פרשת נשא – הפרעות אכילה

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | נשא, עלון בית החולים, חומש במדבר

הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית המתבטאת באכילה בלתי-סדירה הגורמת לנזקים גופניים. הפרעות אכילה הן תוצאה של שילוב בין גורמים שונים – גנטיים, ביולוגיים, משפחתיים, פסיכולוגיים וחברתיים-תרבותיים. זה מכבר ידוע כי הפרעות אכילה הן בעיות מידרדרות ובמידה ואינן מטופלות, הן עלולות להפוך לכרוניות, לגרום לנזקים חמורים ואף למוות. מה יחסה של ההלכה להפרעות שונות הכרוכות באכילת יתר ובצום?

פרשת נשא מציגה בפנינו את הלכותיו ודיניו של הנזיר "איש או אישה כי יפליא לנדר נדר נזיר…מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר… מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ…' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא… כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה'…" (במדבר ו' ב'-ח'). עיקרי איסור הנזירות במקרא הוא איסור שתיית יין או אכילת ענבים ותוצרתם, איסור תספורת וגילוח שער הראש והזקן, ואיסור להיטמא למת, כל אלו למשך תקופת זמן מוגבלת. בסיום תקופת נזרו עליו להביא קרבנות: עולה, חטאת ושלמים "וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ… וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַד'… וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי ד' וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ… " (שם, שם ) מדוע על אדם המקדש את עצמו יש צורך בהבאת קורבן חטאת, במה חטא? שאלה זו כבר מופיעה בתלמוד "ר' אלעזר הקפר ברבי אומר: וכפר עליו מאשר חטא על הנפש – וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק"ו: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה! מכאן, כל היושב בתענית נקרא חוטא.." (נדרים דף י' ע"א), כלומר, די לנו במצוות והאיסורים שנתנו לנו בסיני. עצם הנזירות מהווה חטא, על-כך שהאדם מחמיר יותר ממה שצווה. במקור תלמודי אחר אנו מוצאים מחלוקת קוטבית אודות היושב בתענית "אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא… מה תלמוד לומר 'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש', וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר- על אחת כמה וכמה. רבי אלעזר אומר: נקרא קדוש, שנאמר 'קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו'. ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר- על אחת כמה וכמה". (תענית דף י"א ע"א).

בולימיה נברוזה (בעברית זַלֶּלֶת) או בולימיה היא הפרעת אכילה המאופיינת בהתקפי זלילה שאחריהם נעשים מאמצי התרוקנות, לרוב באמצעות הקאות מכוונות. אנורקסיה נברוזה (בעברית: צַיְמָנוּת) היא הפרעת אכילה מסוכנת, הגורמת לאובדן משקל משמעותי ובמקרים קיצוניים אף למוות. המונח "אנורקסיה" (אובדן תיאבון) מקורו ביוונית. הלוקים באנורקסיה חוששים מהשמנה ובשל כך הופכים לרזים באופן קיצוני.

הרמב"ם במשנה תורה צידד בגישה השוללת את הנזירות "שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאווה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה…אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יישא אישה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה…גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה, המהלך בדרך זו נקרא חוטא, שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש". (רמב"ם הל' דעות פ"ג ה"ד). מנגד קיימת גם גישה הפוכה הרואה בנזירות אידאל,  חיזוק לכך ניתן לקבל מלשון הכתוב, "…כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה'…" (שם, שם, ח'). גם בתלמוד מובא מעשה ממנו ניתן להסיק שהנזירות רצויה "אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד. פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שיערך זה הנאה? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי. הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם [כלומר יופיו הגופני, שהבחין בו לפתע, עורר בו יצרים רדומים ומחשבות גאווה]. אמרתי לו [ליצרי]: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך? במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה. העבודה [נוסח שבועה מקובל באותם ימים], שאגלחך לשמים. לשמע סיפורו של הצעיר התרגש שמעון הצדיק ואמר: "מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל" (נדרים דף ט' ע"ב). לפנינו, איפוא, אישור תלמודי לערכו הרם של האדם המסתגף, האומר "לא" להנאות החיים. אבל, אם כך הוא, אם קדוש הוא המתנזר מיין בעיני התורה, אם פרישותו הינה דוגמא לדרך החיים הנכונה – מדוע בתום ימי נזירותו עליו להקריב קרבן חטאת, הוא הקרבן, שמקריב האדם שנכשל בחטא כלשהו? הלא כך נאמר בכתוב : "ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" (שם, יא). מהו החטא, המעיב על מעשה ההתקדשות של הנזיר?

הסכנה הפיזית שמציבה הבולימיה פחותה מזו של האנורקסיה, משום שמשקל הגוף אינו יורד מאוד בתקופה קצרה. עם זאת, למחלה השלכות בריאותיות נרחבות, ביניהן התערערות איזון האשלגן בגוף, השיניים ניזוקות מהמגע התכוף עם חומצות הקיבה, סכנה לקרעים בוושט ועוד. מאז 1976 מוכרת האנורקסיה כאחת ממחלות הנפש המסוכנות ביותר, כיוון שהיא עלולה להיות קטלנית בכ-5% מן המקרים.

על-כך משיב הרמב"ן: "וטעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו, לא נתפרש. ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות, כי הוא עתה נזור מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלקיו… וכדכתיב 'כל ימי נזרו קדוש הוא לה" והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם" (רמב"ן במדבר ו' י"ד). מצד האמת הנזיר קדוש הוא, דרך זו טובה לצדיקים ולישרים, להתרחק מהבלי העולם הזה. יתירה מכך אומר הרמב"ן, קרבן החטאת של הנזיר מבטא את החטא של חזרתו לחיים הנורמטיביים. הצדיק והחסיד, עובדי ה' באמת, עליהם להחמיר על עצמם. אל להם ללכת בדרך ההמון של שמירה על תרי"ג המצוות. שני נושאים נסמכו בפרשה, אישה סוטה ונזיר, שני מצבים במציאות שאינם תואמים את הדרך הנורמטיבית של החיים, שתי קיצוניות של זנות מחד ופרישות מאידך. סמיכות פסוקים בין אישה סוטה לבין הנזיר הביאה את חז"ל לדרוש "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?! לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקלתה יזיר עצמו מן היין" (סוטה ב' ע"ב). בשני המצבים הללו העולם לא יכול להתקיים. המחלוקת הקוטבית הלא פתורה בשאלת הנזירות, יש נזיר שנקרא חוטא ויש נזיר שנקרא קדוש, נשארה במתכוון פתוחה, והתורה לא הביעה את דעתה בנושא כי זה תלוי בנסיבות, הנזירות יכולה להיות חיובית ויכולה להיות שלילית, תלוי מהי נקודת המוצא של האדם. דרך הנזירות אינה דרכה של ההמון, אלא של מעטים ובודדים ראה דבריו של הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים, ספר שמעיקרו לא נכתב אלא ליחידים. דרך של יחידים השואפים אל מה שמעבר למציאות החיים. החיים ע"פ ההלכה אינם מעודדים נזירות. אך אינם שוללים זאת למי שחפץ בכך או במצבים הנדרשים לכך ובלבד שיהיה שלם בדבריו.

ככל שהפרעות האכילה מאובחנות ומטופלות מוקדם יותר כך גדל הסיכוי להחלמה מהירה ותמידית. הטיפול הבסיסי כולל טיפול רפואי, בדרך כלל בנוגדי דיכאון, טיפול תזונתי וטיפול פסיכולוגי, יש הממליצים במקרים מסוימים על טיפול נוירופסיכולוגי, ששם דגש על הרכיב הביולוגי של התסמינים הפסיכולוגים המתלווים למחלה כמו עיוותי התפיסה, הכפייתיות בחשיבה ועוד.

במשנה נאמר "עוברה שהריחה – מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין, ואם אין שם בקיאין – מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר די" (משנה יומא פ"ח מ"ה). ובמשנה אחרת "מי שאחזו בולמוס, מאכילין אותו אפלו דברים טמאים עד שיאורו עיניו" (שם, שם, מ"ו). ולהלכה "מי שאחזו בולמוס, והוא חולי שבא מחמת רעבון וסימנו שעיניו כהות ואינו יכול לראות, מאכילין אותו עד שיאורו עיניו, ואם אין שם מאכל של היתר, מאכילין אותו מאכל איסור, ואם יש כאן שני מיני איסורים, אחד חמור מחבירו, מאכילין אותו הקל תחלה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרי"ח סעיף ט'). במשנה ברורה ביאר "בולמוס – והוא מסוכן למות עי"ז וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא. ואיתא בגמרא דעיקר הסימן שהאירו עיניו משיודע להבחין בין טעם תבשיל יפה לטעם תבשיל רע. עד שיאירו עיניו – משמע מלשון זה דבזה אין צריך לצמצם ליתן לו פחות פחות משיעור וכנ"ל דיוכל לבא ע"י השהיה לסכנה. (משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תריח סעיף ט ס"ק כ"ה כ"ו כ"ז). מה החידוש במעוברת? האם ישנן הלכות שונות למעוברת ולחולה שאחזם הבולמוס? רבנו מנוח העיר בנקודה זו וכותב בשם החכם ר' יצחק בר' אברהם- "ומסתברא שלאו דווקא עוברה והוא הדין לאיש…" (הל' שביתת עשור פ"ב ה"ט). מדבריו עולה שאכן אין ייחוד בדין מעוברת ביום הכיפורים, ודינה ככל אדם שיש לו צורך לאכול ביום הכיפורים וכי יש להשוות בין מעוברת וחולה. התייחסות נוספת לעניין זה מצאנו בדברי הרמב"ן, אך מדבריו עולה כיוון הפוך. הרמב"ן כותב שאישה מעוברת יש להאכילה בשלבים, הואיל וייתכן ותתיישב דעתה אף בדבר מועט. לעומת זאת בחולה יש להאכילו יש לפי מה שהוא צריך על פי בקיאים (תורת האדם, הובאו דבריו בטור בסימן תרי"ז). הבחנה זו מובאת להלכה  "עוברה שהריחה ופניה משתנים אף על פי שלא אמרה צריכה אני לוחשין לה באזנה שיום הכיפורים הוא, אם נתקררה דעתה בזכרון זה, מוטב, ואם לאו, מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה (שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תרי"ז סעי' ב').

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד