תוחלת חיים היא מדד סטטיסטי לממוצע של הזמן הנותר לפרטים חיים מקבוצה נתונה להישאר בחיים. קיימות שתי שיטות לבניית לוחות תמותה המשמשים לחישוב אומדני תוחלת החיים. לוח תמותה דורי – משמש לחישוב תוחלת החיים של ילידי שנה מסוימת. קיימת נוסחה לחישוב תוחלת החיים של יילוד על פי לוח התמותה. לוח תמותה שוטף – הוא לוח תמותה סינתטי ובו הסתברויות תמותה כפי שנמדדו בשנה מסוימת, והמתאר בקירוב את הסתברויות התמותה הנוכחית. האם לעלייה בתוחלת החיים השפעה על ההלכה היהודית?

בפרשת השבוע מובאות ברכות וקללות. כשנשלמות הברכות מובאות הקללות. אחת הקללות מתארת מפגש אפשרי עם עמים ותרבויות שיקומו עלינו כשלא נמלא אחר ייעודנו הראוי "ישא ד' עליך גוי מרחוק…גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן"(דברים כ"ח מ"ט- נ').  גוי זה שיגיע מרחוק משמש "שוט" בידי ההשגחה, אומה זו ש"נבחרה" לתפקיד הנלוז, שפלה היא, לא מעלתה המוסרית הביאה לבחירה זו, אלא דווקא החולשה והרפיון המוסרי. התורה בחרה לציין מוסריות ירודה זו ביחסה של אומה זו לזקן. בדרך זו מעבירה התורה מסר עקיף על היחס הראוי לזקנים שבקהילה. חברה ערכית נבחנת ביחסה לחוליות החלשות שבה, כיצד היא מתייחסת למי שאינו שכבר אינו פרודוקטיבי כל כך, למי שאינו "מועיל" עוד. חכמינו בתארם את ימות המשיח, "עקבתא דמשיחא", מציינים את הזעזועים שיחולו באותם ימים, חלקם כלכליים, חלקם מדיניים וחלקם חברתיים. בין היתר היחס לזקן מתערער "נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים"(מיכה ז')(משנה סוטה פרק ט'). התורה בהבנתה את מערכת היחסים שבין הדורות ואת הצורך לשמר את מקום הזקנים וכבודם הותירה בידינו כמה הדרכות, המפורסמת שבהם "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן"(ויקרא י"ט ל"ב), ביטוי זה הפך למטבע לשון שימושית בכל מה שקשור ליחס לזקן. משמעותה של הדרכה זו הוסברה על ידי בעל ספר "החינוך" (הספר מיוחס לר' אהרון הלוי שחי בספרד במאה ה-13) "…משרשי המצווה, לפי שעיקר היות האדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה. ומזה השורש פירש איסי בן יהודה בגמרא בקידושין שאפילו זקן אשמאי, כלומר שאינו חכם, הוא בכלל המצוה, שראוי לכבדו מפני שברוב שניו ראה והכיר קצת במעשי השם ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד…" (מצווה רנ"ז), כלומר, החוכמה והידע שרכש הזקן כמו גם ניסיון החיים שהוא נושא הם הסיבה מפניה יש לכבד את הזקן.

תוחלת החיים תלויה מאוד בקריטריונים לבחירת הקבוצה. בארצות שבהן שיעור תמותת התינוקות גבוה, תוחלת החיים בלידה רגישה מעוד לשיעור התמותה בשנות החיים הראשונות. במאה שנה האחרונות של ההיסטוריה האנושית חל גידול דרמטי בתוחלת החיים ביחס למאות השנים שלפני כן. בסוף המאה ה-19 תוחלת החיים בלידה לארצות המפותחות הגיע לכ-50 שנה ובאמצע המאה העשרים לכ-65 שנה. תוחלת החיים העולמית הממוצעת כיום היא 67 שנים. תוחלת החיים בלידה של גברים ונשים בישראל היא מהגבוהות בעולם

התלמוד מספר על ר' יוחנן, חכם תלמודי ארץ ישראלי, שקם מפני זקנים שאינם בני ברית בנימוק "כמה הרפקתי עדו עלייהו דהני"(כמה ניסיון חיים צברו) (קידושין ל"ג ע"א). במקום אחר לימדו חכמים על מקומו וחשיבותו של הזקן אגב דימוי ללוחות הברית "אמר להם ר' יהושע בן לוי לבניו היזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחים בארון"(ברכות דף ח' ע"א), כלומר, בארון הברית שעמד במשכן ואח"כ במקדש, הניחו את הלוחות השלמים, המכונים 'השניים', אלו שניתנו לאחר חטא העגל, ואת הלוחות 'הראשונים' אלו שנשברו על ידי משה בתגובה למעשה העגל, המסר המועבר מלמד על חשיבותם של הזקנים שעל אף הדימוי ללוחות שבורים, מקומם בקדש הקודשים. רש"י פירש מאמר תלמודי זה "הזהרו בו – לכבדו"(רש"י). היהדות רואה באריכות הימים ובעלייה בתוחלת החיים מעלה גדולה, היטיב לנסח זאת החכם באדם בספר משלי, "כי אורך חיים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך"(משלי ג' ב') וכן "כי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים" (שם ט' י"א). בכמה מקומות התלמוד מפנה לחכמים שזכו לאריכות ימים את השאלה הבאה: "במה הארכת ימים"? (מגילה כ"ז-כ"ח), כלומר, מה הן הסיבות והמעשים בגינן זכית להאריך ימים? שאלה שלבטח מעסיקה כל בן אנוש, אלו איכויות, וזכויות  מזכות בשנות חיים רבות? ללמדך הן על מעלתה של אריכות הימים, והן על כך ששכר מעשים טובים בא לידי ביטוי גם בחיי העולם הזה ובדרך של אריכות ימים. הרב קוק בהתייחסו לפחד המוות ממנו חרדה האנושות כותב "ראש לכל התרופות היא אריכות ימים.. אריכות ימים בכדי השיעור המספיק לטבעו של אדם, הרוחני והחומרי, האישי והמשפחתי, העולמי והמדיני, כשהברכה הזאת מתפשטת בעולם, הולכת היא צורת המוות, המטלת אימה ומתבטלת…" ("אורות הקדש", "החיות העולמית" פסקה מ"א עמ' שפ"א), כלומר,  לעלייה  בתוחלת החיים חלק בדחיקת יראת המוות. לעובדה שהאדם יכול להספיק בחייו הארוכים יחסית תחומים רבים ומגוונים, מה שבעבר היה בלתי אפשרי, מזור ליראה זו.

תוחלת החיים הארוכה יוצרת מערכת יחסים בין דוריים ענפה שנמשכת שנים ארוכות. תהליך ההזדקנות של אדם שיש לו משפחה משפיע ומושפע ממערכת היחסים עם הילדים הבוגרים ועם משפחותיהם. כל שינוי משמעותי בחיי ההורה משפיע על ילדיו ועל כל בני המשפחה. כך למשל מחלה של הורה זקן הכרוכה באשפוז ובטיפול שוטף, מאלצת את הילדים להשקיע זמן, אנרגיה ולפעמים גם משאבים רבים.

"כיבוד אב ואם" היא מצווה שעליה מבטיחה התורה שכר של אריכות ימים "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ד' אלוקיך נותן לך"(שמות כ' י"ב) , כדי שמעלתה של אריכות ימים תמוצה הדבר מותנה בהכרח ביחס החברה לזקן, ובעיקר ביחס הילדים להוריהם! אם יושלכו הזקנים לעת זקנתם, אם ככלות כוחם יאבדו גם את כבודם, כשלה החברה וכשלו הילדים. הבטחת התורה לשכר אריכות ימים בגין מצווה זו פורש על ידי ר' בחיי באופן מאוד אנושי והגיוני "ומה שקבע הכתב שכר הכבוד אריכות ימים, הגאון הרב סעדיה ז"ל נתן טעם בזה, מפני שלפעמים עתידים שיחיו האבות עם הבנים זמן ארוך, והאבות הם למשא כבד על הבנים, והכיבוד יכבד עליהם, לכך קבע עליהם שכר מצווה זאת, "למען יאריכון ימיך", כלומר, עליך לכבדם ותחיה עמהם, ואם אולי תצטער, דע שעל חייך אתה מצטער" (שמות כ' י"ב) , כלומר, הטיפול בהורים המתבגרים על הקושי הרגשי והפיזי הכרוך בכך, הינו ערובה לזקנתך ואריכות ימיך שלך, יחסך להוריך המתבגרים יושב בבוא היום  כשאתה תזדקק לעזרתם של ילדיך שלך. לאופן קיום מצוות כיבוד הורים גדרים הלכתיים "איזהו כבוד מאכילו ומשקהו מלביש ומכסה מכניס ומוציא…" (יו"ד סימן ר"מ סעיף ד'), ההלכה מחייבת דאגה עמוקה לצרכים הבסיסיים של הורים מתבגרים ומתקשים. נראה שההלכה מתארת מציאות בה האב והאם אינם מסוגלים עוד ללבוש את בגדיהם ולכסות את גופם בעצמם, מציאות בה ההורים אינם יכולים לאכול עוד בכוחות עצמם. התהפכו התפקידים, ההורים המפנקים מוטלים על כתפי ילדיהם.

הרעה במצבו של ההורה, עשויה להוביל למתחים ולקונפליקטים בין חברי המשפחה, ובינם לבין ההורים. המשימה הפסיכולוגית החשובה היא להבין את הקושי, לקבל את התלות ולהכיר בצרכים החדשים של הוריהם. ההורים המבוגרים זקוקים לעזרה ולתמיכה פיזית, נפשית, סיעודית וכלכלית, לא אחת מדובר בהוצאות כספיות משמעותיות, ילדי הורים מבוגרים נקרעים בין המחויבות לילדיהם הם, לבין המחויבות להוריהם המבוגרים.

ההלכה קובעת מי שיישא בהוצאות הכרוכות במצווה זו, בעלויות הכרוכות בכיבוד ההורים  האב! "זה שמאכילו ומשקהו משל אב ואם אם יש לו…"(יו"ד סימן ר"מ סעיף ה'), כלומר, במצב רגיל בו  להורים יש את האמצעים הדרושים ההוצאות מוטלות על ההורה. ההלכה עוסקת גם במצבים מורכבים יותר בהם ההורים משוללי אפשרויות כלכליות "…ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן אביו כפי מה שהוא יכול" (יו"ד סי' ר"מ סעי' ה'). ההלכה מתייחסת גם למקרים בהם ישנם כמה בנים ורק לחלקם יכולות כלכליות "…ואם יש לו בנים רבים מחשבים לפי ממון שלהם ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים מחייבים העשירים לבד" (יו"ד ר"מ סעיף ה' הגה). ביחס לחתנים קובעת ההלכה שאם החתנים מבוססים יותר מהבנים "יראה לי דאם אין לאב, וגם אין לו בנים שיזונו אותו וחתנו הוא עשיר כופין אותו לזונו במעות צדקה שלו שהרי לא גרע מקרובו ועוד שהרי חייב בכבוד חמיו" (ערוך השלחן יו"ד ר"מ ס"ס ל"ח). בעת הידרדרות מנטאלית, עת הולך ואובד צלם אנוש, הופכת לפעמים מצוות כיבוד אם ואם לקשה מנשוא, התלמוד מתאר תיאור קיצוני של מערכת יחסים בעייתית מאוד בין הורים לילדים "עד היכן מוראם היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו וירקו בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק וירא ממלך מלכי המלכים שציווהו על כך" (יו"ד סימן ר"מ סעיף ג'), לפי ההלכה גם במצבים כאלה קיימת מצוות כיבוד אב ואם. התלמוד מביא מעשה באם שנשתבשה דעתה "רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקנה (לרב אסי הייתה אם זקנה) אמרה לי': בעינא תכשיטין, עבד לה (עשה לי תכשיטים ועשה כרצונה). בעינא גברא, נייעין לך(מצא לי גבר נאה כמותך) בעינא גברא דשפיר כותך (מצא לי גבר טוב כמותך), שבקה ואזל לארעא דישראל…"(עזבה ועלה לארץ ישראל) (קידושין ל"א ע"ב), ממעשה זה הסיק הרמב"ם "מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהן, ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתטו ביותר יניחם וילך לו ויצווה אחרים להנהיגם כראוי להם"(רמב"ם ממרים פ"ו ה"י). הראב"ד משיג שם על דברי רמב"ם אלו "…אמר אברהם אין זו הוראה נכונה אם הוא ילך ויניח לו למי יצווה לשמרו"(שם), כלומר, הראב"ד מקשה ואם יעזוב הבן מי יטפל בהורה?!  למעשה ניתן למנות מי שיטפל וידאג להורים כשהבן איננו מסוגל עוד. לסיום סיפור קצר על חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, שכשנשאל על ידי חבר בית הלורדים הבריטי מדוע אתם היהודים מתעקשים על פלשתינה, כאשר ישנן כל כך הרבה מדינות לא מפותחות בהן אתם יכולים להתיישב בנוחות רבה? השיב, זה כמו שאני אשאל אותך למה נסעת בסוף השבוע האחרון 30 קילומטר בשביל לבקר את אמא שלך כשיש כל כך הרבה נשים זקנות שגרות ממש ברחוב שלך!

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב