פרשת פנחס – הומאוסטזה

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | עלון בית החולים, חומש במדבר, פנחס

הומיאוסטזיס מקור המילה ביוונית הומו (פירוש "דומה"), סטאסיס (פירושו "מצב") או מצב איזון הוא תהליך ביולוגי, שבו גוף חי שומר על יציבותו הפנימית כשהוא מתבדל מהסביבה החיצונית למרות השפעות חיצוניות, ובאמצעות שינוי חומרים חיצוניים שמסתפחים אליו. יציבות פנימית זו דרושה בכל אספקט הקשור לחיים. לייצור החי דרוש חום קבוע, רמת מלח ומים קבועה, רמת חומציות קבועה, רמה קבועה של אנרגיה שאגורה בו, רמה קבועה של אותות עצביים שמקורם בגרייה חושית ועוד.

פרשתנו פותחת בסיפורו של פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, שקינא את קנאת ד' והרג את זמרי בן סלוא "נשיא בית אב לשמעוני". הלה נאף עם המדיינית כזבי בת צור, "ראש אומות בית אב במדין", גמולו של פנחס מובא בפתיחת הפרשה "הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר פר' כ"ה פס' י"א). תיאור המעשה עצמו מובא בסוף פרשת בלק "והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל…וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו…וידקר את שניהם…ותעצר המגפה מעל בני ישראל" (במדבר, שם, ו'-ח'). תוצאותיה ההרסניות של עצת בלעם לקרב בין שתי התרבויות, מואב וישראל, הביאו להתבוללות "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות את בנות מואב"(שם כ"ה א') "הברכות" של בלעם הפילו מחיצות משמעותיות שהבדילו בין התרבויות, מה שהחל בקשרים על רקע רומנטי, הסתיים בפולחן לכבוד האל המואבי "בעל פעור", "ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן" (שם, שם, ב'), ההתבוללות היא "מיתת נשיקה" של העם היהודי. פנחס הוא הדמות המרכזית המחברת בין שני חלקי הדרמה "וידבר ה' אל משה לאמר פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי…ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (במדבר, שם, י"א). אמרה יהודית אומרת שבאמצעות מכשיר חד המסוגל "לדקור", ניתן לחבר בין שני דברים, פנחס באמצעות הרומח חיבר בין שתי פרשות, בלק ופינחס. מהו אותו גמול לו זכה פנחס, רבו בו הדעות רבינו בחיי מסביר שמשמעות הבטחה זו היא שהקב"ה ישמור אותו מנקמת אחי זמרי שזממו להרגו כנקמה על "רצח" אחיהם (רבינו בחיי, שם, י"א). לפי הנצי"ב, הבטחת ד' "הנני נותן לו את בריתי שלום", הייתה בתחום המוסרי, הרי היה קיים חשש סביר שמעשה הריגתם של זמרי וכזבי, ישחית את מידותיו של פנחס, כי כל מעשה רצח עלול להשפיע על הנפש ולעשות את האדם אכזרי יותר- גם אם היה זה מעשה מוצדק באותה שעה, ולכן הבטיח לו הקב"ה "ברית שלום" במובן הזה, שלא תיפגע נפשו (העמק דבר, שם, שם).

ההומאוסטזיס מאופיין על ידי בקרה מתמדת וויסות הפעילות הבלתי פוסקת, המתרחשת תדיר בכל אורגניזם חי. שינוי בתמהיל התנאים (טמפרטורה, דרגת חומציות, ריכוז חומרים, הרכב החומרים ועוד) בסביבת התא ובאורגניזם או בתוכם מביא לידי הטיית שיווי המשקל של שלל תגובות כימיות המתרחשות בתא ובאורגניזם. שינוי זה מפעיל שרשרת תהליכים בתוך התא והאורגניזם ומחוצה להם.

פנחס בקנאות הצליח לעצור את המגיפה וזכה על כך לברית שלום. לפי פשוטו של מקרא דומה כאילו קיימת רק עמדת הכרעה אחת, והיא: חיוב הקנאות. לאור זאת כמה מתמיהים דברי הגמרא ביחס למעשהו של פנחס "פנחס שלא ברצון חכמים" (ירושלמי סנהדרין, פרק ט' הל' ז'). והשני הוא עוד יותר חריף "אמר רבי בר פזי: ביקשו לנדותו, אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה: והיתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם" (ירושלמי שם). בבלי, יש דיון על עינינו אם נהג פנחס כהלכה. השאלה שהעסיקה את חכמי התלמוד, מדוע העז פנחס לפעול בלי נטילת רשות ממשה. נאמרו על כך שלוש דעות: האמורא רב סבר כי פנחס פעל על פי הסכמתו ופקודתו של משה "…אמר לו אחי אבי אבא (היינו משה) אל כך לימדתני ברדתך מהר סיני – הבועל ארמית קנאין פוגעין בו? אמר לו קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא"(קורא המכתב הוא יהיה השליח) (סנהדרין דף פ"ב ע"א), כלומר, עליך לקיים את ההלכה למעשה. לפי דעה זו פעל פנחס על פי הוראתו של משה. לעומת דעה זו עומדות שתי דעות אחרות, שלפיהן פעל פנחס על דעת עצמו. "שמואל אמר: ראה, שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ד' כל מקום שיש חילול ד' אין חולקין כבוד לרב" (שם,שם), כלומר, פנחס פעל על דעת עצמו, ולא המתין לנטילת רשות ממשה. ושלישי, רבי יצחק אומר: "ראה מלאך שבא והשחית בעם, ויקם מתוך העדה" (סנהדרין, שם, שם). לפי דעה זו מפני פיקוח נפש פנחס מחליט לפעול באופן עצמאי. יתירה מזו התלמוד בהתייחסו למקרה בו מגיעה פנייה מסוג זה לבית דין  כותב: "אמר רב חסדא, הבא לימלך אין מורין לו, איתמר נמי, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, הבא לימלך אין מורין לו" (סנהדרין פ"ב א') ופירוש הדברים "קנאי הבא לימלך בבית דין בשעת מעשה אם יפגע בו, אין מורין לו, שלא נאמרה אלא למקנא מעצמו ואינו נמלך" (רש"י שם), כלומר, מי שבא להיוועץ בבית דין לא ישמע מן הדיינים הוראה מפורשת שמשמעותה לך ועשה כן. ובירושלמי "תני, שלא ברצון חכמים…" (ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ז) לא רק שאין מורין לו לעשות כן, אלא אפילו מבקרים בחריפות את העושה, ואומרים שאין זה משקף את רצונם של חכמים.

יצור רב תאי צריך לשמור על ההומאוסטזה בכל תא והן בעל זו שבחלל הבין תאי. חלל זה עשוי להיות חלל מסוג אחד ביצורים רב תאיים פשוטים או לכלול סביבות חוץ תאיות רבות ושונות ביצורים מורכבים יותר (נוזל הדם, נוזל הלימפה, חלל בין תאי תורך רקמתי…). דוגמא המוכרת מחיי היום יום להפרה של ההומאוסטזה של החלל הבין תאיר התוך רקמתי היא הצטברות חומצה לקטית בין תאי השרירים אחרי מאמץ שרירי רב שבו עברו התאים לנשימה אנארובית.

היחס האמביוולנטי שבדברי חז"ל מלמד עד כמה חששו חכמינו מפני מעשה הקנאות. הרב שאול ישראלי (התרס"ט-התשנ"ה, ממנהיגי הציונות הדתית, שימש כרב, דיין בית הדין הגדול, חבר מועצת הרבנות הראשית, ומראשי ישיבת "מרכז הרב", חתן פרס ישראל למדעי היהדות) מנתח את מעשה הקנאות על פי מקורותיה השונים, להבנתו, "קנאי" אינו אלא מי שהרגש הפנימי הטהור מוליכו למעשה, ההלכה אינה מכתיבה מעשים שכאלו, אינה מעוררת אליהם, ואינה דוגלת בהם, ההפך הוא הנכון, במידה וההלכה עוררה את הקנאי למשימתו, יחשב הדבר "שלא ברצון חכמים", או בסגנון אחר "הלכה ואין מורין כן", ההוראה, היא דווקא שלא לעשות כן, כך פירש הרב  את דברי חז"ל ביחס למשה "נתעלמה ממנו ההלכה", לא נאמר שנשתכחה ממנו ההלכה, אלא נתעלמה, כלומר משה לא חש את ההרגשה שאמורים להרגיש בעת שפועלים כקנאי, אם כך, עבורו אין זו הלכה, אדרבא עשיית מעשה תהיה מנוגדת להלכה, הדברים הנוקבים ששמו חכמינו בפי זמרי כלפי משה מעצימים את העניין "בת יתרו מי התירה לך"? (הלוא אתה עצמך משה נשוי לבת כהן מדיין, ציפורה, ומי התיר לך זאת?) עשיית מעשה קיצוני כדרך שעשה פינחס, עלול להיתפס על ידי העם כמעשה נקמה על בסיס פגיעה אישית ומשפחתית, ואילו פינחס בא ממקום נקי, מרגש של כאב עמוק, "נזכר הלכה" הרגיש שזהו המעשה הנכון שאליו כיוונה ההלכה אך לא הורתה לו לעשות כן (עמוד הימיני סי' ט"ו עמ' ק"ס-קס"ח). ואף  הוא נזקק לברית שלום, מעשה קנאות עלול לטשטש ערכים, עלול לפגום בדרכה של תורה, השלום שהובטח לו יאזן מחדש את הכוחות "…התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (רמב"ם מגילה ד' י"ד). הקנאות למרבה האירוניה מסורה למתונים, מאוזנים ושקולים בדעתם, מי שמהלכים כל ימיהם בנחת, אינם הולמים ואינם מתלהמים, אלו שמבינים היטב את השלכות הקנאה, רק מי שמשנתו  של הלל אודות השלום שגורה על פיו "…הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות, פר' א' משנה י"ב), פנחס, מצאצאיו של אהרן הכהן, לבטח סיגל לעצמו משנת חיים זו טרם שיצא לפעול כקנאי החס לכבוד קונו.

ויסות הסוכר בדם קיים אצל כל בעלי החיים, ולכן אפילו בזמני צום ארוכים רמת הסוכר אינה יורדת משמעותית. יונקים מווסתים את רמת הסוכר בדם על ידי שימוש באינסולין ובגלוקגון. האינסולין מיוצר בתאי בטא בלבלב, והוא מוביל גלוקוז לתאי הגוף. אם ישנו עודף של גלוקוז בדם, הוא מורה לתאים להחזיק יותר גלוקוז לשימוש שלהם. במידה ויש לתא יותר מידי גלוקוז, הוא יוצר מולקולות רבות סוכרה הנקרא גליקוגן. אם מאיזושהי סיבה האינסולין לא עובד, מתפתחת סוכרת.

רבים מחולי הסוכרת מגיעים לרופא או לרב לקראת יום כיפור כדי לברר אם הם ראשים לצום, ואם כן- כיצד עליהם לטפל בעצמם במהלך הצום, ובאלו מצבים יש צורך להפסיקו. כבר בגמרא מוזכר המצב של "מי שאחזו בולמוס" (יומא דף פ"ג ע"ב).  מצב שפירושו הוא ככל הנראה היפוגליקמיה, ולחולה זה נותנים לאכול מיד מכל אוכל זמין. ככל חולה שנמצא כעת בסכנה הפטור מן הצום. יתירה מכך, השולחן ערוך בהלכות יום כיפור מתיר לחולה לאכול אם "אפשר שיכבד החולי ויסתכן…ואין צריך לומר שמא ימות". (או" סי' תרי"ח, סעי' א'). אלא שיש לבחון ראשית, האם חולה סוכרת במצב יציב אכן מוגדר כחולה. שנית, יש להגדיר בצורה בהירה את פסק השולחן המתיר לאוכל מחשש שיכבד החולי, עד כמה יש להיזהר מפני אפשרות רחוקה של סיכון? במשנה ברורה כתב, שלאו דווקא אם יסתכן, אלא "אפילו…שאומר (הרופא) שאפשר שיכבד החולי" (מ"ב או"ח שם, שם ס"ק ב'). ובביאור הלכה הוסיף: "אפילו הוא לעת עתה חולה שאין בו סכנה, אכן, שמשערים שאם לא יאכל, אפשר שיתגבר עליו המחלה ויוכל להיות שיבוא לידי סכנה"(ביאור הלכה שם בד"ה שצריך). לפי דברים אלו ניתן לכאורה לטעון שהחולה בסוכרת הוא לכל הפחות חולה שאין בו סכנה, והיות והצום עלול להחמיר את מצבו אל לו לצום. בספר שבת – שבתון (סעיף י"ג) הביא הרב יצחק זילברשטיין בשם חמיו, הרב יוסף שלום אלישיב: "יתכן שחולה סוכרת מוגדר ביסודו כאדם בריא, אלא שאם רמת הסוכר תעלה או תרד יכנס אז לסכנה… ולכן, אם הסם בידינו לווסת את רמת הסוכר, יש לעשות כך…אין כאן חולה הזקוק לחיזוק, כי אם בריא שצריך למנעו מהסכנה, ואם ניתן לעשות זאת בחצאי שיעור יש לעשות כך". הרב אלישיב מתייחס אפוא לחולה סוכרת כאל אדם בריא, ומכאן אולי יש להחמיר ולחייבו לצום ביום הכיפורים. הרב יהושע נויבירט בהתייחסו לשאלה האם מותר לחולה המטופל באינסולין לבדוק את רמת הגלוקוז בדם כמה פעמים ביום? משיב: "מותר לעשות כל הפעולות האלו בשבת (מכיוון שיש לו הגדרה של חולה שיש בו סכנה) ואפילו כמה פעמים…אך ישתדל אם אפשר להדליק המכשיר על ידי  שעון שבת או על ידי נכרי או, אם אין זה אפשרי, בשינוי…והסכים עם כל זה הרב שלמה זלמן אויערבך" (נשמת אברהם, חאו"ח, סי' רע"ח, סעיף ד', הערה 60, עמ' רמ"ה). במאמר מפורט מפרי עטו של ד"ר ישראל כץ התייחס למגוון הרחב של המצבים האפשריים בחולי סוכרת. חולים בסוכרת מסוג 2 במצב יציב, תחת דיאטה או טיפול פומי, הם אכן בגדר בריאים וחייבים הם לצום. לעומת זאת חולי סוכרת מסוג 1 וחולי סוכרת מסוג 2 המטופלים באינסולין או טיפול אינטנסיבי בתרופות פומיות להורדת רמת הגלוקוז, מוגדרים כחולה שאין בו סכנה. ועליהם להיוועץ קודם הצום ברופא, האם לבחור בפרוטוקול טיפולי מיוחד, או באכילה בשיעורים. ובמקרים בהם יש צורך בריבוי בדיקות דם יתכן שאף לא לצום כלל ביום הכיפורים (חולי סוכרת ביום כיפור, תחומין, כרך כ"ט, עמ' 362-369).

 

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד