פרשת שופטים – וואלס להגנת הצומח

ט״ו בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 24, 2018) | עלון בית החולים, שופטים, חומש דברים

אקולוגיה היא ענף בביולוגיה החוקר את יחסי הגומלין בין האורגניזמים השונים כמו גם בין כל אחד מהם לסביבה הדוממת. השם אקולוגיה נגזר מהמילה היוונית oikos שפירושה "בית". האקולוגים חוקרים את בית הגידול על כל היבטיו, הגורמים הא- ביוטיים, כלומר גורמים שאינם אורגניזמים חיים, כגון תכונותיו הפיזיות של בית הגידול, האקלים, המים, האור החמצן והמינרלים. והביוטיים, שהם כלל האורגניזמים החיים בבית הגידול. האם ההלכה היהודית עסקה בשימור הסביבה?

לקראת סיום הפרשה מובא איסור כריתת עצים בזמן מלחמה עת מטילים מצור על עיר האויב "כי תצור על עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן. כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת…"(דברים פר' כ' פס' י"ט וכ'). התורה אמנם מתארת מקרה של איסור כריתת עצי מאכל "כי ממנו תאכל…", אך חז"ל למדו מכאן שמדובר בהשחתת כל דבר שיש בו תועלת, ואף שלא בזמן מצור "ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בנין, וסותם מעין, ומאבד מאכלות דרך השחתה, עובר בלא תשחית.."(רמב"ם הל' מלכים פ"ו ה"י) . לתוך ההגדרה של "השחתה", נכנסת כל פעולה המונעת מבני האדם להפיק הנאה מהחפץ. על אף ההנמקה המסיימת את הפרשה ויוצרת זיקה בין האדם לבין סביבתו הטבעית "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור" (שם,שם). מרבית פרשני המקרא דחו את ההשוואה בין העץ לבין האדם, והוציאו כתוב זה מפשוטו, יש שראו בו משפט תמיהה, או שאלה רטורית שהתשובה עליה שלילית "שמא האדם עץ השדה, להכנס בתוך המצור מפניך, להתייסר ביסורי וצמא כאנשי העיר, למה תשחיתנו"(רש"י שם), כלומר, לפירוש זה התשובה ברורה, אין כל השוואה בין האדם לבין עץ השדה, אין טעם בכריתת העץ, שהרי אינו כאנשי העיר עליה אתה צר, העץ אינו נלחם בך! יש מן המפרשים מי שראו בפסוק זה משפטי חיווי והבעת דעה "כל כי שאחרי לא מתפרש אלא, אותו לא תכרות אלא עץ השדה לבוא האדם מפניך במצור, אותו תכרות, הם הקרובים לעיר שנסתרים בהם אנשי העיר הבורחים מפניך…"(רשב"ם שם), כלומר, היתר הכריתה ניתן לאותם עצים המאפשרים לאנשי העיר עליה צרים להסתתר, או להטמין מארבים לכוחות הנלחמים, פעולה המכונה בהגה הצה"לית "חישוף".

שני עקרונות יסוד מנחים את חקר האקולוגיה: (א) מרכיביה של מערכת אקולוגית פועלים כולם אלה על אלה, במידה רבה או מעטה (ב) שינוי במצבו של אחד המרכיבים יגרור שינויים במרכיבים רבים אחרים. לפיכך, מערכת אקולוגית היא מערכת דינמית. איכות הסביבה, הוא תחום עיסוק הנוגע ליחסי הגומלין בין האדם לבין סביבתו הטבעית או זו שנוצרה על ידו. בעבר היה מקובל לצמצם אותה לפעילויות של שימור טבע בלבד. אלא שבמשך השנים החלה להתגבש ההבנה שלא די בפעולות שימור כאלה, וכי הבעיות הנוגעות לסביבה הן נרחבות ועמוקות יותר.

בקרב פעילים לאיכות הסביבה קיימות שתי תפיסות מנוגדות, האנתרופוצנטרית, המעמידה את האדם במרכז. לעומת הגישה הביוצנטרית המעמידה את הטבע במרכז. היהדות נראה שתומכת יותר בגישה האנתרופוצנטרית זו שרואה באדם מעין מנהל משק של משאבי העולם, שצריך לנהלם בתבונה, חסכנות, אהבה ואחריות, בעיקר למענו הוא. האדם לפי תיאור הבריאה הוא היחידי שנברא "בצלם אלוקים"(בראשית פר' א' פס' כ"ז), הפרוגראמה האלוקית הנובעת ממרכזיותו של האדם בטבע, מצווה "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה"(שם א' כ"ח), אך בד בבד מטילה על האדם את האחריות לשלמות העולם "ויקח ד' אלוקים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה"(שם ב' ט"ו), מחד גיסא, מעודדים את האדם לפתח את כישרונותיו, ומזמינים אותו לכבוש את העולם, אך מאידך גיסא מזהירים אותו מפני הסכנות של שלטון בלא מצרים. תמונת העולם של היהדות היא של דומם, צומח וחי, שהם סולם עולה ומגמתי אשר בקצהו העליון עומד האדם. לאדם, יש חופש מסוים מן השרשרת הטבעית, אבל זאת לא כעובדה סתמית, אלא לשם תפקיד – כדי "לגמור" את הבריאה, כלומר, כדי להעלות את הטבע הנתון, על ידי עבודתו ויצירתו – לשלב של "גימור". התפקיד הזה מתגלה גם ברמת המחשבה – בה בונה האדם, מנתוני הטבע, עולמות של מחשבה ומדע וגם ברמה המעשית-טכנית, בה הוא בונה בפועל-ממש עולם מעשה-ידיו. והנה, כאן עולה השאלה אם "יגמור" האדם את הבריאה – בדרך נכונה; אם יבנה או יהרוס, יוסיף שלמות או יביא נזק. ההצלחה או הכשלון מתחילים בתפיסה, בהבנת-העולם, ונגמרים ברמה המעשית-טכנית. מדרשים רבים תומכים בגישה זו ובסכנות האורבות למין האנושי בהעדר התחשבות זו, המפורסם שבהם "ראה את מעשה האלוקים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו (קהלת ז' י"ג) בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה ז' י"ג).

 

האקולוגיה נחשבת לאחד המדעים הצעירים ביותר. המונח אקולוגיה נטבע לראשונה על ידי ארנסט הקל רק בשנת 1866, זמן בו רוב תחומי הביולוגיה כבר נחקרו ביסודיות, או לפחות החלו להיחקר. הקל הגדיר את האקולוגיה כ"תחום מדע העוסק ביחסי גומלין בין יצורים לסביבתם". ההגדרות השונות אוחדו ב– 1992 על ידי ג'ין ליקנס והתקבל כהגדרה הרשמית של האקולוגיה המודרנית: חקירה מדעית של התהליכים המשפיעים על תפוצה ושפע של אורגניזמים, יחסי הגומלין ביניהם, וההשפעות ההדדיות בין אורגניזמים וההמרה והנעה של אנרגיה וחומר.                             

  הנטייה הגוברת הן של התנועות האקולוגיות השונות לצדד בגישה הביוצנטרית, זו שמעמידה את הטבע במרכז, נובעת מהחשש הגובר להרס אקולוגי בעל אפקט מצטבר המסכן את שלום הטבע והעולם. הדיון התלמודי המנמק בשתי סיבות שונות לחלוטין את העובדה מדוע נברא האדם אחרון לנבראים, האם המגמה הייתה "כדי שיכנס לסעודה מיד, משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן, והתקין סעודה, ואחר כך הכניס אורחין" (סנהדרין ל"ח ע"א), גישה אנתרופוצנטרית מובהקת הרואה באדם, נזר הבריאה, מי שהכול הוכן והותקן לשימושו, אל מול הגישה האחרת "שאם תזוח דעתו עליו, אומר לו, יתוש קדמך במעשה בראשית"(שם) גישה ביוצנטרית, המצדדת באפסותו של האדם ביחס לשאר הברואים, שמגמתה הייתה לאזן ולמנוע את הסכנה שביוהרה, מקבלת לאחרונה חיזוק ערכי לאור השפעתה ההרסנית של האנושות על הטבע והסביבה, רוח זו גם פירש בעל ספר החינוך את טעמו של איסור 'בל תשחית',  "שרש המצוה, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת…וזהו דרך החסידים ואנשי המעשה…ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל, יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם. ולא כן הרשעים, אחיהם של מזיקין, שמחים בהשחתת עולם, והמה משחיתים…"(מצוה תקכ"ט). גם בדברי הרמב"ם ניתן למצוא שלילה של הגישה האנתרופוצנטרית, באמרו "שאין לסבור בכל הנמצאים שהם בגלל מציאות האדם, אלא יהיו גם שאר כל הנמצאים מטרה לעצמם לא בגלל דבר אחר" (מורה נבוכים, ח"ג פי"ג), הרמב"ם מצטט פסוקים מן המקרא המעידים על אפסותו של המין האנושי, כמו "אדם להבל דמה" (תהילים, קמ"ד ד'), או "אנוש רמה ובן אדם תולעה" (איוב כ"ה ו'), כדי להוציא מליבו של האדם את האשליה ש"המציאות בגלל אישיותו בלבד" (שם, פרק י"ב). (עיין מאמרה של ד"ר יעל שמש, "לא תשחית את עצה" יהדות ואקולוגיה, דף שבועי אוניברסיטת בר אילן, מס' 357 תש"ס).

הפעילות המתמשכת של האדם בתחומי התעשייה והחקלאות הביאה לעלייה ברמת החיים ובאיכות החיים, אלא שתופעות זיהום האוויר המים והיבשה שהופיעו בעקבות הפיתוח הכלכלי המואץ גרמו להפרת האיזון העדין השורר בטבע ולירידת איכות הסביבה, ככל שעולה וגדלה האוכלוסייה בעולם, וככל שעולה רמת החיים, כך הולך וגדל קצב הניצול של משאבי הטבע ואיכותם הולכת ויורדת.

האתיקה של איסור 'בל תשחית', נלמדת מפרשת כריתת עצים בשעת המצור "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת, ובנית מצור על העיר…"(דברים כ' י"ט), ממנה דרשו חז"ל, "רק עץ אשר תדע" – זה אילן מאכל. "כי לא עץ מאכל הוא" – זה אילן סרק, אם סופנו לרבות את אילן מאכל, מה תלמוד לומר "כי לא עץ מאכל", מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל"(ספרי ר"ד, וב"ק צ"א ע"ב), ההלכה מתירה בנסיבות מסוימות לקצץ אפילו עץ פרי "אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים – מותר"(ב"ק שם), כלומר, אם שווי העץ כחומר גלם עולה על שוויו כעץ מניב פירות, מותר לקצוץ אותו. עיקרון זה ולפיו תועלת כלכלית עשויה להתיר קציצת עץ מאכל, מודגם בתלמוד בשני מעשים, שמואל שקצץ דקל כשהתברר לו שהדקל מזיק לגפן שלידו. רב חסדא שעקר דקלים משום שתוצרתם לא הייתה רווחית. גישה זו מובאת להלכה רמב"ם "אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה, ואין מונעין מהם המים כדי שייבשו…ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום, כל הקוצץ אילן דרך השחתה, לוקה, אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים – לא אסרה תורה אלא דרך השחתה"(הל' מלכים פ"ו ה"ח וט'), לאור פסק זה התיר היעב"ץ להרחיב את בית הכנסת תוך כדי עקירת עץ גפן "…דמילתא דפשיטא…דשרי כי לא נאסר קציצת אילן מאכל רק בדרך השחתה. וכבר אמרו אם היה מעולה בדמים מותר…הרי בפירוש שאיסור זה הותר מכללו אפילו להדיוט וק"ו מעתה לגבוה ולדבר מצוה…".(שו"ת שאילת יעבץ ח"ע סי' ע"ו). החתם סופר גם הוא עסק בשאלה דומה והוא התנה את ההיתר לכרות את העץ בכך שלא ניתן להעתיקו למקום אחר, "והנה בודאי קרא דלא תשחית דגבי מצור דמיירי דצריך לקורות האילן לבנות ממנו מצור כדכתיב אותו תשחית וא"א בלא קציצה לצורך מצור ע"כ הזהיר הכתוב מה שהזהיר שלא ישחית…" ההיתר לכרות בשעת המצור הוא לשם הקמת המצור"…אבל מצורך מקומו לבנות מצור על מקומו מזה הא לא מיירי קרא וי"ל אה"נ לא הותר לקצוץ כלל שהרי יכול לעקור שרשו עם הסלע עמו ולנטוע במקום אחר ואיננו השחתה…" (שו"ת חתם סופר יו"ד ח"ב סי' ק"ב), כלומר, אין הכרע מפסוק זה להתיר לכרות עץ מפני הצורך במקום בו עמד העץ, שהרי ניתן להעתיק את העץ על שורשיו למקום אחר. לדעת החת"ס הטבע אינו עוד משאב הנתון לשרירות ליבו של האדם, לטבע זכות קיום עצמי, עקירת עץ מחייבת ראשית מציאת מקום חילופי למיקומו מחדש, "כי האדם עץ השדה", מתפרש גם כפשוטו, השוואה, אחווה וזיקה בין האדם לבין הסביבה, לכל עשב שירה מיוחדת משלו.

 

 

 

.               בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד