פרשת ניצבים וילך – בשוב ד את שיבת ציון -ערבות הדדית

כ״ו באלול ה׳תש״פ (ספט 15, 2020) | קורונה, עלון בית החולים, חומש דברים, נצבים, וילך

נגיף הקורונה מתפשט באופן מעריכי (אקספוננציאלי) כלומר בטור הנדסי. נניח לשם הדגמה שמקדם ההדבקה של הנגיף הוא 2, כלומר כל חולה מדביק בממוצע שני אנשים נוספים אם אין עליו בידוד או הגבלות. בהתחלה הגידול לא נראה דרמטי במיוחד כשמספר הנדבקים מוכפל ב-2, המעבר מ-16 חולים ל-32 אינו נראה משמעותי, אך כשמדובר במאות, המספרים קופצים.

פרשת ניצבים פותחת במילים "אתם ניצבים היום כולכם לפני ד' אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל…לעברך בברית ד' א-לוקיך… ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת… כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ד' א-לקינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דב' כ"ט ט'). החשיבה הפשוטה, הנפוצה בקרב האנשים אומרת שכל אחד צריך להיות אחראי על מעשיו הוא, ואין קשר בין תוצאות מעשיו לבין טובת הציבור. כלומר, אם אדם בחר לעשות מעשים רעים – רק הוא יישא בתוצאות. הסתכלות זו היא שגויה, האמת היא, שבנוסף לנזק האישי שצפוי למי שבחר לעשות מעשים רעים, יש גם נזק ציבורי! כלל ישראל, נפגע מכל מעשה שלילי של אחד מישראל, התורה מלמדת כי בחירתו האישית של האדם תלויה בגורם נוסף הכרחי 'ערבות הדדית'. אחריות הפרט על מעשיו צריכה לכלול גם את הנזק הצפוי לכלל העם. כאשר אנחנו מאוחדים, כל איש ישראל, מכל המעמדות, אנו יכולים להיות ניצבים וקיימים. הבחירה היא שלנו, לחיות או חלילה לחדול. בסיום הברית מודגשת הערבות והאחריות ההדדית "הנסתרת לד' א-לוקינו, והנגלית לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" (שם, כ"ח). על כך אמר רש"י, "על הנסתרות, דהיינו על עברות שעובר אדם בסתר אינכם יכולים להיות ערבים ואילו על הנגלות לנו ולבנינו, לבער הרע מקרבנו", והוסיף בעל "אור החיים", "וזה שיתחייב כל אחד על אחיהו העברי, כפי היכולת שביד כל אחד". ולכן משתמשת התורה במלה "ניצבים", כי פירושה הינו,  ממונים, אחראים. על פי רש"י פסוקנו זה בא לדייק שהציבור אינו נושא באחריות על חטאי היחיד שנעשו בסתר, אלא רק על החטאים שנעשו בפרהסיה, "אין אני מעניש אתכם על הנסתרות… אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים". אך רש"י מוסיף שאפילו על החטאים הגלויים – האחריות הקיבוצית מתעוררת דווקא בארץ ישראל, הארץ שהופכת אותנו מיחידים לעם.

קצב התרבות בסיסי או מקדם ההדבקה הוא מדד לבחינת סיכויי הידבקות במחלה. מדד ההתרבות הבסיסי הוא מספר האנשים שצפוי כל חולה להדביק. לדוגמא, אם צפוי שכל חולה ידביק 4 אנשים נוספים. מדד ההתרבות הבסיסי הוא 4. אם מדד ההתרבות הבסיסי גדול מ-1 מספר החולים גדל בקצה אקספוננציאלי, פחות מ-1 המחלה נשלטת.

מה הן "הנסתרות" ומה הן "הנגלות"? ומהי משמעות היותן של הנסתרות – לד' א-לוקינו, והנגלות לנו ולבנינו? פירוש ייחודי לפסוק זה מציע הרמב"ן, "דעתי בדרך הפשט כי "הנסתרות" הם החטאים הנסתרים מן העושים אותן, כמו, "שגיאות מי יבין מנסתרות נקני", יאמר, הנסתרות לד' לבדו הם, אין בהם לנו עוון אשר חטא, אבל הנגלות שהן הזדונות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת חקת עולם…". הרמב"ן מבאר שמדובר בשני סוגים של חטאים, "הנסתרות" הם החטאים שנעשו בשוגג ונסתרו מעין האדם החוטא, ו"הנגלות" הם החטאים שנעשו בגלוי – במזיד. על הזדונות נידרש לתת את הדין, אך על השגגות שנסתרו מעינינו יסלח לנו ד' יתברך, ועל כן הן "לד' א-לוקינו". כמה מעודדת פרשנות זאת, ד' ברא אותנו עם חולשות, ואין הוא דן אותנו בחומרה על חולשותינו. רק מה שעשינו בזדון הוא "לנו ולבנינו". בפרשה מופיע גם הצו הא-לוקי "ובחרת בחיים!"- הטומן בחובו את מהות התורה, "…החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך"(שם, ל', י"ט). ההנחיה היא לבחור בחיים, והשכנוע – כדי שנחיה. הפסוק תמוה, הרי יש כאן שימוש בהנחיה כדי לשכנע בה – תבחר בחיים כדי לחיות, הייתכן? ברור שבחירה בחיים היא כדי לחיות!, אם כן מה טעם התוספת, "למען תחיה"? הספורנו מפרש "….ואמרתי שתבחר בחיים, לא כעובד על-מנת לקבל פרס, אבל אמרתי שתבחר מה שהוא חיים באמת בלבד, למען תחפוץ בחיי שעה לזה התכלית בלבד…" (שם, י"ט), ההנחיה היא לבחור בחיים בעלי משמעות זהו הפירוש של 'למען תחיה', כלומר שחייך יהיו בעלי משמעות. את השאלה מה המקום להעמיד חיים ומוות, ברכה וקללה, לבחירה בפני האדם? הלא אין כאן בחירה בין שני דברים שקולים! ביארו בעלי המוסר שאפשר שגם המוות נתינה חשובה היא כמו החיים, כי גם את החמדה והתאווה יאהב האדם, אף על פי שאחריתן עלולה להיות מרה, הקב"ה הסיר מטבע האדם את הפחד והמורא מפני העונש, כולל את הפחד מפני המוות. לפי זה מובן אם כן מדוע צריכה התורה לצוות "ובחרת בחיים", כי לולי ציווי זה היה האדם עלול בהחלט לבחור במוות ובקללה.

התוכנית "מגן ישראל", הינה תוכנית לאומית למאבק בנגיף הקורונה. מטרת התוכנית היא להביא להורדת שיטתית של מקדם ההדבקה ושימורו מתחת לערך-1 על פני זמן לצורך בלימת הנגיף. רתימת הציבור להתגייסות ושיתוף פעולה במאבק במשבר הקורונה חיוני כיוון שכל אדם משפיע באופן התנהגותו על מקום ההדבקה.

מהו מקורה של מטבע לשון זאת "כל ישראל ערבים זה בזה"? המקור הקדום ביותר הוא בספרא -תורת כהנים על הפסוק "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כ"ו, ל"ז) וזה לשונו, "וכשלו איש באחיו – אינו אומר איש באחיו אלא איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה". אחד ההקשרים הבולטים בהם ערבות הדדית מהווה גורם הלכתי, ולא רק מוסרי-ערכי, קיים בדברי רש"י "אף על פי שיצא מוציא – שהרי 'כל ישראל ערבין זה בזה' למצות" (כ"ט ע"א). על פי דברי רש"י, אדם יכול להוציא את חבירו ידי חובת ברכות ומצוות מכוח יסוד הערבות ההדדית. ברור שחידוש זה של רש"י, משווה ליסוד הערבות נופך הלכתי מובהק, הקושר כל אדם מישראל לקיום המצוות של חברו, כפי שהראינו ערבות זאת נוגעת הן לתחום המצוות והן לאחריות על העבירות. מעבר לערבות הפרטית קיימת גם ערבות כללית יותר –ערבות שלטונית וחברתית חז"ל אומרים, "כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה – נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו… כי הא דאמר רבי חנינא: מאי דכתיב 'ד' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו' – אם שרים חטאו, זקנים מה חטאו? אלא אימא, על זקנים שלא מיחו בשרים"! (שבת נ"ד ע"א). הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל כותב, שרמת האחריות הציבורית המוטלת על כל אדם מישראל, עולה במידה ומדובר על כנסת ישראל היושבת בארץ ישראל. נדמה, שהסיבה שבארץ נדרשת ערבות ברמה גבוהה יותר, היא משולשת: ראשית, הישיבה בארץ מעלה צרכים רבים ומשימות רבות בהן יש לעמוד (פיתוח חברה, מדינה וכדומה), וממילא הצורך באחריות הדדית גדל,  שנית, היכולת ליצור ערבות הדדית, גדלה כשעם ישראל יושב בארצו תחת חסות מדינה משלו, וממילא במצב כזה עולה הדרישה לכך בצורה יותר אינטנסיבית, ושלישית, ארץ ישראל, מבחינת אופייה וקדושתה, מחייבת רמה גבוהה יותר של ערבות.

הטיפול בשרשראות ההדבקה הינו מרכיב מרכזי וחיוני להורדת מקדם ההדבקה. טיפול זה כולל את תהליכי הבדיקה, החקירה האפידמיולוגית והפעלת מערך הבידודים. היקפי הגל השני בישראל הביאו להרחבה משמעותית של מערכים אלו, בעת הזו נדרשת קפיצת מדרגה תפעולית במערכי הטיפול בשרשרת, ולצורך כך נרתמה המערכת הצה"לית.

הרב ליכטנטיין מתייחס לפאן הציבורי בנוסף ומעבר לייחודיות של ארץ ישראל מצד קדושתה, מדברי הירושלמי ניתן להסיק שהאחריות הציבורית תלויה בהיבט נוסף הקיים בארץ ישראל "אמר רבי שמעון בן לקיש, בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות… אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה, יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות" (סוטה פ"ז ה"ה). לדברי ר' לוי, למרות שבחציית הירדן קיבלה האומה הישראלית אחריות הדדית על עבירות של היחיד שנעשות בצינעא, ביבנה 'התירו את הרצועה', וביטלו אחריות כבדה זו. במילים אחרות, אותה ערבות הדדית מיוחדת שניתנה לנו בזמן שנכנסנו לארץ, בוטלה ביבנה. נדמה, שלא בכדי הירושלמי מתייחס ליבנה בתור מקום ביטול הערבות ההדדית הרחבה, כיוון שכינון היישוב ביבנה משקף לא רק את החורבן הרוחני של עם ישראל שהתרחש בחורבן הבית, אלא גם את החורבן המדיני והלאומי של כנסת ישראל. הרב ליכטנשטיין מבאר שביטול הערבות כלפי העבירות אותן מבצע כל יחיד ב'נסתר', נובעת מהחורבן הפוליטי והמדיני של מלכות ישראל. לפיכך, על פי פירושנו בירושלמי, יש מקום לומר שהמחויבות לנסתרות תשוב ותתעורר כשמלכות ישראל תחודש, גם כאשר עוד לא זכינו לגאולה השלמה. דהיינו, המחויבות ההדדית הרחבה היא תנאי לאומי, המתעורר כל אימת שיש מדינה בארץ ישראל. כמובן, פירוש כזה מעמיס על כתפינו עול כבד של אחריות ציבורית קולקטיבית….יש להעיר, שייתכן שהמחויבות הציבורית עליה אנו מדברים, קשורה לא רק לארץ ישראל. בהקשר זה, ישנו פרופ' מישיבה אוניברסיטה,  שהבחין בין מלכות טוטליטארית ומלכות דמוקרטית. לדבריו, העובדה שאדם גר במדינה דמוקרטית, בה כל אזרח הוא גורם משמעותי במערכת המדינית, הופכת אותו למעין "בעל דבר" ביחס למה שמתרחש במדינה, אם כן, ייתכן שהמערכת הדמוקרטית מגבירה את הערבות ההדדית הקיימת בין האזרחים. כללו של דבר, עולה מדברינו, שמאז קום המדינה התעצמה והשתכללה הערבות ההדדית של העם היושב בציון. הדבר מטיל על כולנו אחריות כבדה והמשימה איננה פשוטה, מי ייתן ויעזור ד' ונצליח לעמוד בה!

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד