פרשת נח – המדע בקשת בענן

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | נח, חומש בראשית, עלון בית החולים

קשת בענן היא תופעת טבע אופטית, הנוצרת כתוצאה משבירה, נפיצה והחזרה של קרני האור הבוקעות ממקור נקודתי או כמעט נקודתי. בדרך כלל הכוונה היא לקשת הנובעת משבירת אור השמש. הקשת נראית בכיוון הנגדי למקור האור, לאחר שהאור נתקל בדרכו במקום בו נמצאות טיפות מים רבות בעלות צורה דומה, הגורמות יחד להיווצרות מראה ייחודי זה.

בסופה של פרשת בראשית מצוי הרקע להודעה הדרמטית של ד' לנח בתחילת פרשתנו, על תכניתו להשחית את כל הארץ, סיפור המבול לא נפתח בתחילת פרשתנו אלא בסוף פרשת בראשית  "וירא ד' כי רבה רעת האדם…וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. וינחם ד' כי עשה את האדם בארץ… ויאמר ד' אמחה את האדם…" (בראשית פר' ו' פס' ו'-ז'). אלוקים מתחרט (נחם) על שברא את האדם, התעצב אל לבו והחליט למחות מן האדמה את האדם אשר, יחד עם כל בעלי החיים. מה היה חטאם של בני האדם שהביא לכליה טוטאלית של האנושות? בתחילת הפרשה נאמר "ותשחת הארץ לפניי האלוקים ותמלא הארץ חמס" (שם ו' י"א), מהי אותה השחתה עליה נגזרה גזירת הכיליון? חז"ל הצביעו על שני חטאים הראשון קלקול מיני "תנא דבי רבי ישמעאל, כל מקום שנאמר השחתה, אינו אלא דבר ערווה ועבודת כוכבים. דבר ערווה דכתיב "כי השחית כל בשר דרכו" (סנהדרין דף ק"ח ע"א). אולם מה שהכריע את דינם היה החמס, העבירה היחידה הנזכרת במפורש "ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ" (שם ו' י"ג). מכאן מסיק ר' יוחנן "בא וראה כמה גדול כוחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכול, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר "כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ" (סנהדרין ק"ח ע"א). הרמב"ן בבארו את חומרת עבירת הגזל מביא שני טעמים "…והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהוא רע לשמים ולבריות…" (רמב"ן בראשית ו' פס' י"ג). כלומר, כל אדם בשכלו יכול להגיע למסקנה שאסור לגזול, ולכן אין בני דור המבול יכולים להתחמק מאחריות בטענה שלא נצטוו על הגזל. והתשובה השנייה היא, החמס הוא רע לשמיים ורע לבריות. חטא נוסף המופיע בפרשה הוא חטאם של דור הפלגה שבנו מגדל וראשו בשמיים, ונפוצו לכל עבר.

הקשת מורכבת מצבעי הספקטרום, המסודרים לפי אורך הגל שלהם. נהוג לחלק את הספקטרום הרציף של הקשת לצבעים בדידים הקרויים "צבעי הקשת". הצבע האדום נמצא בצידה החיצוני של הקשת, ואחריו באים הצבעים כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו, ואילו הצבע הסגול נמצא בצידה הפנימי.

רש"י דן בהערכתה של מידת חומרת החטא לעומת חומרת העונש בשני חטאים אלו. "וכי איזו קשה? (איזו עבירה חמורה יותר) של דור המבול או של דור הפלגה? אלו (אנשי דור המבול) לא פשטו ידם בעיקר (לא כפרו בעיקר) ואלו (כלומר, אנשי דור הפלגה) פשטו ידם בעיקר להילחם בו, ואלו (כלומר אנשי דור המבול) נשטפו (במבול), ואלו (כלומר אנשי דור הפלגה) לא נאבדו מן העולם" (רש"י פרק י"א פס' ט') אם כן נשאלת השאלה, מדוע היה עונשו של דור הפלגה קל יותר מעונשם של דור המבול? ורש"י מוסיף ומסביר, "אלא, שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם, לכך נאבדו, ואלו (היינו, אנשי דור הפלגה) היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם, שנאמר "שפה אחת ודברים אחדים", ולכן היקל בעונשם (שם). המרד של בני דור הפלגה חמור אפוא יותר, ומכאן היינו מצפים שגם עונשם יהיה חמור יותר. ברם מהמשך דבריו של רש"י ניתן להבין מדוע נענשו אנשי דור המבול בעונש חמור יותר, למרות שהאחדות שאפיינה את אנשי דור הפלגה היו הבסיס למעשה חמור ביותר, בכל זאת אחדות זאת שימשה גם כנקודת זכות להקל בעונשם, ואילו בדור המבול שבו החברה הייתה מפורדת ומסוכסכת, נחתם דינם להשמדה. פרשנים אחרים ראו דווקא בעונשם של דור המבול חומרה יתירה על פני דור המבול "..והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות מידה כנגד מידה, כי היו קוצצים בנטיעות…והסתכל בכל עניין המבול הזכיר "אלוקים", ובכל עניין הפלגה הזכיר שם המיוחד, כי המבול בעבור השחתת הארץ, והפלגה בעבור שקצצו בנטיעות, והנם ענושים בשמו הגדול…" (רמב"ן י"א ב') לפי הרמב"ן, חטא דור הפלגה חמור משל דור המבול, שכן אנשי דור המבול חטאו חטאים מוסריים, ואילו דור הפלגה חטא  בחטא האמונה והכפירה, קיצץ בנטיעות  – כפירה מוחלט בא-ל.

הפילוסוף היווני אנקסימנס היה כנראה הראשון שטען כי הקשת בענן היא תופעת טבע. הראשון שהציע הסבר רציונאלי לקשת המופיעה בענן היה אריסטו. הוא הציע כי הקשת נובעת מסוג מיוחד של החזרת אור השמש מהעננים. האור המוחזר נפלט בזוית קבועה, היוצרת חרוט מעגלי. הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי רנה דקרט פיתח את ההסבר כי הקשת נוצרה כתוצאה משבירה של קרני האור בטיפת מים.

עם היציאה מן התיבה מצווה נח בפריה ורביה "ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה" (בראשית פר' ט' פס' ז') ואם תתמהו, הרי המבול מאיים עלינו ומה טעם לפרות ולרבות? מצהיר אלוקים "כי לא יהיה עוד מבול לשחת הארץ" (שם פס' י"א), את הברית החד צדדית שהא-ל מקים, שלא להביא "עוד מבול לשחת הארץ" הוא מסמיך על "אות ברית", היא הקשת, "ויאמר אלוקים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם… את קשתי נתתי בענן…והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת…וזכרתי את בריתי…ולא יהיה עוד מים למבול לשחת כל בשר. אחרי המבול אין להסתפק רק בהתחייבות מילולית, יש צורך באות ברית חזותי אשר יופיע מדי פעם בפעם וישמש להם ערובה לקיום העולם ההולך ונבנה על ידיהם. מה יש בה בקשת שהופך אותה לאות ברית על כך שלא יבוא מבול? הרמב"ן רואה בה סמל של שלום בין שמיים לארץ, בין אלוקים לעולמו "ואמרו בטעם האות הזה כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה, שייראה כאילו מן השמיים מורים בו וישלח חיציו ויפצם בארץ, אבל עשאו בהפך זה, להראות שלא יורו מן השמיים. וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם. ועוד, שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו" (רמב"ן  פר' ט' פס' י"ב-י"ז), כלומר, המבול היה בבחינת מלחמה כביכול שעשה ד' עם עולמו, קשת כלי המלחמה והחיצים אינם מופנים עוד כלפי האנושות, עתה מודיע ד' על "שביתת נשק", שהרי הצד המקושת שלה פונה כלפי השמים, וצדה הפתוח המנוגד לכיוון הירי, הוא המכוון ארצה, הגשם שירד מכאן ולהבא יהיה גשמי ברכה ולא חצי מוות.

רוב המקורות בהם מוסברת היווצרות הקשת בענן מסתמכים על חוקי האופטיקה הגיאומטרית לפיה קרן אור שפוגעת בטיפה, נשברת בכניסה אליה, מוחזרת מהמשטח האחורי ונשברת ביציאה. הצבעוניות נוצרת עלי ידי תופעת הנפיצה בה מופרד צבע אחד לצבעים המרכיבים אותו,  השמש פולטת אור לבן, תופעת הנפיצה מפרידה את האור הלבן למרכיביו הרבים שלו.

בדברי המפרשים נידונה שאלה נוספת בקשר לקשת, תליית הקשת בענן היא בריאה חדשה של הא-ל לאחר המבול, הפסוק "זאת אות הברית אשר אני נתן" (בראשית ט י"ב) מורה, שלא הייתה הקשת בענן במעשה בראשית כפירוש הרמב"ן "ממשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן במעשה בראשית ועתה ברא ד' חדשה לעשות קשת בשמים ביום הענן…:" (רמב"ן ט' י"ב-י"ז), אולם בהמשך דבריו הוא מעלה שאלה גדולה "ואנחנו על כורחנו נאמין לדברי היוונים, שמלהט השמש באוויר הלח יהיה הקשת בתולדה (בטבע), כי בכלי מים לפני השמש ייראה כמראה הקשת" (רמב"ן שם) לאור דברי המדענים שהקשת בענן היא תופעה טבעית, עלינו לפרש שכוונת הקב"ה לומר שהתופעה הטבעית של הקשת, שהייתה קיימת מאז הבריאה, מקבלת לאחר המבול משמעות חדשה "ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה, אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם" (רמב"ן שם). דברי רמב"ן אלו מהווים יסוד בבואנו לדון במקרים בהם ישנה התנגשות בין פשט המקרא לבין ממצאי הידע המדעי העכשווי. גישה זו אינה מעיינת בתוקפם של ההיגדים המדעיים, אלא בהבנתנו את ההיגדים הדתיים. ברור שהתורה היא אמת גמורה. אך האם באמת הבנו את התורה נכון? גישת הרמב"ן דורשת לכל הפחות שההיגד המדעי יהיה מבוסס דיו, ביסוס הניתן להוכחה חותכת בתנאי מעבדה. בגישה זו נקט גם הרמב"ם אלא שבשונה מן הרמב"ן לדעת הרמב"ם אין צורך בהוכחה אמפירית, אין כל בעיה לפרש את הכתובים שלא לפי פשטם המילולי, אם הידע המדעי או הפילוסופי דורש זאת, דוגמא לכך ניתן למצוא בנוגע לשאלת קדמות העולם. אריסטו סבר שהעולם קדמון,  כלומר – לא נברא מעולם. הרמב"ם הסתפק בשאלה זו "דע, שאין בריחתנו מלסבור קדמות העולם מחמת הכתוב אשר נאמר בתורה שהעולם מחודש, לפי שאין הכתובים המורים על חידוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות הא-לוה גוף. וגם אין דרכי הביאור נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו בעניין חידוש העולם, אלא היינו יכולים לבאר אותם כדרך שעשינו בשלילת הגשמות, וייתכן שזה היה יותר קל בהרבה, ונקיים קדמות העולם, כדרך שביארנו הכתובים ושללנו היותו יתעלה גוף" (רמב"ם מורה נבוכים ח"ב, כ"ה). עובדה היא שכתוב בתורה "חרון אף ד'", ובכל זאת אנו מפרשים שלד' אין אף. פשטי הכתובים לדעת הרמב"ם הם אינם סיבה לשלילת היגד מדעי אף כזו שלא הוכחה בתנאי מעבדה.

 

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד