פרשת שמות – המיילדת

כ״א בטבת ה׳תש״פ (ינו 18, 2020) | שמות, חומש שמות, עלון בית החולים

מיילדת היא אשת-מקצוע שתפקידה העיקרי הוא ליילד תינוקות תוך שמירה על בריאות התינוק והיולדת. בשפות רבות המילה "מיילדת" מורכבת מהמילים "עם האישה" או "עם האם" – בשפות מסוימות קרויה המיילדת "אישה חכמה". מיילדות במצרים העתיקה היו נשים מבוגרות ומנוסות שהגישו סיוע פיזי ונפשי ליולדות בכל שלבי הלידה.

הפרשה פותחת בארבע גזירות שגזר פרעה על ישראל בזו אחר זו. הגזירה ראשונה היא שימת שרי מסים. הגזירה השנייה – עבודת פרך. הגזירה השלישית היא הגזירה על המיילדות להמית את הבנים. "ויֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת היא וחיה. ַותִּירֶאן הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים.  (שמות א' ט"ו-כ"א). למה פנה פרעה דווקא אליהן? האם העלה על דעתו שהמיילדות באמת יעשו כדבריו ויהרגו את הילדים? פרעה חושש מבני ישראל ומפני מלחמה עמם, ומנסה לדכא את העם כדי שלא יפרה וירבה: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ". עוד יש לתמוה על התנהגותו של פרעה, אם פרעה מפחד להיות מאוים במלחמה, לכאורה עליו להרוג את הגברים ולא את הילדים והתינוקות?! לכן נראה לומר שמפשט הכתוב עולה, שפרעה מאוים מעצם הילודה ואותה הוא רוצה לעצור. במדרש נאמר על גזרת הבנים "זו עצה טובה שגזרו עלינו, אילו אמרו, אם בת היא והמתן אותה ואם בן הוא וחי, כבר נתמעטו ישראל באותה שעה. דרכו של איש שיישא עשר נשים ויהיו לו בנים נימולין ואין דרכה של אישה שתינשא אפילו לשני בני אדם" (סדר אליהו רבה ח', עמ' 43). האברבנל פירש מדוע הזכרים, כי בהעדר גברים, הנשים תימסרנה לגברים המצריים ותמשכנה אחריהם, כך תסופחנה לעם המצרי. שנית פרעה רואה בזכרים לבדם איום צבאי, משום שדרכם של הגברים להילחם.

עד אמצע המאה ה-19 פעלו בארץ ישראל מיילדות לא מוסמכות שיילדו יהודיות, מוסלמיות ונוצריות. לא היה עליהן כל פיקוח, ב1888 הממשל הטורקי פרסם תקנה שרק בעלי דיפלומות רשאיות לעסוק במיילדות. אולם תקנה זו לא נאכפה. נשים המשיכו ללדת בביתם עם תנאי תברואה ירודים בעזרת מיילדות לא מוסמכות כאשר תמותת היילודים והיולדות הייתה גבוהה.

מיהו היו שפרה ופועה? יש הסוברים כי המיילדות כלל לא היו יהודיות והפגינו אומץ רב בעומדן לפני פרעה, כעומדות לצד המיעוט שפרעה רצה להשמיד. השמות הידועים לנו שפרה ופועה, משמעם כשמות מקצועיים: שפרה – על שם שמשפרת את הוולד, ופועה – שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה… [רש"י]. משמעות נוספת לשמותיהן, גם מההיבט המקצועי של המיילדות, באה מהעובדה שכנראה נולדו הרבה זוגות של תאומים או/ו מרובי עוברים, והמנהג היה כמסופר כבר בספר בראשית [ל"ח כ"ח], לכרוך חוט אדום סביב  יד היוצא ראשונה. כפי הנראה נקשר חוט כחול לבא אחריו. 'שפרה' הוא הצמח הנקרא בתלמוד 'איסטיס', ממנו הפיקו צבע תכלת בימי קדם. בערבית הוא נקרא ספירה. פועה הוא שם הצמח שנקרא פואה ובמשנה מצוין כשמו של צמח שמפיקים ממנו צבע (שביעית ז', ב') אדום. כך שהשמות האלה היו למעשה כינויים למיילדות, על שם מנהגן לכרוך חוטים סביב הידיים, נוהג שקיים עד היום בתרבויות מסוימות. האברבנל מתאר נוהג מצרי "שהיה מנהג במצרים, שהיו באות שתיים מיילדות לעמוד עם כל איש שהייתה יולדת. אחת מהן דאגה להוצאת הילד ובשכלולו, ולכן נקראת 'שפרה', על שם שמשפרת הוולד. והשנייה החזיקה ביולדת ועזרה לה בדברים, קולות ותפילות, ולכן נקראת 'פועה', מלשון כ"יולדה אפעה", ואמר שדיבר פרעה למיילדות העבריות ר"ל לכולנה, כי לא אמר לשתי המיילדות, אלא לפי שלכל המיילדות הרבות ההנה, דיבר וצווה זה, וכלן היו נחלקות לשתי אומניות ההם, וזה אמרו ששֵם האחת שפרה ושם השנית פועה. ולא היו עבריות, כי איך יבטח ליבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן? אבל נשים מצריות מילדות את העבריות, רצונו לומר, עוזרות אותן ללדת. כלומר, צוות יהודי ולא יהודי עבד בצוותא, אך שפרה ופועה לא היו יהודיות. לפי דברי האבן עזרא, שפרה ופועה היו השֹרות של המיילדות, ולפי חשבונו היו במצרים לפחות עוד חמש מאות מיילדות שעבדו תחת חסותן.

המיילדת היא הזוכה להדריך את האם בתהליך שעובר הגוף באופן טבעי, וללוות אותה במהלך ההתרחשות של הבאת חיים לעולם. עוד בימי קדם מיילדות היו חלק מכל חברה שבטית וזכו למקום של כבוד – בזכות היותן "מביאות חיים" – המיילדת היתה אחת מזקנות השבט, ולעתים אף המרפאה של השבט.

את פרשנותו של האבן עזרא כי היו המיילדות  שרות של המיילדות מבאר בעל האורח חיים "כי להיות שבאו לפניו הרבה ולא היה מכיר אלו המיילדות לזה קרא בשמותם לייחד להם הדיבור לצד שהיו גדולות של כל המיילדות ורצה להטיל הדבר עליהם כי כן דרך השררה". כלומר, פרעה בכך שקרא את המיילדות בשמותן הגדילן על שאר המיילדות שלא נקראו בשמות. מסתבר, יראת השמים של המיילדות גדולה מיראת מלך מצרים הגדול. טענתן על הטבע הביולוגי היהודי מתקבלת על פרעה ובסופו של דבר נאלץ פרעה לבקש מעמו עזרה בהרג תינוקות ישראל. המלבי"ם פירש שפרעה פנה אל המיילדות עצמן ולא אל השרות, לדבריו, שני סוגימיילדות היו, אחת, שהייתה עם היושבת על המשבר להוציא הוולד. השנייה, עוסקת עם הוולד הנולד לכרות טבורו ולעשות צרכו. פרעה מתחכם ואומר הראשונה, זו הדואגת ליציאה מן הרחם בפעולה קלה יכולה לגרום למותו, השנייה, לא תשתדל להחיותו ובין כה וכה ימות הילד. את המילים, "ואם בת היא וחיה", פירש הנצי"ב שלא ציווה כי ישתדלו להחיות את הבנות, אלא איך שיהיה עם הוולד, יהיה. ר' שמשון רפאל הירש פירש את המילה "ותחיינה" – לא זו בלבד שלא עשו כמצוות המלך, אלא עשו כמיטב יכולתן לשמור על חיי הילדים. כל מאמציו של המלך השיגו תוצאות הפוכות. כי מעתה נדרשו המיילדות בהיותן נשים ישרות להשתדל בכל כוחן ולפעול לפי מיטב כללי אומנותן, לכרוע ברך ולהתחנן אל ד' לבל ייוולד תינוק ללא רוח חיים. ולבל יהיה בו כל פגע, שלא יחשדון שבמצוות המלך עשו מאומה או חדלו מעשותו וסיכנו בכך את חיי הילד.

לימודי מיילדות אמנם דורשים מסלול הכשרה ארוך בדרך אליהם, אך מדובר באחד המקצועות הקסומים והחיוניים ביותר הקיימים. מיילדת זוכה להיות שותפה מעשית לפלא הבריאה.  ההכשרה שאותה עוברות המיילדות כוללת ליווי האישה ובן זוגה במהלך ההיריון, הכשרה עיונית-רפואית בתכנים הקשורים במהלך ההיריון והלידה עצמה, ואף התנסות מעשית ענפה ותובענית של השתתפות ב-100 לידות בפועל.

הצלת נפשות עלולה לגרום למציל מצוקה נפשית ועוגמת נפש בשל הכורח להישאר במקום ההצלה בסיום פעולת ההצלה. במסכת עירובין נאמר במשנה "כל היוצאים להציל חוזרים למקומם", משמע אפילו למרחק יותר מאלפים אמה [תחום שבת]. והקשו בגמרא מדברי המשנה בראש השנה "התקין רבן גמליאל הזקן שיש להם [עדים שבאו להעיד על קידוש החודש, חכמה (המיילדת), הבאה ליילד, הבא להציל מן הגיס ומן הדליקה] אלפים אמה לכל רוח" (עירובין מ"ד ע"ב), משמע שמותר לעדים, למיילדת ולמצילים מן הגיס, לחזור למרחק אלפים אמה בלבד. דברי המשנה בעירובין וראש השנה נפסקו להלכה ברמב"ם (הל' שבת פ"ב ופכ"ז) שהוסיף בטעם הדברים: "וכשיצילו את אחיהם מותר להם לחזור בכלי הזיין שלהם למקומם בשבת, כדי שלא להכשילם לעתיד לבוא" וכן נפסק בשוע (אוח סי' ת"ז סע' ג' או"ח סי' שכט סע' ו'-ט'). בשו"ת אגרות משה התיר "לחבורה להצלת נפשות", שיצאו בשבת ברכבם להציל אדם שהפסיק לנשום, לשוב לביתם תוך כדי חילול שבת במלאכה שאסורה מדאורייתא וזאת"כדי שלא להכשילם לעתיד לבא" וכן הורו החזון איד והרב מבריסק (מובא בספר ארחות שבת אות ה' "שאין לאסור לרופא הנוסע בשבת לחולה לחזור עם מכוניתו לביתו, כדי שלא להכשילו לעתיד שיסרב לנסוע בשבת לחולה". אולם הרב שלמה זלמן אויערבך דן בהרחבה בשו"ת מנחת שלמה האם מותר ל"רופא שנקרא לחולה מסוכן, לחזור לביתו על ידי חילול שבת", ונמנע מלהתיר לחלל שבת באיסורים מהתורה, כדבריו: "אף שלצערנו יש הרבה רופאים קלי דעת אשר לגבי דידהו החשש הוא אמת, שהם חשודים להימנע מלכת להציל את החולה אם לא יוכלו אחר כך לחזור ברכב לביתם, מכל מקום אנו אין בכוחנו להתיר משום כך איסורי תורה, שמתיר משום כך לרופא לחזור לביתו ברכב של נכרי, משום האי טעמא שאם לא נתיר ימנע מלבוא בפעם אחרת. וכן נקט להלכה הרב אליעזר וולדינברג הציץ אליעזר שקבע "דמשום טעמא דשלא להכשילן לעתיד לא התירו כי אם איסורים מדרבנן, אבל לא איסור דאורייתא, כמתבאר בדברי הרמב"ם והשולחן ערוך וכן דייק הרב שאול ישראלי [הובא בספרו של הרב אלכסנדר לוינזון [רב משמר הגבול], סוגיות בהלכות צבא ומשטרה  כי הטעם המובא בסוגיה בביצה שהתירו "סופן משום תחילתן", לא נזכר בגמרא אלא לעניין איסור דרבנן, בספרו עמוד הימיני הראה להתיר את עבודות המשטרה בשבת משוום גדר "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא" (סי' י"ז עמ' רי"ב).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד