רפואה מונעת היא ענף רפואי שמטרתו מניעת מחלות, קידום הבריאות והארכת תוחלת החיים, יותר מאשר טיפול במחלה עצמה או בתסמיניה. הרפואה המונעת עוסקת בעיקר בחיסונים מפני מחלות זיהומיות, בדיקות תקופתיות לזיהוי מוקדם של מחלות, קידום אורח חיים המונע מחלות, מחקר רפואי ומציאת שיטות להכחדת גורמי מחלה.

פרשת כי תשא מהווה המשך לענייני המשכן. היא פותחת במחצית השקל, מעשה הכיור וכנו, שמן המשחה, מעשה הקטורת, וההכרזה על בצלאל ואהליאב כאומני המשכן. בסיום הציוויים על בניית המשכן, מובאת אזהרה על שמירת השבת. לאחר הנושאים משובבי הנפש הללו מגיע השבר הגדול, חטא העגל.  חטא מרכזי זה במסעות בני ישראל במדבר חוצץ בין פרשיות המשכן תרומה – תצוה, לבין פרשיות ויקהל – פקודי. האם חטא העגל קדם לצווי המשכן, או שציווי המשכן קדם לחטא העגל? חז"ל דרשו שחטא העגל היה קודם לציווי המשכן וכתוצאה מחטא העגל נצטווינו להקים את המשכן. כל זאת על מנת להראות לכל העמים שהקב"ה מחל לנו והוא משרה שכינתו בינינו. כך לשון המדרש: מהו "[משכן] העדות"? א"ר שמעון ב"ר ישמעאל עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל… אחר ארבעים יום חטאו, אותה שעה אמרו העובדי כוכבים: אינו מתרצה להם עוד… אמר משה: ריבון העולם, הריני מפויס שמחלת לישראל. אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם. א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך ! הריני משרה שכינתי בתוכם. שנאמר: 'ועשו לי מקדש' ומכירין שמחלתי להם…" (שמות רבה פקודי נ"א, ד'). ממדרשים אחרים נראה שציווי המשכן לא היה כתוצאה מחטא העגל, אלא כציווי לכתחילה. שכן על מנת כן יצאו ממצרים שיבנו משכן ותשרה שכינה ביניהם! נתאווה הקב"ה. כשם שיש לו דירה למעלה כך יהא לו דירה למטה! (תנחומא בחוקותי ה'). על-פי דרשות רבות של חז"ל, בתלמוד ובמדרשים, סדר הדברים הוא שציווי המשכן ניתן למשה בעלייתו הראשונה להר סיני, דהיינו לפני חטא העגל לגישה זו הציווי להקמת המשכן הוא ההמשך למעמד הר-סיני, המשכן הוא העדות לכך שלא תם מעמד הר סיני, השכינה ירדה מן ההר אל אוהל מועד ותלווה את ישראל כל ימי המדבר ואחר כך במקדש שבארץ ישראל.                                                                                                       קידום בריאות הציבור ורפואה מונעת, הם מהדברים החשובים במאה ה-21. עד כה נמצאו פתרונות לבעיות רפואיות רבות, אך הרפואה המודרנית לא הצליחה לטפל במרבית המצבים הכרוניים. אי לכך, קידום בריאות האוכלוסייה ומניעת מחלות מהווים יעד חשוב ברפואה. הרופאים סבורים כי קידום בריאות, פעולות מניעה ראשוניות, ופעולות איתור מוקדם, הינן באחריות הפרט.                                                                                                                    האמירה החוזרת ונשנית של התורה שהמשכן וכליו נעשו "ככל אשר אתה מָראה בהר" (שמ' כ"ה ט, מ' כ"ו ל'), מורה על היות המשכן המשכו של הענן ששכן על הר סיני (רמב"ן במבוא לספר שמות, בפתיחה לפרשת תרומה (שמ' כ"ה), וכן בפירושו לסיום ספר שמות (מ' ל"ד). ואכן,  על-פי דרשות רבות של חז"ל, בתלמוד ובמדרשים, סדר הדברים הוא שציווי המשכן ניתן למשה בעלייתו הראשונה להר סיני, דהיינו לפני חטא העגל. הגמרא מספרת על רבי שאירס את בנו עם בתו של רבי יוסי בן זמרא. משפחת הכלה נתנה אפשרה לחתן ללמוד שתים עשרה שנים תורה קודם שיישא את הכלה לאישה. העבירו את הכלה לפני החתן, ביקש החתן רק שש שנים ללמוד קודם שיישא אותה. העבירו את הכלה בפניו פעם שנייה . ביקש החתן לישא את הכלה בהקדם ואחר זאת ילך לישיבה. התבייש בנו של רבי מאביו. ניחם אותו אביו, כיוונת לדעת של ד' בהתחלה נתכוון הקב"ה להקים את המקדש בארץ ישראל, ולבסוף ציווה להקים את המקדש במדבר (כתובות ס"ב ע"ב). ואולם ישנה שיטה אחרת בדרשות, ועל-פיה הסדר הוא הפוך – ציווי המשכן ניתן למשה אחרי מעשה העגל, ואולי כתגובה לו. המדרש ביחס לפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כ"ה ח'), אומר, "אימתי נאמרה למשה פרשה זו של משכן? ביום הכיפורים עצמו, ואף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל. אמר ר' יהודה בר' שלום, אין מוקדם ומאוחר בתורה… אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא זהב שבמשכן ויכפר על הזהב שנעשה בו העגל" (תנחומא תרומה ח').                      לכל קבוצת גיל, ישנן פעולות מניעה. העיקריות שבהן, עדכון תוכנית החיסונים בילדים ובמבוגרים ועידוד לאימוץ אורח חיים בריא, כגון: שמירה על היגיינה, תזונה נכונה, פעילות גופנית, מניעת עישון ועוד. מטרת פעולות הרפואה המונעת וקידום הבריאות הן: הארכת החיים, שיפור איכות החיים, הארכת מספר השנים הבריאות ללא מוגבלויות.                השבוע נחוג חג הפורים, בתלמוד התקשו החכמים על הפסוק ממגילת אסתר "אחר הדברים האלה", ושאלו, "מאי אחר"? אחרי מה? אמר רבא, אחר שברא הקב"ה רפואה למכה, דאמר ריש לקיש, אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה, שנאמר כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם", מה הקשר בין "הקדים רפואה למכה", לימי הפורים? התלמוד מבאר, המגילה מספרת על שני שומרי הסף של המלך אחשוורוש, בגתן ותרש, שזממו להתנקש במלך, מרדכי שמע אצת מזימתם וסיפר עליה לאסתר, והיא סיפרה למלך אחשוורוש. כך ניצל המלך מידי המתנקשים. בזכות האירוע הזה באה אחר כך ישועתו של מרדכי. על זה התלמוד אומר: "אחר הדברים האלה – אחר שברא הקדוש ברוך הוא רפואה למכה" (מגילה י"ג, ע"ב), כלומר עכשיו, אחרי שהוכנה הרפואה, תבוא המכה. הכוונה שעוד לפני שהמן עלה לגדולה ונגזרה הגזירה להשמיד את עם ישראל, כבר נרשם בספר הזיכרונות של אחשוורוש שמרדכי סיפר לאסתר המלכה, והיא סיפרה למלך על תוכניתם של בגתן ותרש, ועל ידי כך זכה שאחשוורוש יזכור אותו לטובה. לדברי ריש לקיש, כך נוהג הקב"ה בהקשר לעם ישראל, לפני שנגזרת הגזירה מוכנה הרפואה. בבוא העת תישלף "תוכנית המגירה". עוד אומר התלמוד, "מאי אחר"…אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן באחד באדר משמיעים על השקלים" (מגילה י"ג ע"ב). "אין מוקדם ומאוחר בתורה", מעמידה את מעשה המשכן לדורות כרפואה לפני המכה וממילא נותנת גם למעשה העגל משמעות של לכתחילה. נוכל אף לומר, ש"הסכמת" התורה להביא את פרשיות המשכן לפני פרשת העגל, ובתוך כך את פרשת "כי תישא" המציבה את הבסיס הכוחני להופעת מעשה העגל, מלמדת על קיום מגמת העגל בתוך מעשה המשכן – קיום הופעת השכינה במרחב המוחש גם מעבר לממד הציווי המוחלט שבמשכן, מרחב בו האדם מוביל וה' מודה לדבריו.                                                            בתחום הבריאות, בידוד היא דרך שנועדה למנוע התפשטות זיהומים בין מטופלים, עובדי בריאות ומבקרים. אמצעי הבידוד נחלקים לשניים, אמצעי זהירות שגרתיים, שמיועדים ליישום בכל בתי החולים, וכן אמצעי זהירות בבידוד עבוד חולים החשודים או מאובחנים במחלות העוברות דרך  האוויר או מגע. משרד הבריאות מפרסם נהלים המחייבים הן מוסדות והן יחידים.      

התנאי הראשון לקיום האמונה, שהאדם יחיה ולא ימות, וכפי שכתב הרמב"ם "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע והוא חולה – צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המבריאים והמחלימים" (הל' דעות ד', א'). גם כאשר חשש סיכון החיים רחוק, הורו חכמים להחמיר בזה יותר מאשר בחשש איסור, כי "חמירא סכנתא מאיסורא" – 'חמורה הסכנה מהאיסור' (חולין י', ע"א, רמ"א קט"ז, ה'). עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר, ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר, ולא בסופו (תשובת מהרי"ל סי' ל"ה). וכל אלו הדברים הם משום סכנה, ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה. (ועיין בחושן משפט סימן תכ"ז) (שו"ע יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים סימן קט"ז סעיף ה'). המשפט העברי מורה במקרים מסוימים שניתן אף לכפות טיפול רפואי, כשהדבר נחוץ לשמירת חייו של החולה. האם ניתן לכפות טיפול רפואי לא רק כשמדובר במחלה קיימת, הדורשת רפואה על אתר, אלא אף "רפואה מונעת", שתכליתה מניעת מחלה וסיכון עתידיי, "רפואה מונעת" מסוג אחר היא "בידוד" החולה, התרחקות ממנו או הרחקת שאר בני אדם מסביבתו. מסתבר שגם לכך נתנה ההלכה ביטוי, בימי קדם סברו שהצרעת היא מחלה מדבקת עקב זאת ציוותה התורה להרחיק את מי שלוקה בצרעת מחוץ לסביבתו הטבעית, בלשון המקרא "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא י"ג מ"ו), הרמב"ן בפירושו לתורה, על אתר כתב, כי הרחקה זו אינה רק משום עונש על חטאו, חז"ל דרשו את מילה מצורע כנוטריקון, "מוציא רע", לפיכך הוצאתו מן המחנה, הבידוד, היווה עונש והרחקה מהחברה 'מידה כנגד מידה', של מי שפיו גרם לרבים להתרחק זה מזה, אלא גם משום מניעת נזק מאחרים "….ולא אמר כאשר אמר בשאר הטמאים, "ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה" (דברים כ"ג י"א), כי הזכיר בו ישיבה שלא ילך כלל, כי ריחו והבלו מזיקים" (שם)כלומר, בידוד והרחקה למנוע אחרים מלהידבק. בספר הסמ"ג, ספר מצוות גדול, לרבי משה מקוצי (מבעלי התוספות בצרפת במאה הי"ג), מובא שהמצורע "עושה לו [בבית הכנסת] מחיצה גבוהה ברוחב ארבע אמות, ונכנס ראשון ויוצא אחרון". ביטוי הלכתי נוסף לכך ניתן בספר "שלחן חי", שחיבר רבי חיים יעקב בן ירמיה משאצק (פולין, המאה העשרים), הפוסק: שיש לברוח בתחילת הדֶבֶר מן העיר ואם לא ברח בתחילה, שוב לא יברח בסופו אלא יחביא עצמו במסתרים, ולא יתראה בשוק מפני המזיקין, כמו שנאמר "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר"(שמות י"ב, כ"ב)….אם מתים ילדים מזה רחמנא ליצלן (השם יצילנו),(פשוט) שאין צריך להבריח.