פרשת פנחס – המנהיג המדביק, שמנע הדבקה

כ׳ בתמוז ה׳תש״פ (יול 12, 2020) | קורונה, עלון בית החולים, חומש במדבר, פנחס

נוֹן-קוֹנְפוֹרְמִיזְם, היא התנהגות המנוגדת להתנהגות הקונפורמית, שבה אדם מתאים את עצמו ואת עמדותיו לנורמות מוסכמות בחברה מסוימת. כלומר, נון-קונפורמיזם היא התנהגות שבה אדם "הולך נגד הזרם" ולא מוכן להיכנע ללחץ חברתי או לנורמות ומסורות חברתיות. לנוֹן- קונפורמיזם תפקיד חשוב במניעת  התבססות שלטון סמכותי  (פאשיסטי, מיליטריסטי) או יחידני (רודני, דיקטטורי).

בפרשת השבוע מסופר על פנחס, סיפורו של פינחס מתחיל לקראת סיומה של פרשת בלק, שם התורה מספרת על בלעם, שעל אף שלא מצליח לקלל את עם ישראל, בסופו של דבר, מצליח "להפיל" את עם ישראל בחטא הזנות עם בנות מואב. בשיאו של החטא, מספרת התורה על נשיא שבט שמעון – זמרי בן סלוא, שבא על כזבי בת צור המדיינית וכל זאת נעשה לעיני כל בני ישראל. פורצת מגיפה, עם ישראל, כולל ההנהגה הבכירה, שבראשה ניצב משה רבינו, עומדים בהשתאות ובהלם נוכח העבירה החמורה ואינם עושים דבר כדי לעצור את המעשה. כאשר פינחס רואה שכל העם וההנהגה בהלם ואינם מגיבים, לוקח פינחס רומח והורג את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור. "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו" (במדבר כ"ה ז').  התמונה המצטיירת לנגד עינינו קשה. מגיע אדם, רומח בידו, נכנס לאוהל ודוקר את האיש ואת האישה ביחד, ללא משפט וללא התראה, הדבקה לתמיד. בן למשפחת הכוהנים, נכדו של אהרון שעליו נאמר "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" ? האם מעשהו של פינחס הינו כל כך חיובי? והרי פינחס עושה זאת ללא כל התייעצות וקבלת רשות ממשה רבינו?! זאת ועוד! מעשהו של פינחס נעשה, לכאורה, מתוך קנאה וכעס גדולים? האם לא היה עדיף שייעשה הדבר בשיקול דעת, ולא מתוך קנאה ושנאה גדולים?!אלא שבזכותו של פינחס, נעצרה מגיפה חמורה מעל בני ישראל והוא זה שמנע את כיליונו של עם ישראל. כאות הוקרה, מעניק הקב"ה לפינחס ברית כהונת עולם "פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי" (שם, כ"ה י"א). כשאנו קוראים את פסוקי הפתיחה של הפרשה הנוכחית, אין אנו מבינים מדוע ניתנה ברית השלום לפנחס דווקא, מי שעשה מעשה קנאות והרג שניים – נשיא מנשיאי השבטים ואת בתו של נשיא מבני מדין,  עומד בניגוד מוחלט לדרכי שלום?!

ישנם שני סוגים של התנהגויות נון-קונפורמיסטיות, התנהגות נונקונפורמיסטית והתנהגות אנטי-קונפורמיסטית. נון-קונפורמיזם, כמו אנטי-קונפורמיזם, היא גישה שבה היחיד מתנגד להיכנע ללחץ חברתי מצד הקבוצה. האנטי-קונפורמיסט מתנגד לדעת הקבוצה בשל רצונו להיות שונה ממנה באופן טבעי. הנון-קונפורמיסט מתנגד לדעת הקבוצה בשל הנאמנות להשקפותיו.

רש"י מפרש ואומר שההבטחה לברית השלום איננה על ההריגה עצמה, אלא שבמעשה שעשה קידש פנחס שם שמיים. רבי אברהם אבן עזרא מפרש שמשום שזמרי היה נשיא שבט שמעון יש חשש שבני השבט ירגישו חובה לנקום את דמו השפוך של נשיאם. כדי להימנע מנקמת דם מבטיח אלוהים לפנחס ברית שלום. הרמב"ם בהתייחסו לתפקוד הכהונה מלמד אותו. בתלמוד מובא "ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו – מיכן [מכאן] שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש (סנהדרין, פ"ב, ע"א). התלמוד רואה בפנחס את מי שמייצג את בית המדרש, כלומר, את תלמידי החכמים, בבית המדרש אין משכנה של החרב. בשעה קשה זו של מגיפה הפוקדת את העם, כאשר המנהיגים בוכים ואובדי עצות, קם פנחס מתלמוד תורתו ונחלץ לעזור לעמו, גם אם הדבר מחייב אותו שלא ללכת בדרכי שלום, אלא לעשות פעולה קיצונית כמו לקחת רומח בידו ולהרוג את מי שגרמו למגיפה?! למרות דברי השבח של אלוקים על פינחס, משה אינו משתכנע. פנייתו אל אלוקים בבקשה שימנה לו יורש משקפת את דאגתו. אומנם, משה אינו נוקב בשמו של המנהיג המועדף עליו, אך מפירוט התכונות הראויות למנהיג שיבוא אחריו, נראה כי בפינחס לא מצויות תכונות אלו "ויְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ד' לֵאמֹר יפְקֹד ד' אֱ-לֹהקי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ד' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" (במדבר כ"ז, ט"ו – י"ז. הרבי מקוצק מתייחס לנושא היורש של משה ושואל, "מדוע לא ביקש משה למנות לו מחליף מיד אחר חטא מי המריבה כאשר נודע לו שלא ייכנס לארץ? והוא משיב, "משום שקודם למעשה זמרי… שנדקר על ידי פינחס, חשב משה כי בוודאי ימלא את מקומו פינחס, אבל עתה אחרי שראה את קנאתו, אמר משה, קנאי לא יכול להיות מנהיג ישראל "לזאת יפקוד ה' איש על העדה" (עמוד האמת עמ' מ"ב).

קיימים מצבים שבהם ישפיע הנון- קונפורמיסט על הקבוצה. כאשר הקבוצה מייחסת לו סיבה פנימית, כלומר, כאשר הקבוצה מאמינה שהדעה של המיעוט נובעת מסיבה פנימית אמתית.  כאשר האדם נשען על עצמו ויש לו ביטחון עצמי, ביטחונו העצמי עשוי לעשות רושם על הרוב ובכך לגרור אותם אחריו, ובעיקר כאשר הוא עשוי להפסיד הרבה.

כמה מתאימה סגירת המעגל של מנהיג שהתחיל כרועה צאן ומסיים את תפקידו בחיפוש אחר רועה צאן כמחליף תכונה נוספת הנדרשת מהמנהיג היא שיהא כרועה לצאן "ולא תהיה עדת ד' כצאן אשר אין להם רועה" (שם כ"ז, י"ז). רועה הצאן מסמל מנהיגות. על משה רועה הצאן נאמר במדרש "אמר הקדוש ברוך הוא, מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כוחו יבוא וירעה בעמו        (שמות רבה ב', ב'). דהיינו, מנהיג המגלה חמלה ואמפטיה בצמתים רבים של קושי, של משבר ושל חוסר אמונה כדוגמת משה עצמו. רש"י על אתר כותב, "א-לקי הרוחות – למה נאמר? אמר לפניו רבש"ע: גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה. מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". וממשיך רש"י: "אשר יצא לפניהם – לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוגוכדרך שעשה יהושע…וכן בדוד… יוצא בראש ונכנס בראש" (שם, שם). כלומר, המנהיג הראוי הוא מנהיג בעל ראיה ממלכתית רחבה, סובלני מחד, תופס עצמו אחראי לביטחונו של העם בכלל ושל כל יחיד בפרט, מאידך. פרופ' פנחס פלאי ז"ל כותב, משה מטיב לדעת כי הוצאת אנשים למלחמה אינה דומה להבאתם חזרה הביתה. המשימה השנייה קשה הרבה יותר מן הראשונה. מנהיג אמיתי צריך להיות מסוגל לבצע את שתיהן ("תורה היום"). בתגובה עונה הקב"ה שיהושע הוא המנהיג הנבחר קרבתו של יהושע אל משה לימדה אותו כיצד יש להנהיג את העם, ואלוקים בחר בו להחליף את משה בתפקידו – "וַיֹּאמֶר ד' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בו וסמכת את ידך עליו" (במדבר, כ"ז י"ח), משה סומך את שתי ידיו ולא מסתפק ביד אחת כצו הבורא, כלומר, העברה מלאה של המנהיגות, הוא הרועה הנאמן שיזכה להכניס את עם ישראל לארץ ישראל.

משבר הקורונה- כדי לנצח אויב ערמומי ואכזר, שיודע לתקוף המונים, כשהוא רואה ואינו נראה, עלינו לקחת את היתרון היחידי שיש לו, שהוא לעבור מאדם לאדם, להתנחל ולהתרבות. קשה יותר לרומם את הרוח כשאין אויב, אסור לנו להשלים עם ההנחה שרק אויבים מאחדים אותנו.  אנשים נוטים להתאחד מול אנשים אחרים, לך תתאחד מול וירוס.

הפוסקים מודעים לשינויים הגדולים שחלו במדעי הרפואה מאז ימי המשנה והגמרא ומורים לנו כיצד יש להתייחס, לאור התפתחות המדע. אך איך מתאחדים מול נגיף כזה, שאפילו איננו חי ממש, אלא רק פיסה של מידע גנטי? כאשר המדע והרפואה עומדים מנגד ואין במי לתקוע את החנית. הרב יהודה עמיטל, מתאר איך במלחמת יום הכיפורים הגנרלים נכשלו, והחיילים הפשוטים הצילו את עם ישראל. "כוח צביקה", טנק אחד בפיקודו של צביקה גרינוולד, בלם לבדו חטיבה סורית ברמת הגולן. אנחנו נמצאים בקרב אומנם אין צבא ואין פגזים, אך הקורבנות נמנים, והמספרים רק עולים. זהו קרב שמזנב בחלשים, כעמלק של ימים אחרים "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים" (דברים כ"ה י"ח), עלינו להתעשת ולא לתלות תקוות יתירות במנהיגים, אנחנו כנראה נהיה אלו שננצח בקרב הנגיפים. עם כל זאת בל נשכח את החובה הגדולה המוטלת על המנהיגות לדאוג לשלום הציבור, כותב החזו"א, "דיש לנו להשתדל למעט אבידת ישראל בכל מאי דאפשר" (חו"מ סנהדרין כ"ה). הגמרא לומדת מהחיוב על ערי מקלט אליהם בורח רוצח בשגגה, את החיוב להציל חיים בכל שכן, אם חובה על בית הדין להציל חיים של רוצח בשגגה, כל שכן שחובתם של ביצת דין להציל חיים של אדם שלא עשה שום נזק לאחרים. את ההלכה הזאת חותמת התורה במילים "וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר ד' אלוקיך נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים" (מועד קטן ה' ע"א). כותב על כך הרש"ר הירש, "דם נקי של אדם אחד רובץ כאשמה כבדה על המדינה כולה "והיה עליך דמים" (דברים פרק י"ט ח' – י'). בעל הפלא יועץ כותב, "… שראוי להוציא כל ממון שבעולם כדי לקיים נפש אחת מישראל שהוא כאילו קיים עולם מלא", כמובן שיש להתחשב בדוחק הציבור ובכלכלה הקורסת והקופה הציבורית. ועוד הוא מוסיף וכותב, "וביותר צריך לתקן תקנות וגדרים במקום פקוח נפש, דחמירא סכנתא מאיסורא (חמורה הסכנה מהאיסור)". (פלא יועץ ערך 'רפואה', 'תיקון'). על מורי הוראה לשקול היטב את השלכות פסיקותיהם על הבריאות כותב הגר"א, "במקום סכנה הולכים אחר המיקל" (ביאור הגר"א או"ח תל"ג ס"ק ט"ו). הרב יוסף שלום אלישיב פוסק, "דבמקום דאיכא שום שמץ חשש ספיקא לסכנה אין לדקדק על מנהג אבותינו" (קובץ תשובות א' ק"ב). עוד פוסק הרב אלישיב כי גם כיום להוראות שלטוניות בענייני בריאות יש תוקף של הוראות בית דין (שיעורי תורה לרופאים עמ'  קע"ג, שושנת העמקים, ו' עמ' מ"א-מ"ב שכיום האחריות מוטלת על הפרנסים העוסקים בכך).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד