פרשת משפטים- ורפא ירפא – מחלות עם אמפתיה

כ״ד בשבט ה׳תשפ״ב (ינו 26, 2022) | חומש שמות, עלון בית החולים, משפטים

התיאוריה  הפסיכו-חברתית של אריקסון, היא תיאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית. המתארת את מהלך החיים מינקות עד שיבה כסדרה בת שמונה שלבים, שבכל אחד מהם ניצב האדם בפני קונפליקט ייחודי בין צרכיו האישיים לבין דרישות החברה. הקונפליקט המרכזי בכל אחד מהשלבים מעורר משבר אותו ניתן לפתור באופן מוצלח או כושל.

הסימן פותח את הלכות רפואה בשולחן ערוך כך "נתנה רשות לרופא לרפאות, ומצוה היא" (יו"ד של"ו סעי' א'), מקורה של הלכה זו בבפרשת השבוע, וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף, ולא ימות ונפל למשכב…רק שבתו יתן ורפא ירפא" (שמות כ"א י"ט).מכאן למדו, "ורפא ירפא, מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות" (ברכות ס' ע"א). מדוע היה צורך ללמוד כלל כל כך יסודי וברור "דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא" (בבא קמא מו ע"ב), זוהי סברא פשוטה, שאינה צריכה ראייה, שמי שחולה – הולך אל הרופא. הט"ז (ר' דוד הלוי סגל המאה ה-17 אשכנז), מיד מרגיש בקושי הלשון שאם זו מצוה לרפא, מדוע כתוב בתחילה "רשות"? מתברר ששאלה זו העסיקה כבר את חכמי התלמוד הדנים בנוסח התפילה שתאמר לפני קבלת טיפול רפואי "הנכנס להקיז דם אומר, "יהי רצון מלפניך ד' א-לקי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי א-ל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו". אמר אביי, לא לימא אינש הכי, דתני דבי רבי ישמעאל, "ורפא ירפא"– מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. (ברכות ס ע"א) . בדברי רב אחא משתקפת עמדה שלפיה השימוש ברפואה איננו אידיאל אלא מנהג העולם. אביי חלק עליו וסבר שיש רשות לרופא לרפא. בוויכוח בין רב אחא ואביי, פוסק הרא"ש "הנכנס" להקיז דם אומר, יהי רצון מלפניך ד' א-לוקינו שיהא עסק זה לי לרפואה", כלומר, אינו זקוק להתנצלות על שפנה לרופא, אך יחד עם הפעולה הטבעית עליו לבקש רחמי ד' נראה שהראשונים התלבטו בשתי בעיות, בעיית החולה הפונה לרופא במקום לבקש רחמי שמיים, ובעיית הרופא האם מותר לו לשנות מגזרת ד', שגזר על מחלת החולה. דברי אביי הם מסקנת הסוגיה, וכך נפסקה ההלכה אך גם לדבריו הרפואה איננה מוגדרת כאן כמצווה אלא כרשות. אריקסון חילק את חיי האדם לשמונה שלבים, שלב הינקות,. שלב תקופת הילדות  המוקדמת. שלב גיל המשחק. שלב גיל בית הספר. אחריו שלב ההתבגרות, מכאן ועד גיל העמידה הוא השלב בו האדם מבסס את עצמו בתחום היצירה והעצמאות. שלב הבגרות. השלב האחרון הוא שלב הזקנה והסיכומים.       

את הקושי הלשוני בדברי השולחן ערוך מדוע תחילה נאמר "נתנה רשות", ואחר כך נאמר "ומצווה היא"? יישב הט"ז באופן הבא "…דרפואה  האמיתית היא על פי בקשת רחמים דמשמיא יש לו רפואה…אלא שאין האדם זוכה לכך אלא צריך לעשות רפואה על פי טבע העולם והוא יתברך הסכים על זה ונתן הרפואה ע"י טבע הרפואות וזה נתינת רשות של הקדוש ברוך הוא, וכיוון שכבר בא האדם לידי כך יש חיוב על הרופא לעשות רפואתו" (שם, סק"א). הט"ז מדגיש שכל עניין הרפואה בידי אדם הוא בדיעבד! וכן ה'יד אברהם' מסייג, "ובלבד שיהא ליבו לשמים וידע שאמיתת הרפואה ממנו וידרשנו, ולא יכוון שהכל תלוי בסם פלוני ובאיש הרופא. כלומר, דרשת ר' ישמעאל באה לפתור את שתי הבעיות. מאחר שהתורה כתבה שהרפואה היא ע"י רופא מוכח שנתנה לו רשות לרפאות באופן טבעי, וממילא נתנה גם לחולים רשות לדרוש ברופאים ולא להסתפק בבקשת רחמי שמים בלבד. בעל 'מושב זקנים' ביאר את העניין באורח מפליא, מותר לפנות לרופא נוסף, כאשר אחד נכשל, ואין אנו אומרים שכיוון שהרופא האחד נכשל הרי זה רצונו של מקום(שם, כ"א י"ט). רבי יהודה החסיד כתב כיהרשות באה להתיר לרפא לא רק חולאים ופציעות הבאים בידי אדם, הפסוק עליו הסתמכה הדרשה מתאר מריבה בין שנים "וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו באן או באגרוף", אלא גם חולאים הבאים בידי שמים, שבזה יש דמיון לביטול גזֵרת מלכו של עולם (תוס' ב"ק פ"ה ע"א ד"ה שניתנה). ההשתדלות הרפואית הפכה אבן יסוד, הימנעות מפניה לרופא בנימוק דתי נפסלה, החיד"א כותב "וכמעט יש איסור בדבר אי משום יוהרא ואי משום לסמוך על ניסא במקום סכנה ולהזכיר עוונותיו בשעת חוליו" (ברכי יוסף, יו"ד של"ו, ב') שני טעמים מונה החיד"א, הראשון, יוהרא שהיא על גבול האיסור, והשני, האיסור לסמוך על הנס. החזון איש באגרותיו כותב "וכשאני לעצמי, הנני חושב את ההשתדלות הטבעיות במה שנוגע לבריאות – למצווה וחובה וכאחת החובות להשלמת צורת האדם, אשר הטביע היוצר ברוך הוא במטבע עולמו….והרבה מן הצמחים ובעלי חיים ומוצקים שנבראו לצורך רפואה. וגם נבראו שערי חכמה שניתן לכל להתבונן ולחשוב ולדעת" (ח"א, אגרת קל"ו).

על פי תיאורית מעגל החיים של אריקסון, המאבק המתרחש בגיל הזקנה הוא בין כוחות האינטגרציה לכוחות הייאוש. הרופא הקשוב, האמפתי, אינו פותר את הדילמה העכשווית, אלא מאפשר לתאר את המעברים, המשברים והקשיים, כדי לאפשר לבנות את הדמות "החזקה", שהצליחה להתגבר על משברים ואתגרים.

הרב קוק העמיק וביאר את עצם מעשה הרפואה שהותר על אף שדרכי הטיפול בספק, הרפואה אינה מדע מדוייק, אלא שכך דרכו של עולם להתרפאות (שו"ת דעת כהן סי' ק"מ). רופא נקרא מי שלמד ויודע את המקצוע, וכן יש לו אישור ממשלתי להיות רופא ונחשב מומחה במקצועו באותו המקום, "ומיהו לא יתעסק ברפואה אלא אם כן יהא בקי ויודע בחכמה ובמלאכה, ולא יהא שם גדול ממנו, אבל כל שאינו יודע בטיב מלאכה זו לא יהא עוסק בה וכן אם יש גדול ממנו לא יתעסק בה כלל…" (טור יו"ד של"ו). התכונות האידיאליות הנדרשות מרופא נזכרות בתפלת הרופא המיוחסת לרמב"ם. "הנני מכין את עצמי להתעסק באומנותי, עזרני-נא שדי, בעבודתי כי אצליח. תן בלבי אהבה לאומנותי ולבריותיך, ואל-תתן לאהבת הבצע ולשאיפת התהילה והכבוד להתערב בעבודתי – כי המידות האלה מתנגדות לאהבת האמת ולאהבת הבריות. ולכן אבקש ממך, שלא תתעני בעבודתי הגדולה לתועלת יציריך. אמץ וחזק כחות גופי ונפשי להיות תמיד מוכן להושיע לעשיר ולדל, לטוב ולרע, לאוהב ולשונא, וכי אראה תמיד בחולה רק את האדם".             ברפואת המשפחה השימוש בטכניקת הנרטיב בעייתי מפני שהוא דורש זמן, וזמן הוא משאב נדיר. עצם הדו- שיח האמפטי שמתקיים בין רופא למטופל ושיחה השתלשלות מקרה ממנו יתן ללמוד על הרקע ומקור הסימפטומים, ומידת הסבל וההפרעה שהם גורמים. חוויה זו מציידת במטען מחודש של תקווה ואמון בעתיד.                                                                          להשלמת הדיון בדבר התכונות הנדרשות מן הרופא צריכים אנו לברר ולדון בפירושיהם והתייחסותם של ראשונים ואחרונים למה ששנינו "טוב שברופאים לגיהנום". באופן פשטני נשמע יחס שלילי ביותר לרופא והם עומדים, לכאורה, בניגוד לקביעה לעיל בדבר הרשות שנתנה לרופא לרפאות. רש"י מסביר שאין המשנה מתייחסת לכל רופא אלא רק לרופא אינו ירא מן החולי ומאכלו במאכלים בריאים, ואינו משבר לבו למקום ופעמים שהורג נפשות ויש בידו לרפאות העני ואינו מרפא", היינו, שהרופא מזלזל בחולה, ולא מתעסק די ברפואתו, וכן מחזיק עצמו לבעל גאווה וקשה לדבר עמו. ברוח הסבר זה נקטו פרשנים רבים, ראשונים ואחרונים. המאירי מפרש "טוב שברופאים לגיהנום", מפני שכמה פעמים שופך דמים מפני הייאוש ושאינו משתדל כראוי במלאכת רפואתו או שאינו יודע לפעמים סיבת החולי ודרך רפואתו ועושה עצמו בקי. גם תוספות ר"י הזקן מסביר "טוב שברופאים – שממיתים החולה", כלומר, מתוך חוסר זהירות – וכך גם מפרש הרמב"ן "לגנות דרכן של רופאים בפשיעות וזדונות שלהם נאמר". בעל תפארת ישראל פירש "מי שחושב עצמו לטוב שברופאים מעותד לגיהנם, דאינו מתייעץ עם חבריו ובקולמוסו מונח חיים או מות". לסיכום נראה שאין מאמר זה סותר לרשות שניתנה לרופא לרפאות, אלא שיש בו משום הדגשת כובד האחריות המוטלת על הרופא. ר' יחזקאל אברמסקי, ביאר 'טוב שברופאים', אותם רופאים שאומרים רק "טוב" בגימטרייה י"ז, שאינם מתפללים בשמונה עשרה ברכת 'רפאינו', שאין בוטחים בד' אלא כל ישעם על חכמתם ותבונתם, הוא "לגיהנם". החוזה מלובלין העיר שהרשות ניתה לרפא ולא לייאש, גם אם רופא עשוי לדעת מניסיונו שאנשים במצבים דומים בדרך כלל לא מחלימים, לאלוקים פתרונים והוא המחליט לגבי החלמתו של כל אדם. אל ייאוש! הרבה מאוד אנשים החלימו וחיו שנים רבות לאחר שהרופאים התייאשו מרפואתם.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד