פרשת כי תבוא – שבעים פנים מתחת למסכה

ט״ו באלול ה׳תש״פ (ספט 4, 2020) | עלון בית החולים, חומש דברים, כי תבוא

יכולת הפקת השפה טמונה במבנה של המוח האנושי, אצל מרבית האוכלוסייה הדבר מתבטא צד השמאלי. אזור  אחר במוח הממוקם באונה המצחית אחראי על עיבוד השפה, ובעיקר יכולת הדיבור ותקשורת בשפת הסימנים. חלק אחר במוח אחראי הפרודיה, מושג השייך לתחום הבלשנות ומתייחס למאפיינים אקוסטיים הנושאים חלק גדול מן המידע בתקשורת דבורה.

פרשת כי תבוא נקראת בשבת השנייה שלפני ראש השנה, הטעם, מופיעות בה הברכות והקללות ואין רוצים לסיים את השנה בדבר רע. עם סיומו של נאום המצוות – נסגר המעגל, נכרתת ברית בין עם ישראל לד' על קיום המצוות הנזכרות בספר דברים, המורות כיצד עליהם להתנהג בבואם לארץ ובעת ישיבתם עליה. הציווי על קיום מעמד הברית מופיע בשני מקומות, בפרשת ראה, שם מתואר המעמד שיתרחש בהר גריזים והר עיבל – השבטים יתחלקו לשתי קבוצות העומדות על שני ההרים, את הברכה יתנו על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל (דב' כ"ז, י"א-י"ג), שם תוכרז מארה על ראשו של המבצע מעשים שונים, והעם עונים "אָמֵן" (שם, ט"ו-כ"ו). החלק השני של הברית מופיע לאחר פירוט המצוות, לאחר מכן ניתן טקסט ארוך המתאר את הברכות והקללות (פר' כ"ח). כעת נוסף אלמנט נוסף – ציווי על כתיבת התורה "וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ…וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד, וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת…. וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה…בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד, וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַד' אֱלֹקיךָ …וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב (שם, כ"ז ד'-ח'). מעמד הר גריזים והר עיבל אירע סמוך לכניסת ישראל לארץ בתקופת ההתנחלות, בסוף המעמד קראו את הברכות והקללות הכתובות בפרשת 'כי תבוא' על ידי יהושע בן נון. פרשה זו מלמדת שיש לכתוב את "כל דברי התורה הזאת" על אבנים, והשאלה המתעוררת מאליה היא כיצד נעשה הדבר? כיצד כתבו תורה כה גדולה על אבנים? רש"י בביאורו לתורה נסמך על דברי חז"ל במשנה ולפיהם נכתבה התורה בשבעים לשון, השאלה המתבקשת מאליה איך יתכן הדבר?!

כדי שהאדם יוכל להבין את המילים שהוא שומע ולספר על התפיסות והזיכרונות שלו יש צורך במעורבותם של מנגנונים נוספים מעבר לאלו המעורבים באופן ישיר בדיבור. למשל, נזק מוחי בחלק המעורב בתפיסה של יחסים חזותיים יכול לפגוע ביכולת של האדם לדבר עליהם או להבין אנשים אחרים שמדברים על נושאים אלו.

במכילתא מובאת דעת ר"ש בר יוחאי לפיה על האבנים כתבו רק את משנה התורה. האבן עזרא בשם גאון כותב, שלא כל התורה הייתה כתובה על האבנים, אלא רק תרי"ג מצוות "… ויאמר הגאון ז"ל כי כתוב עליהם מספר המצוות כמו הכתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות ויפה אמר. וטעם בשיד, שיעמדו" (שם, כ"ז ג'), מטרת הכתיבה מעין חוקה, כתיבתה על האבנים תשמש כתמרור אזהרה. הצורך לסוד בשיד "כדי שיעמדו", כלומר, כדי שישרדו האבנים לאורך זמן. לפי החזקוני מטרת הסיד שונה "להשכיב הסיד בין שורה לשורה לחברן זו לזו כעניין בנין שאר האבנים", כלומר, הסיד הוא מעין טיט שמניחים בין האבנים לחבר אותן יחד. פירוש זה מתיישב עם דברי הראב"ע "שיעמדו" שהלוא מאבנים אלו אמורים לבנות מזבח, שניתן יהיה להעמיד את האבנים. הרלב"ג לעומתם סובר שהשיד הוא צבע ומטרתו לשמש רקע לכתיבה על גבי האבנים כדי שהכתוב עליהן יהיה בולט, מובן וקריא – "באר היטב". הוא גם סובר שלא את המצוות בלבד כתבו על האבנים, אלא כל התורה כולה נכתבה על האבנים, "וצוה לשדותם בשיד כדי לכתוב עליהם כל דברי התורה הזאת באר היטב כמו שאמר אחר זה. והנה הרצון באומרו באר היטב הוא שיהיה הכתב מבואר וניכר". לדעת ר' יצחק עראמה מטרת הנחת האבנים "לעשות מיד בבואם זכר לתכלית בואם שמה" שענין המצווה הזאת שיעשה בה פומבי גדול, בו יעלו ששה שבטים על הר גריזים וששה על הר עיבל, והכוהנים הלויים בעמק אשר בין שניהם, וארון ד' בתוכם, והם אומרים הברכות והקללות בי"ב הדברים הנזכרים שם, ואלו ואלו יענו אמן. כי העונה אמן הוא שווה אל המדבר או גדול ממנו. וידוע כי כל זה לעוררם ולזרזם לדעת התנאים המיוחדים אשר עליהם הם באים לרשת את הארץ ההיא אשר הוא דבר שלא ישכח מהם לעולם (עקידת יצחק, צ"ז ע"ב).

השפה היא כלי לחשיבה ויצירה. היא מסייעת לפעולת החשיבה. השפה משמשת גם לצורכי תקשורת על ידי העברת מסרים מילוליים ממוען לנמען, כל אדם שמכיר את הקולות, הסמלים והחוקים הדקדוקיים של שפה מסוימת יכול ליצור משפטים, שדרכם ניתן להעביר מידע לאנשים אחרים בעלי ידע דומה באותה שפה, על ידי כך משמשת כלי חברתי.

במדרש מובא שמשה ביחס לדברי משה בפתיחת הספר "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" (דב' א'), לרמוז כי הסביר להם בכל שבעים השפות שהיו קיימות אז בעולם (מדרש רבה מ"ט, ב' מובא ברש"י). היה צורך לתרגם גם לשפות אחרת, וכי עם ישראל לא הבין לשון הקדש?! לפי הסבר אחד כיוון שביציאת מצרים הצטרפו גם ערב רב היה צורך בתרגום עב ורם (לבוש). לפי הסבר אחר משה רצה שהתורה תהיה זמינה בכל שפה (אמרי שפר על רש"י ט"ז ח'). הסברים אלו קשים שאם היו מי שלא הבינו ונזקקו לתרגום, מדוע המתין משה עד סמוך לפטירתו כדי לתרגם את התורה? נראה לומר שהיות והתרגום באופיו מתעלם מהפרטים ומרובד המילים ומתייחס למסמך בכללותו, המיקוד העיקרי אינו בחיתוך הדיבור או בהיבטים תחביריים, התרגום ממוקד ברובד  התרבותי, בהשקפות ובמסרים, על כן מסביר האדמו"ר מחב"ד שמשה רצה שהתרגום ייעשה על ידי מי שמסר את התורה, שכשילמד האדם בגרסה המתורגמת ידע כי זוהי אותה התורה אשר שם משה לפני בני ישראל בלשון הקדש (ליקוטי שיחות חלק ל"ו, שיחה לראש חודש שבט). הרש"ר הירש, מרחיב את הדברים ברוח תקופתו וכותב "באר היטב…ולמדו מכאן שהעתק זה של התורה כלל גם תרגום לצורך הבנת אומות העולם, שכן ישראל הוא רחוק מאותו פרטיקולריזם המיוחס לו על ידי זרים, אלא מראש הוא ראה את שליחותו בהבאת גאולה רוחנית ומוסרית לכלל האנושות ועם כניסת התורה לארץ ישראל כבר החלה ישועת העתיד של כל העמים", נגישות התורה חייבת להיות לכל יהודי וכל אדם באשר הוא. התורה אמורה להוות גשר בין בני אדם שונים ודוברי שפות שונות. הביטוי 'שבעים פנים לתורה', המכוונת לעקרון הרבגוניות שבהבנת דברי התורה אינו מופיע במפורש בחז"ל אלא בספרות המאוחרת יותר, אך ניתן למצוא לו ביטוי גם בחז"ל על הפסוק "הלוא כה דברי כאשר נאם ה' וכפטיש יפצץ סלע" (ירמיהו כ"ג כ"ט). דרשות אחדות נוצרו סביב פסוק זה,  ורובן מכוונות לעקרון הרבגוניות שבהבנת דברי תורה הסלע או הפטיש המתפוצץ לרסיסיו הוא סמל לדבר ד' המתפרש בדרכים שונות.

שונות גנטית כל בני האדם זהים ביניהם ביחס למטען התורשתי ביותר מ-99%, וכל ההבדלים בין בני האדם במראה, בתכונות, בנטיות למחלות, ובפוטנציאל השכלי הוא בשארית הקטנה של המטען התורשתי. אכן, הפרטים בתוך אותו מין שונים זה מזה במרכיבים תורשתיים משמעותיים. למשל, יש הבדלים במראה החיצוני בין בני האדם, וכן בתכונות רבות ובנטיות רבות למחלות.

התורה מתייחסת אל כל אדם באופן אישי. הנחת היסוד היא שהתורה צריכה לדבר אל כל אחד ואחד על אף השונות בין אדם לאדם ועל אף הזרות שמתקיימת בין אנשים שונים. עם התקדמות מדע הגנטיקה בעשורים האחרונים של המאה ה-20, בעיקר לאור סיום פרויקט המיפוי של הגנום האנושי, הועמדו לרשות המדע כלים חדשים לסיווג האנושות לקבוצות שחבריהן קרובים מבחינה גנטית. מבט על המאה ה-20 חושף את התוצאות הקשות של פרקטיקות גזעניות ביחסים בין יחידים ובין אומות. הגמרא מציינת: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". הרב שלמה אייגר מסביר זאת במושגים של מערכות יחסים בין אדם לחברו, העובדה שלכל אדם יש תווי פנים שונים ומיוחדים, לא מפריעה לי בכלל. למעשה, אני דווקא שמח שהמציאות היא כזו, משום שכך אני מסוגל לשמר את הייחודיות שלי בעולם! והרי כך צריך להיות הדבר, גם כאשר אני מתייחס לדעות האישיות שלי, אל מול שלל הדעות השונות והמגוונות  שאני שומע מכל אדם סביבי. בארץ ישראל – שהיא המקום בו נושא האחדות הוא חיוני ביותר – אנו חייבים לגלות שהדבר שמאחד אותנו, גדול הרבה יותר מהמפלג. הרב קוק בבארו את ברכת חכם הרזים, הנאמרת כשרואים אוכלוסייה גדולה של בני אדם (ברכות נ"ח ע"א) מבאר, "ככל שנעמיק להתבונן במבנה האופי הפרטי של בני האדם,  נתפלא יותר ויותר על השוני הרב הקיים בין ביניהם. שוני זה, מגזרת החכמה העליונה הוא בא. אילו היו כל בני האדם שווים זה לזה ברוחם, לא היה כל אדם וכל חוג מושך לכיוונו….ומתוך כך היה העולם נחסר דעות, כיוונים ורעיונות שונים ומפרים" (עין איה, שם). הרב סולוביצ'יק כותב "היחידים השייכים  השייכים לקהילה משלימים אלו את אלו. בכל אדם יש משהו מיוחד במינו, נדיר, שאינו ידוע לאחרים, לכל יחיד יש משהו מיוחד לומר, צבע מיוחד להוסיף לקשת הצבעים הקהילתית. לפיכך, כאשר מצטרף האדם הבודד לקהילה, הוא מוסיף ממד חדש למודעות הקהילה. הוא תורם משהו ששום אדם אחר לא יכול לתרום. הוא מעשיר את הקהילה. אין לו תחליף. היהדות מאז ומתמיד ראתה את היחיד כאילו הוא עולם קטן… בשל אותה מיוחדות, מתכנסים בני האדם היחידים ביחד, משלימים אלו את אלו, ומשיגים אחדות" (הקהילה, בתוך, דברי הגות והערכה).האר"י הקדוש ייסד מנהג שכל אדם יקבל על עצמו לפני תפילת שחרית לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל, ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי" (ר' חיים ויטאל, הקדמת האר"י הקדוש ל"שער הכוונות").

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד