פרשת לך לך – הפריה חוץ גופית

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש בראשית, לך לך, עלון בית החולים

הפריה חוץ גופית היא פעולת הפריה של ביצית-אישה על ידי תא חומר תורשתי של הגבר, מחוץ לגוף האישה, והחזרת הביצית המופרית לרחם אישה. הנולד בשיטה זו מכונה "תינוק מבחנה", על שם השלב הראשוני של ההפריה במבחנה. ההליך הינו רב שלבי- האישה מקבלת טיפול הורמונאלי להבאת מספר רב של ביציות לפוריות. בשלב שני נשאבת הביצית, בשלב השלישי מופרית הביצית במעבדה, ובשלב הרביעי מוקפאות הביציות המופרות עד שהאישה תהיה מכונה להשתלת הביצית ברחמה. כיצד מתייחסת ההלכה לשאלה זו?

בפרשת לך לך לאחר כעשר שנות עקרות מציעה שרה לאברהם בעלה הצעה נועזת למדי. שרה מציעה אפוא לבעלה שייקח את שפחתה, הגר, ויוליד ממנה בן, והיא, שרה, תיבנה ממנה. המדרש מנה במקרא שבע נשים עקרות (פסיקתא פר' כ') דוגמאות לכך בפרשות אלו, שרה –  בפרשתנו "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" (בראשית י"א ל'). רבקה – "ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו כי עקרה היא…" (שם כ"ה כ"א). רחל –  "וירא ד'…ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (שם כ"ט ל"א). רבותינו שאלו מפני מה היו אבותינו עקורים? בתלמוד השיבו לשאלה זו את התשובה הבאה: "מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים" (יבמות ס"ד ע"א). במדרש רבה מובא "רבי עזריה בשם ר' חנינא בר פפא אמר מפני מה נתעקרו אמהות כדי שלא יהו מתרפקות על בעליהן בנויין, ר' הונא ורבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר מפני מה נתעקרו אמהות כדי שיצאו רוב שנים בלא שעבוד (של צער ההריון והלידה), רבי חוניי בשם ר' מאיר מפני מה נתעקרו אמהות כדי שיהנו בעליהן בנויין, שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתכערת…" (שיר השירים רבה פרשה ב'). במדרש הגדול נאמר "תנו רבנן, שאלו את הזקנים מפני מה אמהות עקרות היו, אמר להם מפני שהן צדיקות וכשרות, וכדי שלא יהיו בטוחות בעצמן ויאמרו כדאי אנו שינתן לנו בנים, אמר הקב"ה הריני מגשים כוחן שלא יהיו בטוחות על עצמן" (בראשית כ"ה כ"א), כלומר, דווקא בשל גדלותן היה מקום לחשש שמא יגבה ליבן, דווקא על הראוי מכול לזכור שכל מה שיש לו ניתן לו בחסד וברחמים ניתן. גם פרשני המקרא עסקו בשאלה זו רבינו בחיי הסביר את עקרותה של רבקה אמנו על דרך הדרש ועל דרך הפשט, על דרך הפשט כתב את הדברים הבאים: "…שרה הייתה עקרה לשתי סיבות, האחת, כדי שיצא ישמעאל מאברהם וכו' והשנית, כדי לשנות שמה (הכוונה משרי לשרה). ולמה הוצרך שינוי שמה, כדי להורות אמונה נאמנה וכו', ורבקה גם כן ידוע כי יצחק ב' מ' שנה היה כשלקחה, וכשהוליד ליעקב ועשו היה בן ס' שנה, ואם כן כ' שנה שהתה עמו שלא ילדה, וזה טעם עקרותה כדי שלא יצא עשו לתרבות רעה בחיי אברהם וכו', והטעם ברחל כדי שתהה סיבה לבלהה ולזילפה שיצאו מהן דן ונפתלי גד ואשר" (רבינו בחיי בראשית כ"ה כ"א). פירוש מרתק לסיבת עקרות האמהות הניח לנו המלבי"ם "הלידה בבני אדם שיוליד מינו שתולה בטבע כמו ששתול בטבע הצומח והחי להשאיר מינו, אולם שיוליד סגולה ושיצא פרי נבחר קודש הלולים, הוא נגד הטבע, וצריך לזה עזר אלוקי, ועל כן היו אמותינו עקרות, כי  כשיצא מן הקליפה פרי קודש אין טבע מוכנות מעצמה עד שיופיע כוח אלוקי, שזה יתעורר על ידי התפילה להאציל נשמה קדושה בת אלוקים אשר תעשה חיל" (מלבי"ם שם כ"ה כ"א).

באופן טבעי משתחררת ביצית מהשחלה, נקלטת בחצוצרה, ומופרית בשליש העליון של החצוצרה. הביצית המופרית נודדת בחצוצרה לכיוון הרחם במשך כשלושה ימים, ועוברת מספר חלוקות עד לגודל של 6-12 תאים.  בהגיעה לרחם, משתרשת הביצית המופרית בדפנותיו, וממשיכה להתפתח לעובר מלא, עד ללידה. ההשרשה בדפנות הרחם מתרחשת עד 14 יום לאחר ההפריה. בתהליך ההפריה החוץ גופית תהליך ההפריה מתרחש מתחרש במעבדה, בסביבה פיסיולוגית מתאימה, הביצית המופרית לאחר חלוקה ל6-12 תאים, במשך כ24-72 שעות לאחר ההפריה מחוזרת לרחם האישה.

הכמיהה הנואשת לבן המבוטאת במילים "אולי אבנה ממנה", מביאה את שרה לעשות מעשה שיהיה בכוחו לשנות את המצב הקיים. אברהם הבין מצוקה זו וכדברי הרמב"ן "וגם עתה אל נתכוון שייבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה אבל כל כוונתו לעשות רצון שרי שתבנה ממנה שיהיה לה נחת רוח בבני משפחתה" (רמב"ן בראשית ט"ז ב' " וישמע אברהם לקול שרי", הפירוש הראשון). הרמב"ן מביא גם פירוש אחר בשם המדרש "או זכות שתזכה לבנים בעבור כן, כדברי רבותינו" (שם) כלומר, שרה קיוותה במעשה זה להשיג "תיקון" למצבה לפני הקב"ה. בלשון המדרש "שהכניסה צרתה לתוך ביתה" (בראשית רבה פרשה ע"ז אות ז') היא חשה שאם תכניס צרתה לתוך ביתה, תהיה ראויה עקב הקרבה זו לשכר מאת הקב"ה, לבן משלה. ומוסיף הרמב"ן וכותב בהערכה רבה על דמותה של שרה "וכל זה מוסר שרה וכבוד שהיא נוהגת בבעלה" (שם) ועם כל זה נראה יותר לקבל את פירושו הראשון של הרמב"ן ששרה לא תכננה מעשיה עד הסוף אלא רק חיפשה פיתרון למצוקתה. כוונת התורה להדגיש ששרה, כמו שאר כל העקרות שבמקרא לא ויתרה על הסיכוי להרות, היא לא הרימה ידיים וציפתה אולי לנס. אישה המציעה לבעלה לשאת אישה נוספת על פניה כדי לממש מטרה, ולו החשובה ביותר, צריכה לגבור בדרך על מכשולים נפשיים רבים. רצונה העמוק של שרה לשאת פרי בטן, כמו רצונה של כל אישה לזכות להפוך לאם מסייע לגבור על הקשיים הרבים בדרך.

הרעיון בדבר עצם האפשרות להפריה חוץ גופית התפרסם לראשונה בעילום שם, בשנת 1937. המחקר הבסיסי בחיות מעבדה, הנחוץ להצלחת ההפריה החוץ גופית החל, למעשה, רק בראשית שנות ה-60,  ובאמצע שנות ה-60 דווח על הצלחה בהפריה חוץ גופית בבעלי חיים. תינוקת המבחנה הראשונה בעולם נולדה ב1978 לזוג בראון מאנגליה, על ידי רופא הנשים סטפטו והפיסיולוג אדוארדס, מאוניברסיטת קיימבריג', לאחר עשר שנות מחקר וניסוי.

לקראת סיומה של הפרשה מתגלה ד' לאברהם ונותן תוקף נוסף לברית שנכרתה ביניהם "ברית בין הבתרים". בהתגלות זו חוזר ד' על הבטחות הזרע והארץ ומצווה עליו למול את עצמו ואל ילידי ביתו ומקנת כספו. בחלקה השני של ההתגלות, מודיעו ד' ששמה של שרי ישונה לשרה, ומוסיף ומבשרו "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן…ויפל אברהם על פניו ויצחק, ויאמר בלבו הלבן מאה…יולד ואם שרה הבת תשעים תלד? ויאמר אברהם…לו ישמעאל יחיה לפניך" (בראשית י"ז ט"ז-י"ח). תגובת אברהם צחוק המבטא מבוכה גדולה עם כל כמיהתו של אברהם להבטחת ד'. אך מהו פשר בקשתו מד' באשר לישמעאל "לו ישמעאל יחיה לפניך",  וכי לידת בנו משרה מותנת בחייו או מותו של ישמעאל? הפרשנים שעסקו בשאלה זו נחלקו לשתי אסכולות עיקריות. הראשונה, אכן חשש כזה מכרסם בליבו של אברהם כך פירש רש"י "הלואי שיחיה ישמעאל…" (רש"י בראשית י"ז י"ח). גם הרמב"ן פירש בדרך זו "…ואמר אברהם אם ישמעאל יחיה לפניך ארצה עתה בברכה הזאת אשר ברכתני בזרע שרה….פחד פן ימות ישמעאל" (רמב"ן שם). קבוצת פרשנים שנייה, מייחסת את דברי אברהם לענוותנותו הרבה, במדרש רבה מובא משל בו מתואר מלך המציע לאוהבו שכר כפול בעבור עבודתו, אך הוא, אוהבו, אינו מרגיש כי הוא ראוי לכך. כך גם רש"י בפירוש השני כתב "….איני כדאי לקבל מתן שכר כזה" (רש"י שם) כלומר, אברהם בצניעותו סבר שאינו ראוי לבן נוסף. העולה מדברינו, אינו דומה מצבו של מי שכבר זכה לפרי בטן כאברהם, למי שמייחל להריון ולידה כדוגמת שרה שעדיין לא נפקדה.

הוראות רפואיות להפריה חוץ גופית כוללים מצבים של בעיות פוריות באישה, ללא בעיות פוריות בגבר. כגון במצב בו המעבר בין השחלות לרחם חסום, היינו במצב של חסימת החצוצרות או היעדרן המוחלט. מצב רפואי נוסף, שבו יש מקום להפריה חוץ גופית בזוג נשוי הוא, כאשר לאישה יש רמות גבוהות של נוגדנים לתאי הגבר בדמה. כך גם במקרה בו אין לאישה ביוץ כלל, עקב חוסר בשחלות, או לאחר מחלות שחלתיות המונעות את הביוץ, במקרה זה יש צורך לשימוש בתרומת ביצית מאישה זרה, וכך גם במקרה בו האישה נושאת מחלה תורשתית.

לפי השקפת היהדות לא מקובלת התפיסה הדורשת לשמור על חוק הטבע, ולא לאפשר לאדם ולטכנולוגיה להתערב בתהליכים הטבעיים, אלא אדרבא, האדם הוא שותף להקב"ה בשיפור ושיכלול העולם בכל התחומים. רוב פוסקי דורנו מתירים הפריה חוץ-גופית בין בעל לאשתו, אך בתנאי שיש הקפדה מלאה שלא לערב חומר תורשתי של הבעל בחומר תורשתי מתורם זר, ובתנאי שאין לזוג אפשרות להיבנות בדרך אחרת, ובתנאי שהתהליך כולו נעשה בהגבלות ובפיקוח, כדי למנוע הידרדרות מוסרית בתחום כה רגיש, חיוני ובעל השלכות עתידיות רציניות (הרב שלמה גורן,  תורת הרפואה החל מעמ' 163 ואילך. הרב יוסף שלום אלישיב נשמת אברהם חלק אהע"ז סי' א' ס"ק א' הערה 6 עמ' כ"ח- ל', הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אמר ח"ח אהע"ז סי' כ"א). נימוקיהם, תינוק המבחנה מתייחס להוריו לכל דבר. בעניין קיום מצות פריה ורביה, סבורים הם שמתקיימת מצוות פריה ורביה גם בהפריה חוץ-גופית. אף אלו הסבורים שבאופן זה אין מקיימים מצוות פריה ורביה שלא ציוותה התורה על פריה ורביה אלא בדרך הטבעית כדרך כל הארץ (שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ק"ז, מובא באוצר הפוסקים סי' כ"ג עמ' פ"ט) נראה שמקיים "לא תוהו בראה לשבת יצרה" (גיטין מ"א ע"ב), שעיקרה היא התוצאה שיהיו לו ילדים ושהעולם יהיה מיושב (רב יעקב אריאל, באהלה של תורה, ח"א סי' ס"ט עמ' 343-344). האוסרים את ההפריה החוץ-גופית אוסרים מעיקר הדין, לדעתם לא מקיימים בדרך זו לא את מצוות פריה ורביה ואפילו מצות 'לשבת יצרה' לא מקיימים לדעתם בדרך זו, כשיש כוח שלישי והוא המבחנה, שמעורב ביצירה, והוא מקום שאין בו יחס כלל, כי הכול נעשה שלא כדרך כל הארץ, ובדרך זו מתבטל היחס בין הביצית לאישה (שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קט"ז) לדעה זו בהפריה חוץ-גופית יש לאסור מטעם השחתת זרע, האסורה על פי ההלכה (הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ו סי' מ"ה). עניין מרכזי נוסף נוגע למקור החומר התורשתי הזכרי. ההלכה מבחינה בין תורם יהודי לתורם שאינו יהודי. בתורם יהודי מתלווה לעצם המעשה חשש שמא יישא הנולד את אחד מקרוביו האסורים עליו, כגון אחותו (שו"ת אגרות משה אעה"ז חלק א' סי' ע"א, שו"ת ציץ אליעזר ח"ג סי' כ"ז). ביחס לתורם שאינו יהודי, שאין חשש הלכתי שהוולד ממזר ואף לא שיישא את אחותו, לכן, אם בני הזוג מצטערים צער גדול בשל תשוקתם לילד, יש מי שמתיר שימוש בחומר תורשתי מאינו יהודי (שו"ת אגרות משה שם, הרב שלמה זלמן אויערבך, "הזרעה מלאכותית", נעם א' (תשי"ח) עמ' קמ"ה וקס"ה).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד