פרשת קרח – ותפתח הארץ את פיה

ג׳ בתמוז ה׳תשפ״א (יונ 13, 2021) | עלון בית החולים, חומש במדבר, קרח

הבולען הבראשיתי

הפה הוא הפתח שדרכו יצורים חיים קולטים מזון או מים. הפה הוא החלק הראשון של מערכת העיכול, ובו מתחיל תהליך עיכול המזון. המזון נלעס, נגרס, מעורבב עם הרוק והופך לעיסה לקראת בליעתו. פעולות אלה מבוצעות באמצעות השיניים, הלשון, שרירי הלעיסה ובלוטות הרוק. בפה גם ממומש חוש הטעם והוא משתתף גם בנשימה ובהפקת קולות, כולל דיבור.

פרשת קרח מתארת את ניסיונם של קרח ועדתו לערער על מנהיגותו של משה. מחלוקת זו הפכה להיות מפורסמת בגלל היותה דוגמא בפרקי אבות למחלוקת שאינה לשם שמיים, "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו מחלוקת שהיא לשם שמים? – זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים – זו מחלוקת קרח ועדתו" (אבות פ"ה מ"ז). סיפור המעשה משקף מציאות מוכרת, קבוצה קטנה מערערת על המנהיגות ורואה עצמה מועמדת חלופית ליהנות מפירות הכוח והשלטון. קרח, דתן, אבירם ואון מערערים על מנהיגותם של משה ואהרון, ומבקשים לעצמם חלק בשררה. הטענה בפי קרח "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד'" (במדבר ט"ז, ג'). בכך יצא בהתרסה כנגד מנהיגותו של משה רבנו, וכנגד אהרן שנבחר לכהן, שהרי כולם שווים הם לפני המקום "כולם קדושים". רש"י פותח את פירושו לפרשה במילים הבאות, "ויקח קרח – פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא…" (שם, שם), כלומר, בפרשה זו יותר מכל מקום אחר המדרש נחוץ להבנת העניין, מהי המוטיבציה, הבאת המדרש אינה רק כדי להסביר באמצעותו את הקושי המסתתר בפשט הכתוב, כפי שהוא נוהג במקומות אחרים, כאן, מדרשי חז"ל קרובים הם אל הפשט עצמו, המדרש במקרה זה הוא הוא הפשט. היות והתורה לא מספרת לנו מה היו המניעים של קרח, יש להשלים את הפערים מאיסוף פרטים ורמזים המופיעים בכתובים ואת זאת עושים המדרשים. רש"י ממשיך וכותב מהו "ויקח קרח" – "לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה… נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת.." (שם, ט"ז א'), כלומר, המוטיבציה הראשונית פלגנית, המניע אישי, הסיבה שמביאה את קרח להקים קואליציה עם שאר מרי הנפש ולבדל עצמו משאר העם הינה כדי ליצור מחלוקת, הפריד את עצמו והתנשא על שאר. ר' אליהו מזרחי מציע לשים את המילה "את", המאפיינת מושא, לפני ייחוסו של קרח. היינו, "ויקח קרח- את – בן יצהר וכו'",  היות ובפסוק חסר מושא, התורה לא מספרת לנו את מי או את מה לקח, על כן פירש הרא"ם שהוא הביא את ייחוסו כסיבה לכך מדוע מגיעה הכהונה דווקא לו, ויִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי" (שם ט"ז, א').

חלל הפה הינו השער שבו פוגש הגוף את העולם החיצוני. דרכו אנו נושמים, אוכלים ומדברים. זהו חלל מורכב, וכשהוא שמור, הוא מאפשר לנו לבצע תפקודים מרובים וחשובים. חלל הפה כולל איברים שונים – השפתיים, הלשון, רצפת הפה – שנמצאת מתחת ללשון, החייך הקשה והרך, החלקים הגרמיים שעליהם השניים, והקירות הצדדיים.                           כשהמתקוממים באים אל משה, הם אינם מביאים שום נימוק עקרוני לערעור על מנהיגותם של משה ואהרון, אלא מייחסים למשה את ה"הסתבכות" שלהם במדבר – "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר" (שם, ט"ז, י"ג). ו"פורקים עליו" את תסכולם, "אך לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו" (שם, י"ד). משה מתריע מפני מה שעתיד להתחרש "ויאמר משה… ואם בריאה יברא ד' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד'"(שם, כ"ח-ל'). עונשו החריג והטרגי של קרח, המתבצע בפומביות ופרסום גדול, מלמדנו על כך שטעות גדולה ומסוכנת טעה קרח,"… וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (שם, ט"ז, כ"ח-ל'). "וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם, כי אמרו פן תבלענו הארץ" (שם, ט"ז, ל"א-ל"ד). ואם לא די בהלם האדמה הפותחת את פיה, נוספה להם, מיד לאחר מכן, גם מכת האש "ואש יצאה מאת ד' ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת (שם, ט"ז, ל"ה). משה נוהג הפעם בשונה מהותית מהתנהגותו הקבועה. מה קרה כאן שדרש במלוא החומרה, את מיצוי הדין? מדוע בשני החטאים האחרים, עגל, ומרגלים, התייצב משה לצד עם ישראל וביקש מאת הבורא על נפש העם. ואילו כאן – תקיפות שכזאת! כלום דרש חלילה יותר בכבוד עצמו מאשר בכבודו של האלוקים?! הרי זה פשוט לא יתכן! שאלה זו הקשה רבינו בחיי "אבל יש לשאול ולתמוה תימה גדול בעניין פרשה זאת… משה שהיה רועה נאמן שהתפלל על ישראל כמה פעמים על כמה עבירות שעשו כעניין מעשה העגל וחטא המרגלים וזולתם, איך לא התפלל עליהם בכאן ואיך לא היה מחזיר אותן למוטב? " (רבנו בחיי על הפרשה).                                                                   סביב חלל הפה ישנן מערכות שרירים המניעות את הלסת התחתונה. אל תוך חלל הפה נפתחות צינוריות הפרשת הרוק מבלוטות הרוק הגדולות – פתחיהם נמצאים בקיר הצדדי, ובקדמת רצפת הפה. לצורך ביצוע התפקודים השונים, על חלל הפה להיות מסוגל להיפתח ולהסגר הרמטית – השפתיים סוגרות את החלל ומאפשרות היגוי תקין.                                              נראה שהתשובה טמונה בדברי משה עצמו "בזאת תדעון כי ד' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי. אם כמות כל אדם ימותון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם – לא ד' שלחני". שונה חטא זה מן החטאים הקודמים. חטא העגל וכמו גם חטא המרגלים היו חטאים נקודתיים. הם פגעו ברקמת אמונתו של עם ישראל בנקודה מסוימת, אך לא ערערו על עצם האמונה באלוקים או בתורתו, אפילו לא בעובדה שמשה הוא שליחו של הא-לוקים. על כן, קיווה משה שבסליחת הא-לוקים ובתשובת העם – יחזור מצבו הרוחני של העם לקדמותו. ואילו כאן, ביטא קורח במחלוקתו את הערעור על המהות עצמה, על הבסיס עליו נשענת התורה. זו האמונה במקורה הא-לוקי ובשליחותו הא-לוקית של משה רבנו. הוא לעג לפירוש המצוות שניתנו למשה בסיני כפי שמופיע במדרש "קפץ קרח ואמר למשה, טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה מציצית? אמר לו (משה) חייבת בציצית. אמר לו קרח, טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה (כל התכלת שבטלית לא די בו, מדוע צריך גם ציציות?) (המשיך קרח לשאול), בית מלא ספרים (=ספרי תורה) מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו (משה), חייב במזוזה, אמר לו (קרח), כל התורה כולה…אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית? אמר לו (משה), חייב במזוזה אמר לו, (קרח) דברים אלו לא נצטווית עליהן ומלבך אתה בודאן" (במד"ר י"ח, א'). מילים והרצאות לא ירפאו את השבר הוא זקוק לריפוי בהלם כדי שיגרום למהפך. מהפך, העשוי להשיב את העם בתשובה מן החטא שיצרה התעמולה. נראה שלכך כיוונה המשנה "איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (אבות פ"ה י"ז). מחלוקות כמו אלו בין הלל ושמאי אין כוונתן אלא לחקר האמת, כאשר שני הצדדים מכירים בערך העליון של תורת ישראל, ואין ברצונם אלא לברר איך בדיוק יש לקיים אותה, באשר, כפי שפירש הברטנורא "מתוך הויכוח יתברר האמת". לעומת זאת, כוונת קרח ועדתו הייתה "בקשת השררה ואהבת הניצוח" (רע"ב).                              הלשון בנויה ממערכת שרירים מורכבת, ושליטה באמצעות המוח וסיבי עצבים מאפשרים תנועה זו. התנועה המשולבת של הלשון, השיניים, והקירות הצדדיים, מאפשרים את השלב הראשון בהכנת המזון לבליעה. הלשון שהינה האיבר הגדול והמשמעותי ביותר, מאפשרת הנעת המזון, ערבובו עם רוק, לחיצתו כלפי החייך הקשה והרך, והעברת המזון לאחור, לצורך בליעה.                         באבות דרבי נתן מובא "האדם הוא עולם קטן, העולם הוא אדם גדול, ומה שיש בזה יש בזה" (פרק ל"א). דברים אלו נשענים על רעיון המופיע כבר במשנה ולפיה "כל המציל אדם אחד כאילו הציל עולם מלא" (סנהדרין פ"ד). על כך מובא באבות דר' נתן, "יצר באדם כל מה שברא בעולמו. ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם – זה שערו של אדם, ברא רוח בעולם, ברא רוח באדם – זה חוטמו של אדם, חמה בעולם חמה באדם – זה פדחתו של אדם, רקיעים בעולם, רקיעים באדם – זה לשונו של אדם. פירוטו של הרעיון מופיע גם במדרש "כי תהיו אתם ארץ חפץ", דרש רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לקיש, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם ברא לארץ לדוגמה לו. אדם יש לו ראש, והארץ יש לה ראש שנאמר וראש עפרות תבל. אדם יש לו עיניים, והארץ יש לה עיניים, שנאמר וכסה את עין הארץ. אדם יש לו אוזניים, והארץ יש לה אוזניים שנאמר והאזיני ארץ. אדם יש לו פה, והארץ יש לה פה שנאמר ותפתח הארץ את פיה. אדם אוכל והארץ אוכלת, שנאמר ארץ אוכלת יושביה. אדם שותה והארץ שותה, שנאמר למטר השמים תשתה מים (קהלת רבה א' ד'). העולם נברא על ידי דיבור שמורכב מאותיות בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות ה', א') רבי עקיבא במדרש אומר, "אלו עשרים ושניים אותיות שבהן ניתנה כל התורה" (ילקוט שמעוני בראשית א'). האותיות הן "כלי היצירה" ומעין די.אן.איי של העולם. האות פ"ה משמעותה פה – מוצא הדיבור, והאות עי"ן משמעותה עין – איבר הראיה. שינו בסדר האותיות מורה על חורבן. על המרגלים כותב התלמוד, "'פצו עליך פיהם' (איכה ב', ט"ז). אמר רבא אמר רבי יוחנן, בשביל מה הקדים פ"ה לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם" (סנהדרין ק"ד ע"ב). המרגלים הוציאו בפיהם את דיבת הארץ רעה והציגו נתונים שהם לא ראו בעיניהם. הם הקדימו את הפה שלהם לעין שלהם – איבר הראיה. סדר הדברים הוא מן העין אל הפה. כך סדר האותיות קודם האות עי"ן ואחר כך האות פ"ה. תפיסת מציאות גלויה שייכת לעין. דיבור הוא דבר שאמורים לעשות אחרי תפיסת מציאות. מה שנתפס במציאות זה מה שמבטאים בדיבור. מי שמקדים פה לעין, יוצר לעצמו מערכת מציאות דמיונית, שלא נבדקה על ידי העין. זה אומר שהוא ניגש אל כל העניין עם דעות קדומות, ועוד לפני שהוא בחן ועיין בנושא על כל צדדיו, הוא כבר החליט מה תהיה המסקנה שלו. רש"י בפתיחת הפרשה מקשה "וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו…" כשהפותחים את הפה אינם מתבוננים במציאות כראוי, בולען נפער באופן פתאומי בקרקע ובולע את הפה הגדול.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד