פרשת ראה – קרוב רחוק

ט״ו בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 24, 2018) | עלון בית החולים, ראה, חומש דברים

קסנוטרנספלנטציה –  "השתלה שלא מבן – מינו", הינו הליך הכולל שימוש בתאים, רקמות או איברים חיים, ממין אחד לאחר. בשל מחסור עולמי באיברים להשתלה, התהליך נידון בעיקר בהקשר של השתלת איברי חזירים בבני אדם, בגלל הדמיון בין איברים פנימיים מסוימים של שני המינים. בפרוצדורות אחרות, שואפים המדענים להשתמש בתאים או ברקמות ממינים אחרים כדי לטפל במחלות חשוכות  – מרפא.

בפרשתנו שבה התורה ועוסקת בדיני מאכלות אסורות. בין בעלי החיים האסורים עלינו נזכר החזיר "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם…"(דברים י"ד ח').  הסיבה לכך שהתורה הזכירה במפורש את החזיר הוא מפני שהוא היחיד בכל עולם החי המפריס פרסה אך לא מעלה גירה (ע"פ חולין דף נ"ט ע"א). איסור אכילת חזיר אינו החמור שבאיסורי האכילה, אך הוא נחשב בתודעה היהודית לאיסור חמור ומייצג את ההבדלות של העם היהודי מסביבתו הנכרית. החזיר נחשב לסמל הכיעור והמיאוס "נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם" (משלי י"א כ"ב). חז"ל בחרו שלא לקרוא לו בשמו וכינו אותו 'דבר אחר' (שבת קכ"ט ע"ב). חכמי ישראל נתנו כמה סיבות לשיקוצו של החזיר יותר מכל חיה טמאה אחרת. הרמב"ם צירף לאיסור הדתי מניעים רפואיים והיגייניים "ואומר שכל מה שאסרה עלינו התורה מן המאכלות, כולן תזונתן גרועה, ואין במה שנאסר עלינו מה שיש לחשוב שאין בו נזק זולת החזיר והחלב, ואין הדבר כן, כי החזיר לח יותר על המידה ורבים בו העודפים, ויותר מכן מאסתו (אכילת החזיר) התורה מחמת ריבוי טינופו ושהוא ניזון מטינופים, וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים אפילו במדבר במחנה, כל שכן בתוך הערים, ואילו היינו מגדלים חזירים למזון, היו נעשים השווקים אוף הבתים מטונפים יותר מבית הכסא, כמו שאתה רואה בארצות הצרפתים עתה…" (מורה נבוכים, ח"ג פר' מ"ח). לדעת הרמב"ם, החזיר והחלב הם היחידים מקרב המאכלות שאסרה התורה שניתן לטעות ולחשוב שאין נזק באכילתם, אולם ההיפך הוא הנכון משום שהם מזון רע ומזיק לגוף, אף שהם מאכלים נפוצים ונחשבים למזון משובח. היו שראו בזה עניין רוחני ודחו מכל וכל את הנימוק הבריאותי "והראוי שנדע כי לא לעניין בריאות הגוף וחוליו נאסרו אלו המאכלות כמו שכתבו קצת. חלילה, שאם כן נתמעטה מדרגת התורה האלוקית מזה, מהיותה במדרגת חיבור קטן מספרי הרפואות", לפיכך איסור אכילתו מנומק בטעם רוחני "שמטמאים ומשקצים את הנפשות ומאטימים הכוח השכלי ומולידים שיבושי הדעות ובולמוס תאוות…המשחיתות אותם והמפסידות כוונת בריאתם" (ר' יצחק עראמה, בעל העקידה, שער שישים). כדי לשכנע אמפירית כתב דון יצחק אברבנאל את הדברים הבאים: "שעינינו הרואות האומות אוכלים בשר החזיר השקץ והעכבר ושאר העופות והבהמות והדגים הטמאים חיים כולם היום חזקים כראי מוצק ואין עייף ואין כושל בהם" (פירושו לתורה).

האתגר הקשה ביותר בהשתלות מסוג זה הוא ההתגברות על הדחייה הטבעית של הגוף. בעיה זו קיימת גם בהשתלת איברים מבני- אדם לבני- אדם, אך היא חמורה הרבה יותר כשמדובר במינים שונים. לכל תא בגוף יש אפיונים המגדירים את סוגו, אליהם מגיבה המערכת החיסונית בהתאם, אם אלו גופים זרים שפלשו למערכת, או לא.

חכמינו הגדירו את איסור אכילת החזיר במסגרת 'חוקים' (או "מצוות שמעיות" כלשון הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ו') המבטאים ציווים אשר אין מצוי בה כלל היגיון כדוגמת פרה אדומה. לעומת 'משפטים' (או "מצוות שכליות", שם) שהינם ציווים כדוגמת 'לא תרצח' ושאר ציווים 'חברתיים' הניתנים להבנה אנושית. זאת משום שאין לדעת את העיקרון העומד ביסוד איסור זה, "תנו רבנן, את משפטי תעשו, דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו…ואת חקתי תשמרו, דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהן, ואלו הן, אכילת החזיר…ושמא תאמר מעשה תוהו הם, תלמוד לומר, אני ד', אני ד' חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן" (יומא דף ס"ז עמ' ב'), דרך חשיבה זו ביטא ר' אלעזר בן עזריה בדרשתו "מנין שלא יאמר אדם אי אפשי… לאכול בשר חזיר…אבל אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך" (ספרא קדושים פ"י) לפי אותה דרשה איסור אכילת החזיר לא נובע מטעם שכלי, רגשי או רפואי, מותר להתאוות לחזיר! "אפשי"! הסיבה לאיסור רוחנית, "להבדיל בין הטמא ובין הטהור" (ויקרא י"א מ"ז) (רמב"ם 'שמונה פרקים' פ"ו), הטעמים שניתנו לאיסור זה הם משניים, החוק האלוקי הוא שהטביע את חותמו על חיה זו. ברל כצנלסון שלא נמנה על שומרי תורה ומצוות התבטא כך "לא ברור לי כיצד יסופר לילדינו ברגש ובטעם של מסירות נפש של אלעזר הזקן, ועל חנה ושבעת בניה, אם עצם הדבר אשר עליו יצאו הם ליהרג אין לו אחיזה בחיים שלנו. ואיני יודע כיצד יסופר לילדים בהפלאה ובהערצה על גיבוריו הקטנים, על הקנטוניסטים אשר סבלו רעב ומהלומות ולא הביאו בשר חזיר אל פיהם…שונא אני את החזיר, אבל עוד יותר אני שונא את מגדלי החזירים" ("עד היכן אהבת ישראל מגעת" פורסם ב"דבר" וצוטט בדברי הכנסת השלישית כרך 20 עמ' 2836) גם אלתרמן בשירו "חופש הדעות והטלפיים", מדבר על עיקרון בל יעבור המוסכם על אדוקי הדת והחברה החילונית, עיקרון המותיר את החזיר רחוק מן החברה היהודית ככלל (הטור השביעי, ספר שני תשל"ה עמ' 237).

מחקרים מתקדמים בהבנת תהליכי מנגנון דחיית האיברים הביאו את המדענים ליכולת השתלת איברים שמאפשרת לשקול השתלת איברים ממינים אחרים. נכון להיום, בוצעו רק כמה ניסיונות השתלה ספורים שעלו בהצלחה. כמה מטופלים שהיו זקוקים להשתלת כבד, טופלו באמצעות השתלת כבד חזיר זמנית, עד שימצא תורם מתאים. כמה חולי פרקינסון שטופלו בתאי עצב של חזיר, חוו שיפור ניכר. כיום, חברות רבות מנסות לבצע הנדסה גנטית בחזירים, כדי שהקוד הגנטי שלהם יהיה דומה ככל האפשר לזה האנושי.

בספר "דברי שלמה", (דרשן מן המאה הט"ז בשם ר' שלמה בן יצחק הלוי משלוניקי) מחבר הספר מבאר את איסור אכילת החזיר על אף קירבתו הפיזיולוגית לבני אדם "שניתוחו קרוב לניתוח אברי האדם", ומן הראוי היה  להתיר את אכילתו ולא לאסרו באכילה, להבנתו איסור זה אינו אלא סוד עמוק. רבינו בחיי בפירושו לתורה מעיד על מסורת לפיה יותר החזיר לעם ישראל לעתיד לבוא (ביאורו על התורה, מהדורת הרב חיים שעוועל, עמ' תנ"ט). מסורת  זה מסתמכת על מה שנאמר במדרש "ד' מתיר אסורים, מהו מתיר אסורים? יש אומרים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה מטהר אותה הקב"ה לעתיד לבוא…" (מדרש תהילים, קמ"ו ד', עמ' רס"ח) ובמדרש אחר נאמר: "עתיד הקב"ה להחזירו" (מדרש הגדול, שמיני, י"א ז' עמ' רמ"ט). מדרשים אלו לפיהם עתיד הקב"ה לטהר את החזיר הובאה אצל אחד מחשובי הראשונים (שו"ת הרדב"ז חלק שני תתכ"ח) ובעקבותיו ר' חיים בן עטר בפירושו לתורה "אורח חיים" מביא על אתר בפרשתנו את האמרה: "ולמה נקרא שמו חזיר – שעתיד הקב"ה להחזירו למותר" (דברים פר' י"ד ח'-) (עיין מאמרו של ח' קרלינסקי "החזיר ו"היתרו לעתיד לבוא" 'שנה בשנה' תשל"ב, שדן בשאלה האם מדרשים אלו אוטנטיים או שמא זויפו, זאת לאור העובדה שדרשות אלו לא נזכרו בתלמודים או במדרשים הקדומים, ובמאמרו של הרב עדין שטיינזלץ "עתיד הקב"ה להחזירו", המוכיח שהמדרש אותנטי, תרביץ ל"ו (תשכ"ז) עמ' 297-298).

קיימים נגיפים מסוימים שהחזירים חסינים מפניהם, אך בני אדם רגישים להם. לכן בני אדם שהושתלו בגופם תאים זרים נאלצים שלא לתרום דם, ולתת דגימות דם תכופות. לאחרונה היינו עדים להתפרצותה של מגפת שפעת שמקורה בחזירים, תת מין חדש שלא התגלה עד כה בחזירים או בבני אדם, זן זה פעיל בבני אדם, עופות וחזירים. בעקבות השינוי הגנטי בווירוס, ההדבקה נעשית גם בין בני אדם.

בתלמוד מוזכרת מגיפה שמקורה בחזירים "אמרו ליה לרב יהודה: איכא מותנא בחזירי (מגפה בחזירים) התגובה, גזר תעניתא (צום ותפילה), נימא קסבר רב יהודה מכה משולחת ממין אחד משולחת מכל המינין? (משמע חשש רב יהודה שמגפה במין אחד מתפשטת גם למינים אחרים?) – לא, שאני חזירי דדמיין מעייהו לבני אינשי (שונה מגיפת החזירים משאר מגיפות, כיוון שמערכת העיכול של החזיר דומה לזו של האדם קיים חשש יתר להדבקות) (מסכת תענית פ"ג ופ"ד). מרתקת העובדה שלמרות התקופה הקדומה יחסית בה פעלו חז"ל אובחנה מקורה של המגיפה, ואף ניתן הסבר מדעי כיצד הועבר הנגיף מחזירים לבני אדם, נושא מרכזי בתהליך מניעת והפצת מחלות. הרב שלמה גורן התייחס לשאלת השתלת איברים מבעלי חיים בבני אדם, ראשית, הרב צידד בניסיון להארכת חיי אדם גם אם קיים רק סיכוי קלוש, מותר לדעתו לסכן את חיי השעה הוודאיים של החולה בגין ספק חיים ארוכים. קביעה זו מתבססת על סוגיה תלמודית ממסכת עבודה זרה (דף כ"ז ע"א) ועל שניים מחשובי הפוסקים בעל השבות יעקב והחתם סופר (פתחי תשובה יו"ד סי' קנ"ה, ס"ק א', ושל"ט ס"ק א') שנית, הרב הוכיח כי היות והלב הינו אבר בעל שתי פונקציות עיקריות בגוף האדם, הפונקציה הראשונה היא של אבר או חלק באורגניזם. התפקיד השני של הלב הוא תפקידו הפונקציונאלי בגוף, זאת על ידי ששואב את הדם הלא מחומצן מן המערכת הורידית ההיקפית והזרמתו דרך העורקים לריאות לשם חמצון הדם, ואח"כ שואב את הדם מהריאות דרך ורידי הריאות ומזרים את הדם המחומצן לכל איברי הגוף דרך העורקים ההיקפיים, לפיכך אין לחשוש לשינוי זהות האדם אם בחזהו הושתל לב מבעל חיים "בתוקף תפקידו הפונקציונאלי של הלב על כל הגוף, מיוחסת בתורה, בנביאים ובכתובים האינטליגנציה של האדם וכל המידות הטובות והרעות ללב, משום שחייו הפיסיים והרוחניים של הגוף תלויים בפעילות הפונקציונאלית-הפיסיולוגית של הלב… יוצא אפוא למסקנה…לא תתעורר שום בעיה של שינוי זהות באדם שבחזהו הושתל הלב של בעל-החיים, וממילא אין שום הסתייגות הלכתית או אתית יהודית מהשתלת לב חיה בחזהו של אדם" (תורת הרפואה, השתלת לב בעל חיים באדם, עמ' 85-94).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד