פרשת משפטים – הכסף לא יענה את הכל

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש שמות, עלון בית החולים, משפטים

עין תחת עין

מערכת הראיה היא מכלול איברי החישה, המרכזים העצביים המאפשרים לבעלי חיים לראות. מערכת זו נעזרת במידע חזותי, שמקורו באור המגיע לעין לבניית היצג חזותי של סביבת הצופה ובתודעה פסיכולוגית להשלמת התמונה. בבני אדם, מערכת הראייה היא המפותחת במערכות החושים. האם יש קשר בין עין ובין דילמות אתיות רפואיות?

עם תום מעמד הר – סיני והשמעת עשרת הדברות, מופיעה מערכת המשפט, לארגונה, לסדריה, למעמדה ולחוקיה, ורק לאחר מכן, נמסרו יתר המצוות. פרשנויות שונות ניתנו לעדיפות זו שניתנה למערכת המשפט על פני יתר המצוות, אם מפני ההיגיון שבהעדר שלום בין אדם לחברו אין מקום לדבר על קיום יתר המצוות "מה ראו דינין לקדום לכל מצוות שבתורה?  שכשהדין בין אדם לחברו, תחרות ביניהם, נפסק הדין, נעשה שלום ביניהם" (מכילתא דרבי ישמעאל תחילת פרשת משפטים). אם מפני שלילת המחשבה שנושא המשפטים הוא אנושי לחלוטין ואינו נושא גושפנקא דתית אלוקית ישירה, כביכול, רעיון זה היטיב לנסחו רש"י בבארו את העובדה שפרשת משפטים פותחת בוי"ו החיבור "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כ"א א') "…כל מקום שנאמר "אלה" פסל את הראשונים, "ואלה" מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני"(רש"י שם), ואם כדי ללמדנו את חשיבותה של מערכת המשפט שיש לממקמה בסמיכות למקום המזבח שזהו הנושא האחרון שהובא בפרשת יתרו בשבת שעברה "ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שם פר' כ' פס' כ"ב) בלשון רש"י "ולמה נסמכה פרשת דינין לפשרת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח" (רש"י שם), וזאת כדי להדריך את הדיינים הצופים דרך אשנבי לשכת הגזית, מקום מושבה של הסנהדרין, בעבודת הקורבנות הנעשית במקדש, עבודה שעניינה קירוב בין ישראל לאביהם שבשמיים, שגם עשיית הצדק עינינו קירוב בין בעלי הדין הניצים, בין אדם לחברו. העובדה כי הפרשה פותחת במעמדו המשפטי ובזכויותיו של עבד העברי, אחת החוליות החלשות בחברה יש בה כדי ללמד על אופייה של מערכת זו ועל מידותיהם של העוסקים בה, כמובא ברמב"ם "… צריך שיהיה בכל אחד שבעה דברים…חכמה, וענווה, ויראה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות, ובעלי שם טוב…אנשי חיל…לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו…אנשי אמת, שיהיו רודפים אחר הצדק מחמת עצמם בדעתם, ושונאים את החמס, ובורחים מכל מיני עוול"(הל' סנהדרין פ"ב).

העין היא איבר המזהה גלי אור ומשמשת על ידי כך לראיה. כמעט לכל בעלי החיים יש עיניים. גם לאלה החיים דרך קבע בסביבה נטולת אור. אצל רוב החולייתנים, ואף במספר מינים של רכיכות, תפקוד העין מבוסס על חדירתן של קרני אור ומיקודן על שכבת קולטנים רגישים הקרויים פוטורצפטורים המצויים ברשתית ואשר מתמחים בהמרת קרני אור לאנרגיה כימית המחוללת אותות חשמליים.

אחד מנושאי הפרשה עוסק בדין של אנשים הניצים ביניהם, ותוך כדי מאבקם פגעו באישה הרה, אם פגעו רק בעוברים, משלמים פיצוי כספי לבעל האישה. אך במקרה שגם האישה נהרגה "ואם אסון יהיה", על זה נאמר "ונתת נפש תחת נפש" (שם כ"א כ"ב-כ"ה). חכמים נחלקו האם משמעותה המשפטית של קביעה זו כפשוטה, עונש מוות, או פיצוי ממוני, שהרי לא התכוון ההורג כלל להרוג את מי שנהרג (ע"פ סנהדרין ע"א). בהמשך אותו פסוק הסמיכה התורה דין נוסף שאינו מדבר במי שהרג שלא במתכוון, אלא בעונשו של מי שהזיק לחברו באחד מאבריו "…עין תחת עין, שן תחת שן, רגל תחת רגל…" (שם). שלוש פעמים חוזר המקרא במקומות שונים על הדין החד והברור "עין תחת עין", ולפיו מי שחבל בחברו, עונשו שיסבול כפי שסבל חברו. "תחת" בהקשרו המשפטי פירושו מילוי מקומו של דבר שהיה ואיננו, בעברית מדוברת "במקום". חז"ל פירשו את הציווי המקראי בניגוד לפשוטו של מקרא, ואמרו שכוונת המקרא אינה שיש לסמא את עין מי שסימא את עין חברו, אלא שהמזיק חייב לפצות את הניזוק פיצוי כספי, תשלום ממון, רש"י הביא דברים אלו בפירושו על התורה "עין תחת עין"- סימא את עין חברו נותן לו דמי עינו, כמה שפחתו דמיו… ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל" (שמות פרק כ"ב כ"ד). בתלמוד הבבלי ישנן הוכחות רבות לכך ש"עין תחת עין" פירושו תשלום ממון (בבא קמא פ"ג ע"ב ופ"ד ע"א). הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה קבע שנביא שיפרש פסוק זה כפשוטו, הוא נביא שקר ומיתתו בחנק, כך גם פסק להלכה בספרו היד החזקה "ומנין שזה שנאמר באיברים: "עין תחת עין" וכו' תשלומין הוא? שנאמר: "חבורה תחת חבורה" ובפירוש נאמר:"וכי יכה איש את רעהו באבן או באגרוף" וגו' "רק שבתו יתן ורפא ירפא" הא למדת ש"תחת" שנאמר בחבורה (משמעו) תשלומין, והוא הדין ל"תחת" הנאמר בעין ובשאר איברים" (רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק א' הלכה ה') ועוד כתב:"זה שנאמר בתורה:"כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו" אין לחבול בזה כמו שחבל בחבירו, אלא שהוא ראוי לחסרו אבר או לחבול בו כמו שעשה, ולפיכך משלם נזקו" (שם הלכה ג').

חלקיה העיקריים של העין הם, לובן העין, שכבה חיצונית של גלגל העין. הקרנית, שכבה שקופה ודקה שתפקידה לשבור ולמקד את קרני האור כדי שיפלו על הרשתית. הקשתית, שהינה טבעת של שרירים, כשבמרכזה מצוי חור האישון. העדשה, האחראית על רמת שבירת הקרניים, הגוף הזגוגי, המגן על תאי האור. והרשתית, בה מתרחשת ההמרה של גלי האור לזרמים חשמליים שמועברים למוח.

אם ישאל השואל ובצדק אם לא התכוונו ל"עין תחת עין" ממש, מדוע לא נאמרו הדברים במפורש, וכי קצרה יד המקרא מלכתוב בפירוש כי המדובר הוא בפיצוי ממוני?, 'ממון תחת עין'?!, בימי בית שני ואחריו, נהגה הסנהדרין לפי הכרעה זאת של תשלומי ממון על נזקי גוף, על אף שבבתי הדין של הצדוקים – כיתות מימי בית שני ולאחריו, קיימו את הפסוק כפשוטו, "עין תחת עין"! (מגילת תענית מהד' ליכטנשטיין, עמ' 331 (75) הפילוסוף היהודי עמנואל לוינס, שהקדיש חלק ניכר מהגותו ליהדות ומקורותיה, כתב מאמר קצר ומאלף על דין "עין תחת עין"  בזיקה להופעתו בפרשת "אמור", והוא מתמודד בו בשאלה נוקבת זו, לדבריו התורה רצתה להדגיש את הסכנה שטמונה בתשלום כספי עבור איבר חבול. בכותבה "עין תחת עין" מנעה זאת התורה, בלשונו זהב: "העשיר יכול לשלם עבור השיניים השבורות, העיניים המנוקרות והרגליים הקטועות של כל הסובבים אותו, לפגיעה יש מחיר עובר לסוחר, טעם של כסף, סכנה זו מקורה בדין הממיר ייסורים בכסף, העולם שייך לחזקים, …כן! "עין תחת עין", וכל הנצח וכל הכסף שבעולם אין בכוחם לרפא פציעת אדם. הפצע שותת לעולמים, כאילו היו נדרשים ייסורים שווים לעצור את הדימום הנצחי הזה", התנ"ך מזרז את בואו של עולם נקי מאלימות. אבל אם היה בכוחם של הכסף או ההתנצלויות לתקן את הכול ולהותיר את מצפוננו נקי, הרי שכרו היה יוצא בהפסדו. הכסף לא יענה את הכול! (עיין במאמרו של ד"ר מיכאל ויגודה, עין תחת עין – ממון, אתר משרד המשפטים תשס"ג גיליון מס' 109). אין ספק שחז"ל הובילו, באמצעות התורה שבעל פה  ופירוש הכתוב "עין תחת עין", לראות בתשלום הנזק והצער המושת על החובל עונש פלילי, ולא פיצוי אזרחי.

לעיתים עיוורון הוא מום מולד ולעיתים נגרם כתוצאה ממחלה או מתאונה. עיוור מוגדר כמי שלא יכול לראות אפילו אור. בניגוד לדעה הרווחת, רוב האנשים המתפקדים כעוורים מוחלטים הינם בעלי אחוז ראייה מסוים, לחלקם אף תיתכן ראיה תקינה עם פגיעה ממשית בשדה הראיה. ניתן לעזור למטופל, בעיקר בקריאה, על ידי שימוש באביזרי הגדלה שונים. להקלת חייהם של העוורים הומצאו מאות עזרים.

כמה מחשובי הפוסקים בדור האחרון התייחסו לשאלת הכנסת כלב נחיה לבית הכנסת הרב משה פיינשטיין הוכיח מן התלמוד הירושלמי בו מסופר על ר' אימי שהורה ליושבי בית המדרש לקבל פני אורחים תלמידי חכמים ולהכניסם לבית המדרש על כליהם וחמורם (מגילה פ' בני העיר ה"ג), ומן העובדה שאומנתו של אביי הצמידה לו כבשה שתלווה אותו לכל מקום, שמן הסתם נכנסה עמו אף לבית המדרש (ברכות דף ס"ב ע"א), כמו כן העובדה שנוהגים לאכול בבתי כנסיות – שבתי הכנסת שלנו הם על תנאי (הכוונה לבתי הכנסת שבניכר הממתינים לביאת המשיח ואז יעקרו לארץ ישראל שעל כן קדושתם פחותה), מהווים עילה מספיקה להיתר להכניס בהם כלב, יתר על כן, לדעתו יתכן שאין כלל ביזיון בהכנסת בעל חיים לביהכ"נ בזמן התפילה. ראוי לציין את יחסו הרגיש ומתחשב של הרב פיינשטין לצורך החיוני של העיוור להיות שותף פעיל בבית הכנסת ואלה דבריו: "ואין לנו שעת הדחק גדול מזה שאם לא נתירנו יתבטל כל ימיו מתפילה בציבור וקריאת התורה וקריאת המגילה בציבור וגם יש ימים שהעגמת נפש גדולה מאוד כמו בימים נוראים…"( שם). (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א' סימן מ"ה). לעומתו הרב הרב מרדכי יעקב ברייש שהיה רב ואב"ד הקהילה החרדית בציריך שבשווייץ למעלה מארבעים שנה, פוסק הלכה נודע, ומחבר שו"ת "חלקת יעקב". השיב על תשובה זו בחריפות, דחה את הראיה מן הירושלמי וכתב "ולעניות דעתי הוראה זו תמוה לרבים…לבנות מגדל על יסוד רעוע זה" ולדעתו ביזיון הוא להכניס כלב לביהכ"נ. הרב ברייש מביא נימוקים נוספים לאסור ובין היתר כתב שיש בזה משום הפרעה ליתר המתפללים. ביחס לצורך העמוק של העיוור לפקוד את בית הכנסת כתב, שבדרך כלל יכול הסומא למצוא מי שיוליכנו בלעדי הכלב, ואם לא ימצא הרי הוא בגדר אנוס ופטור בדומה לדחיית מצוות תקיעת שופר בשבת – מטעם גזירה  (שו"ת חלקת יעקב אורח חיים  סימן ל"ד).

 

 

 

 

.               בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד