פרשת שלח – עיוורון צבעים

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | עלון בית החולים, שלח, חומש במדבר

צבע הוא תכונה של עצם הנקלטת בחוש הראיה. תחושת הצבע נוצרת במוח בעת צפייה בעצמים שמגיע מהם אור אל העין, בהתאם לאורך הגל של האור וליכולת ראיית הצבעים של הצופה. כאשר אור ממקור כלשהו פוגע בעצם, חלק מהקרינה האלקטרומגנטית נבלעת בעצם וחלקה מוחזר ממנו. הבדלים פיזיקאליים בין עצמים יכולים לגרום להם להחזרה שונה בארכי גל שונים, והבדלים אלה גורמים לתחושת צבע שונה.

פרשת השבוע פותחת בשילוח המרגלים לתור את ארץ כנען לפני הכניסה אליה "וידבר ד' אל משה…שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל…" (במדבר י"ג א' וב') ומסיימת במצוות ציצית "ויאמר ד' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת…"(במדבר ט"ו ל"ז). שתי מגמות פרשניות קיימות עסקו בשאלת מיקומה של פרשת ציצית בסוף הפרשה. לפי הרמב"ן יש קשר בין מצוות ציצית לבין הסיפור הקודם לה, על חילול השבת בידי המקושש ואלו דבריו: "כי בהתאחר שם העם בגזירה הנזכרת, (הכוונה לגזירה שנזרה על הדור לשהות ארבעים שנה במדבר) היה המאורע הזה, ואחר כך ציוה במצות ציצית, שיזכרו בו המצוות כולן ולא ישכחו את השבת או זולתה מן המצוות" (במדבר ט"ו ל"ב) פירוש הרמב"ן נסמך על העובדה שבפרשת ציצית נאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ד'…" (שם ט"ו ל"ט) הציצית מטרתה זיכרון המצוות. מרבית הפרשנים קשרו את פרשת הציצית דווקא לפרשת מרגלים בשתי הפרשות הושם דגש על הליכה אחרי מראה העיניים, בשתיהן מופיע השרש תו"ר, "שלח  לך אנשים ויתרו את ארץ כנען…וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען…ויעלו ויתרו את הארץ…וישבו מתור הארץ…"(שם פרקים י"ג- י"ד) ובפרשת ציצית נאמר "… ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם…" (שם פס' ל"ט), שרש זה חוזר על עצמו בפרשה שתים עשרה פעמים. כבר רש"י בפירושו עמד על קשר זה  "ולא תתורו אחרי לבבכם… הלב והעיניים הם מרגלים לגוף…" (שם ט"ו ל"ט). הווה אומר השורש תו"ר, בבואו בהקשר המוסרי, אינו משמש במובן הפשוט, ללכת או לסייר, אלא יש לו משמעות בעלת קונוטציה שלילית, של עזיבת דרך המלך, דרך הישר, ותיור בדרכים עקלקלות המרחיקות את האדם מן היעד שאליו הוא אמור לכוון עצמו, ואליו היה מגיע אילו התמיד ללכת נכוחה. ר' שמשון רפאל הירש מגלה לפנינו את הצד השווה שבחטאם של המרגלים וחטאם של אדם וחווה בגן עדן, ההליכה אחרי מראה העיניים היא שהטעתה את חווה "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, וכי תאווה הוא לעיניים…ותקח מפריו" (בראשית ג' ו'). השיפוט על פי המראה החיצוני בלבד (ע"פ פירושו לבמדבר ט"ו מ"א).

לצבעים ולחומרים שונים יכולה להיות השפעה רבה על החיים ועל הטבע. הצבע ממלא תפקיד חשוב בעולם החי, הוא מהדר את נוצותיהם של המחזרים, מצניע את הזקוקים להסוואה. גם בקרב בני אדם הצבע ממלא הצבע תפקיד חשוב, הצבע משקף את מצבנו הנפשי ואת מצב רוחנו וצבע גם יכול לשפרו. צבע יכול לגרום לתגובות פיזיולוגיות של הגוף, צבע מסוים יכול להנמיך את לחץ הדם וצבע אחר יכול להעלות את הדופק. 

ניתן למצוא קווי דמיון רבים בין פרשת ציצית ומרגלים, בגדים מוזכרים בשתי הפרשיות, בפרשת מרגלים קרעו אוהבי הארץ, יהושע וכלב, את בגדיהם והכריזו "…הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד" (שם י"ד ו') בפרשת ציצית נאמר "…ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם…" (שם ט"ו ל"ח). הבגד לעיתים בוגד, אינו מכסה ומצניע, אלא חושף ומרשיע, הציצית היא בגד נאמן. גם בחטא הקדמון האדם הרגיש שכוחות היצר עלולים להתגבר על שיקול דעתו, ובשל כך גם חש בחולשת מערומיו ונזקק ללבוש להתכסות בו "ויעש ד"…לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" (בראשית ג' כ"א) ובדומה לאותו מעשה מסיים הסיפור על כשלונו של העם הנבחר בשל המרגלים וכניעתו לדבריהם, בנתינת המצווה לעשות להם "ציצית על כנפי בגדיהם לדרתם" (במדבר י"ד ו') (ע"פ ר' שמשון רפאל הירש במדבר ט"ו מ"א). העין והלב המוזכרים בפרשת ציצית "…ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם" (שם ל"ט) מייצגים שתי גישות פסיכולוגיות שונות שיש להם השלכה על תפיסת המוסר האנושי בזיקה לעבודת הבורא, השקפה אחת נותנת זכות קדימה לרושם החיצוני, ואילו האחרת רואה את המניע העיקרי למעשים רעים ביצרים הפנימיים הפועלים בנפשו של האדם. אחת מופיעה במדרש "ולא תתורו אחרי לבבכם – מגיד, שהעיניים הולכים אחרי הלב, או הלב אחרי העיניים? וכי לא יש סומא, שעושה כל תועבות שבעולם? הא מה תלמוד לומר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם? מגיד שהעיניים הולכים אחרי הלב" (ספרי במדבר פסקה קט"ו) הטענה המובאת במדרש שגם הסומא חוטא, והרי אין לומר שהעיניים משמשות לו כסרסור לדבר עבירה, האדם תר אחרי ליבו רצונותיו ויצריו הם המכתיבים לו במה להתבונן. לעומת דעה זו עומדת השקפה אחרת טוענת שהעיניים הם סרסורי העברה "ולא תתורו אחרי לבבכם… הלב והעיניים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירה" (שם ט"ו ל"ט), הלב והעיניים הם מרגלים לגוף ומסרסים לו את העבירות ולכן עליו להיזהר ומלהתבונן בדברים שעלולים להחטיאו, ולהשפיע על ליבו של האדם, רעיונות חינוכיים ופסיכולוגיים אלו קשור קשר אמיץ ביחסינו אל נחלת אבותינו.

אנשים נוטים להקיף את עצמם בצבעים, הם לובשים בגדים בצבעים שהם אוהבים, מרהטים את בתיהם ברהיטים צבעוניים, אוכלים מזון צבעוני ושותים משקאות צבעוניים, לא תמיד אנו שמים לב על השפעתם של צבעים על חיינו. הצבעים נחלקים לצבעים חמים – אדום, כתום, צהוב, וכל גווניהם, ולצבעים קרים – כחול, סגול וכדומה. הצבעים החמים מעוררים וממריצים, הצבעים הקרים מרגיעים וממתנים.

מאמר תלמודי אחר אודות הציצית המסוגלת למנוע מלחטוא מעורר פליאה "רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (מנחות מ"ג ע"ב) כיצד מסוגלת מצוות הציצית לגרום לכך שלא יתור האדם אחר עיניו וליבו? מה כוחו של בגד בעל ארבע כנפות המסובב ועוטף את גופו של האדם כאשר פתילי הציצית משתלשלים ממנו מלחטוא? התשובה נלמדת מהכתוב עצמו"…הכנף פתיל תכלת, והיה לכם לציצת…"(שם ט"ו ל"ח) הציצית מורכבת משבעה פתילים שצבעם לבן, ועוד פתיל אחד בצבע תכלת, עליו אמר ר' מאיר את הדברים הבאים: "תניא היה רבי מאיר אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד" (מנחות מ"ג ע"ב) דברים אלו ביאר הרמב"ן בפירושו "…אבל הזכרון הוא בחוט התכלת שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל והיא תכלית הכל…והדמיון בשם, גם הגוון תכלית המראות, כי בריחוקם יראו כולם בגוון ההוא, ולפיכך נקרא תכלת" (רמב"ן שם ט"ו פס' ל"ט). פתיל התכלת הוא מעט שמיים המשתלשלים מן המכנסיים, התכלת אמורה לאפשר פרספקטיבה שונה על המציאות, טוהר השמיים והאינסוף הנגלה דרכם, דוחים את זחיחות הדעת וגבהות הלב, התכלית הניבטת מן התכלת משרה ביטחון שלווה והכרה כי לא רק האדם מנווט את ציר ההיסטוריה וקובע את סדר המאורעות. תכלת נבחרה גם כצבע ליריעות המשכן ולבגדי הכוהנים, ר' שמשון רפאל הירש בהתייחסו לצבעים מהם בנו את המשכן כתב את הדברים הבאים "… התכלת הוא הצבע המראה אל הגבול של אופקנו ואל מה שמעבר לתחום ראייתנו, הווה אומר אל הנסתר, אל האלוקי, צבע התכלת על חומרי הבגד מהווה אפוא את היסוד האלוקי שנתגלה לעינינו, את צבע ברית ד' עם האדם ואת סימן ההיכר של היסוד האלוקי המתחבר עם האדם הטהור, חודר אל כל תחומי חייו ומעצב אותם…" (שמות כ"ח ג'- ח').

עיוורון צבעים הוא חוסר יכולת של האדם להבחין בין צבעים שונים שביניהם רוב האנשים יכולים להבחין. ההבדלים בכושר ראיית הצבעים שכיחים בעיקר בתחומי האדום והירוק. לעיתים קרובות עיוורון הצבעים הוא גנטי, אך הוא יכול להיגרם גם בשל חבלה פיזית, כוויות אולטרה סגול או שימוש בחומרים כימיים..

תחומים הלכתיים רבים קשורים בחוש ראייה, חלקם אף כרוכים  ביכולת ההבחנה שבין גוונים שונים. הרב ד"ר מרדכי הלפרין חקר את ראיית מראות הדמים ובחן האם עיוורון צבעים חלקי אצל פוסקי הלכה השפיעה על עיצוב ההלכה. המשנה קובעת את מראות הדמים האסורים באישה "חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי ובית הלל מטהרין הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים אמר רבי מאיר אם אינו מטמא משום כתם מטמא משום משקה רבי יוסי אומר לא כך ולא כך"  (משנה נדה פ"ב מ"ו) ומגדירה צבעים מוכרים לצורך השוואה "איזהו אדום כדם המכה שחור כחרת עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור וכקרן כרכום כברור שבו וכמימי אדמה מבקעת בית כרם ומציף מים וכמזוג שני חלקים מים ואחד יין מן היין השרוני" (שם משנה ז'). אולם כמה מגדולי האמוראים נמנעו מלראות ולפסוק על מראה כתמים לאחר שנתקשו להבדיל בין צבעים מסוימים (ע"פ נידה דפים י"ט-כ') על אף שבימי התלמוד נהג עדיין דין המשנה לאסור רק בחמישה דמים, כבר בימי הגאונים האחרונים (רב סעדיה גאון בפירושו לספר יצירה פ"ב ב') וגדולי הראשונים (הרי"ף בפסקיו, שבועות פרק ב', רפ"ט ב') נקבעה ההלכה לדורות המחייבת לסטות מדין המשנה המגבילה את האיסור לחמשת מיני הדמים, ולאסרו כל דם שמראהו נוטה למראה אדמימות על יסוד זה נפסקה ההלכה  "כל (א) מראה אדום, בין אם היא כהה הרבה, או עמוק, טמאים" (שו"ע יו"ד הלכ' נדה סי' קפ"ח סעי' א') ובנושאי הכלים שם "…מן התורה אינה טמאה אלא ה' מיני מראות וחכמים החמירו שלא לטעות בין דם לדם ואסרו כל מראה הנוטה לאדמימות והכשירו כל מראה שאין לספקו באדמומית כלל" (ש"ך יורה דעה סי' קפ"ח ס"ק א') החמרה זו באה לפתור את הקשיים שלנו בראיית כתמים, כאשר לאחר ההחמרה ואיסור "הנוטה לאדום", אין יותר חשש שיפגעו בארבע מיני הדמים האדומים האמורים במשנה (קובץ תורני בית הלל). עיין גם במאמרו של שלומי רייסקין עיוור הצבעים בהלכה, העוסק במגוון נושאים, בעיות הלכתיות אפשריות כגון כשירות כהן לעבודת מקדש. נאמנות בענייני כשרות ומזון בתחומים המצריכים הבחנה בין צבעים שונים כגון, דם בביצים ותולעים בירק. חיוב במצוות, כגון עלייה לרגל ממנה נפטר הסומא, ואחריות על עבירות ואיסורים כגון נדרים, חציצה כגון נטילת ידיים מלוכלכות בצבע וכיו"ב ('אסיא' ע"ז-ע"ח עמ' 13-23)

 

 

 

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד