רופא הוא מי שעוסק במקצוע הרפואה. רופא מטפל בחולים ובפצועים על-מנת לרפא אותם וכן עשוי לסייע גם לאנשים בריאים להימנע ממחלות. חלק מהרופאים עוסקים גם במחקר רפואי. הרופא מוסמך לקבל החלטות מורכבות וגורליות למצבו הבריאותי של החולה כמו כריתת איברים, פעולות כירורגיות מסובכות וכדומה.
בין יציאת מצרים למעמד הר סיני, התורה בחרה לכתוב את פרשת בואו של יתרו אל המדבר, אל משה רבינו. בפרשה זו שני עניינים: א. קבלת הפנים ליתרו. ב. עצת יתרו למשה באשר למינוי שופטים ויישומה ע"י משה. בנוגע לזמן בו הופיע יתרו במדבר, נחלקו המפרשים האם הגיע לפני מתן תורה, או אחרי (זבחים קט"ז, ע"א ובמכילתא). גם מפרשי התורה חלוקים בדעותיהם בעניין זה. ראב"ע סובר כי יתרו בא אחרי מתן תורה ומסתמך, בין היתר, על דברי משה ליתרו: "והודעתי את חֻקי הא-לֹהים ואת תורֹתיו" (שמות, י"ח, ט"ז), משמע שכבר הייתה להם תורה והיו להם חוקים, סיבה נוספת מסופר שיתרו הקריב עולה וזבחים לד' ולא צוין כי בנה מזבח, מכאן שהקריב במזבחם של ישראל. ושלישית, בפרשת דברים בסמיכות למסע ישראל מהמדבר, מובא כי משה מינה שופטים לישראל, וזו הייתה עצת יתרו. לעומתו הרמב"ן מפרש כי יתרו בא לפני מתן תורה, בהסתמכו על העובדה שמשה אינו מזכיר כלל את מתן התורה כשהוא מספר ליתרו את קורות העם מאז שיצאו ממצרים, והרי לא ייתכן שאירוע כה מרכזי לא יוזכר. יש לתמוה מדוע התורה מספרת על בואו של יתרו דווקא כאן, הרי ההמשך הטבעי של יציאת מצרים הוא מעמד הר סיני: "בהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ-לֹקים עַל הָהָר הַזֶּה" (שם, ג' י"ב). תמיהה זו גדולה במיוחד על פי הדעה שיתרו בא רק לאחר הר סיני, אולם גם לפי הדעה שיתרו בא קודם מעמד הר סיני, ואין כאן חריגה מן הסדר, לכאורה היה עדיף לספר על כך לאחר תיאור מתן תורה, ולא לקטוע את הרצף. מן המחלוקת אודות העיתוי משתמע כי אם נקבל את הדעה שיתרו אכן הגיע לפני מתן תורה, הרי שעוד לפני מתן תורה הייתה קיימת מערכת חוקים ומשפטים. ואמנם ניתן לפרש שמשה שפט את ישראל על-סמך החוקים והמשפטים שנמסרו לו במרה (שם ט"ו כ"ה), "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ".
עיסוקו של רופא בן ימינו, בדרך כלל כולל את העיסוקים בחינת ממצאי מעבדה, לרוב כאלה הנוגעים לאחד או יותר מתחומי התמחותו של הרופא. מתן דיאגנוזה רפואית על סמך ממצאי מעבדה וכן בדיקה פרטנית/הנפקת מרשמים לתרופות ותוספי תזונה. ביצוע ניתוחים ואופרציות פולשניות אחרות. מתן חוות דעת ועוד.
דרך אפשרית ליישב את הקושי אם נשתמש בכלל הידוע "אין מוקדם ומאוחר בתורה", ולהסיק שגם אם מפשט הדברים מסתבר שיתרו בא לפני מתן-תורה, הרי שלמעשה הוא בא לאחריו, וממילא הוסרה השאלה. בראות יתרו את משה שופט את העם במשך היום כולו שאלו: "מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם? מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב"? (י"ח, יד). ומשה השיב לו: "כי יבא אלי העם לדרש א-לקים: כי יהיה להם דבר – בא אלי, ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חקי הא-לקים ואת תורתיו" (שם, י"ח, ט"ו-ט"ז). פתרון סכסוך בין אדם לחברו מוגדר דרישת אלוקים. לא רק סדר חברתי הדורש הכרעה על מנת לאפשר לאותם בעלי ריב להמשיך לתפקד כידידים, או למצוא את האיזון הנכון ביניהם, אלא בירור מה הוא רצון ד' לגילוי האמת ועשיית הצדק במצב שנוצר. בכל חברה תרבותית קבעו בני אדם חוקים וכללים המאפשרים לנהל חיים חברתיים וציבוריים. אך משפטי התורה מטרתם לכוון לסדר השמימי הנכון, שעל פיו יהיה העולם מתוקן ויונהג ביושר. לכאורה משה כלל איננו עונה על השאלה: וכי אין יתרו יודע שמשה דן את העם ומלמדו תורה? הלוא שאלתו הייתה מדוע הוא עושה זאת לבדו? רש"י מסביר ש"לדרוש א-לקים" פירושו "לשאול תלמוד מפי הגבורה", ולכאורה הוא מתעלם משאלתנו. רמב"ן מסביר: "השיב משה לחותנו: צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני… להתפלל על החולה… ועוד: שאני שופט אותם… ועוד אני מלמד אותם תורה תורה". הרב עמיטל למד כי בדברי רמב"ן טמון מסר חשוב. מדברי משה ניתן ללמוד מהו הדפוס האידאלי שלמנהיגות: משה שימש בו-זמנית הן כגדול תורה וכנביא המקשר בין העם לא-לוקיו .על מנת לעסוק בשני התחומים נאלץ משה – כך מסביר הוא ליתרו – לקבל קהל מן הבוקר עד הערב.תפקידו המסורתי של הרופא הולך ומתרחב: הוא שותף במחקר רפואי ובפיתוח תרופות חדשניות ואמצעים רפואיים התופסים מקום מרכזי ביכולת הרופא לטפל בחולה. העידן הדיגיטלי מחייב מרופאי ההווה והעתיד, התמצאות ברשומה הממוחשבת, הטלפון הנייד החכם, התקשורת הדיגיטלית. יישומו נים, זמינות המידע הרפואי ברשתות החברתיות ברפואה, ייעוץ מרחוק בוועידות וכלים נוספים. הרב עמיטל טוען כי גם בדברי רש"י יש מסר חשוב ותשובה לשאלתנו. משה אומר שהעם בא אליו "לדרוש א-לקים" – "לשאול תלמוד מפי הגבורה", כפירוש רש"י – אולם הבעיות שהוא מתאר בהמשך, "כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו", הן בסך הכול בעיות קטנות ופעוטות ערך, מריבות בין אנשים וכדומה: הלזה ייקרא "דרישת א-להים? משה הסביר ליתרו: העם אמנם בא בדברי חולין – מריבות טיפשיות וכד' – אך באמת רצונו הוא "לדרוש א-לקים" להידבק במשה ובקב"ה. ומסר נוסף יש כאן, התורה אינה מצטמצמת לעניינים שבין אדם למקום, השפיטה בין איש ובין רעהו – אף היא דרישת אלוקים. תגובתו של יתרו לדברים אלה – שנתקבלה על ידי משה – לא הייתה עקרונית אלא פרגמטית, משה לא היה מסוגל לעמוד כך במשא העם. אך העקרונות שהציג משה עומדים בעינם. חז”ל בחכמתם הדריכו "עשה לך רב" (אבות א' ,ו'). מצא לך תלמיד חכם שתוכל להיוועץ בו ולברר יחד איתו מה רצון ד’ ממך. משה רבינו היה הראשון שפתח את דלתו בפני השואלים, "כי יבוא אלי העם לדרוש אלוקים". במהלך ההיסטוריה הרחיבו הרבנים את ערוצי הפניה, עניני זוגיות וקשיים משפחתיים, סכסוכים כספיים וחינוך ילדים, עניני בריאות, פרנסה ומיסטיקה, והרשימה ארוכה. אדם רוצה להאמין שהרב, המייצג בעיניו מוסריות, טהרה וקשר לריבונו של עולם, יוכל לעזור לו. כמובן שיש בזה נקודה אמתית. תלמיד חכם המלא בתורה ויראת שמים מסתכל על המציאות במבט אחר. ברור גם שניסיון רב שנים בעבודה קהילתית ומפגש עם קשת רחבה של אנשים נותן פרספקטיבה ומערכת שיקולים שאין לכל אחד וכמובן סייעתא דשמיא. אך אחרי ככלות הכול, אין תחליף לפניה לאיש מקצוע, בדרך כלל זה מה שימליץ הרב לאדם שנפגש איתו לעשות, תוך שהוא מעניק את התרומה הייחודית שלו ומאיר את הפן הרוחני-חינוכי של הסוגיה. תפקיד הרופא לא מסתיים רק באבחון ובטיפול, על הרופא לגלות אנושיות, להיות קשוב למצוקת החולה, להסביר בנחת ובסבלנות, לגלות אמפתיה כלפי המשפחה, התעניינות בשלומו, לענות בטלפון, במיילים גם כאשר המחלה מתמשכת והטיפול מורכב, להסביר בנחת ובסבלנות, להיות נכון לשלוח או לשמוע חוות דעת נוספת, ולתאר בפני החולה גם את המשך הטיפול. דעת תורה היא דעה הבאה לבטא את עמדת תורת ישראל בהתייחס לשאלה כלשהי העומדת על הפרק אשר אין לה מענה בפסיקה ההלכתית. מתוך אמונת חכמים יש המייחסים לאדם הנחשב גדול בתורה את היכולת לשמש לפה עבור התורה ולהביע דעתה (שאינה מובעת בה בגלוי) בשאלה הנידונה. מתוך כך מייחסים לאדם כזה את הכושר לפסוק לא רק בנושאים תורניים והלכתיים צרופים אלא גם בנושאי פוליטיקה, מדינה והלכות חיים בכלל. דוקטרינת דעת תורה פותחה על ידי אישים מן המחנה הליטאי, ולדעת חוקרים היא מהווה כעין גרסה ליטאית לתפיסת הצדיק החסידית. גם בחסידות, עצמה, קמו מערערים של הרחבת סמכותו של הרב או הצדיק לעניינים ארציים. כך למשל באיגרתו של מייסד חסידות חב"ד, הרב שניאור זלמן מלאדי, חסידיו הבאים לשאול בעצתו בנושאים גשמיים, "אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה: לכו נא ונוכחה, זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור, ההייתה כזאת מימות עולם? ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים, להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בענייני העולם הגשמי? אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע, כי אם לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל, כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ד' על דבר האתונות שנאבדו לאביו כי באמת כל ענייני אדם לבד מדברי תורה ויראת שמים אינם מושגים רק בנבואה, ולא לחכמים לחם" (אגרת הקדש פר' כ"ב). למרות הגישה המקובלת שבחברה החסידית "הרבי", מהווה את התחליף לדעת תורה, תפקידו של ה"רבי" כצינור, התבטא בחסידיות מסוימות כביטוי ליכולתו ולצורך בהכוונתו אף בנושאים חומריים. בספר 'מנחת שבת' דן באריכות האם לחלל את השבת כדי לבקש מצדיק מפורסם שיתפלל בעד החולה שיש בו סכנה ומביא דעות לכאן ולכאן (סי' פ"ד ס"ק כ"ט). גם הרב אליעזר וולדינברג דן בשאלה זו ומסקנתו שאסור בהחלט להתיר איסור שהוא בכדי לשלוח ולבקש רחמים עבור החולה (ציץ אליעזר ח"ח סי' ט"ז פ"ח אות ז' וח"ט סי' י"ז פ"ג), כזו היא גם דעת הרב אויערבך שצריכים להימנע מעשות כדבר הזה בשבת (לב אברהם ח"א עמ' י"ח). בספר הכולל אוסף פתקים שכתב הרבי מלובבי'ץ זצ"ל לאנשים, מופיע בכתב ידו המילים הבאות, ולגבי מה ששאלת – תחליט לבד. לא בכל דבר אתה צריך לשאול אותי…