פרשת כי תצא – רפואה ואסתטיקה

ט״ו בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 24, 2018) | עלון בית החולים, חומש דברים, כי תצא

כירורגיה פלסטית הוא תחום מומחיות ברפואה המנצל שיטות ניתוח ושיטות רפואיות אחרות כדי לשנות את מראהו ותפקודו של הגוף האנושי. טיפולים הניתנים במסגרת הכירורגיה הפלסטית כוללים הליכים שיקומיים שמטרתם שיפור התפקוד הגופני ושיפור האסתטיקה של הגוף. רוב ההליכים בתחום הכירורגיה הפלסטית מטרתם שיפור התפקוד הגופני לצד שיפור המראה החיצוני, מהי דעת ההלכה בשאלת הכירורגיה האסתטית?

בפרשת השבוע נאמר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ד' אֱלֹקיךָ… " (דברים, כ"ב, ה'). כפילות לשון הפסוק הובילה לקביעת שני איסורים המנויים בנפרד במניין תרי"ג מצוות: האיסור על האיש ללבוש בגדי אשה, והאיסור על האשה ללבוש בגדי גבר. רציונל האיסור, עיקרון ההבחנה בין המינים. מדברי התנאים עולה כי יסוד האיסור אינו קשור לשאלה האם הבגד לעצמו צנוע אם לאו. גם אם הלבוש הגברי על אישה צנוע מאוד – הוא אסור. ההוכחה לכך מתחילה מפשוטו של מקרא, שכן אותו איסור בדיוק מוטל גם על האיש – אסור לו ללבוש בגדי אישה, התנאים מבארים מה בדיוק אסור: "לא יהיה כלי גבר על אשה – וכי מה בא הכתוב ללמדנו ? שלא תלבש אשה כלים לבנים ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים ?! ת"ל 'תועבה' – דבר הבא לידי תועבה, זהו כללו של דבר: שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים, והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים…" (ספרי פיסקא רכ"ו). החובה להבחין ולמנוע מצב של טשטוש העולמות המביא לידי חטא ועוון. התורה חותרת לכך שלבוש מובהק של נשים יאפיין את הנשים ויהיה אסור על גברים, וכן להפך. דון יצחק אברבנל בפירושו מביא הסבר נוסף, שמירת טבע הבריאה כפי שנבראה מבלי לשנותה "לא יהיה כלי גבר על אשה. עניין המצווה הזאת שיהיה כל דבר הווה בהווייתו, ויעשה כל מעשה באופן שראוי שיעשה ולא בזיוף ושקר… רוצה לומר כי הבורא יתברך שברא האדם כל אחד בעניינו, יהיה תועבת לבו כאשר האיש שהוא עשה בטבע הזכרות ייעתק עניינו אל הנקבות. והאשה שתהיה בטבע נקביי תשתדל להיות איש, בחלוף ממה שעשאה הבורא יתברך. לכן היה זה תועבת לבו לפי שהוא הפך הבריאה שברא" (פירוש האברבנל לדברים כ"ב ה'). ההתנהגות והלבוש כמו המין השני מורה על הרצון לשינוי, ואולי בסופו של דבר הנוהג כך יטמיע בתוכו את התנהגותו של המין השני, וזהו שינוי הבריאה.

המונח כירורגיה פלסטית אינו קשור לחומר הפולימרי פלסטיק. כירורגים פלסטיים מעצבים ונותנים צורה חדשה לרקמות שונות בגוף האנושי: עצמות, רקמה סחוסית, שרירים, שומן ועור. ניתוחים לנוי ולשיפור המראה החיצוני, כגון תיקון הגודל והצורה או המחיצה של האף, סילוק קמטים מהפנים, הסרת שומן, תיקוני עפעפיים, ניתוחים לתיקון או לסילוק מומים מולדים שונים בחלקים חשופים של הגוף; וניתוחים לתיקון צלקות ופגמים בעור כתוצאה מפציעות, כוויות, או ניתוחים.

בשולחן ערוך יש סימן מיוחד שעוסק בהלכות 'לא ילבש'. ושם נפסק: "לא תעדה אשה עדי איש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא). ולא יעדה איש עדי אשה, כגון שילבש בגדי צבעונים במקום שאין לובשין אותם אלא נשים" (יו"ד סי' קפ"ב סעי' ה'). נהגו רבים ללבוש מסכות ולהתחפש בפורים, ואף שאין לכך מקור בדברי חז"ל, וגם בספרי האחרונים לא כתבו שצריך להתחפש, מכל מקום נאמרו הסברים שונים למנהג. כתב מהר"י מינץ שנהגו בבתי גדולים וחסידים באשכנז, שהיו מתחפשים, וגברים לבשו בגדי נשים, ונשים בגדי גברים "על דבר לבישת הפרצופין [כנראה הכוונה ל"מסיכות"] שנוהגים בפורים, אם יש לחוש בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה או לא יהיה כלי גבר על אשה, והמנהג פשוט ואין מוחה (שו"ת מהר"י מינץ סי' ט"ו), כלומר, אין להרהר אחריהם, ובוודאי אין בזה חשש איסור, משום שכל איסור "לא ילבש" הוא כאשר מחליפים את המלבושים למטרת ניאוף ופריצות, אבל כאשר המטרה לשמחה, אין איסור. תשובת המהר"י מינץ הובאה בדברי הדרכי משה (או"ח סי' תרצ"ו), וכן פסק הרמ"א "מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר, מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא…" (או"ח סי' תרצ"ז). המתנגד הבולט לדברי המהר"י מינץ הוא הב"ח שכתב, "ויש לתת לב על מה שנוהגים בפורים לשנות בגדיהם מאיש לאשה ומאשה לאיש ואין מוחה, ולפי מה שכתבתי בדברים העשויין לנוי ולקישוט אסור לדברי הכל להתכוין כדי להתדמות…ונראה לפע"ד דדבריו בזה דחויים המה…ולשמוח בפורים כבר אפשר בהרבה מיני שמחה ולא יעבור על לאו דלא ילבש... ובסוף דבריו מוסיף הב"ח…אבל כל ירא שמים יזהיר לאנשי ביתו ולנשמעים בקולו שלא יעברו על איסור לאו, לא בפורים ולא בשמחת חתן וכלה, ותבא עליו  ברכה להרים מכשולות מדרך עמינו, ומנהגים לא הגונים לא ינהגו עוד (ביו"ד סוף סימן קפ"ב). ועל פי זה כתבו הרבה אחרונים, שיש למחות ביד הלובשים בגדי המין השני, וכן נכון לנהוג. ויש אומרים שאם החליף רק בגד אחד ומשאר בגדיו עדיין ניכר מינו, אין למחות בידו (פמ"ג שם). וכן פסק המשנה ברורה להלכה וזה לשונו: "… ואם כל המלבושים של איש רק מלבוש אחד של אשה וניכרים הם אפשר שאין למחות בהם…" (משנה ברורה סימן תרצו ס"ק ל).

שורשיה של הכירורגיה הפלסטית עוד במאה השביעית לפני הספירה, תקופה בה רופאים בהודו העתיקה עשו שימוש בהשתלות עור לצורך שיקום ערכו ניתוחי אף וניתוחים לתיקון מראה האוזניים. הידע המסורתי בתחום הכירורגיה הפלסטית נשמר ועבר לאורך הדורות בהודו עד לשלהי המאה ה-18. אולם, בגלל הסכנות הכרוכות בביצוע ניתוח ובמיוחד בניתוח בראש או בפנים, ניתוחים פלסטיים מסוג זה לא היו שכיחים עד למאה ה-20.

איסור 'לא ילבש' משליך לעניינים נוספים, נחלקו הפוסקים יש הסוברים שצביעת השיער לגבר אסורה מדאורייתא (שו"ת דברי חיים ח"ב סימן ס"ב) ומהר"י אשכנזי (יו"ד סימן י"ט אות ב'), ובשו"ת שואל ומשיב כתב שאיסור זה מדרבנן (מהדורא קמא סי' ר"י). דין זה נפסק בשו"ע "אסור (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות, משום לא ילבש, וכן אסור לאיש לצבוע שערות לבנות שיהיו שחורות אפילו שערה אחת…" (יו"ד סי' קפ"ב סעי' ו'), מכל מקום מצינו מספר מקרים בהם התירו הפוסקים גם לגבר לצבוע את שערו א. בחור צעיר שהדבר מפריע לו לשידוכים, כך הורו הרב שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה חלק ב' סי' פ"ו אות  ג'), והרב משאש (שו"ת שמש ומגן ח"א, יו"ד סי' י"ט).  ב. לצורך פרנסה (צבע השיער הלבן מונע ממנו לקבל משרה או עבודה מסוימת), במקרה זה הורה הרב משה פיינשטיין שמותרת צביעת השיער וז"ל: "ובאם כוונת צביעתו הוא לא ליפוי אלא כדי שיקבלוהו למשרה באופן שאין איסור אונאה כגון שיודע שיעשה המלאכה כצעיר מסתבר שיש להתיר" (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב' סימן ס"א). גם טיפול רפואי להסרת פצעי בגרות אינו נחשב ייפוי אלא סילוק לכלוך או פגם, שמותר, וכפי שנפסק בשולחן ערוך: "עושה להסיר הכתמים מפניו או נוצות מראשו, שרי"  (הג"ה יו"ד סי' קנ"ו סעי' ב'), אם כן, מפורש שמותר להסיר כתמים מהפנים. וכן הורה רבי  משה מרדכי אפשטיין לגבי נקודות אדומות שעלו בגלל השמש בעור הפנים, הוא מתיר להסירן כיון שהן שינוי מן הטבע והוא מחזיר את הטבע לקדמותו, וזה דומה לסילוק לכלוך או לסילוק גלדי מכה (לבושי מרדכי יו"ד סי' ק' עמ' מ"ד) הרב בנימין זילבר כתב כי טיפול רפואי להסרת פצעי בגרות אף שגם נשים עושות כן כיוון שהעיקר אינו לשם נוי אלא למניעת כיעור אין בו משום איסור 'לא ילבש' (שו"ת אז נדברו ח"ד סי' ל"ז).

עם התקדמות הכירורגיה וצמיחת האופציות לשיפורים קוסמטיים, הפכו הניתוחים הפלסטיים פופולאריים מאוד, המציאות של חברת השפע הסוגדת לערכי יופי תרמה לעלייה ניכרת במספר הניתוחים ולפתיחתם של מרפאות ומרכזים רפואיים שונים ורבים אשר מציעים ללקוחות ניתוחים פלסטיים שונים. ניתוחים אלו הם כירורגים לכל דבר נעשים בדרך כלל בהרדמה כללית וכרוכים בחיתוך העור, הבשר והוצאת דם.

המחלוקת העיקרית בהלכה קיימת לגבי ניתוחים שמטרתם אסתטית בלבד. נשאלת השאלה האם הם לגיטימיים, או שמא מדובר בטיפול רפואי שאינו בבחינת מונע (כנגד מחלה).  התלמוד קובע שמותר להסיר גלדים מגופו של אדם, אם הם גורמים לו סבל – אך לא כדי להראות טוב יותר,  מה שמקשה על מציאת היתר לניתוחים פלסטיים (שבת דף נ' ע"ב וברש"י שם)  לעומת זאת, בעלי התוספות שם כותבים, שאם יש לאדם צער להלך בין בני אדם עם גלדים אלה – מותר להסירם (שם ד"ה 'בשביל'). כלומר, לדעת בעלי התוספות גם כאב רגשי נחשב ככאב גדול, ומותר לטפל בו. עם זאת, קשה מאוד לאמוד את תחושת הסבל של הזולת כתוצאה ממום שהוא מוצא בעצמו. נוהגים לחלק את הניתוחים הפלסטיים לשני סוגים קוסמטיים ושיקומיים. השיקומיים נועדו לשקם פגם מולד או נרכש (תוצאה של תאונת דרכים וכיו"ב). בעוד שלניתוחים השיקומיים קיים קונצנזוס הלכתי רחב להיתר, הניתוחים הקוסמטיים נותרו במחלוקת הפוסקים; האוסרים סבורים שיש בניתוח כזה לפחות שתי בעיות: האחת – יש בניתוח איסור של חבלה בגוף, השנייה – יש בכך לקיחת סיכון בריאותי הקיים בכל הליך ניתוח לעומת הדעות האוסרות, ישנם פוסקים שאינם חוששים לאיסורים אלה; ביחס לאיסור חבלה, סוברים המתירים שניתן לסמוך על לשון הרמב"ם, הכותב שאין איסור לחבול – אלא אם נעשה בכוונה ובזדון (הל' חובל ומזיק פר' הל' א'), ומכיוון שאין כוונת האדם להזיק או להרע לעצמו – התירו הרבנים פינשטיין, ויס ועובדיה יוסף ניתוחים פלסטיים, (שו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב סי' ס"ו, שו"ת 'מנחת יצחק' ח"ו סי' ק"ה, שו"ת 'יביע אומר' חחו"מ סי' י"ב). דעה זו, כאמור, איננה מוסכמת על הכול, יש פוסקים הסוברים שאף במקרה זה האיסור לחבול בעצמו בעינו עומד (שו"ת 'ציץ אליעזר', חי"א סי' מ"ט(. הרב שלמה זלמן אויערבך הורה שאין בניתוח פלסטי לגבר משום איסור 'לא ילבש' שאינו עושה כן אלא כדי לסלק הכיעור ועל כן גם אין בכך משום איסור חבלה, שהרי לתקן את עצמו הוא עושה כן (שו"ת מנחת שלמה ח"ג סי' פ"ב).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד