פרשת ראה – בשר אדום

ט״ו בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 24, 2018) | עלון בית החולים, ראה, חומש דברים

שיגדון

שיגדון (וכן צינית, ומלועזית: גַאוּט ופודגרה) הוא דלקת מפרקים כרונית הנובעת משיבוש מטבולי בגוף המתבטא בעלייה ברמת חומצת השתן בדם, מצב הקרוי "היפר-אוּריצֶמִיַה". הנזק לחולה נגרם כאשר לאורך שנים מצטברת חומצה זו במפרקים שם נוצרת דלקת המפרקים או בכליות, שם היא יוצרת אבנים. מחלה זו נפוצה יחסית בקרב גברים, הייתה נפוצה המחלה בקרב ציידים בשל אכילה מרובה של בשר, האם לחולה מותר לאכול חלב במרווח זמן שונה מבריא?

נושא מרכזי בפרשה השבוע הוא היתר אכילת "בשר תאווה" – בשר שנאכל לשם הנאה ולא למטרות דתיות – בכל מקום. "כי ירחיב ה' אלוהיך את גבולך… ואמרת אוכלה בשר כי תאווה נפשך לאכול בשר, בכל אוות נפשך תאכל בשר" (דברים י"ב כ'). הדרישה לאכילת בשר חולין מתוארת בתורה כתאווה. התורה מזהירה שאת דם החיה יש לשפוך כי הדם הוא הנפש, ואת הנפש אסור לאכול. בבשר חלקים נוספים שאסורים באכילה וגם לאחר שהותר לאכול בשר, ההיתר אינו סופי ומוחלט וגם לו התורה מציבה מגבלות. אחד השינויים הבולטים במעבר שבין תקופת המדבר לבין החיים בארץ ישראל אופי האכילה, לא עוד מן היורד מן השמיים ושליו הנישא על כנפי רוח, אלא בשר הגדל ונשחט כדין. רש"י מוציא מקרא מידי פשוטו, כשהוא מפרש את "הרחבת הגבול " כעמדה נפשית של האדם, מתוכה ראוי לו לגשת לאכילת הבשר: "לימדה תורה דרך ארץ שלא יתאווה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבת ידיים ועושר". (רש"י שם). הרחבת הידיים והלב, העשירות הפנימית שמביאה את האדם לאכילת הבשר ולנתינת מקום למילוי תאוותו, אינה פשוטה כלל ועיקר. התלמוד סייג להיתר אכילת בשר: "כי ירחיב ד' אלקיך את גבֻלך" למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון. יכול יקח אדם מן השוק ויאכל תלמוד לומר "וזבחת מבקרך ומצאנך". יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל תלמוד לומר "מבקרך" ולא כל בקרך "מצאנך" ולא כל צאנך, מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו (לקדרתו) ליטרא ירק, עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים, חמישים מנה יקח לפסו ליטרא בשר מאה מנה ישפתו לו קדירה בכל יום" (חולין פ"ד ע"א). אסור לו לאדם לעורר את תאוות הבשר בנפשו כפי שעשו בני ישראל בקברות התאווה ונענשו על כך; הותר לו לאכול רק בשעה שנפשו תאבה מעצמה לבשר.

חומצת השתן נוצרת בגוף באופן תקין. אצל חולי השיגדון, יש עלייה בייצור החומצה או ירידה במנגנונים שמפרקים אותה בכליות. גורמים המגבירים את הופעת המחלה הם: גיל, השמנת יתר, צריכה מוגברת של בשר ומצבים רפואיים שונים כגון סוכרת והתקף לב. יש עדויות המצביעות על גורם גנטי בתחלואה. לאורך ההיסטוריה המחלה קושרה לכאלו שחיו ברמת חיים גבוהה וצרכו מזון איכותי שלא היה זמין לרוב העם. מסיבה זו היא כונתה "מחלת המלכים" או "מחלת הציידים".

על פסוק זה, המתיר לעם ישראל לאכול בשר כרצונו, מביאה הגמרא שני פירושים: רבי ישמעאל אומר: "לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאווה, שבתחילה נאסר להם בשר תאוה, משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה, ועכשיו שגלו יכול יחזרו לאיסורן הראשון? לכך שנינו לעולם שוחטין". רבי עקיבא סבור: "לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה, שבתחילה הותר להן בשר נחירה, משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה, ועכשיו שגלו יכול יחזרו להיתרן הראשון? לכך שנינו לעולם שוחטין" (חולין דף ט"ז ע"ב). המחלוקת בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל אינה טכנית. לדעתו של רבי ישמעאל היו חיי המדבר כמו בועה שאינה חלק מהחיים הנורמטיוויים. אכילת בשר הותרה לאדם מימי המבול ולא היתה שום כוונה לעצור את תאוות האדם מאכילה זו. רק דור המדבר הוגבל מפני שכל התנהלותו היתה במציאות נסית. רבי עקיבא רואה כאן תמונה הפוכה. הוא מכניס אפשרות שאינה כתובה בפסוקים: "בשר נחירה". זוהי אכילה של בשר ללא שחיטה, אלא בהריגת בעל החיים על ידי דקירה. השחיטה היתה מיועדת רק לאכילה של קורבנות המובאים אל המתחם המקודש: "בשר שלמים". כך מפרש הרמב"ם את דברי רבי עקיבא, בהלכות שחיטה שלו: "כשהיו ישראל במדבר לא נצטוו בשחיטת החולין, אלא היו נוחרין או שוחטין ואוכלין כשאר האומות, ונצטוו במדבר שכל הרוצה לשחוט לא ישחוט אלא שלמים… אבל הרוצה לנחור ולאכול במדבר היה נוחר" (הלכות שחיטה פ"ד הי"ז). הרב בני לאו טוען כי בעומקה של המחלוקת הזאת מונחת השאלה הבסיסית: מהו היחס של התורה לאכילת הבשר. דור המדבר, המחובר אל חיי השכינה באופן ישיר ולא טבעי, יכול לשמש כאינדיקטור לשאיפה האידיאית של האדם. לשיטת רבי ישמעאל האיסור על אכילת הבשר מלמד שרצון ד' הוא לשמור על בריותיו ולאסור אכילת בשר תאווה. כמו בחיי גן עדן, כך גם בחיי המדבר, נאסרה להם אכילת הבשר והותרה רק לצורכי התקרבות לה', בעולם הקורבנות. רבי עקיבא מבין ההפך. חיי הנדודים במדבר היו יותר פראיים. בשר נחירה אינו מוסיף עידון לאדם אלא משחרר אותו מכללים. רק כשרוצה לאכול בשר מסיבות דתיות, בשר קורבן שלמים, נדרש האדם לשמור על דיני השחיטה.

טיפול מומלץ כשאין מדובר בהתקף חריף הוא דיאטה של רמות נמוכות של פּוּרינים. בדיאטה זו מומלץ להימנע מאכילת סוגים מסוימים של דגים, וחלקים פנימיים של בשר. גם רצוי להפחית ככל הניתן אכילת בשר ושתיית משקאות חריפים. מחקר עדכני ‏‏‏שנערך על אוכלוסייה של יותר מ-40 אלף איש לאורך 12 שנה הראה כי אכילת חלבונים מהחי או מהצומח לא מעלה את הסיכוי לשיגדון, בניגוד לבשר ודגים.

היגד אחר לדעת הרב בני לאו חבוי בדעתו של ר' אלעזר בן עזריה המופיע בהמשכו של אותו מדרש. לאחר הבאת מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא ממשיך המדרש ומביא דעה שלישית, אולי כהמשך לעמדתו של רבי עקיבא: "ר' אלעזר בן עזריה אומר: לא בא הכתוב אלא ללמדך דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאווה. יכול ייקח מן השוק ויאכל? תלמוד לומר: ? "וזבחת מבקרך ומצאנך", הא אין אדם אוכל בשר עד שיהא לו בקר וצאן. יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל? תלמוד לומר: ?'מבקרך' ולא כל בקרך, ?'מצאנך' ולא כל צאנך" (שם,שם). רבי אלעזר מבקש שנקרא את הפסוקים הללו כהנחיה לצריכה נכונה. הוא לא עוסק בהיתר הבשר מלכתחילה או בדיעבד. אותו מעניין הסחף שבצריכת הבשר, שלא על פי יכולתו של האדם. המשפט הפותח בדבריו הוא "שלא יאכל אדם בשר אלא לתאווה" מוכרח תוספת הסבר. אין הכוונה כאן לעודד אנשים להתאוות, אלא לחיות על פי יכולתם הריאלית. הדוגמה הראשונה שלו: "יכול ייקח מן השוק ויאכל"? אין הכוונה שאדם לא יקנה בשר אלא שלא יקנה משהו שאינו מצוי אצלו. לכל אדם יש סביבה טבעית הצורכת מוצרים בהתאם לכוח הקנייה ולרמת החיים. התאווה לצריכה שמחוץ לתחום הריאלי מביאה משפחות רבות בישראל לקריסה. מבקש ר' אלעזר להנחות אותנו לצריכה נבונה. אל תחפש משהו שאין לך, רק בגלל שיש לשכנך. הקנייה בשוק נראית לרבי אלעזר רדיפה אחרי מותרות. התאווה צריכה להיגזר מהסביבה האמיתית של האדם ולא מצרכנות שמתעוררת ממערכת של פיתויים. כך גם המשך המדרש: "יכול יזבח כל בקרו?" אותה דרך ארץ שעליה מדבר ר' אלעזר מחייבת לחנך לריסון בצריכה, גם אם המוצר זמין לו לאדם. הוא עוד לא הכיר את עוצמת הפיתוי של מערכת השיווק האגרסיווית שמפילה רבים וטובים בקניות מיותרות וחסרות כיסוי.

בשלהי המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 עלתה המודעות לסיכוני הבריאות הכרוכים בצריכה גבוהה של בשר אדום כגון בשר בקר. כך נמצא קשר סטטיסטי בין צריכת בשר בהמות ובשר מעובד, לאורך רוב שנות חיי האדם, לבין סרטן המעי הגס וסרטן ריאות, במחקר אחר נמצא כי צריכת בשר בקר וחזיר מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן הלבלב‏, אותו מחקר מצא כי חומצה שומנית רוויה המצויה בבשר הינה גורם להגברת הסיכון ללקות בסרטן השד‏.

איסור אכילת חלב לאחר אכילת בשר מדברי חכמי0 "גופא: אמר רב חסדא: אכל בשר – אסור לאכול גבינה, גבינה – מותר לאכול בשר. בתלמוד מובא מעשה במר עוקבא, חכם תלמודי, המעיד על עצמו "…אנא להא מילתא חלא בר חמרא לגבי אבא, דאלו אבא כי הוה אכל בישרא האידנא, לא הוה אכיל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא אכילנא" (חולין ק"ה א'). (= אני לגבי עניין זה חומץ בן יין ביחס לאבא, (כלומר, מעשיי פחות משובחים מאלה של אבא), שהרי אבא כאשר היה אוכל בשר, לא היה אוכל גבינה עד למחר באותה שעה, ואילו אני באותה סעודה אינני אוכל גבינה, אך בסעודה אחרת אני אוכל). שני טעמים הובאו בהסבר דעתו של רב חסדא האוסר למי שאכל בשר לאכול מיד גבינה, האחד, שאריות הבשר שנותרו בין השניים וכאילו אוכל בשר וחלב ביחד (רמב"ם הל' מאכלות אסורות  פ"ט  הכ"ח). והשני, משום שהבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך טעמו (רש"י לחולין ק"ה ע"א, ד"ה "אסור לאוכל גבינה"). אין תמימות דעים בין הפוסקים לגבי התנאים הנדרשים כדי שיותר לאכול מאכלי חלב.  הדעה המקלה, רבנו תם ובעל הלכות גדולות, שאין צורך להמתין זמן מסוים, אלא די לקנח את הפה ולנקות את הידיים, בעדותו של מר עוקבא יש לבאר אחת מן השתיים, או שהתכוון למקרה שבו לא נטל ידיו וקינח את פיו אחרי אכילת בשר, או שמר עוקבא החמיר על עצמו, פחות מאביו, אך מעבר לדרישת ההלכה (מובא בתוספות לחולין ק"ד ע"ב בד"ה "עוף"). אפשרות אחרת לפרש את דברי מר עוקבא מובאת בדברי התוספות במקום אחר, ולפיה, במידה והחליפו את השולחן או את המפה אין צורך להשתהות, וניתן לאכול מיד לאחר פעולות הסיום מאכלי חלב, השרי נחשבת אכילה זו כסעודה אחרת (ע"פ תוס" לחולין ק"ה ע"א ד"ה "לסעודתא"). יש פוסקים שסברו שיש הכרח להמתין בין הסעודות כדברי מר עוקבא הרמב"ם פסק שיש להמתין שש שעות (הל' מאכלות אסורות פ"ט הכ"ח). מחבר השולחן ערוך פסק כרמב"ם ומדברי הרמ"א משמע שמאמץ את שיטת רבינו תם, שאין צורך להמתין כלל בין אכילת בשר וחלב, ודי בקינוח הפה ונטילת ידיים ומוסיף ומציין למנהג שפשט במדינות אלו (תפוצת אשכנז) של המתנת שעה אחת (יו"ד סי' פ"ט סעי' א'). המנהג להמתין שלוש שעות נעוץ בעובדה ששעות בהלכה הינן 'שעות זמניות', כלומר לשעות המחושבות לפי חלק יחסי של היממה, ולכן אורכן שונה בחורף ובקיץ, ועל לדעת הפרי חדש די בהמתנת ארבע שעות (פרי חדש, יו"ד סי' פ"ט ס"ק ו'), בעל ה'מזמור לדוד' מציין להמתנת שלוש בלבד (מזמור לדוד, ליוורנו תקע"ח, הל' בשר בחלב י' פ"ט, דף ס"א ע"א). החיי אדם פסק להקל לחולה "שמי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב שש שעות ועכשיו מפני חולשתו רצה לנהוג כהמקילין רק איזה שעות כיון דלכל הדעות אין איסור האיסור רק מחמת סייג וגדר ואם כן מהני לזה התרה להמקילין" (חיי אדם, סימן קכ"ז סעיף י'). כך מובא ביד אפרים על השולחן ערוך "…ובמקום שיש מיחוש חולי יש לסמוך על דעת הפרי חדש" (יו"ד סי' פ"ט).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד