פרשת עקב – דרבן בעקב

ט״ו בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 24, 2018) | עקב, עלון בית החולים, חומש דברים

הדורבן בעקב נוצר עקב תהליכי התגרמות המתרחשים ברקמת החיבור לעצם. לגבי הסיבות להתפתחות הדורבן ישנן דעות חלוקות. ולעיתים אף לא מבחינים בצורה חד משמעית בין שני המצבים של דלקת הפסיה הפלנטרית לבין מצב של דורבן ומכנים את שני המצבים כדורבן. המונח דורבן מגיע מעולם הטרמינולוגיה הרנטגני. מונח זה מתאר בליטת עצם בדרך כלל בקדמת העצם הממוקמת בתחתית כף הרגל, עצם הקלקנאוס, האם ההלכה התייחסה לכאב זה?

פרשתנו פותחת בפסוק: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם… ושמר ה' א-לקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבֹתיך" (דברים ז' י"ב). רש"י: "והיה עקב תשמעון – אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון: ושמר ד' וגו' – ישמור לך הבטחתו" (שם, שם). כלומר אותו עקב, שהוא החלק האחורי של הנעל מתקשר ל "מצוות שאדם דש בעקביו". אלמלא רש"י נראה שמילת "עקב" לא הייתה מעוררת אצלנו רעיון של בזיון כל שהוא כלפי מצוות התורה, אלא שלתנאי של מילת "אם" היינו מוסיפים את משמעות המילה "עקב" כביטוי לסיבתיות, כתוצאה מכך שתשמעו, תשמרו ותעשו – ד' ייתן שכרכם וכו' מדוע מבין רש"י שכדי להבין את הקשר בין העקב לשמירת המצוות יש להוסיף את המילה 'אם', הווי אומר שיש יחס שלילי בין האדם והמצוות כשהאדם דש אותן בעקביו. ואיזו מצוות עלול האדם לבזות? אותן המצוות הנראות לו חסרות משקל, שאין כדאי לכבדן, המצוות הקלות. עוד קשה אם עקב אלו המצוות הקלות, מדוע המשיך הפסוק וכתב "…את המשפטים האלה…", מה צורך יש בתוספת זו? אונקלוס ער לקושי הלשוני והענייני ובוחר לפרש בדרך אחרת. "עקב" מבחינתו הוא חֵלף, תמורה. וכאן משפט התנאי ברור יותר: חלף/תמורת שמיעתכם את הדינים האלה ושמירתם, תהיה התוצאה: "ושמר ד' א-לֹקיך לך" וגו'. מידה כנגד מידה. אך גם פירושו לא נמלט מן הקושי מדוע על שמירת המשפטים יינתן שכר ולא על המצוות והחוקים?! הרמב"ן הולך בעקבות רש"י שביאר את תוספת המשפטים שבפסוק באותו אופן, ואומר: "והזכיר הכתוב המשפטים (ולא שאר העניינים) – אולי יזהיר במשפטים קלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם" (רמב"ן שם, שם). החשש הוא, כי הציבור עלול להיכשל ולזלזל דווקא בעניינים הללו, הקלים יחסית, ועל כן ההדגשה היא דווקא על המצוות הקלות. בתמורה ניתנת הבטחה על שמירת הברית והחסד מצד הקב"ה.

הסימפטום העיקרי של דורבן או דלקת בפסיה הפלנטרית הוא תחושת כאב באזור העקב בזמן הליכה. לרוב הכאב מורגש כאשר מניחים את הרגל על הרצפה בבוקר כשיורדים מהמיטה. הכאב מורגש גם במצבים של עמידה ממושכת וגם לאחר מנוחה. לפעמים הכאב נחלש לאחר תחילת פעילות אך עלול לחזור במחזוריות. בשלבים מתקדמים של התפתחות הדלקת היא הופכת להיות כרונית.

ר' אברהם אבן עזרא ז"ל מביא בפירושו את הפסוק בתהלים "לְעוֹלָם עֵקֶב" (תהלים קי"ט, קי"ב) – שזה באחרונה., ש"עקב" פירושו אחרית. הרמב"ן מביא את פירושו בשם "והמפרשים אמרו", ואף מרחיבו ואלו דבריו: "והיה אחרית תשמעון המשפטים ותשמרו אותם שישמר ד' לך את הברית והחסד ואהבך ונכון הוא" וממשיך רמב"ן לבאר – "כי יקראו בלשון הקודש תחילת כל דבר בלשון 'ראש', כעניין "ראש דברך אמת" (תהלים קי"ט, ק"ס) וכן גדול הדור – "ראש העם" (במדבר כ"ה, ד') והמשובח – "ראש בשמים" (שיר השירים ד', י"ד) וכן יקראו אחרית כל דבר – 'עקב', כי הלשון יתפוס דמיונו באדם, והראש – תחילה, והעקב בו – אחרית וסוף". כלומר, יסודה של הבנה זו מונח בהבנת המילה 'עקב', לפי משל גוף האדם, ה'עקב' הוא סיום הגוף: בראש – תחילתו, על כן סיום דבר ייקרא עקב, ותחילתו ראש. ופירוש "עקב תשמעון" כמו עַקֵב תשמעון – באחרית תשמעון, "וְשָׁמַר ד' אֱ-לֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד". נראה כי החידוש הגדול שבפירוש זה הוא שאין כאן רק סיבה ותוצאה: סיבה – שמירת המצווה, תוצאה – ברכה, אלא יש כאן ציר היסטורי, כמו 'באחרית הימים'. היינו באחרית השמיעה בדבר ד', שיהיה במשך ההיסטוריה, כפי מה שתימשך, תבוא הברכה – ברית וחסד. כמו פסוקים רבים בתנ"ך "שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם" (תהלים ל"ז, ל"ז) או לצד שני – "ובנת לאחריתך"… מימד חדש זה מסביר את בחירת התורה במילה "עקב" במקום במילה 'אם', כי לא רק חיבור מהותי יש כאן בין מצווה לברכה, אלא הכנסת מימד הזמן גנוז כאן, בסיום המהלך של חיי האומה השומרת תורה, חסד וברית יימצא לה. ביטוי מיוחד זה 'אחרית' גונז בתוכו את המסר כי הברכה והתפארת המובטחים בתורה – אינם באים מיד עתה, באופן הברור והמידי, אלא טעונה סבלנות ואריכות מבט בכדי לקלוט את הברכה שתופיע.

ישנם לא מעט גורמים המביאים להתפתחות דלקת בפסיה הפלנטרית ואף להתפתחות דורבן, עומס רב על אזור העקב, מתח קבוע או ממושך לאזור הפסיה הפלנטרית יגרום לקיצור הרקמה, משיכה וקרעים מיקרוסקופיים באזור החיבור לעצם העקב והתפתחות הדלקת ואו הדורבן. כמו כן גורמים כמו עודף משקל עלול לגרום לשחיקה של הרקמות המרפדות את העקב ויצירת לחץ גבוהה על האזור בו מתפתחת הדלקת בזמן הליכה , ריצה ועמידה.  

עקבתא דמשיחאארמית, בעברית: עקבות המשיח), לקוח מהמשנה‏‏ במסכת סוטה ומופיע בתלמודים בקבלה‏ ובמדרש. עקבתא דמשיחא מונח המציין את תקופת סוף הגלות באחרית הימים לפני ביאת המשיח,‏‏‏ או בסמוך לביאתו, בה, על פי המסורת, יהיה עם ישראל בשפל תרבותי, מוסרי וכלכלי. מקור הביטוי בעברית הוא בספר תהילים "אשר חרפו אויביך ה', אשר חרפו עקבות משיחך" (תהלים, פ"ט, נ"ב). בין חכמי ישראל רבו הפירושים כיצד להבין ביטוי זה, אם בצורה של עקבות רגליים‏‏. "אמר רבי ינאי, אם ראית דור אחר דור מחרף ומגדף, צפה לרגלי מלך המשיח, הדא הוא דכתיב אשר חרפו עקבות משיחך" (מדרש רבה שיר השירים פרשה ב' פסקה ל"ג).של איחור (מלשון ויעקבני) או אחרית (עקב), "וטעם עקבות משיחך מגזרת בעקב עשו ועקבותיך לא נודעו והטעם שאחרו פעמיו לבוא כאומרים נשברו עקביו על כן לא בא עתה" (ספר העקרים, מאמר רביעי פרק נ', וכן אבן עזרא על תהילים פרק פ"ט פסוק נ"ב). הרב קוק רואה עצמו כמי שמסיר את הלוט מעל העתיד ומשרטט את ההתפתחות החבויה במהלך ההיסטורי-תרבותי. ב'ערפלי טוהר' מופיעה פסקה המבארת את טיבו של דור "עקבתא דמשיחא", כעידן של התמוטטות המערכות הנורמטיביות והמוסריות של הדור הישן, שבו תגבר החוצפה "והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, פני הדור כפני הכלב". כל אלה מבשרים על כינונו של עולם חדש. הגישה הקלסית להבנת המושג הזה ראתה בגילויי החוצפה וההתמוטטות מצב כה נמוך שאחריו יכולה להיות רק עלייה. לעומת זאת, אצל הרב קוק מקבל המושג "עקבתא דמשיחא" תפנית, כמו גם טיבה של החוצפה הגלומה בו. החוצפה של פריצת כל גדר, עזיבת בית המדרש הישן, זניחת התלמוד, כל אלה נעשות מתוך תשוקה פנימית לקדושה עליונה. לאחר שהחוצפה הזאת יוצאת אל דרכה ומחוללת את מעשיה היא מגיעה בסופו של דבר אל מחוזות גבוהים עד כדי כך ש"עתידין ישראל להיות עומדים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת, ואלה [מלאכי השרת] שואלין להם מה פעל א-ל? מה חידוש יש בישיבה של מעלה?" בעלי החוצפה של "עקבתא דמשיחא" הם הם שיגיעו למעמד מלאכי עליון, הם שידעו מה נמצא מאחורי הפרגוד ולהם יזדקקו מלאכי מעלה כדי לדעת מה רצה הא-ל.

דרכי הטיפול בדורבן ובדלקת הפסיה הפלנטרית הינן רבות ומגוונות, החל ממנוחה והימנעות מדריכה על הרגל כאשר הכאב חמור, שימוש בנעליים עם סוליות רכות ובולמי זעזועים, שימוש במדרסים מוריד את הלחץ המקומי על אזור הדלקת. מדרסים בעלי תמיכה הדוקה לאורך הקשת מוריד את עומסי המתיחה מהקשת האורכית. שימוש בסד לילה, תרגילי מתיחה, חימום וקירור, טיפולי פיזיותרפיה, תרופות אנטי דלקתיות וזריקות עפ"י המלצת הרופא המטפל ואף ניתוח.

ההלכה קובעת שאסור ללכת בנעליים או סנדלים מעור ביום הכיפורים וכן בתשעה באב (שולחן ערוך או"ח סי' תרי"ד סעי' ב'). ונחלקו הפוסקים ביחס לנעליים שאינם עשויות עור אך נוחות מאוד להליכה, לדעת רש"י ורבנו ירוחם האיסור חל גם על נעלי עץ, מפני שסולייתם קשה וההולכים בהם אינם מרגישים את קושי הדרך. ולדעת הרז"ה כל נעל שמגנה על הרגל, אסורה, ואין זה משנה מאיזה חומר היא עשויה. ומה שאמרו בגמרא על שעם וגומי שמותרים (יומא ע"ח ע"ב), מפני שהיו באופן שלא הגנו על הרגל כנעל. ולדעות אלו אסור לנעול נעליים וסנדלים שמקובל ללכת בהם גם כאשר הם עשויים מחומרים אחרים. וכך אפשר להבין מעוד ראשונים, שאם הנעליים הן טובות, ואין מרגישים בהן את קושי הדרך, אסור ללכת בהן ואין זה משנה מאיזה חומר הן עשויות. אולם כתב ר' יוסף קארו שלדעת הרי"ף והרא"ש, האיסור חל רק על עור וכפשט דברי הגמרא, וכך נפסק (ב"י ובשו"ע הב"י סי' תרי"ד סעי' ב'),. וכך באר בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קי"ג), ויש להוסיף שגם היום נעלים וסנדלים שעשויים מעור נחשבים לטובים יותר. הרב שלמה זלמן אוירבאך היקל בשאר חומרים מפני שאנו אסטניסטים (מפונקים), ובדמוי עור החמיר (הליכות שלמה ה', ט"ז-י"ז). וכן הרב אליהו נוטה להקל (הלכות חגים מ"ה, ל"ח-ל"ט). בשו"ת חלקת יעקב ח"ב פג, התיר למי שסובל מאוד כשהולך בלא מדרסים, והמדרסים שלו מצופים בעור, שיניחם בתוך נעל בד או גומי, מפני שהוא מצטער מאוד, והרי זה דומה לאסטניס שהולך במקום שיש בו טיט, שמותר לו לנעול נעליים, כי נעילתם אינה לתענוג (רמ"א תרי"ד, ד'). ועוד, שהמדרס אינו חלק מהנעל, והרי זה כמי שעומד על כר מעור שמותר (רמ"א תרי"ד, סעי' ב', מ"ב ס"ק ט'). וכ"כ בשמירת שבת כהלכתה פר'  ל"ט סעי' ל"ז ובנשמת אברהם סי' תרי"ד סעי' ד' עמ' תשכ"ח). הרב ניסים קרליץ חשש שאולי הם נחשבים כחלק מהנעל, אבל התיר למי שאינו יכול ללכת באופן אחר (חוט השני עמ' קל"ז). ע"כ. ולמעשה, מי שסובל מאוד בלא מדרסים רשאי להקל במדרס של עור, ויניח אותו בנעל גומי פשוטה, שאין רגילים ללכת בה בחוץ. ואם המדרס מחומר אחר, גם בלא סבל רב, אפשר להקל.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד