פרשת מטות – ברית המילה

כ״א בתמוז ה׳תשפ״ב (יול 20, 2022) | עלון בית החולים, חומש במדבר, מטות

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי לקיומה של השפה, שכן היא יכולה להתקיים גם בלעדיו.

פרשת מטות פותחת בפרשיית נדרים ושבועות. מה מקומם של אלה כאן, כשבני ישראל עומדים על סף סיום מסעם אל הארץ המובטחת ?מדוע פותחת הפרשה בפנייה שונה וייחודית "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל־רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (במדבר ל' ב'). משאר מקומות בהם מופיע הביטוי הקבוע "וידבר ד' אל משה לאמר"? מדוע הפנייה הפעם אל ראשי המטות? מיקומה של הפרשה עורר את הפרשנים הרמב"ן כתב "ובאה הפרשה הזאת בכאן, מפני שהזכיר נדרי גבוה "לבד מנדריכם ונדבותיכם…" אמר עוד, מלבד אלה הנדרים הנזכרים יש עוד נדרי הדיוט וככל היוצא מפיו של אדם חייב לקיים ולעשות כל אשר אסר על נפשו"(שם). כלומר, לאחר שנזכרו בפרשת פינחס הקרבנות הבאים חובה ברגלים, הוסיפה התורה בסופה של הפרשה שגם קרבנות שנידרו לד', ואינם קרבנות חובה, "אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַד' בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם…". מכיוון שהזכירה התורה בסוף הפרשה הקודמת קרבנות הבאים במועדים על פי נדר, פתחה התורה את פרשת מטות ב"נדרי הדיוט", כלומר בנדרים שבהם אדם מקבל על עצמו איסורים בלשון נדר. גם הרשב"ם ביאר שפרשתנו היא המשך ישיר של פרשת הקורבנות, בפרשתנו משה מורה לשופטים ומבקש מהם שיורו לישראל הלכות נדרים ונדבות, שיסבירו להם שיש להביא את הנדר עד הרגל ולא לאחר יותר. וזו כוונת הפסוק כאן "לא יחל דברו" ("יחל" פירושו יחכה). אך בשונה מהרמב"ן, הרשב"ם סובר אם כן שהפסוק "לא יחל דברו" מתייחס לנדרי הקדש ולא לנדרי איסור, נראה שפשט הכתובים מוכיח כדברי הרמב"ן, שהפסוק עוסק בנדרי איסןר, שכן על נדרי הקדש מדובר בספר דברים "כי תדור נדר לד' א-לקיך לא תאחר לשלמו… מוצא שפתיך תשמור ועשית…" (שם, פ"ג, כ"ב-כ"ד). ולפי זה צריכים להבין מה מקומם של ראשי המטות בעניין נדרי איסור.

בעולם המודרני יש שפע של מלל שרץ באוויר, אמצעי התקשורת השונים רק מעצימים את נחשולי המילים שעפות לכל עבר, וגורמים לזילות של המילה ולזלזול של אנשים בחשיבות של מה שנאמר. סְפִּין תקשורתי או סַחְרִיר, הוא דוגמא לשימוש מניפולטיבי, כדי למקד את תשומת הלב של הסיקור התקשורתי לפרש אירועים בצורה חיובית.

רבי אברהם אבן עזרא, קושר את פרשת הנדרים דווקא לפרשיות שלאחריה – מלחמת מדין ופרשת בני גד ובני ראובן, המבקשים לנחול בעבר הירדן המזרחי, משה מתנגד בתוקף רב לבקשה בטיעון חברתי-לאומי העשוי להציג את השבטים כחסרי סולידריות עם שאר השבטים, ובלשון הכתוב, " הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"? (שם, ל"ב ו'). כדי לבטל את החשש הזה ואת טיעון חוסר הסולידריות מציעים עתה גד וראובן שיעברו וישתתפו בכיבוש כנען עם כל ישראל, ורק לאחר השלמת הכיבוש ישובו לעבר הירדן, אל מקניהם ונשותיהם שנשארו שם בערי המבצר. הם ישמשו חיל חלוץ, לפיכך קושר האב"ע קשר לשוני בין פרשת הנדרים "כְּכָל־הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה", לבין בני גד ובני ראובן "וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ". קשר לשוני נוסף שעליו עומד האבן עזרא הוא במסירת הפיקוח על קיום נדרם של בני גד וראובן לידי יהושע, אלעזר הכהן ו"ראשי אבות המטות לבני ישראל", הם "ראשי המטות לבני ישראל" המוזכרים בפתח הפרשה. רבי יוסף בכור שור, קשר את פרשת הנדרים למינוי מנהיג חדש לישראל במקום משה, המובאת בפרשה הקודמת מוקדם יותר (במדבר, כ"ז, כ"ב-כ"ג), וכך כתב, "לאחר שצוה את יהושע וזרזו והזהירו על ישראל, דבר גם אל ראשי המטות להנהיג את ישראל דרך ישר, לקיים נדריהם מה שידרו לפני המקום…לפי מה שיהו נודרין וגוזרין על עצמן לשמו, צריכין לקיים". החידוש שבפרשתנו הוא שדרך הישר כוללת גם קיום  הנדרים וההבטחות שהתחייבו. נדרים ושבועות הם חובות שנוצרו במילים. אלו הן התחייבויות לעשות משהו או להימנע מלעשות משהו. השבועה והנדר מחייבים, קושרים, אוסרים אליהם את האדם. זו עיקר משמעותה של המילה איסָר. בני ישראל מתקרבים לארץ. הם עומדים לבנות חברה חופשית המיוסדת על ברית בין העם לא-לוקיו. שלטון החוק יישמר בחברה כזו לא בכוח הזרוע אלא בכוח נאמנותם של אנשים להתחייבויות המוסריות שלהם. דַבָּרי הדור, מצווים אפוא לשמור על קדושת הדיבור ולא להשחית את מילותיהם לריק. פרשייה זו נמסרה דווקא לראשי המטות, ללמדנו, שמנהיג צריך לראות בהבטחותיו מעין נדר, דבר שאסור לחללו. בחברה כזו, חברת ברית, המילים הן קדושות.

בעולם המודרני יש שפע של מלל שרץ באוויר, אמצעי התקשורת השונים רק מעצימים את נחשולי המילים שעפות לכל עבר, וגורמים לזילות של המילה ולזלזול של אנשים בחשיבות של מה שנאמר. סְפִּין תקשורתי או סַחְרִיר, הוא דוגמא לשימוש מניפולטיבי, כדי למקד את תשומת הלב של הסיקור התקשורתי לפרש אירועים בצורה חיובית.

שמו הנוסף של ספר במדבר "ספר וידבר" ספר הדיבור. בתלמוד הירושלמי מובא בהקשר למעמד הר-סיני המאמר הבא "..רבי שמעון בן יוחי אמר אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה לישראל' (אילו עמדתי על הר סיני בזמן שניתנה תורה לישראל) הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין חד דהוה לעי באוריתא וחד דעביד ליה כל צורכיה (הייתי מבקש שיבראו לו לאדם שתי פיות, האחד ללימוד התורה, והשני לשאר צרכיו), חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה (במסקנתו, חזר בו רבי שמעון בר יוחאי מאמירה זו ואמר עדיף שיברא רק פה אחד, שאילו היו לו שתי פיות לבטח שכמות הרכילות שהיה מדבר הייתה גדולה כפליים) (ברכות פרק א' דף ג' טור ב' ה"ב). האדמו"ר מסלונים התקשה בדבריו של ר' שמעון בר יוחאי, מה חיסרון הוא אם היו לו לאדם שתי פיות? מדוע בחר רשב"י לוותר על בקשה זו רק יתרון היה צומח ממנה? פה הקודש היה עסוק בקודש, ופה החולין בחול? והשיב, היות והוא ראה שהפה האחד שניתן לו לאדם משמש להבל, רכילות ולשון הרע, על אף שייעודו היה שישמש גם לעיסוק בקדש, אם כן אמר, שער בנפשך מה היה גורלו של פה שעינינו רק לענייני חולין!? כמה דברי הבל ורכילות ורעות רוח, היו מוצאים מסילה לחיים!

פְּסִיכוֹתֵרַפְּיָה- פסיכו = נפש, תרפיה = טיפול, הוא טיפול במשברים, בהפרעות ובמצוקות נפשיות. רוב שיטות הטיפול נעשות באמצעות קשר מילולי בין המטפל למטופל. בישראל, פסיכותרפיסטים הם בדרך פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, קרימינולוגיים, או מטפלים באמצעות אמנויות שהם מותרים על ידי משרד הבריאות לעסוק בכך.

חז"ל מדגישים את החשיבות בתשומת לב רבה למילותינו – "חכמים היזהרו בדבריכם", "סייג לחכמה שתיקה" (פרקי אבות). כיצד נדע מהו דיבור רצוי הנובע מחכמה ומהו דיבור מיותר ממנו אנו צריכים להימנע ולהיזהר מאוד. הפסוק במשלי אומר "מרפא לשון עץ חיים, וסלף בה שבר רוח" (פר' ט"ו ד'). הפסוק מקשר בין לשון, שהיא משל לדיבור, לבין רפואה. ניתן להבין את הפסוק בכמה דרכים – בדרך אחת הלשון מרפאת, בדרך השנייה הלשון זקוקה לרפואה, ובדרך השלישית הלשון רפויה. פסוק שלנו מלמד, שדיבור כזה – מרפא לשון – יכול להיות עץ חיים – הצלה ממוות, ישנם אנשים מיואשים ומדוכאים, ומילה טובה של עידוד עשויה לרפא את ליבם השבור ולהציל את חייהם. אולם דיבור עלול גם להרוס, סלף (עיוות) בה (בלשון), לשון המדברת דיבורים מסולפים ומעוותים, עלולה לשבור את אותו עץ-חיים, דיבור מדכא ומשפיל שובר את תקוות-החיים של השומע, ועלול לדרדר אותו לייאוש. האזהרה מכוונת במיוחד לאנשים העוסקים בריפוי נפשי באמצעות דיבור – פסיכולוגים, פסיכיאטרים, להיזהר במיוחד מטעות בדיבור. כוח הדיבור יכול לרפא ולהציל אך גם לשבור ולהרוס, "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן "וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָה" (משלי י"ח כ"א). מרפא לשון = לשון רפויה.  עץ חיים  = מקור שמצמיח חיים מי שנותן רפיון לשונו ורפות דברים, יגרום לעצמו החיים כי כל מי שיקום עליו להזיק לו – יתפייס לו בדבריו, ואולם, מי שמשים בלשונו סלף ועוות, יגרום לעצמו סלף קשה כמו שבר העץ ברוח חזקה, כי בזה יוסיף כעס מי שקם עליו (רלב"ג, ומצודת דוד). הפסוק פונה לאדם הרוצה להשפיע על אדם אחר, ומדריך אותו לדבר בצורה רפויה, אתה לא מוותר על הרעיון הפנימי של המסר אותו אתה רוצה להעביר, אלא על הדרך. לשונו רפויה – לא המילה או התוכן רפוי ומתרפס אלא הלשון – הטון, האינטונציה באה ממקום של רכות. אמור את אותם דברים עוצמתיים שרצית להעביר, אבל ברכות, ואז הדברים יתקבלו בצד השני ואף ירוממו אותו. אבל המסלף – האלים, המדבר באופן נוקשה – שובר את רוח הרצון של הצד השומע, והצד השומע אינו מוכן לקבל מהשני. היטיב לתמצת הרב קוק באומרו, "כח הדיבור הוא כח נפשי עצום יוצא מהתמצית של כל האדם הפנימי (עין אי"ה, שבת א', עמ' 198).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד

פרשת חוקת – חוק ההפלות – מה חושבת היהדות

הזכות להפלה אינה יותר זכות חוקתית פדרלית. כעת, הזכות תהיה תלויה במדינות עצמן. כיום, כמעט מחצית מכל המדינות בארצות הברית העבירו כבר או יעבירו חוקים שאוסרים הפלות בזמן שהאחרות קבעו רגולציה נוקשה על התהליך. הפלה היא אחד הנושאים המפלגים ביותר בפוליטיקה האמריקנית, מזה כמעט...

קראו עוד