פרשת מטות – פדיאטריה

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | עלון בית החולים, חומש במדבר, מטות

רפואת ילדים, באנגלית פדיאטריה מקורה מן היוונית, paidi = "ילד", iatros = רופא. היא דיסציפלינה רפואית העוסקת בטיפול הרפואי בתינוקות, ילדים ומתגברים (החל מגיל ינקות ועד לגילאי 16-21, דבר המשתנה במדינות שונות). רפואת ילדים שונה מרפואת מבוגרים בהיבטים רבים. ההבדלים הברורים מאליהם הם גודל גופו של המטופל ושלבי התפתחות האיברים בגוף. גופו של תינוק, או יונק, לא רק שונה בגודלו מגופו של אדם בוגר אלא שגם מבחינה פיזיולוגית קיימים הבדלים משמעותיים בין בוגר לתינוק.

בפרשת השבועה מספרת התורה על בני גד ובני ראובן, שני שבטים שביקשו לנחול את חלקם בעבר הירדן המזרחי ולא לעבור עם כל ישראל לצד המערבי של הירדן "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד, עצום מאוד… והנה המקום מקום מקנה…ויאמרו אל משה…ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה…יתן הארץ הזאת לעבדיך לאחזה אל תעברנו את הירדן"(במדבר ל"ב א'-ה'). בני גד ובני ראובן מתארים בעיה אובייקטיבית, הם בעלי מקנה, לכאורה, מדובר בבקשה לגיטימית ומנוסחת כראוי. למרבה הפלא, תגובתו של משה היא קשה ביותר "ויאמר משה…האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה ולמה תניאון…מעבר אל הארץ" (שם, שם, ו' וז'). נאום אשמה כבד, חשבתם לפטור עצמכם מלשאת בעול עם אחיכם שעומדים להילחם מעברו המערבי של הירדן?! ומשה ממשיך בתיאור מעשה המרגלים אשר הוציאו דיבת הארץ רעה ולא רצו לבוא אליה ממנו ניתן להבין כי משה ראה במעשיהם חזרה על סיפור המרגלים "והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף ד' אל ישראל" (שם ל"ב י"ד). השאלה המתבקשת היכן שמע משה בדבריהם כי אין בכוונתם להיכנס לארץ? וכי אמרו כי אינם רוצים להיכנס לארץ כדרך שאמרו המרגלים? כל בקשתם הייתה להישאר בעבר המזרחי של הירדן שגם הוא ארץ ישראל, מה להם ולמרגלים? מה להם ולתרבות אנשים חטאים?  מי שהיטיב לנסח תמיהה זו, הוא בעל העקידה (ר' יצחק עראמה המאה ה-15 ספרד). בפירושו "עקדת יצחק" הוא כותב : "יש לעורר ספק עצום על דבריו של משה רבנו עמהם. והוא כי היה ראוי שישאל בתחילה, אם היה רצונם לעבור עמהם למלחמה, אם לאו. ואם יאמרו לו מה שאמרו באחרונה, למה יחרפם על פניהם באמור להם כל אותם קינטורין וחירופין, ולא נתקררה דעתו עד ששלח לשונו באבותיהם ואמר: "והנה קמתם תחת אבותיכם, תרבות אנשים חטאים. וכמדומה שבהשיבם גדרות צאן נבנה… ואנחנו נחלץ… היה עליו להתנחם (כלומר, להתנצל) על שהתריס כנגדם על לא פשעם ולא חטאתם" (שער שמונים וחמש). האם חוסר הבנה הוא שמביא את משה להגיב כפי שהגיב או שמא משה מבין היטב את המניע לפנייתם ותגובתו מדתית והכרחית, בשאלות אלו עסקו פרשני המקרא.

ילדות היא התקופה בה נעשית הגדילה המואצת ביותר של איברי הגוף. קצב גדילה נורמלי מצביעה על התפתחות ילדים תקינה. בעוד סטייה מעקומת הגדילה עלולה ללמד על בעיה בריאותית כלשהי. חשוב לוודא שהוא גדל בקצב המתאים לגילו, חריגה קיצונית מעקומת הגדילה מצריכה המשך מעקב כדי לוודא שהפיגור אינו מתמשך. רופאי ילדים מתמחים בזיהוי ובהבנה שבין גדילה והתפתחות תקינים ולבין סימנים לתחלואה בהתפתחות.

עיון בדברי הפסוק – "אל תעבירנו את הירדן הזה" – מלמד אותנו, שכאן המפתח להבנת הפרשה. בין המפרשים הרואים את החשד כפרי אי-הבנה בולט ביותר אברבנל האומר: "והנה בני גד וראובן פחד קראם ורעדה מדברי משה רבנו, ורצו לאמר, שחוץ ממעלת תורתו לא הבין כוונתם. כי באמרם 'אל תעבירנו את הירדן', לא כיוונו שלא ילכו שמה עם אחיהם, אלא לעניין ירושה אמרו כן, שלא יעבירנו שם להתנחל בארץ" (אברבנל שם).  לדעת הרמב"ן הייתה כאן אי הבנה אך זו תוקנה בהמשך, "והנה משה חשד אותם כי יאמרו כן מפחד אנשי ארץ כנען שאמרו בהם מרגלים לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ולכן אמר להם שאינם בוטחים בד' כאבותם…"(שם, ל"ב, ב'). בני גד ובני ראובן מבינים מתגובת משה כי לא הובנו כראוי, על כן הם מנסחים את הנאום מחדש, "חלילה שנירא מהם (מיושבי הארץ), אבל נעבור חלוצים למלחמה ונהיה מהירים וראשונים לפני העם להילחם באויבי ד' כי לחמנו הם" (רמב"ן שם, שם), בנאום זה הם מספרים כי לא התכוונו להישאר בעברו המזרחי של הירדן מבלי ליטול חלק במאמץ המלחמתי עם כלל ישראל, כל שביקשו שנחלתם תהיה בצד המזרחי, אך במלחמה ישתתפו כיתר העם ועוד יותר מכך 'חלוצים' יצאו לפני המחנה, ולא ישובו לביתם עד שלא יסתיים כיבוש עברה המערבי של הארץ. אך בעל "עקידת יצחק" רואה את דברי האשמה של משה מוצדקים. והוא מוצא בגישתם של שבטי גד וראובן בין הנימוקים השונים גם גישה חומרנית, המזלזלת בקדושת ארץ ישראל העיקרית בעבר הירדן המערבי. ואלו דבריו: "אמנם הנראה בזה הוא, כי משה אדוננו עליו השלום בעוצם חכמתו עמד על אמות כוונתם…וזה כי הוא דן בעצמו שמניעתן מבוא אל ארץ נחלת ד' אשר בעבר הירדן והלאה, לא תהיה כי אם לאחת משתי סיבות: אם שנפל בהם מורך לבב לבוא אל ארץ גויים גדולים ועצומים… או שלא נפל המורך בליבם, ובדעתם היה ללכת עמהם לכל המלחמות ההנה, רק שנמצאו להם שמץ מינות להתבזות בעיניהם ארץ חמדה ושלא לשער טוב תועלתה ועצם תכליתה, והיה הטפל עיקר בעיניהם, עד שבחרו לשבת חוצה לה…" (בעל העקידה שער שמונים וחמש).

טיפול רפואי בילדים מעורר קשת שלמה של היבטים ייחודיים בתחומים כגון: מומים מולדים, אימונולוגיה, אונקולוגיה ועוד. ככל שהולכים ומשתכללים אמצעי הרפואה, הולכות ומתרבות המחלות המטופלות כבר בשלבי הינקות והילדות, בידי רופאי ילדים. רופאי הילדים מתמודדים אף עם מחלות זיהומיות באופן תכוף יותר מתחומי רפואה אחרים וכן דואגים לחיסון אוכלוסיית הילדים. רבים מרופאי הילדים מתמחים בתת-תחומים, דוגמת ההתמחות הקיימת במבוגרים.

בתגובה לביקורת המחמירה של משה, מתחייבים בני גד ובני ראובן לעבור חלוצים לפני אחיהם. אז מקבל משה את דרישתם ומאשר להם להתנחל בעבר הירדן. "ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בין יוסף את ממלכת סיחן…" (שם, שם ל"ג). חז"ל אמרו שבני גד ובני ראובן "חיבבו ממונם יותר מן הנפשות" (במדבר רבה, סוף פרשה כ"ב), בהקדימם את גדרות הצאן למקנה לפני הערים לטף. בפנייתם הם מציבים את רכושם בראש, שש פעמים שוזרים הם את המילה "מקנה" בדבריהם, וכדברי בעל העקידה: "…והיה הטפל עיקר בעיניהם, עד שבחרו לשבת חוצה לה, להיות הארץ ההיא נאותה למקניהם, כאילו תכלית הארץ ההיא אלא להיות להם מרעה שמן וכר נרחב להם ולרכושם, והוא רע ומר, כי עדיין נמצא בהם שורש פורה ולענה לשוב מאחורי ד', כעניין המרגלים" (עקידת יצחק שם). עוד ראוי לשים לב כי בהצעתם "המתוקנת" נאמר, "ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל…" (שם ל"ב י"ז), שאינם מזכירים שם שמיים כלל ומשה משיב "אם תחלצו לפני ד' למלחמה.."(שם כ'), הם אמרו "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו" (שם ט"ז) ומשה עונה "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצנאכם" (שם כ"ד), וכבר העיר רש"י בשם מדרש תנחומא "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם, אמר להם משה, לא כן, עשו העיקר עיקר, והטפל טפל, בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצנאכם" (שם ט"ז). משה משנה את הסדר, קודם הטף, הילדים, ורק אח"כ הרכוש. לדעת "בעל העקידה" שינה משה גם את הלשון, הצאן בפיהם מכונה "מקנה", ואילו בפי משה הוא נקרא "צאן", לגביהם הכול נמדד בקניין וברכוש. חז"ל הסיקו ממה שאירע לבני גד ובני ראובן בסופם על תחילתם "אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול, וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים…. ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינים, מנין? ממה שכתוב בתורה "ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן…"(במדבר רבה כ"ב ז').

הבדל חשוב נוסף בין רפואת ילדים לבין רפואת בוגרים היא בעובדה שילדים הם, בדרך כלל, בחזקת קטינים מנקודת מבט חוקית ואינם יכולים לקבל החלטות רפואיות עבור עצמם. רפואת הילדים מקדישה תשומת לב מיוחדת ליחס שבין הילד לבין מי שאחראי להשגחה ולטיפול בו. זיהוי סימני התעללות או הזנחה של ילדים, שיתוף פעולה של הורים בטיפול הרפואי, כל אלה ייחודיים לרפואת ילדים. רופאי ילדים מתייחסים לעיתים קרובות למשפחה כולה ולא רק לילד.

ביחס לרוב דיני התורה קטן הוא עד גיל שלוש עשרה שנה ויום אחד (ראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ה', ע' גדול, עמ' קל"ט ואילך, בדרך החישוב של שנים אלו) וקודם שיהיו לו שתי שערות (אנציקלופדיה תלמודית שם, עמ' ק"מ ואילך). שיעור זה הוא הלכה למשה מסיני (רש"י אבות פ"ה משנה כ"א ורע"ב שם). ברוב ההלכות, כאמור לעיל, הגדרת הגיל של קטן/גדול הוא גיל מוחלט, ואיננו משתנה לפי מצב שכלי או אחר של הקטן. אכן בעניינים שונים מצינו הגדרות שונות ביחס לגיל הקטן. סתם קטן נחשב כחולה שאין בו סכנה, ולפיכך מותר לומר לגוי בשבת להדליק נר לצרכו "…אבל אם הדליקו (הגוי) לצרכו או לצורך חולה ישראל, אפילו אין בו סכנה, הגה: או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה (מרדכי פ"ק דשבת), מותר לכל ישראל להשתמש לאורו" (רמ"א או"ח סי' רע"ו סעי' א'), ומותר לגוי לעשות מדורה בשביל קטן במדינות הקרות "בארצות קרות, מותר לא"י לעשות מדורה בשביל הקטנים ומותרין הגדולים להתחמם בו" (טשו"ע או"ח סי' רע"ו סעי' ה'), ומותר לגוי לבשל עבור קטן שאין לו מה לאכול (רמ"א או"ח סי' שכ"ח סעי' י"ז). וכן מותר לעשות כל צרכיו הנוגעים לבריאותו, ולאו דווקא הכנת מזונו בלבד (שמירת שבת כהלכתה ח"א פר' ל"ז סעי' ב' ובהערה ז', ובסעי' ג' שם שמביא דוגמאות  שונות).  בעניין גיל הקטן להגדרתו כחולה שאין בו סכנה מצינו מספר דעות באחרונים: עד גיל שלוש-עשרה שנה (שו"ת אור לציון ח"ב פל"ו סעי' ד'). עד גיל תשע שנים, "ילד עד גיל תשע או עשר – לפי מצב התפתחותו- חלש הוא בגופו וזקוק לטיפול מיוחד, ולכן התירו חכמינו ז"ל לעשות בשבילו כל מה שהתירו לעשות בשביל חולה שאין בו סכנה…אם אמנם יש צורך בזה, ולא רק באשר להכנת מאכלו, אלא גם באשר לכל הנחוץ לבריאותו.." (שמירת שבת כהלכתה פל"ז סעי' ב', שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' ע"ח). עד גיל שש שנים וראייתו ממה שכתב המור וקציעה (על המג"א סי' שכ"ח ס"ק ח') שתינוק נקרא כל שצריך לאמו, וסתמו כבר שית שיוצא בעירוב אמו. (שו"ת ציץ אליעזר, ח"ח סי' ט"ו פי"ב אות ז'). עד גיל שנתיים שלוש גם לגבי אוכל וגם לגבי כל דבר אחר (חזון איש, או"ח סי' נ"ט סק"ג, הגרש"ז אויערבך הובאו דבריו בספר נשמת אברהם חאו"ח סי' שכ"ח סעי' י"ז סקנ"ז עמ' תנ"ח)

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד