פרשת ראה – שפע בשבע – חילוץ ממעגל החובות

ג׳ באלול ה׳תשפ״א (אוג 11, 2021) | עלון בית החולים, ראה, חומש דברים

פרמקלצ'ר- חקלאות בת קיימא או בעברית תרבות עדן, היא גישה חקלאית, שיטת תכנון סביבתי ופילוסופיה צרכנית המבוססת על תחזוקה של מערכות יצרניות בנות קיימא הפועלות באמצעות משאבים זמינים בסביבה הטבעית המידית. חוקי היסוד של שיטת הפרמקלצ'ר הם הגנה על כדורה הארץ ושמירה על החיים והשימוש במשאבי הטבע.

בפרשת ראה, משה ממשיך להכין את העם לקראת החיים בארץ ישראל. המילה "ראה" היא מילת המפתח בפרשה. היא מצריכה חזון לעתיד והבנה בדבר התביעות החדשות והנסיבות המשתנות שהוא מביא עמו. הקשר לארץ מחייב חיבור שורשי. החלוצים הראשונים שחזרו לארץ ישראל, היו בעלי תפיסה מרקסיסטית, ניסו להשיב את המאפיינים החומריים והחקלאיים שלהם אך ללא הפן הרוחני והתורני. הניסוי הזה נחל כישלון. בין המצוות בפרשה מוזכרת מצוות השמיטה. הנושא של "שנת שמיטה" הוא רחוק ונראה כלא רלוונטי לכלל הציבור הישראלי. השמיטה מוזכרת בתורה בשלושה מקומות. בפרשת 'בהר', שם מוזכרות ארבעת המלאכות האסורות מן התורה בשנת השמיטה, זריעה, זמירה, קצירה ובצירה, הדגש העיקרי מושם על כך שזהו שנה שבתון(ויקרא כ"ה א'-ז). בפרשת משפטים, שם המצווה העיקרית, הפקרת היבול (שמות פר' כ"ג י"א). ובפרשתנו, שמיטת כספים (דברים ט"ו, א'-ג'). בפסוקים עצמם לא מבוארת בצורה מפורשת מטרתה של שמיטת כספים, אולם לאחר הציוויים נאמרת ברכה לעם ישראל, "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן", ומשמע שמטרת המצווה היא הדאגה לעניים. מצוות שמיטה מתמיהה בדרישותיה, אך שמיטת כספים מתמיהה עוד יותר, שכן, אדם נותן כספו אשר עמל בו בזיעת אפיו, נותנו בהלוואה, ואין יכול לדרוש החזרת ממונו. טעמים רבים נאמרו, על מנת להסביר את חשיבותה של מצווה השמיטה. נראה כי שתי מגמות עיקריות מאפיינות אותה. האחת, מובלטת בספר ויקרא, לכונן את ההכרה בריבונות הא–ל. זו תמומש בשביתת האדם ממלאכתו. השנייה, סוציאלית, "ושש שנים תזרע את ארצך, ואספת את תבואתה. והשביעִת תשמטנה ונטשתה – ואכלו אביֹני עמך" (שמות כ"ג י'- י"א). השמיטה נועדה לאפשר לעניים לאכול מן הפירות, ומסירה לשנה אחת את המחיצות שבין עשירים לעניים. כך כותב הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים' שהשמיטה באה לשם "חמלה וחנינה על כל בני אדם" (ח"ג פר' ל"ט).                                                     פרמקלצ'ר פותחה בשנות השבעים על ידי שני אקולוגים אוסטרלים. הפרמקלצ'ר פורשת את כנפיה על כל היבט בחיים האנושיים, תכנון הבית, הפרנסה, החברה, הכלכלה, המשפחה, הזמן, המשאבים וכמובן המזון והחקלאות. מהות השיטה היא חיבור בין תרבות לקיימות, בין חקלאות לאיזון עם הסביבה, תוך שימוש בידע קדום, ובתפיסות עכשוויות במינימום השקעה ומקסימום יבול.           במדרש בתורת כוהנים מובא כי המילים "שבת לד'", אינן מופיעות בתורה אלא לגבי שתי מצוות בלבד, שמיטה ושבת. במדרש הגדול נאמר "כשם שצוה לעשות מלאכה בששת ימים ולנוח בשביעית, כן צוה לזרוע שש שנים ולשמוט השביעית" (ויקרא כ"ה ג'). רבנו בחיי כותב "קידש הקב"ה את השביעי בימים ובשנים ובשמיטות קדשו בימים, זה השבת, וקראו שבת, שנאמר ,"ויום השביעי שבת לד' א-לקיך", קדשו בשנים, זו שמיטה, וקראה גם כן שבת, שנאמר, "ושבתה הארץ שבת לד'"…ועל דרך הפשט, ושבתה הארץ שבת לד', שתהיה הארץ בטלה מכל מלאכת אדם בשנה השביעית, ולא ישתדל כלל בעבודת הקרקע, לא בחרישה ולא בזריעה (שם). השבת יוצרת חירות בזמן, השבת היא "זכר למעשה בראשית". האדם עובד שישה ימים ונח ביום השביעי, בדומה לקב"ה שברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי, וכך מכריז האדם על אמונתו בכך שהקב"ה ברא את העולם. המגמה האחרת, הסוציאלית, זו בולטת בפרשת 'משפטים' ובפרשתנו. היעד, הסיוע לחלש, כשבמוקד עומד האביון. הוא הנצרך להלוואה ומתקשה בהשבתה, הוא המבקש מאכלו ואין די מחסורו, אליו פונה השמיטה של ספר שמות "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה". אכילת חיות השדה מופיעה רק לאחר 'אביוני עמך', היא מופיעה להדגשה כי פירות השביעית ניתנו לאביונים והנותר – לחיית השדה. בחברה חקלאית הקרקע היא. הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל ביאר, שמטרת השמיטה איננה רק לתת צדקה לעניים (גם לפי הפן החברתי), אלא שלבעל הבית לא תהיה תחושת בעלות, ולעני לא תהיה תחושת מסכנות של אדם הנזקק לצדקה. בשמיטה, הכל מופקר והעני נוטל משל הקב"ה ולא משל בעל הבית. לכן התורה אסרה לזרוע ולזמור, על אף שיהיה פחות יבול, ובלבד שהעני יוכל לקחת בצורה מכובדת – לקחת מהיבול של הקב"ה ולא מהיבול של בשר ודם.                                                                            כדי להשיג שינוי דרמטי בחקלאות יש להתמודד עם שלושה אתגרים מרכזיים, זמינות אור, מים, קרקע פורייה, ופחמן. ניתן לגדל בצורה מוצלחת בגידול הידרופוני או אירופוני, כאשר שורשי הצמח טבולים בתוך מים או חשופים לאוויר (בהתאמה), ללא כל מצע. מיקרו-אצות, הן אורגניזמים שיכולים לשגשג בתנאים אלו, אור קבוע, מים מליחים וללא תלות באדמות פוריות.

שמיטת כספים נוהגת "מקץ שבע שנים", היינו בסיומה של השנה השביעית, הנחת היסוד, היא שבשונה משמיטת קרקעות המתפרשת על פני שנה שלמה – שמיטת החובות מתרחשת בנקודת זמן אחת. היא כוללת שתי מצוות, מצוות עשה לשמוט את החובות, "שמוט כל בעל משה ידו", ומצוות לא תעשה, האוסרת לתבוע את החובות לאחר שנשמטו "לא יגֹש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמִטה לד'", בהמשך הפרשה מופיע איסור נוסף הנובע ממצוות שמיטת כספים "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל  לאמר קרבה שנת השבע, שנת השמִטה, ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל ', והיה בך חטא" (שם). התורה אוסרת להימנע מלהלוות כסף לעני, בעקבות החשש מפני השמטת החוב. האם חותם הצדק מונח במצווה המבטלת את זכותו של המלווה על ממונו? מהו פשר התביעה של התורה להלוות לקראת השמיטה בידיעה שהחוב יבוטל? רבי אליעזר ממיץ, בעל ה'יראים', התלבט בשאלה זו, לדבריו, מצוות השמיטה אינה מחילה, אלא ציווה הקב"ה שישמיט, פירוש, יניח, ולא יתבענו עוד…דכתיב 'והשביעית תשמטנה ונטשתה', פירוש, תניח. הלכך, הלוואה לעולם מוטלת על הלווה, שלא יעכב על זה חובו לעולם בתיבת אוצרו, ואם עשה כן, הוה ליה לוה רשע" (מהדורה ישנה, סי' רע"ח). הבנה זו תואמת גם את האמור בדברי המשנה "המחזיר חוב בשביעית – רוח חכמים נוחה הימנו" (שביעית פ"י מ"ט). לאור פרשנות זו פעולת השמיטה אם כן איננה ביטול החוב אלא דחיית פירעונו – לפחות בשנה. המלווה מנוע מנגישת הלווה מתחילת השנה השביעית ועד סופה. השהיית הפירעון מותירה ללווה הרווחת זמן, הנחוצה במיוחד בשנה שבה כל המערכת הכלכלית נתונה בטלטלה. התיקון החברתי של השמיטה, תלוי בתיקון בין אדם לד' ובין אדם לחברו.                                                               השמיטה אינה אירוע חד פעמי, אלא מחזור ודרך חיים. ערבות הדדית ועשייה קהילתית חברתית מקומית. חיזוק החקלאות המקומית ותנועה של התמקמות. שינוי בסגנון החיים האישי מתוך תודעת שפע והתכללות. יצירת מסדרון אקולוגי להבראת הסביבה הטבעית. מהלך רוחני מעשי עמוק שהוא מחנה ומכנה משותף לכל סוגי האנשים.                                                                   המערכת הכלכלית המודרנית השתנתה, מרן הרב קוק מסביר שהשמיטה פותחת פתח לחזון, פרשת ראה נותנת מענה למשק היהודי, מצוות השמיטה, ההלוואה, ושמיטת הכספים מחזירים איזון למערכת הכלכלית של ארץ ישראל. והרי הצורה השורשית והראשונית ביותר של צדק חברתי, ושל חלוקת ההון באופן יותר שוויונית, בשנת השמיטה, הרווחים שנצברו מלקיטת סחורה חקלאית חינם מוחזרים לחקלאים על מנת לסייע להם בשנה שאין בה סחורה בפירות האדמה.  בדרך זו הנטל של השבתת המשק החקלאי והפקרת הקרקעות אינו נופל על החקלאים בלבד. לכל שאר העם מוטלת החובה – והזכות – להשתתף במצות המשיטה על ידי מתן הלוואות לחקלאים נזקקים באותה שנה, ולהשמיט את ההלוואה בתום שנת השמיטה. הרמב"ם במורה כתב "ואמנם כל המצות אשר ספרנום בהלכות שמיטה ויובל מהם לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם, כמו שאמר ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל וגו'… ומהם חנינה…כלומר השמטת כספים… ומהם עיון בתקון הפרנסה והכלכלה על ההתמדה…" (פר' ל"ט). מטבעו של עולם שרק מעט האנשים בידם להתעשר בעושר גדול ולקבוץ על יד, ומדרכו של עולם שהעשירים יעשירו יותר ככל שיעבור הזמן והעניים יענו יותר ככל שיעבור הזמן. ומשום כך צוותה תורה שאחת לשבע השנים ישמיטו את החובות כדי למעט מהונם של בעלי ההון, והונו של עולם יחולק באופן שוויוני יותר בין כל שכבות העם ובעל השררה התחדשות מודרנית של מצוות שמיטת כספים בכל הנוגע למשפחות השקועות בחובות עד צוואר. בנוגע למה שחייבים הלקוחות לבנק (משיכת יתר, הלוואות שעבר זמנן), דנו אחרונים האם מצוות השמיטה חלה על הבנק, או שמא הבנק אינו אישיות שהמצוות חלות עליה. בעניין זה מקובל להחשיב את הבנק כעסק השייך בשותפות לבעלי המניות והשליטה, כך שמצוות השמיטה חלה על אנשים אלו, ועליהם לכתוב פרוזבול כדי למנוע את מחיקת חובות הלקוחות (שו"ת מנחת יצחק ח"ג, סי' א', שו"ת יחווה דעת ח"ד, סי' ס"ד). לקחת הלוואות ולהיכנס לחובות באמונה שבעתיד חובותיהם יישמטו אין זו דרכה של תורה, אך משפחות שנקלעו למצוקה ושקועות בחובות, ועסקים קטנים הזקוקים לחמצן כלכלי כדי שיוכלו להמריא ולצמוח. בנוגע לשתי קבוצות אלה ניתן להציע מתווה מורכב ומתון של הגשמה מודרנית של מצוות שמיטת כספים, שאינו מבוסס על שמיטה – מלאה או חלקית – של החובות, אלא על תחליפים מאוזנים. אפשר להציע כי אחת לשבע שנים, במועד שנת השמיטה, הן יקבלו את אחת משתי האפשרויות האלה (א) דחייה לשנה של תשלומי החובות (גרייס), באופן שיהפוך את שנת השמיטה לשנת מנוחה מהשבת החוב, שבמהלכה הן יוכלו להשקיע את הונן ואת מרצן בחילוץ עצמן ממעגל החובות. (ב) פריסת החובות על פי לוח תשלומים חדש ונוח יותר לפירעון חובותיהן, באופן שיאפשר להן לשלב בין תשלום החובות ובין פיתוח עסקיהן ועצמאותן הכלכלית (עיין מאמר דעה, ד"ר בני פורת, פורסם מקור ראשון).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד