פרשת משפטים – שתל שבלולי

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | חומש שמות, עלון בית החולים, משפטים

שתל שבלולי  (קוכליארי)

אוזן היא איבר השמיעה ושיווי המשקל בגוף החולייתנים, לרבות האדם. ליונקים שתי אוזניים משני צידי הפנים. האוזן משמשת כאיבר חישה עבור מערכת השמיעה. בנוסף, היא מעורבת גם בשמירה על שיווי המשקל של הגוף. האוזן מתחלקת לשלושה חלקים נפרדים, לכל אחד מחלקי האוזן יש תפקיד ייחודי במהלך השמיעה. מסלול השמיעה עובר דרך שלושת החלקים הללו.

פרשת משפטים מקבעת את מערכת היחסים בין כל הפרטים בעם היהודי על ידי מצוות שבין אדם לחברו, במקרים של פגיעה פיזית או ממונית. ר' שמשון רפאל הירש הגדיר בפירושו בראשיתה של פרשה זו את מטרתה כמי שבאה להסדיר "את בנין החברה היהודית על עיקרון הצדק והאנושיות" (רש"ר הירש תחילת פרשת משפטים). רצף אירועים מוביל את החברה היהודית לאותה שאיפה, תחילתה בהוצאת בני ישראל ממצרים, לאחריה מתן תורה, ובהמשך פרשת משפטים המופיעה מיד לאחר מעמד הר – סיני, פרשיות אלה קשורות האחת לחברתה בוי"ו החיבור "ואלה המשפים אשר תשים לפניהם" (שמות כ"א א'). רעיונות אלו הקושרים בין מעמד הר סיני לבין המשפטים מובאים במדרשים, לדוגמא: "רבי אומר: כשם שהזהיר הקב"ה על הדברות כך הזהיר על הדין. למה? שבו העולם תלוי, שנאמר: "מלך במשפט יעמיד ארץ' (משלי כ"ט ד') (שמות רבה פסקה ט"ו) ועוד שם, "אמר ר' אלעזר: כל התורה תלויה במשפט. לכך נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות, לפי שהבריות מעבירין על הדין, והוא נפרע מהם" (שמות רבה פסקה י"ט).  סמיכות נוספת נידונה בחז"ל בין סוף פרשת יתרו לבין פרשת משפטים, וזו עוסקת ברמה המוסרית הגבוהה אליה נתבעים הדיינים. בסוף פרשת יתרו נאמר "ולא תעלה במעלות על מזבחי…" (שמות כ' כ"ג), משמעות הפסוק איסור על הכוהנים לעלות למזבח במדרגות מטעמי צניעות. חז"ל בדרשתם ראו בפסוק זה הקדמה נאותה לפרשת משפטים "דרש בר קפרא: מנא הא מילתא דאמור רבנן: הוו מתונים בדין? (מהיכן למדו חז"ל שצריך להיות מתונים בדין) דכתיב: "לא תעלה" וסמיך ליה: "ואלה המשפים" (סנהדרין דף ז' ע"ב).כלומר דיין שמראה גבהות והתנשאות אינו ראוי לשמש כדיין. ובדרשה אחרת, "אמר ר' אליעזר: מנין לדיין שלא יפסע על ראשי עם הקדש? שנאמר "לא תעלה במעלות", וסמיך ליה "ואלה המשפטים" (סנהדרין שם). גם מדרש זה עוסק ביוהרה ובהתנשאות ממנה הדיין צריך להתרחק מאוד.

החלק החיצוני של האוזן קרוי האוזן החיצונית, החלק הנראה לעין של האוזן נקרא אפרכסת. האוזן התיכונה הוא מעין מגבר המגביר את תנודות קרום התוף ומעביר אותן לאוזן הפנימית התנודות עוברות לאורך שלוש עצמות קטנטנות, הפטיש הסדן והארכובה. באוזן הפנימית הבנויה כשבלול, נמצא איבר השמיעה הנקרא איבר קורטי, ובו תאי עצב המתחברים ויוצרים את עצב השמיעה.

הפרשת פותחת בדינו של עבד עברי "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד…" (שמות כ"א ב'). מכל המצוות החשובות בהן משופעת פרשת משפטים בחרה התורה לפתוח בעניין העבד העברי, שלפי חז"ל מדובר במי שנמכר על ידי בית דין בגניבתו כי לא היה באפשרותו לשלם את הגניבה, וכי לא היה זה מן הראוי שהתורה תפתח את פרשת משפטים באנשים חיוביים יותר? על שאלה זו רבו התשובות יתכן ובכך תיבחן הצלחתו של מעמד הר-סיני, באותו מעמד עמדו ישראל ללא הפרשי מעמדות  רש"י  "כאיש אחד בלב אחד", מיד לאחר מכן פותחת התורה את פרשת משפטים בדין העבד העברי, ממעמד הר סיני, מהשוויון המלא בפני ד', נוצרת, יכולה להיווצר מציאות של עבד ואדון, ועל כך מזהירה התורה, זכור את ההיסטוריה שלך, אתה היית גר במצרים או אפילו גרוע מזה "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" (דברים ה', ט"ו). אתה הגר/עבד אל תנהג מנהג אדנות, הגבל את רצונך בבעלות על אחיך! לעבד העברי ישנן תקנות סוציאליות שמטרתן לשמור על כבודו. הוא אינו עובד בלילה, אינו עובד בעבודות בזויות, ואפילו אסור לו להיראות כעבד ליד אדונו, הוא לא מוליך את כלי האדון לבית המרחץ, וגם שם הוא לא מסייע לו. יתירה מזו העבד נהנה מהטבות סוציאליות משופרות: "אוכל ממה שהוא אוכל, ושותה ממה שהוא שותה, מיסב אצלו, וישן כנגדו…" (רמב"ם הל' עבדים פ"ב ה"ב). בתלמוד חז"ל מרחיבים את התנאים: "… שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן" (קידושין כ"ב ע"א). . עבד אומנם מחייב את הבעלים להתנהג כאדון, אדנות אין פירושה פגיעה בזולת אך החשש מהתנהגות כזו, רב. בסוף אותו מאמר תלמודי נאמר: "מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו" (קידושין שם).

מסלול השמיעה מתחיל מהאוזן החיצונית, אשר קולטת גלי קול של צלילים המגיעים מהסביבה. הצליל מועבר אל תעלת האוזן וגורם לרעידות בעור התוף. אלו מרעידות את עצמות השמע שבאוזן התיכונה. באוזן הפנימית, נוצר גל בתוך הנוזל שמקיף שמרעידה את איבר השמיעה, כך שנוצרת תנועה הגורמת לשינוי בתאי השיער ולהפעלה של עצב השמיעה. המידע השמיעתי מועבר למוח דרך הפונס.

עבד עברי עובד שש שנים ולאחר מכן יוצא לחופשי "..שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי…"  (שמות כ"א ב)'. אם לאחר שש שנים העבד אינו רוצה לצאת (שם, שם), במקרה זה רוצעים את אזנו של העבד "והגישו אדוניו אל האלוהים (בית דין), והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע…" (שם, שם). מצב זה בו מחליט העבד להמיר את עבדות ד' לעבדות לאדם אחר מתאר את הניגוד החריף שבין קבלת מלכות שמיים לעבדות בשר ודם, בתוספתא שאלו מדוע רוצעים דווקא את האוזן? "וכי מה נשתנה אזן לרצוע מכל איברים לפי ששמעה מהר סיני כי לי בני ישראל עבדים ופרק ממנו עול שמים והמליך עליו עול בשר ודם לפיכך אמר הכתוב תבוא אוזן ותרצע שלא שמרה מה ששמעה" (תוספתא ב"ק פר' ז' הל' ה'). תשובת המדרש האוזן היא זו ששמעה בהר סיני והתעלמה, ועל כן ראוי שדווקא היא תרצע, רש"י בפירושו מזכיר ציווי אחר ממנו התעלמה האוזן "אמר ר' יוחנן בן זכאי אזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב, תירצע (רש"י שמות כ"א ו'), אף מכירתו של אדם בגניבתו לעבד אין משמעה שהוא מפסיק להיות אדם חופשי. לכל היותר יש הצדקה לפגיעה בחופש העיסוק שלו, הנתון כעת לשליטת "אדונו". גם כאשר העבד מרוצה מתנאי מחייתו אצל אדונו ומסכים להמשיך מוגבל בחירותו, הדבר נתפס כמעשה מגונה. מאחר שהתורה מניחה שאין אדם מוותר על חירותו באמירה קלה, היא דורשת שהעבד יאמר יותר מפעם, "יחזור וישנה" כמאמר התלמוד במסכת קידושין "ואם אמר יאמר העבד", אמירה כפולה, וגם במקרה זה רציעת האוזן היא מתן סימן לגנותו של האיש לעיני כל הצופה בו, שהוא הסכים להגביל את חירותו מרצונו. וגם במקרה הקיצון הזה, ממשיך האדם להיות עבד רק עד שנת היובל, חירות האדם היא תנאי הכרחי. רציעתו של העבד לפי מסורת חכמינו הייתה דווקא על הדלת ולא על המזוזה "ונתת באזנו ובדלת בדלת אתה נותן אבל אי אתה נותן במזוזה" (מכילתא דר' ישמעאל משפטים פרשה ב'), רציעת אוזנו נעשית על הדלת שהייתה אמורה להיפתח ולשלחו לחופשי, אך לא על המזוזה שזו קבועה היא בבית, ואף עבד שרצע אינו הופך לחלק מביתו של האדון, ביובל הוא שב לביתו "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים" (קידושין כ"ב).

שתל שבלולי (קוכליארי) הוא מכשיר אלקטרוני המוחדר בניתוח לאוזן הפנימית ומאפשר לאנשים בעלי לקות שמיעה לשמוע. שתל השבלול קולט את צלילים מהסביבה וממיר אותם לגירויים חשמליים של סיבי עצב השמיעה. גירוי זה מספק למוח מידע שמיעתי, הנחוץ לזיהוי קולות סביבתיים וקולות דיבור.

חרש שאינו שומע ואינו מדבר פטור מכל המצוות האמורות בתורה, (רמב"ם הל' חגיגה פ"ב ה"ד). ואף מדרבנן פטור (פמ"ג פתיחה כוללת או"ח ח"ב אות א'), ולכן אינו מוציא אחרים ידי חובתם, אפילו בחיובים מדרבנן (פמ"ג שם). אכן יש מי שכתב, שגם חרש שמצד הדין פטור מכל המצוות, ישתדל לקיים את המצוות, כי אין זה הגון שיפטור עצמו בטענה שמצד הדין הוא פטור (אגרות משה יו"ד ח"ד סי' מ"ט אות ב'). חרש גמור מעיקרו, שנתחנך בבית הספר לחרשים, ולמד לדבר באופן שהשומע מבין את דיבורו, וכן למד להבין את דברי המדברים אליו על ידי תנועות וסימנים, והוא עוסק במלאכתו בחכמה ככל אדם –  יש הסבורים, שדינו כחרש המדבר ואינו שומע, והרי הוא כפיקח לכל דבריו (שו"ת דברי חיים ח"ב אהע"ז סי' ע"ב-ע"ג כך גם היא גם דעתם של הרבנים אויערבך ואלישיב, מנחת שלמה סי' ל"ד, קובץ תשובות סי' י). יש שכתבו, שהוא ספק אם דינו כפיקח, ולפחות לעניין מצוות דרבנן יש לחייבו ולצרפו (שו"ת שבט סופר אעה"ז סי' כ"א בשם אביו הכתב סופר וכך דעתו של הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחווה דעת, ח"ב סי' ו'), ויש הסבורים, שגם חרש כזה דינו כחרש לכל דבריו, שספק אם הוא פיקח ככל אדם, וכן משום שאין לחלק בין חרשים (שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ל"ח). לגבי מצוות החייבות שמיעה, כמו תקיעת שופר, קריאת התורה ומקרא מגילה, וכן השלמת עשירי למניין, קדיש וקדושה, נחלקו הפוסקים האם שמיעה עם מכשיר נקראת שמיעה. יש שקבעו שלכל דבר, כולל תקיעת שופר, יש לחרש כזה דין שומע (שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סי' י"ח ואעה"ז סי' י"ז, שו"ת מנחת יצחק, ח"ג סי' מ"א). לעומתם יש פוסקים שסוברים ששמיעה על ידי מכשיר שמיעה אינה נקראת בכלל שמיעה "אבל מכונה על ידי עלקטרי, שהוא שמיעה דכוח מחדש, אין להחשיבו לשומע, מאחר שאינו שומע כלל בעצם" בתחילת תשובה כותב הרב פיינשטיין "דפשוט שכל עינייני התורה נידונין כפי שרואים ושומעים בעצם, לא על ידי מכונות וכדומה…" (שו"ת אגרות משה אעה"ז ח"ג סי' ל"ג, מנחת שלמה, ח"א סי' ט'), יש מי שחילק בין תקיעת שופר  שבה יש דין מיוחד שקול הברה פסול, לבין קריאת התורה ומקרא מגילה שיוצאים ידי חובה גם עם מכשיר שמיעה (שו"ת ציץ אליעזר, ח"ח סי' י"א). השתל הקוכליארי שונה ממכשיר השמיעה והוא יוצר למעשה אוזן מלאכותית. המחקה את מנגנון השמיעה של האוזן הפנימית, על כן נראה שאדם עם שתל קוכליארי ייחשב כשומע לכל דבר, גם לתקיעת שופר, שלא כבמכשיר שמיעה, אין כאן שלב שבו הרמקול מחזיר את זרם החשמל לזעזועים של גלי קול מוגברים, והם המגיעים לאוזן, בשתל קוכליארי אין המרה ואין מעבר פאזות. (עיין מאמרו של ד"ר ישראל ברמה, תחומין, כרך כ"ד עמ' 173-176).

 

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד