פרשת יתרו – וורקוהוליק

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש שמות, עלון בית החולים, יתרו

הוורקוהוליקים חווים תחושה של הנאה כאשר הם מבצעים כמה משימות במקביל ומצליחים בהן, כך שהעבודה הופכת להיות מעין סם עבורם. לאחר שהם מסיימים מטלות רבות הם מרגישים ריקנות ויחפשו את ה"מנה" הבאה כדי לחוש הנאה ושמחה. הניסיון מראה כי קיים קשר בין נטייה לפתח וורקוהוליזם לבין מבנה אישיות אובססיבי-קומפולסיבי.

פרשת יתרו עוסקת בעצת יתרו על דבר המשפט, המציע הקמת מערכת משפט הכוללת פיזור והאצלת הסמכויות לשופטים בדרגות שונות. יתרו מגיע ורואה את משה חתנו בקורס תחת עומס הפניות בתפקידו כשופט העם "… ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר ועד הערב… ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה… עתה שמע בקולי איעצך…" (שמות י"ב, א' – י"ט). השאלה המתבקשת מדוע היה צורך של העם להגיע בכלל אל משה, מה היה לעם שהיו צריכים להעסיק את משה מן ועד הערב? כיצד ייתכן שלא חשב משה על העצה בעצמו? אולי נתחיל בעצם הצורך של העם בכלל להגיע אל משה, מה קרה באותה תקופה שגרם למשה עפ"י הפשט לשפוט העם "מן הבוקר ועד הערב" כלשון הכתוב. נראה שיתרו מביט על משה חתנו בעיניים אנושיות. ולא מבין איך הוא לא צריך הפסקות וחופשות, ולכן אומר לו: "מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב". יש לך אישה וילדים. אתה צריך לחיות כמו אדם נורמלי, אחרת תתמוטט. משה מנסה להסביר ליתרו: "כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹקים", התפקיד שלי הוא לא סתם שופט. אצלי דורשים יותר, אתה לא תבין מה זה אומר. אך אינני אדם רגיל, אני בדרגה אחרת, אינני מחפש את החופשה והשלווה, ד' דורש ממני חיים ברמה שונה, וזה כולל הקרבה מוחלטת של חיי המשפחה שלי. יתרו ממשיך וטוען ובכל זאת, גם אם זה כך, אתה פועל לא נכון: "נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ". ומציע לו את שיטת פיזור הסמכויות. משה מכבד את יתרו ועושה כעצתו: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר", אך חש שיתרו לא האדם שיכול להכווין אותו נכון לאורך זמן. משה מתעסק בעניינים נשגבים, ואילו יתרו רואה את החיים באופן פרקטי ותכליתי. מכאן והלאה משלח משה את יתרו: "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ". לא מעוניין בעוד עצות פרקטיות. משה הוא שליח הא-ל. הוא לא יכול להיות מוזן מעצות של אדם חיצוני. משה רואה את תפקידו לקדם את עם ישראל אל האלוקים.

נוקשות ועקשנות מוגזמות הינן מאפיין בולט בוורקוהוליזם ובאישיות אובססיבית-קומפולסיבית. קיים אצלם שכנוע פנימי בנכונות דרכם, והם אינם מוכנים להתפשר בכך. הנטייה לחוסר גמישות במצבים תעסוקתיים שונים לא רק מקשה על הסובבים אותו, אלא הופכת לא פעם את התפקוד של הוורקוהוליק עצמו כבלתי יעיל ומתעלם מהדינמיקה של הסביבה.

האברבנל מביא שיטה מעניינת לראיית העניין – משה באמת חשב על עצה זו לבדו ויתרו לא חידש לו כלום, אלא מה? משה רצה להחיל שיטה זו של משפט רק לאחר מתן תורה אחרי שתינתן מערכת חוקים מסודרת לעם ושיטת המשפט הנוכחית שמשה שופט לבדו הייתה זמנית, אך יתרו כאשר הסתכל על משה חשב שזו שיטת המשפט הקבועה ולכן היא עצה זו למשה, שמבחינת משה שיטה זו הייתה זמנית אך כדי לא לבייש את חותנו ובכדי להעניק לו זכויות קיבל עצתו לפני מתן תורה וקיימה רק לאחר מתן תורה שהוא נתינת ספר החוקים המסודר שרק לפיו יכולים לדון הדיינים הממונים. אי אפשר שלא לשאול, במה חשיבותה של עצת יתרו עד כי זכה לפרשה בתורה שתיקרא על שמו? מדוע תורתנו נותנת כר כה נרחב לדו שיח המתחולל בין יתרו לבין משה ולפתרונו של יתרו? הנצי"ב, בפירושו העמק דבר, מבאר כי בעצת יתרו טמונה מהפכה של ממש ביחס להנהגת משה רבנו את ישראל. יתרו מזהה כי העם הניצב על משה מבוקר עד ערב אינו בא אליו רק בשל סכסוכים משפטיים, על כן הוא שואל: "מדוע… כל העם ניצב עליך"? משה עונה כי המפגש עם העם כולל שלושה תחומים: א. "כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים". דרישת אלקים מבטאת מצב של מצוקה פרטית שבגללה בא אדם לשאול את הנביא מה עתיד לקרות. כאשר יש חולה במשפחה באים לדרוש אלקים, לדעת היחיה או ימות. אדם שאבדה לו אבדה פונה לדרוש אלקים ובעזרת משה ידע מה עלה בגורלה וכיוצא בזה. ב. "ושפטתי בין איש ובין רעהו"- בנוסף לדרישת האלוקים אשר נעשית על ידי משה, הוא מתבקש לשפוט את העם. ג. "והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו", משה עוסק בהוראת תורה לעם כולו.

פרפקציוניזם הינו מאפיין נוסף בוורקוהוליזם. הנטייה המוגזמת להתעסק עם פרטים, לא פעם שוליים וחסרי חשיבות, גוזלת זמן יקר והופכת את התפקוד לפחות אפקטיבי. יש בדיקה חוזרת ונשנית של העבודה, שמא תתגלה טעות. לעיתים יש הזנחה של משימות אחרות, ייתכן בעדיפות גבוהה יותר. צורכי השליטה של הוורקוהוליק מביאים אותו למצב שהוא אינו יכול לסמוך על אחרים בביצוע מטלות.

לעניין מספרם של השופטים ומשמעותם פירש רש"י עפ"י הגמרא (סנהדרין י"ח, א') עושה חשבון פשוט: "שרי אלפים" כל אחד מהם היה ממונה על 1000 איש מתוך 600,000 הגברים מבני 20 שנה ומעלה, זאת אומרת 600 "אלופים" כאלו."שרי מאות" – עפ"י אותו עיקרון – 6000, "שרי חמישים" – 12 אלף, "ושרי עשרות" – שישים אלף. סה"כ עפ"י פירוש רש"י היו 78,600 נושאי משרה שזהו מספר שנראה קצת מוגזם אך אם נחשוב שלמספר הזה של 600,000 איש מבני עשרים ומעלה מצטרך מספר רב של נשים וילדים, אז נוצרת כמות נכבדת של אנשים שרק עכשיו מתרגלים לעובדה שיצאו מעבדות וצריכים לשפוט את עצמם ובכלל נמצאים באמצעיה של קבלת מערכת חוקים מיוחדת במינה שהיא התורה וצריכים להתרגל אליה. עו"ד יעקב ווינרוט מבאר כי משה בשל היותו איש האלוקים, משום כך, הוא אינו יכול לקבל האצלת סמכויות ואינו יכול לקבל את שלטון הכללים המסור לריבוי של שופטים. הוא יודע את מגבלת הכלל, הוא יודע שמקרה מקרה וצעקתו, ועל כן הוא יושב ודן את העם בעצמו מבוקר ועד ערב. כיצד יסמוך הענק הזה על אחרים בהשלמת הישר כמענה לצעקתו של המקרה הפרטי אשר לפניו לא היה כמוהו, ואחריו לא יהיה כמוהו,  אך דווקא יתרו, שבא מן העולם האנושי הפגום, משכנע את משה בצורך בשלטון הכללים וריבוי השופטים על מגבלותיו ועל חסרונותיו. השאלה אם למנות שופטים או לדון יחידי איננה שאלה של סדרי דין, אלא היא נוגעת ליסוד היסודות שהגדרתי כמפגש בין אדם, כלל ומקרה. גם אחר שקיבל את התורה מפי הגבורה, נשאר משה על ההר, שרוי בתוך שלמות המסרבת להתפשר עם מה שנופל ממנה. לעומת זאת, יתרו נעוץ כולו בתוך הסופיות האנושית הפרגמטית והתכליתית, ורק הוא, יכול להגיד למשה שאחרי המעמד הנשגב על ההר, ניתנה תורה ונשנתה הלכה, ומכאן ואילך התורה מצומצמת בתוך עולמו היחסי והדל של האדם. בשיח הזה בין יתרו לבין משה, מתקבלת בסופו של דבר עמדתו של יתרו.

לאורך זמן, וורקוהוליזם הינו מצב שיוצר דחק נפשי רב אצל הפרט. דפוסי העבודה הנוקשים והבלתי יעילים גורמים לא פעם לעיכובים בביצוע פרויקטים, למרות ההשקעה בתוצרים איכותיים. במבחן ה"שורה התחתונה", הוורקוהוליק משלם לרוב מחיר נפשי ותעסוקתי גבוה. בשל כך, חשוב במקרים אלו לפנות לייעוץ או טיפול פסיכולוגי.

ההלכה מתייחסת למצבים פסיכיאטריים ברמה תפקודית הלכתית-משפטית, ולא ברמה רפואית-טיפולית. כאשר דנה ההלכה בהגדרת שוטה היא מתכוונת לתסמינים שיש להם משמעות משפטית-הלכתית, וזה יכול לקרות בגין הפרעות רפואיות רבות. לפיכך, התיאורים של הפרעות נפשיות שמציבים לפנינו פוסקי ההלכה אינם בהכרח זהים עם התיאורים וההגדרות שנותנים הפסיכיאטרים. כאמור, חכמינו לא עסקו בפסיכיאטריה לשמה, אלא בהשלכות ההלכתיות של התנהגויות ומצבים נפשיים, ודבר זה נכון לגבי כל הנתונים המדעיים שיש להם השלכות להלכה מחלות נפש נחשבות בקרב הציבור הרחב, ובעיקר בציבור החרדי, כבעיה חברתית רצינית, המערערת את יסודות המשפחה, והגורמת לתווית חברתית שלילית חמורה. אי לכך יש רתיעה מטיפול נפשי, ואפילו עצם הפגישה עם פסיכיאטר או פסיכולוג מהווה בעיה חברתית. הדבר מביא להזנחת החולה הפסיכיאטרי, עד לנטישתו והרחקתו מחברת בני אדם. דבר זה דורש תיקון, שכן יש מצבים שהפסיכיאטריה והפסיכולוגיה יכולים לסייע ואף לרפא (ראה הרב ש. וולבה, בשבילי הרפואה, ה, תשמ"ב, עמ' נ"ז ואילך). שיטות הטיפול המבוססות על שינויים בדפוסי ההתנהגות יכולות להוות דרך המנוגדת לתורה, כאשר המטפלים נותנים עצות טיפוליות שמהוות עבירה ברורה, או בעצם התיאוריות והערכים בחלק משיטות הטיפול הללו, שיכולים להוות סתירה ממשית להשקפת התורה, כגון יחס שלילי לדת ולמצוות, הכחשת משמעות החטא והאשמה, וכיו"ב. שיטות פסיכואנליטיות דוגלות בגישה שיש להעלות ולשחרר פחדים ומצוקות הנוגעות למיניות ולאלימות, וכן יש הסבורים שהדת מהווה בעיה במחלתו של החולה, ואף שהדת כשלעצמה היא ביטוי לסטייה נפשית מסוג כפייתיות. חינוכו של החולה להשתחרר מהדת, להתייחס לחטא ולרגשות אשם על ביצוע עבירות כהתנהגות נוירוטית שלילית, ולהעלות למודע ולחופשי יצרים מיניים ואלימים, כל אלו נוגדים את תורת ישראל. לפיכך, אין להתרפא מפסיכולוגים שהם כופרים ומינים, שיש לחוש שמא יתנו עצות נגד התורה, ושמא ידברו דברי מינות וניבול פה, וכיוון שהם אינם מרפאים בתרופות אלא רק בדיבורים, שונה דינם מסתם רופאים כופרים. ולכן יש לחפש אחרי פסיכולוגים שומרי תורה ואם אין כזה, יש להתנות עמם שיבטיחו שלא ידברו עם החולה בענייני אמונה ותורה (שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' נ"ז שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תס"ה וסי' תתס"ז.).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד