצי ואל מולדתי תלך…" (שם כ"ד ד'). בכל עת הוא חוזר ומזכיר את עובדת היותו עבד אברהם, כך מציג עצמו אליעזר בהגיעו לבית רבקה "ויאמר עבד אברהם אנכי" (שם כ"ד ל"ד), וכך בפגישה עם רבקה "ותאמר אל העבד, מי האיש הלזה…ויאמר העבד הוא אדני" (שם כ"ד ס"ה ס"ו). (עיין במאמרו של ד"ר איתמר ורהפטיג, 'אליעזר – עבד או איש', אתר אוניברסיטת בר אילן, פרשת חיי שרה, תשס"ה, גיליון מספר 573). המדרש עומד על אריכות הדברים שמקדישה התורה למעשה זה, "ויתן תבן ומספוא לגמלים. אמר ר' אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. פרשתו של אליעזר שנים ושלושה דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא, רשב"י אומר טמא הטמא, ר' אליעזר בן יוסי אומר זה וזה" (בראשית רבה, פרשה ס'). כלומר הפער שבין האריכות שבה מתואר מעשה אליעזר עבד אברהם, המתואר בתורה פעמיים, פעם אחת בעת ההתרחשות עצמה ופעם נוספת מפיו של אליעזר המספר את הדברים לבתואל ולבן, לעומת הקיצור התכליתי בפרשיות הלכתיות הנוגעות בגופי תורה, מביא את ר' אחא לדרוש "יפה שיחתן של בתי עבדי אבות מתורתן של בנים", התורה מדגישה את ערכם של מעשי האבות כמייצגים דרך של חיים שלמים וכוללים, שכולם מונחים על פי הרצון האלוקי, על כן מרחיבה התורה בפירוט מעשה עבד אברהם ומניחה לנו ללמוד דקדוקי הלכות מייתורי אותיות בפרשיות אחרות.

הפסיכואנליזה הציעה כיוונים חדשניים מבחינת המטרות. מטרת אנשי האסכולה הייתה לאפשר, באמצעות הבנה זו, טיפול פסיכולוגי מעמיק ויסודי בקשיים רגשיים של האדם ובמצוקות אנושיות קיומיות. זאת מעבר לטיפול בהפרעות בתפקודו ובהתנהגותו. השיטה הטיפולית מתבססת על תצפית קלינית, תוך כדי טיפול, ולא רק על ניסוי מעבדתי. התיאוריה הפסיכואנליטית היוותה צוהר להבנת נפש האדם ולהבנת האדם עצמו.

עבד ובן שונים במהותם, אינו דומה הקשר הנפשי שקיים בין אדון לעבדו, לקשר הנפשי שקיים בין אב לבנו. הראשון הוא קשר של ריחוק ויראה, שהרי האדון שלל מהעבד את חירותו, ונטל ממנו את רצונו. לעומת זאת, היחסים שבין אב לבנו הם יחסים של קירבה ואהבה גדולה, אהבה שאינה תלויה במעשה זה או אחר של הבן. הפער שבין הבן והעבד נכונים גם לגבי היחסים שבין הקב"ה לאדם. האדם מוגבל במעשיו, והוא כפוף למערכת חוקים ומצוות, שלא פעם אינם מובנים לו, מבחינה זו האדם חי בתחושה של עבד. מי שהרבה לעסוק בהבדלים שבין עבד לבן, היה אחד מחשובי האדמו"רים החסידיים וגדול שושלת אדמור"י חסידות גור, בעל 'השפת אמת', תורותיו של האדמו"ר מגור סודרו לפי השנים בהם נאמרו הדרשות, החל בתרמ"ג וכלה בתרנ"ד. אחת מתורותיו מבארת את המדרש המדגיש את מעלת העבד על פני הבן, העבד- אליעזר- עליו נאמר "יפה שיחתן של עבדי אבות",  על פני הבן-  יצחק, שתואר במילים "מתורתן של בנים", באופן הבא, עבודת ד' מתוך יראה ומתוך פחד מעונש – בחינת עבד, מהווה הכנה כדי להגיע לרמה גבוהה יותר – בחינת בן, אין כוונת המדרש לומר כי בחינת עבד יפה ומעולה יותר מבחינת בן, כוונת המדרש ללמד כי לפני שאדם מגיע לבחינה של בן כלפי הקב"ה הוא חייב לבנות לעצמו בסיס ותשתית ראויים כעבד העובד אדונו, "דרך ארץ קדמה לתורה" –  מדרגת עבד העובד את רבו קודמת למדרגת בן, מדרגת תורה, רק לאחר שמבין האדם את גדלות ד' כעבד שמכיר בגדולת רבו, רק אז יכול הוא להיות ראוי להידבק בו בצורה גבוהה ומיוחדת כבן (שפת אמת, תרמ"ו בד"ה "במדרש", ותרנ"ד "במדרש עבד").

הפסיכואנליזה מניחה שלנפש האדם יש תודעה – חשיבה מודעת, חשיבה לא מודעת, וחשיבה על סף המודעות. נפש האדם מתחלקת גם ל"סתמי" (איד), המכיל את המניעים המרכזיים להתנהגות האדם, השוכן כולו בתת מודע. "אני עליון" (סופר אגו), שחלקים ממנו מודעים וחלקים ממנו אינם מודעים, ו"אני" (אגו) ישות המנווטת את ההתנהגות, בעיקר על ידי מציאת פשרה בין ה"אני העליון" לבין ה"סתמי" ובינם לבין המציאות החיצונית, השוכן ברובו במודעות.

בדרשה אחרת של בעל ה'שפת אמת' הוא מבדיל בין תפילה לבין תורה. למרות שיש בידינו תורה, והיא הקשר החשוב והמשמעותי ביותר עם הקב"ה – בחינת בן. בחינה זו אינה קבועה ומחייבת לימוד רצון והשקעה והיא מתאפיינת בעצמאות שאינה מקבלת מרות. לעומתה התפילה 'השיחה' היא הקשר הקבוע ה'עבודה'. התפילה עוסקת בצרכי האדם והחברה, כעבד הזקוק לאדונו לכל צרכיו. מבית מדרש חסידי אחר שמענו את דרשתו של האדמו"ר מחב"ד, הוא קשר בין ב' עניינים, האחד, דברי חז"ל "יפה שיחתן של עבדי אבות". והשני, קפיצת הדרך לה זכה אליעזר המסתתרת בפסוק "ואבא היום אל העין…"(שם כ"ד מ"ב) פסוק זה תמוה, מדוע הזכיר אליעזר בדבריו שהגיע היום, וכי לא די היה לומר שהגיע לעין? רש"י פירש "היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ" (רש"י שם) קפיצת הדרך הוא ביטוי להצלחה שהיא מעל ומעבר למשוער. ברכת אברהם לאליעזר "ישלח מלאכו לפניך" התקיימה במלואה. מעלת שליחות שאינה תלויה בבחירה- בחינת עבד, היא מחויבות גמורה למלא את צו שולחה, וממילא יש לה סיוע מיוחד מלמעלה. לעומתה "תורתן של בנים", בה יש בחירה ו"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", בנים לא תמיד ממלאים אחר ציפיות ההורים ולא תמיד מחזירים את השליחות למקומה (ליקוטי שיחות חכ"ה עמ' 99 ואילך). כדי להבטיח כלה ראויה להמשיך את חסדם ושליחותם של אברהם ושרה, נשלח עבד למשימה. הבן, יצחק, שמידתו יראה, לא בהכרח ימלא את השליחות היעודה.

אדיפוס-הוא דמות טרגית מן המיתולוגיה היוונית. כאשר נולד נמסרה להוריו בשורה, לפיה עתיד הוא להרוג את אביו ולהינשא לאמו, מחשש להתגשמות הבשורה החליטו הוריו להורגו ומסרוהו לרועה שחס עליו. כשגדל שמע את הסיפור והחליט לברוח שמא יגשים הדבר ויהרוג את הוריו המאמצים. תסביך אדיפוס, הוא שם שניתן על ידי זיגמונד פרויד לתסביך בפסיכואנליזה שבו ילד מאוהב באמו ומקנא באביו שנתפס על ידו כמתחרה שלו, תסביך ממנו אמורים להשתחרר עת משלימים עם מקומו של האב.

בטיפול פסיכולוגי, בפרט אצל פסיכואנליטיקאים, חוזר המטפל עם המטופל לגיל הילדות, ומנתח יחסי הורים-ילדים והשפעתם על המטופל. הניתוח הפסיכולוגי מטפל גם בהשפעות שליליות של ההורים על הילד, ובאופן טבעי מתעוררות תחושות כעס כלפי ההורים, מה יחס התורה לטיפול כזה, בהתחשב בכך שהוא עשוי להועיל? לשאלה זו התייחסו תלמידי חכמים חשובים, והיא תלויה בשאלה מה כוללות מצוות כיבוד אב ואם ומוראם, האם רק עניינים מעשיים "ת"ר, איזהו מורא ואיזהו כיבוד, מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו וכו, כיבוד, מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא" (קידושין ל"א ע"ב) או גם 'חובת הלבבות'? בשולחן ערוך הובאו להלכה רק הדברים המעשיים (יו"ד תחילת סי' ר"מ), אך מדברי בעל ספר חרדים עולה שקיימת גם חובה ליחס מסוים בלב כלפי ההורים (מצוות התלויות בלב סעי' ל"ה) ,ונראה שכדעת החרדים סבור אף הספורנו, המסביר את הפסוק "איש אמו ואביו תראו" כך: "להורות שלא יהיה הכיבוד בהם על אופן שיהיה לבו גס בהם אף על פי שיכבדם במאכל ובמשתה ובמלבוש, כמו שהזכירו ז"ל באומרם, יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, אבל יהיה כיבודו להם כמכבד נוראים אצלו למעלתם עליו" (ויקרא י"ט ג') החיי אדם פסק להלכה כצד זה שאף בהתייחסות לאב שאין לה ביטוי מעשי אלא בלב מקיים מצוות כיבוד אב ואם (חיי אדם כלל ס"ו). שיטת הרמב"ם בעניין טעונה בירור. בספר המצוות (עשין ר"י) משמע כדעת בעל ספר חרדים. אך בהלכות ממרים הביא הרמב"ם את החובות המעשיות בלבד (הל' ממרים פ"ו ה"ג), בתשובת הרמב"ם לר' עובדיה הגר משמע שאין חילוק בין כבוד ומורא ובשניהם אין מדובר אלא בחובות מעשיות בלבד (אגרות הרמב"ם סי' שס"ט). המחלוקת בין הרמב"ם לבין בעל ספר חרדים מתבטאת גם בדעתם בהסבר הפסוק "ארור מקלה אביו ואמו" (דברים כ"ז ט"ז) הרמב"ם פירש איסור זה בדברים או ברמיזה אך לא בלב (הל' ממרים פ"ה הט"ו) ואילו לדעת ספר חרדים כי ביזיון יש גם בלב (שם). למעשה הורה הרב שלמה אבינר להתיר טיפול פסיכולוגי, וכל האיסור הוא לבטא את הכעס כלפי ההורים, ואין איסור לעורר תחושות בלבד (עיטורי כוהנים מספר 85 עמ' 8) ואילו דעת הרב זילברשטיין וכך דעתו של חמיו הרב אלישיב שאסור באופן מוחלט להעלות מחשבות של זלזול בהורים "אסור בשום פנים להעלות את חלקם של ההורים למודעות הילד כי יש בזה עוון ארור מקלה אביו ואמו, ואין להתרפאות באיסורים" (ספר אסיא כרך ח' עמ' 211, ועיי"ש עמ' 205 ואילך). (עיין גם במאמרו של הרב אוריאל בנר, 'גדרי מצוות כיבוד הורים, והשלכותיהם על טיפול פסיכולוגי', שניתח בטוב טעם ודעת את יסודות המחלוקת אסיא ס"ג-ס"ד עמ' 94-100).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד