פרשת קרח – קרחה וקרחת

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | עלון בית החולים, חומש במדבר, קרח

אלופציה               

קרחת, אלופציה בלעז, הינה מצב של חוסר שיער במקומות שונים בגוף, בהם קיים שער בדרך כלל. מקור המילה ביוונית, אלופקס, "שועל", שועלים משירים את פרוותם פעמיים בשנה, ומכאן הקשר להתקרחות. סוג ההתקרחות הנפוץ ביותר הוא דילול הדרגתי של השיער המתרחש אצל גברים מבוגרים. לחץ נפשי ומצבים הנובעים ממנו, כגון חוסר שינה תדיר, יכולים להניע תהליך של התקרחות אצל אנשים בעלי נטייה גנטית לכך, כיצד מתייחסת ההלכה לשיער מושתל?

פרשת קורח מתארת את ניסיונם של קורח ועדתו לערער על סמכותם של משה ואהרן כמנהיגים. קורח מקים קואליציה המבוססת על מקופחים וממורמרים, שכללה מלבד קורח, גם מאתים וחמישים מנהיגים מבני ישראל, שאליהם מצטרפים גם הפרחחים, דתן ואבירם משבט ראובן "ויקח קרח…ויקהלו על משה ואהרון ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים… ומדוע תתנשאו על קהל ד'" (במדבר ט"ז א'-ד'). התורה מספרת בפרוטרוט על מרד קרח ועדתו כשלעצמו, אך סיבות המרד, זמן התפרצותו, והרקע להתגלעותו ולהתרחשותו מתבררים ומתבהרים לנו בעיקר מתוך דברי חז"ל והפרשנות של ימי הבניים. רש"י הביא בפירושו מדבריהם של חז"ל שהקשו, "..ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדיבור, אמר קרח: אחי אבא ארבעה היו, שנאמר: ובני קהת וגו' עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך (משה) ואחד כהן גדול (אהרון) מי ראוי ליטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מינה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו…"(רש"י שם ט"ז א'). לפי פירוש רש"י, קרח ערער על ההנהגה ממניעים אישיים, ממה שנראה בעיניו כנפוטיזם, מינויו של אליצפן בן עוזיאל לנשיא תחתיו, כיצד הוא לא קיבל כל מינוי ושררה שהם?! והרי לקהת היו ארבעה בנים, והם, עמרם, ויצהר, וחברון, ועוזיאל. עמרם הוא בנו בכורו של קהת, שני בניו, משה ואהרן, קיבלו את שני התפקידים המרכזיים, משה את המלוכה, ואהרון את הכהונה, וכעת ממנים את אליצפן שהוא בנו של עוזיאל, קטן בניו של קהת לנשיא? אני, קרח, בנו של יצהר, שהוא בנו השני של קהת, מדוע עלי דילגה השררה? מדוע אני לא קיבלתי תפקיד בהנהגה הציבורית? ועוד יותר מכך, מישאל הוא בנו הבכור של עוזיאל, מדוע הקדימו את אליצפן שהוא השני בסדר הבנים ? מדוע לא כיבדו את בכורת מישאל?

נשירה של עד כ-100 שערות ביום נחשבת לנורמאלית, אך בדרך כלל רק כשהשערות נושרות מכל אזורי הראש באופן שווה. התקרחות גברית טיפוסית מאופיינת בדילול השיער בתחילה בקדמת הראש, אזור קרח נוסף מתפתח בדרך כלל בפדחת הראש (האזור העליון). הגורם לסוג זה של קרחת, המכונה ברפואה אלופציה אנדרוגנית, הוא אנזים הנוטל מולקולת מים מההורמון הגברי, וממיר אותו לחומר המדכא גדילת שיער.

הפרשנים נחלקו בשאלת העיתוי, אימתי פרצה ההתמרדות? ושנית, מה היו הסיבות שהניעו את המשתתפים השונים להתאחד בהתפרצות זו? ר' אברהם אבן עזרא, טוען שפרשה זו אינה במקומה על סמך הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה", כלומר סדר האירועים המתוארים במקרא אינם בהכרח על פי סדרם הכרונולוגי, מסיבות שונות לפעמים מקדימים או מאחרים אירועים ומציבים אותם במקום שאינו מקומם, לפירושו, מרידת קורח ועדתו אירעה לאחר מעמד הר סיני, וחטא העגל, כאשר נתחלפו הבכורים שנטלו חלק בחטא העגל, ונבדלו הלווים לעבוד במקדש במקום הבכורים, ובנוסף כי חשבו ישראל שמשה שמינה את אחיו אהרון ובניו לכהונה מדעתו עשה כן, לתת גדולה לאחיו, וגם לבני קהת, שהם קרובים אליו נתן גדולה, ואולי אף על קירוב יהושע חשדו בו "הלווים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו, וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף" והוא מוסיף עוד השערה, "ואולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו, גם קרח בכור היה…. ואלה נשיאי העדה חמישים ומאתים, היו בכורים, על כן לקחו מחתות". (במדבר ט"ז פס' א'). הרמב"ן חולק על פירוש זה, בעיקר לגבי זמן התפרצותו של המרד ולגורמים השונים שהשתתפו בו, הרמב"ן סבור כי קרח מרד לאחר חטא המרגלים "..אבל היה הדבר הזה במדבר פארן, בקדש ברנע, אחר מעשה המרגלים…" (שם, ט"ז א'). קרח כעס על נשיאותו של אליצפן, כמאמר רבותינו, וקינא גם באהרן שנאמר "ובקשתם גם כהונה", ונמשכו דתן ואבירם עמו, ולא על הבכורה (כדברי אבן עזרא), כי יעקב אבינו הוא אשר נטלה מראובן ונתנה ליוסף, "אבל גם הם אמרו טענתם (במפורש) ואין עלינו להוסיף טענה שאינה נאמרת, "להמיתנו במדבר…אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו", ואח"כ ממשיך רמב"ן ומציע השערה מדוע פרצה התמרדות דווקא באותו זמן "…והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה….והם היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו, ואילו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היו העם סוקלים אותו, ולכן סבל קרח גדולת אהרון וסבלו הבכורים מעלת הלווים וכל מעשיו של משה…" לאחר חטא המרגלים השתנו התנאים "… אז היה נפש כל העם מרה והיו אומרים בליבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות, ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם…" (שם, ט"ז א'), הרמב"ן מדגיש את המומנט הפסיכולוגי המתאים למרד.

פעילותו של אותו אנזים, 5 אלפא רקטוז, האחראי על דיכוי גדילת השיער, נקבעת לרוב באופן תורשתי. קיימים גורמים נוספים להתקרחות, תסרוקות מסוימות, טראומה גופנית, כגון טיפולים כימותרפיים, לידה, אנורקסיה, ניתוח או טראומה נפשית, וכן זיהומים מסוימים, גורמים נוספים הם חוסר בברזל, סלניום ואבץ, ויטמינים, או עודף בויטמינים מסויימים, ומחלות של בלוטת התריס והכבד.

הכיצד יתכן שפרשה בתורה, נקראת על שם דמות שהתווית שלה, אינה חיובית כלל? מתברר שחז"ל, שמחד, ביקרו את מעשהו של קרח, מאידך, האדירו את דמותו "אמרו חכמים חכם גדול היה קרח ומטועני הארון" (במדבר רבה פרשה י"ח, ג'). קרח טוען כל העם קדושים וראויים לאותה מידה של קרבה אל הקב"ה "כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ד'" (שם, ט"ז ג'), ועל כן אין כל עדיפות למשה ואהרן על פני כל אחד אחר "…ומדוע תתנשאו על קהל ד'" (שם), דבריו אינם נשללים על הסף, במעמד הר סיני נאמר למשה ביחס לעם ישראל "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט ו'), קדושת העם בכללו כקדושת הכהונה, איסור אכילת נבלה המובא בספר ויקרא ביחס לכוהנים "דבר אל אהרן ואל בניו….נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה…" (ויקרא כ"ב ב' וח'). מופיע בספר דברים ביחס לכלל ישראל "לא תאכלו כל נבלה…..כי עם קדש אתה לד' אלוקיך" (דברים י"ד כ"א) (עיין במאמרו של הרב אביה הכהן, "לשיטת קרח", משלב י"ד (טבת תש"נ) עמ' 22-40). איסור עשיית קרחה שנאמר אל הכוהנים "אמר אל הכהנים…לא יקרחו קרחה בראשם…." (ויקרא כ"א א'-ה'), נאמר גם לבני ישראל "בנים אתם לד' אלוקיכם….ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. (דברים י"ד א' וב') הנימוק שהתורה נותנת לצו זה "….כי עם קדוש אתה לד' אלוקיך, ובך בחר להיות לו לעם סגלה…" (שם ב'). בספרי החסידות והסוד דרשו לשבח את טענותיו של קרח, האמצעים שנקט פסולים. ר' צדוק הכהן מלובלין טוען שתורתו של קרח הקדימה את זמנה, עוד לפני שהעולם היה נכון לקבלה (פרי צדיק, דרוש ראשון לפרשת קורח). קורח מזכיר בשמו גם את הקרח, הנקודה בה המים נעלמים ויוצרים מחיצה ברקיעים העליונים. קרח בחז"ל הוא כינוי של כבוד, שהרי כשהעריך בן עזאי עצמו אל מול חכמי ישראל קרא: "כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה" (בכורות נ"ח ע"א), בכינוי "הקרח הזה" נתכוון הוא לרבי עקיבא, כך פירש רש"י, אין לתלות בבן עזאי שדרש "אל תהי בז לכל אדם…" (אבות פ"ד מ"ב) שיוציא ביטוי של גנאי כלפי רבי עקיבא? הסבר אפשרי, קרחת מיקומה מאחור "…קרחת לשון ישנים וגבחת לשון חדשים כאילו נכתב באחריתו או בקדמותו" (רש"י תזריע י"ג נ"ה) רבי עקיבא "הקרח הזה", הוא כינוי נסתר לאותו שנופו נוטה לימי האחרית, שרואה למרחוק אף למראה החורבן (עיין במאמרו של הרב יהודה שביב, הקרח הזה, עלון שבות, שנה ד', גליון ה'). כיוון שפנה קרח לדרך המחלוקת "ויקח קרח" וכתרגומו "ואתפליג קרח", נטרד מן העולם, ונדרש אף שמו לגנאי אמר ריש לקיש…קרח- שנעשה קרחה בישראל (שנבלעו) (סנהדרין ק"ט ע"ב).

קיימים בשוק תכשירים רבים נגד התקרחות. לרבים מן התכשירים ישנן תופעות לוואי בלתי נעימות. רוב התכשירים פועלים רק כל עוד נוטלים אותם. טיפול בקרחת באמצעות ניתוח אפשרי גם הוא, קיימות שיטות שונות לניתוח, ביניהן: צמצום הקרקפת – חלקים מהקרקפת מוסרים והעור הנותר נמתח. השתלת שיער-  חלקי קרקפת בעלי שיער נלקחים מאזור אחד בראש ומושתלים באזור נטול שיער. לייזר רך  – תרפיה בלייזר רך האמורה לגרות את שורשי השיער ולעודד צמיחה בין תאים סמוכים.

טכניקת השתלת השיער נוגעת לענייני חציצה שונים. טבילה במקווה מצריכה מגע מים ישיר בבשר ללא הפסק, מקור הדין נלמד מן הפסוק "ורחץ את בשרו במים" (ויקרא י"ד ט'), מכאן דרשו חז"ל "שיגע בשרו במים" (סוכה דף ו' ע"ב), חציצה מונעת מגע ישיר זה. דין חציצה בשיער נלמד מהמילה "את" ממנה דרשו "הטפל לבשרו" (שם). החציצות נחלקו על פי שיעורן – האם הם על רובו או על מיעוטו, וכן על פי ההקפדה – האם האדם מקפיד על החציצה (דהיינו שמצטער עליו שלא יהיה על הגוף) או לא. כך שישנם ארבעה מקרים: א. רובו, המקפיד עליו אם הדבר החוצץ על רוב הגוף ומקפיד על כך – חוצץ מדאורייתא. ב. רובו, שאינו מקפיד עליו חוצץ מדרבנן. ג. מיעוטו המקפיד עליו חוצץ מדרבנן. ד. מיעוטו שאינו מקפיד עליו – אינו חוצץ כלל. דבר החוצץ על כל גופו פוסל מדאורייתא אע"פ שאינו מקפיד עליו. אלא שלדעת הגאונים שער הראש שהוא מיעוט הגוף לעניין חציצה נידון בנפרד מהגוף כולו, ועל אף שלדעת הרמב"ם הגוף והשער נידונים כדבר אחד (הל' מקוואות פ"א), פסקו אחרונים לדונם בנפרד  (חכמת אדם כלל קי"ט ס"ג). אלא שהיות ושערות אלו לאחר ההשתלה צומחות כשאר שערות האדם, והופכות חלק מגוף האדם, אין כל חציצה לא לעניין הנחת תפילין ואף לא לעניין טבילת אישה במקווה (אגרות משה או"ח ח"ד סי' מ' אות י"ח, ונשמת אברהם חיו"ד סי' קצ"ח סעי' י"א ס"ק 5 הע' 2). לגבי הדבקת פאה נכרית, הנשארת מספר חודשים דבוקה לראש, ואין מתכוונים להסירה, וכשמסירים אותה נדרשים לאומן מומחה, יש סברא  להתיר, כיוון שהוא בטל לראש, והרי זה כמיעוט שאינו מקפיד, שאינו חוצץ, כך הורה 'הכתב סופר' לאישה אשר שסבלה מכאב ראש שציווה עליה הרופא להניח תחבושת על הצדעים למשך ג' חודשים, שהסרתה אינה אלא על ידי רופא אומן, או בעצמה בכוח ובסבל, שנראה היה לו "….להקל מתרי טעמא א) דכל שהוא משום רפואה ונתון על מקומו לזמן קצוב בל יסור…עד זמן הקצוב נכנס בגדר לא קפדו… ב) כיון שא"א להסיר עכשיו רק ע"י כאב גדול מרובה ונאמר לי כי כמעט א"א להסירו רק כשידבק ויתלוש מן העור שבמקומו…לא מקרי מיעוט המקפיד…" (כתב סופר יו"ד סי' צ"א). וכך הורה למעשה הרב משה פינשטיין "מי שנקרח ראשו אם מותר להניח שערות זרות ודינם בענין חציצה בתפילין…אבל הוא רק דביקת השערות זרות להגוף ע"י דבק נמי כיון שכן ישאר לעולם ורוצה בזה לא יחצוץ לתפילין, מעיקר הדין…" (אגרות משה או"ח ח"ד סי' מ' אות י"ח),  ולעניין טבילה במקווה טהרה, יש לשאול שאלת חכם.

 

 

 

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד