פרשת ניצבים – אובססיביות – בפיך ובלבבך

ז׳ בתשרי ה׳תש״פ (אוק 6, 2019) | עלון בית החולים, חומש דברים, נצבים

הפרעה טורדנית – כפייתית בלעז:  הפרעה אובססיבית קומפולסיבית או (OCD) היא הפרעה המתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות, וכן בביצוע פעולות טקסיות שוב ושוב במטרה לגרש מחשבות טורדניות הגורמות סבל. הסובלים מההפרעה מדווחים כי המחשבות הטורדניות גורמות להם חרדה, והם מסוגלים רק בקושי להסיח את הדעת מהן.

פרשת ניצבים נקראת תמיד קודם ראש השנה, ולא מקרה הוא, שכן במרכזה של הפרשה ניצבת פרשיית התשובה (פר' ל'פס' א'-י"ד). פרשייה קטנה זו מכילה בקרבה לא פחות משבע פעמים בהם מוזכר השורש 'תשובה'. לכשנדקדק בפסוקים נמצא שהחזרה על עניין התשובה מספר רב כל כך של פעמים, מוליך אותנו בדרך התשובה ומלמד אותנו את השלבים השונים של התשובה והגאולה. שאלה חשובה ביחס לתהליך התשובה היא שאלת 'מי יעשה את הצעד הראשון'. כתוב אחד אומר "שובו אלי נאם ה' צבאות ואשובה אליכם" (זכריה א', ג'), כלומר, עם ישראל נדרש לשוב אל הקב"ה  בתחילה, מצד שני נאמר – "השיבנו ה' אליך ונשובה" (איכה ה', כ"א).- עם ישראל פונה אל ד' שישוב אליו ואח"כ יבוא השלב של 'נשובה'. מה האמת? איזה מהשלבים הוא הקודם והראשוני – שיבת העם לדודו, ואח"כ יגיע השלב של "ודודי לי", או שמא יש להפוך את הסדר בבחינת "דודי לי ואני לו"? הראשונים נחלקו האם יש מצווה מן התורה לשוב בתשובה או שאין מצוות התשובה מן התורה, כך שמלמדת התורה הוא רק שהקב"ה מוחל למי ששב בתשובה. המחלוקת נובעת מכך שאת הלשון של התורה ניתן להבין בשני האופנים: "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה…וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ… וְשַׁבְתָּ עַד ד' אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ". מה הכוונה: "וְשַׁבְתָּ" – זה מה שעתיד להיות או זה מה שצריך לעשות. אפשר להבין שזו הבטחה, אם תשוב הקב"ה יסלח לך, ואפשר להבין שזוהי מצווה. את הפסוק "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא…וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר…כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד.." (פס' י"א) פירשו הרמב"ן וספר העיקרים (ד', כ"ה), שיש כאן מצוות עשה של תורה, לשוב בתשובה. היא מצווה קרובה מאוד אלינו, לא מעבר לים, לא בשמים – "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".

הפעולות הטקסיות מפחיתות את החרדה, אולם לזמן קצר, ולעיתים הן גורמות סבל וטרחה כשלעצמן. הימנעות מהפעולות הטקסיות מעצימה מאוד את תחושת החרדה ויוצרת תחושת דיכאון, פסיכיאטר יאבחן אצל אדם הפרעה טורדנית כפייתית אם יתקיימו התנאים הבאים: א. נוכחות של כפייתיות או טקסים או שניהם. ב. מחשבות החוזרות על עצמן בקביעות הגורמות למרבית בני האדם לחרדה ומצוקה.

המסר העולה מפסוק זה הוא חד וברור "המצווה הזאת" – התשובה, אינה רחוקה, היא ניתנת למימוש, היכולת לתקן, להשתנות, קרובה מאד, כדי לסלק מחשבה זו אומרת התורה "לא מעבר לים", אל תתלה את חולשותיך בעובדה כי הסביבה אשמה ואילו גדלת במקום אחר הייתה אחר, גם "לא בשמים היא", אל תצפה להיות מלאך, "לא ניתנה תורה למלאכי השרת", הרב פרופסור אליעזר ברקוביץ הקדיש פרק שלם בספרו 'ההלכה כוחה ותפקידה' ליחסי ההלכה והמציאות, במהלך פרק זה הוא בוחן את עקרון מלאכי השרת, עיקרון זה מתמקד במגבלות גופניות-מעשיות.

יכולת ביצוע או מבנה גופני (י-ם, 1981, עמ' 34-74). מהאדם לקיים את דבריה בדרך מקובלת וסבירה בהתחשב ביכולותיו הגופניות, אל תתלה את כשלונותיך ב"נתונים אובייקטיביים", נטיות נמוכות וחולשות אנושיות, כ "קרוב אליך הדבר מאוד". הרמב"ם בהלכות תשובה קבע כי המצווה היא מצוות הוידוי "כשישוב מחטאו…יתוודה", כל אדם יכול לחזור בתשובה, מה שהוא צריך לעשות זה להתחרט בלב, להתוודות בפה ולקבל על עצמו שלא לנהוג כך יותר – והאמירה הזאת כשהיא באה מעומק הלב גורמת למחילה על כל העבירות. בעל ספר העיקרים מביא משל לחולה אנוש שבא אל הרופא לבקש מזור לחוליו, הרופא מתבונן בו ואומר שיש לו תרופה. החולה מבין שכנראה בגלל גודל מחלתו התרופה יקרה מאוד, ואולי אף לפנות למנתח הנמצא מעבר לים, אבל הוא רוצה להיות בריא ולצורך העניין הוא מוכן להוציא את כל כספו! אומרת התורה שזה באמת נכון, לפי ההיגיון הפשוט, אדם שהולך ועושה עבירה אי אפשר לסלוח לו על חוצפה כזאת?! העובדה כי קיימת אפשרות לשוב בתשובה וכי הקב"ה סולח על העברות, זה באמת חסד, זה לא הגיוני ולא מסתבר – אבל זאת מציאות, זאת עובדה. ריבונו של עולם מגלה לנו שהוא סולח לעוונות, הוא מוכן שאדם יתחרט במחשבתו  ובדיבורו, החרטה מתקבלת, הקב"ה מוחל על כל העוונות.

קומפולסיביות מוגדרת על ידי התנהגויות חוזרות (למשל שטיפת ידיים), פעולות מנטליות (למשל ספירה בלחש) שהאדם חש צורך חזק לבצע, בהתאם לחוקים שחייבים להתקיים באופן נוקשה, האובססיות או הקומפולסיבית הם גוזלי זמן, או שהן גורמות למתח ניכר ולמצוקה ולפגיעה בתפקוד החברתי המשפחתי התעסוקתי או כל תפקוד אחר המשמעותי לאדם.

רעיון מעניין מביא הרב סולובייצ'יק בספרו "ימי זיכרון" על מהותו של ראש השנה ואלו דבריו "לפני שנים אחדות שאלני פסיכולוג אחד כיצד יהודים יכולים להתפלל ובכן תן פחדך הלא ידוע ברפואה הפסיכולוגית שהפחד הוא שורש של הרבה צרות ופגעים רבים" (עמ' 172). שאלה זו נוקבת עד מאוד. תפילות ראש השנה מיוסדות על המלכת ד' בעולמו ועל הטלת מרותו על ברואיו, כיצד אנו מסוגלים לבקש מהקב"ה שיטיל את פחדו ואימתו על הברואים? הרב סולובייצ'יק ענה על כך שתי תשובות הראשונה מופיעה בספרו 'על התשובה' והשנייה ב'ימי זיכרון'. תשובתו הראשונה היא שלכל אחד יש פחדים שונים גדולים וקטנים – פחד מאי הצלחה במבחן מכישלון בעבודה וכו' על מנת שאדם ישתחרר מפחדים הללו עליו לפחד מדבר אחד בלבד מהקב"ה. על ידי פחד מריבונו של עולם יסולקו כל הפחדים האחרים. כנראה כוונתו של הרב סולובייצ'יק היא שכאשר האדם יפחד מן הקב"ה אזי הוא יקבל פרופורציות ויעריך נכונה את חששותיו בחיים. בתשובתו השנייה הרב סולובייצ'יק טוען שאין אנו מתפללים לפחד כי אם ליראה. התכלית של בקשת הפחד היא "וייראוך כל המעשים" ולא לפחד ממש. יראה הוא ביטוי חיובי זהו יחס של כבוד יחס של הערכה – בראש השנה אנו מריעים בשופר כדי להמליך עלינו את הקב"ה ונוטעים בנו את מידת היראה – היכן אנו ממוקמים כלפי הקב"ה. המילה יראה קשורה לראיה האדם הירא מאלוקיו זוכה לראיית פני שכינה וכך נאמר לאברהם אבינו בעקדת יצחק אותה נקרא בראש השנה לאחר שאברהם גילה את מידת היראה כאשר עמד בניסיון הקשה – "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה" זכה לגילוי שכינה וראיית פני ה'. פחד לעומתו הוא מושג שלילי – פחד הוא תופעה פסיכית שרגילים היום לכנותה "פוביה" – פחד משתק. פוביה הוא פחד ללא הסבר שמונע מן האדם לעשות דברים ולהתקדם ולא אליו אנו שואפים בראש השנה.

כאשר התסמונת "מתלבשת" על אדם שומר מצוות מדובר בהעצמה כואבת של החרדתיות, משתי סיבות. האחת, החרדה מפני הא-לוקים: יראת א-לוקים הופכת להיות המנוע המרכזי לחרדה זו, והפחד מפני האין סוף, פרשיות השכר והעונש, קיומו של עולם הבא וענייני אמונה אחרים, שמופיעים בתורה כגורמים חיוביים, מתערבבים עם התסמונת ויוצרים מהומה פנימית עמוקה בנפש.

הרמב"ם בחיבורו "שמונה פרקים", כותב, "וכשם שהחולים כאשר יודעים מחלתם ואינם בקיאים במלאכת הרפואה שואלים לרופאים, ואלו מודיעים אותם מה שראוי להם לעשות […] כך חולי הנפש ראוי להם לשאול את החכמים שהם רופאי הנפשות ואלה יזהירום מאותם הרעות שהם חושבים אותם טובות וירפאום בפעולה אשר בה מרפאים מדות הנפש" (פר' ג'). יש שהבינו בדבריו, שהרמב"ם התכוון לכלל מצבי המצוקה הנפשית, ועל  כך אמר שיש לפנות דווקא לחכמי התורה שהם רופאי הנפשות. אך רבים מגדולי ישראל הבינו שכוונת הרמב"ם להשקפות ולאורח חיים פסול ואין להוכיח מכאן שהרמב"ם בא להפקיע את העזרה הנפשית מתחום העזרה הרפואית (עיין 'רבנים כפסיכולוגים', תחומין כ"ט עמ' 323-328). בשבועון בשם "המחנה החרדי", הובא ראיון עם איש החינוך הרב אהרן פרידמן. בתשובה לשאלה "מה מידת מעורבותה של הפסיכולוגיה בטיפול בבחורי הישיבות? משיב הרב פרידמן: "אין בידי נתונים כדי לענות על שאלה כזאת. אולם עד כמה שאני ידוע, ואני מאד מקווה ומאמין שכך אכן פני הדברים, קיימת בישיבות חלוקת עבודה מסוימת: כאשר מדובר בעבודת ד' ובענייני מידות שבין אדם לחברו, פונים למשגיח נבון וחכם שהוא גם יודע איך לדבר ולהשפיע, ואילו כאשר מדובר בחולשה/מחלה נפשית למשל, או בעיה רגשית וכדומה, הרי במקרים שבהם אין למשגיח ידע ונשיון מוקדם, נכון שיפנה את התלמיד המדובר לעזרה מקצועית, וכשם שפונים לרופאים כלליים כאשר מדובר במחלה גופנית…" (גיליון ערב הסוכות תשס"ט). הרב שלמה וולבה ז"ל כותב כך: יש צורך דחוף בארגון קורסים לרבנים בפועל ולמחנכים, במטרה להפיץ ידע בסיסי על הסימפטומים של נוירוזה ופסיכוזה ודרכי הטיפול בהן בקווים כללים ע"מ שידעו להפנות חולים אל הרופא. ידיעה בסיסית הייתה מסלקת דעות קדומות רבות" (פסיכיאטריה ודת, בשבילי הרפואה 5, סיון תשמ"ב). בספר "עלהו לא יבול" מסופר שהרב אויערבך אמר: "יש מקום להתייעץ עם פסיכולוגים, אם זה עוזר … אז מה אם זוהי חכמתם של גויים. אם יש עצות טובות היכולות לעזור למה לא לקבלם?" (עמ" קלד, סע" 147). ראה גם "התורה המשמחת" שלאחר שהרב אויערבאך בירר אצל פסיכולוג מהי שיטת הטיפול בה הוא מתכונן לנקוט, הורה, "לא רק שמותר להיכנס לטיפול זה, אלא שזו אף מצווה" (בית אל, תשנ"ח, עמ" 155).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד