פרשת כי תשא – שחיקת סממנים

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש שמות, עלון בית החולים, כי תשא

האנטיביוטיקה היא קבוצת תרכובות אורגניות הגורמות למותם או להפסקת גדילתם של חיידקים. רוב האנטיביוטיות מיוצרות באופן טבעי על ידי פטריות, חיידקים ויצורים אחרים. אנטיביוטיקה סינטטית קיימת בשימוש מסחרי מתקופת מלחמת העולם השנייה, והפכה לנפוצה רק בשנות ה-50. האנטיביוטיקה פועלת באמצעות פירוק תא החיידק, פירוק הDNA , הRNA  והחלבונים בתא, כך שתאים אחרים, תאי האדם, לא ייפגעו.

 

קיימות מחלות שהגורם שלהן יודע כיצד לחמוק ממערכת החיסון שלנו כמו פושע שמתחמק מהמשטרה על ידי שינוי צורה, דבר שמקשה על זיהויו. באופן דומה מסוגל נגיף השפעת להשתנות לעיתים תכופות מאוד. הוא משנה את המבנה החלבוני שלו ומופיע כל חורף בצורה שונה ממה שהגוף הכיר לפני שנה, כך הוא מערים על מערכת החיסון. גם כיום כשעל המדף מונחות מוכנות לשימוש יותר ממאה תרופות אנטיביוטיות שונות אנשים מתים ממחלות שהיו אמורות להיות נחלת ההיסטוריה.

 

בשנים הראשונות אחרי השימוש באנטיביוטיקה היה רושם שזו תרופת פלא שתמגר את כל המחלות החיידקיות. אולם, עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה נצפתה שנים מעטות לאחר תחילת השימוש המסחרי, עיקרון הברירה הטבעית לאחר חשיפה חוזרת לאנטיביוטיקה הכחיד חיידקים רגישים והותיר את האוכלוסיות העמידות. החיידקים העמידים עברו שינויים תורשתיים-האוכלוסייה העמידה שונה מבחינה גנטית מן האוכלוסייה המקורית הרגישה לתרופה.

אין עושים רפואות בשבת (אף שאין בהן שום פעולת איסור), גזירה משום שחיקת סממנים.

גמ' – חולה שאין בו סכנה, מותר לומר לנכרי שיעשה לו את צרכיו.

 

רשב"א, ר"ן, מ"מ – הגזירה על רפואות, היא במיחוש בלבד; ואילו במחלה מותר לעשות רפואות שאין בהן איסור מצד עצמן.

ב"י ברמב"ם – גם במחלה, ואף בסכנת אבר, אסור לעשות רפואה ע"י ישראל, אלא ע"י גוי בלבד.

אפשרות בב"י – במחלה אין לעשות רפואות; אך כשהגוי מכין רפואה, מותר לחולה לאכול אותה.

 

שו"ע, רמ"א, מג"א – גזירת רפואות היא רק במיחוש, ולא במחלה.

ט"ז – גם במחלה קיימת הגזירה, ואסור לחולה לאכול תרופות, ואף אם הכין אותן נכרי (אך בסכנת אבר, מותר לעשות רפואות).

בה"ל – מביא שהרבה ראשונים אוסרים לחולה לקחת תרופות;

וטוען, שגם הם יתירו לקחת תרופה שהכין גוי;

אך יש גם צדדים להקל, ולא נוכל למחות ביד המקילין.

משנ"ב – במקומות מסויימים נוקט שבחולה מותר לעשות רפואות, ובמקומות אחרים שאסור.

שש"כ, מנ"א, ילקו"י – במחלה מותר לקחת תרופות.

 

מנ"א – אם צריך להכין את התרופה, גם אם אין בכך כל איסור, צריך להכינה בשינוי, משום עובדין דחול.

 

שש"כ – גם מי שמוגדר כחולה, אסור לו לקחת תרופה למיחוש קל שיש לו.

 

 

 

בתחילת המאה ה-21, פחות משבעה עשורים מאז שאלכסנדר פלמינג זיהה את היכולת המופלאה של עובש שמייצר פניצילין להשמיד חיידקים, בפרק זמן קצר זה המטוטלת  נוטה שוב לטובת החיידקים. בשנים הללו בני אדם הרבו להשתמש באנטיביוטיקה, השימוש גרם לחיידקים רבים לפתח עמידות כנגד קבוצה זו של תרופות. מאז שהתגלו הפניצילינים נוצר "מירוץ חימושי" בין חברות התרופות לבין החיידקים, משאבים רבים מוקצים כדי לעקוף את מנגנון העמידות.

 

טיפול תרופתי אנטיביוטי שהחל יש לסיימו, זאת על מנת להביא להבראה מלאה ועל מנת להפחית את הסיכוי להופעת עמידות של חיידקים כנגד האנטיביוטיקה שניתנה, לפיכך גזירת חכמים האוסרת ליטול תרופות בשבת "משום שחיקת סממנים" – שמא יבוא האדם לרקוח לעצמו תרופה בשבת, גזירה שמקורה באיסור מלאכת טוחן (שבת נ"ג ע"ב) לא נאמרה ביחס לכך (שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ד סעי' י"ט ובהערה ע"ז בשם ר' שלמה זלמן אויערבך). בספרות הפוסקים דנו האם בימינו שאין נוהגים וגם אין בקיאים בשחיקת סממנים, יש להתיר רפואה בשבת, הרב אליעזר יהודה וולדינברג האריך לדון בפרטי גזירת שחיקת סממנים, ובין היתר מעלה שם נקודה עקרונית, האם הגזירה היא כללית על כל פעילות רפואית, או רק על אותן פעולות רפואיות שיש לחוש בעניינן שמא יבוא לשחוק סממנים, מדיוק לשון הרמב"ם "ומותר לכפות כוס על הטבור בשבת להעלותו וכן מותר ליחנק וללפף את הקטן ולהעלות אזנים בין ביד בין בכלי ולהעלות אנקלי שכל אלו וכיוצא בהן אין עושים אותם בסמנין כדי לחוש לשחיקה ויש לו צער מהן…"(הלכות שבת פר' כ"א הל' ל"א) שהבחין בין פעולות שאינן נעשות בסממנים לבין פעולות הנעשות בסממנים, הבחנה שנפסקה להלכה (או"ח שכ"ח סעי' מ"ב – מ"ג) והתקבלה למעשה בספרות הפוסקים "…שאין שייכות רפואה לאותן הדברים על ידי שחיקת סממנים כלל אל גזרינן" (משנה ברורה שם ס"ק ל') שיש לחלק בין מקום שאפשר שיעשה הדבר גם על ידי סממנים  שאז יש לאסור, לבין מקום שאין שייך שיעשה כן על ידי סממנים, מכוח זה הסיק הרב "צריך להיות איפוא הדין בזמנינו שישנם רפואות כאלה לסוגי מחלות שאדם פרטי לא יוכל  בשום פנים להכינם ולעשותם, דלסוג מחלה כזאת שאין תרופה לה כי אם מסוגי התרופות שאדם פרטי לא יוכל בשום פנים לעשותם דאזי מותר לו שפיר לקחתם בשבת במקום צערא בהיות שאין  שייכות רפואה למחלה זו על ידי שחיקת סממנים כלל, ואם כן לא היה זה בכלל הגזירה" (שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' ט"ו).

 

 

 

 

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד