פרשת שמות – התינוק היקר

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | שמות, חומש שמות, עלון בית החולים

המושג "תינוק יקר", מצוי בספרות הגניקולוגית, ושגור מאוד במחלוקת גניקולוגיות. "תינוק יקר" הוא תינוק, שכדי שיולד יש צורך בהשקעת מאמצים גדולים יותר מהמקובל באחד משלבי לידתו, אם כדי לגרום להיריון, אם כדי להבטיח את מהלכו התקין של ההיריון והלידה. המדובר במקרים בהם לבני הזוג קושי רב בפריון, המצריך בדיקות מסובכות ואף מסוכנות לבירור הגורם לאי הפריון, לאחר קביעת האבחנה, הטיפול כרוך גם הוא בבעיות רפואיות, הכרוכות הן בעלויות גבוהות והן בכניסה למצבי סיכון, מה יחסה של ההלכה היהודית ליכולות אלו?

פרשת השבוע עוסקת בלידת משה, והצלתו מגזירת פרעה על ידי בתו, כתיאור השלב המקדים להצלת בני ישראל משעבוד מצרים. לידתו של משה מתוארת על רקע שעבודם של בני ישראל במצרים, המגיע לשיא בגזירתו של פרעה "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שמות פר' א' פס' כ"ב). פקודת השלכת הבנים ליאור אינה חלה רק על העברים כי אם מוטלת על כל המצרים. פירושים רבים ניתנו לכך, אך פשט הכתובים מעצב כאן באופן ברור את עומק הרוע שבמצרים. היעדר הסבר לגזרה הנוראה הזו מפי פרעה גם לבני עמו, אין השליט צריך להסביר לאיש את חוקיו, אך אין הוא יכול להסתיר בכך את הקלות הבלתי נסבלת, שבה גחמה של שליט, מתקבלת על ידי נתיניו. בתוך קטסטרופה נוראה זו מספר המקרא כי: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" (שם, פר' ב' פס' א'), "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן ותֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שם, שם, ב') הקטסטרופה הקיומית, מחוץ לבית הזה מחייבת נקיטת עמדה, שתבטיח את קיומו של הילד. "וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים" (שם, שם). כמה חיוניות אנושית כמה אמונה ובטחון באים לביטוי בפסוק זה, בו איש ואישה מתעלמים מכל המוות שסביבם ובונים להם בית. משראתה אמו שאין עוד אפשרות להחביאו, היא מניחה אותו בתיבת גומא, בסוף שעל שפת היאור. "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לו" (שם,שם, ד'), כך עומדת לה אחותו לצפות ולראות מה ייעשה לו. בתו של פרעה (לפי המדרשים זוהי בִּתיה בת פרעה, אשר מוזכרת בספר דברי הימים) רואה אותו שם, חומלת עליו, קוראת לו בשם "משה", "כי מן המים משיתיהו" (שם, שם, י'), ומגדלת אותו אצלה. אחותו של משה, מרים הנביאה, מציעה לבת פרעה שתמצא לה מינקת מן העבריות, הלוא היא יוכבד האם, ובעצם מחזירה אותו באופן זמני לחיק המשפחה המקורית.

באופן כללי, הריונות מתחלקים לשני סוגים. ראשית, הריונות שמוגדרים כבעלי סיכון נמוך. כלומר, שאין לגביהם נתונים מוקדמים, וגם לא מתבררים ממצאים במהלך ההיריון עצמו – אשר מגבירים את הסיכון לתחלואה או לתמותה של האם ו/או של העובר. לעומתם, הסוג השני של ההריונות, אלה המוגדרים כבעלי סיכון גבוה. גורמי הסיכון הידועים, או ממצאים שמתבררים במהלך ההיריון, מגדירים סוג זה של הריונות. תחת הגדרה זו נכנסים מקרים שבהם האישה בסכנת חיים או שהעובר נמצא בסכנה חריפה, או שיש סכנה כי התינוק ייוולד כבעל מום או ללא רוח חיים.

קיימות שתי גישות בסיפור לידת משה. האחת רואה בסיפור רצף מאורעות נסיים החורגים מדרך הטבע, ואילו השנייה רואה בסיפור לידת משה תיאור התרחשות טבעית. רש"י בעקבות המדרשים מפרש באופן שיטתי על פי הגישה הראשונה. לידת משה היא אירוע יוצא דופן וניסי, החל משלב ההיריון, יוכבד הרתה לעמרם בגיל מאה ושלושים "ואף היא נהפכה להיות נערה. ובת מאה ושלושים שנה הייתה שנולדה בבואה למצרים בין החומות, ומאתים ועשר שנה נשתהו שם, וכשיצאו היה משה בן שמונים שנה. אם כן כשנתעבר ממנו הייתה בת מאה ושלושים שנה" (רש"י לשמו' ב'  פס' א'). את המילים "ותרא אתו כי טוב הוא" (שם,שם), פירש רש"י נתמלא הבית כולו אורה". על הפסוק המתאר את לקיחת התיבה על ידי בת פרעה "ותשלח את אמתה ותקחה" (שם, שם, ו'), פירש "את אמתה, את שפחתה. ורבותינו דרשו: לשון יד…ונשתרבבה אמתה אמות הרבה". גם על הפסוק המתאר את פתיחת התיבה וראיית הילד פירש רש"י  "את מי ראתה, את הילד, זהו פשוטו, ומדרשו שראתה עמו שכינה". גם הנקתו נעשית באורח ניסי, "מלמד שהחזירתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק". האבן עזרא וכן הרשב"ם ומפרשים נוספים מפרשים פסוקים אלו על פי הגישה השנייה, גישה שהיא קרובה יותר אל פשטי המקראות, כל אחד לפי דרכו, לידת משה לפיכך הייתה באורח טבעי, ההתערבות האלוקית הייתה סמויה. יוכבד הרתה לפי דרכו וחשבונו של האב"ע באופן טבעי ובגיל 53, לחשבונו של רלב"ג בסביבות גיל 58 (רלב"ג שמות ב', א'). הלידה טבעית, על הפסוק "ותרא אתו כי טוב הוא" פירש הרשב"ם, "לכן נסתכלה בו בשעת לידה אם הוא נפל ולא תטרח בהטמנתו וראתהו כי טוב ויפה הוא כי גמרו סימניו שערו וציפורניו…וידעה שהוא בר קיימא" (רשב"ם ב' ב'), כלומר, משה נולד פג אך הישרדותו טבעית. משייתו מן המים עלי יד בת פרעה נעשתה על ידי שפחתה שקרבה את התיבה אליה (ע"פ אב"ע ב', ה'). גם את ראיית הילד פירש האב"ע באורח טבעי כמי שמתבונן בילד בוכה (שם, ב' ו') (עיין במאמרו של יחזקאל כהן, לידת משה, דף שבועי, אוניברסיטת בר-אילן, מספר 581, תשס"ה, שמבאר את יסוד מחלוקתן של שתי גישות אלו, בשאלה האם מתיאור לידתו משמע כי ניחן בכוחות על טבעיים, או שבחירתו של משה נבעה ממעשיו).

יחידת פוריות מתקדמת ומעולה היא אתגר מקצועי ואקדמי לכל מרכז רפואי, בייחוד בעידן ההפריה החוץ גופית ואמצעי הטיפול הנלווים לה בתחום הפוריות. מרכז רפואי השואף לשירות בתחום רפואת הנשים והמיילדות איננו יכול להרשות לעצמו שלא לפתח יחידת פוריות מתקדמת, המצוידת במיטב הציוד המודרני, והמשיגה הצלחות בתחום בו המטופלים הם בעלי מעורבות רגשית גבוהה מאוד, ומצויים בחרדה מתמדת שמא הטיפול לא יצליח, מחירן של הצלחות אלה הוא שיעור גבוה יותר של הריונות בסיכון גבוה ושל לידות פגים.

אברבנל בפירושו שואל "מה ראתה אם משה רבינו לשום את בנה בתיבת גומא ולהשליכו ליאור, האם מפני שלא יכלה עוד הצפינו, ומה הועילה בתקנתה זו והיה אם כן בחרה ברצונה לעשות בידיה כל מה שנגזר עליה מהרע כיוון שהיא בעצמה השליכתו ליאור, התנחמה במה ששמתו בתיבת גומא אין ספק שתנחומין של הבל היו, כי אם יהפוך היאור את התיבה ימות הילד בתוך היאור ואם יקחה איש ישליכהו ליאור כמצוות המלך והיא לא ידעה שבת פרעה תלך שמה ותקחהו כמו שקרה, כי זה אפשר רחוק מאוד היה ואיך נסמכה עליו"? אברבנל תמה על התנהגות יוכבד הסומכת על נס שיקרה ושבעטיו בנה ינצל מגזירת השלכתו ליאור. והרי בעצם המעשה היא מזרזת את תהליך ביצוע הצו, שהרי הסבירות שלא יינזק בעת שהייתו בתיבת גומא נמוכה, ואם בניסים עסקינן, מדוע לא העדיפה להמשיך להחזיקו בביתה ולסמוך על הנס שהגזירה לא תחול עליו? על שאלה זו השיב האברבנל את התשובות הבאות: "ואמר הכתוב ותשם בסוף על שפת היאור…והנה בחרה הצדקת לעשות הפועל הזה…לפי שראתה כי בהיות הילד בביתה היה המוות בצווארה בוודאי…וגם אליה ולכל ביתה הייתה סכנה ממה שהצפינתו לפי שעברה מצוות המלך. אמנם בהוציאה אותו מביתה היה ההנצל מן המוות אפשר, כי לא יודע בן מי הוא העלם, אם הוא עברי או מצרי ועל הספק לא ימיתוהו… ולזה עזבה המוות ההכרחי ולקחה האפשרי". הסבר נוסף מביא האברבנל  "…ששמה התיבה סמוך לשפת היאור כדי שיקל לעוברים לתופשה, אולי יחכה ד' לחננו וימצאהו איש חונן ויחמול עליו…ואין ספק שגם בחרה הצדקת לשומו במקום ההוא. סיבה שלישית "…והיא שאם על כל פנים ימות בנה, לא תהיה מיתתו לעיניה…", לאחר שלוש התשובות הראצניונליות מוסיף אברבנל הסבר השייך לתחום המיסטי, "והיא שהצדקת ראתה בחכמתה שאולי נגזרה גזירה על בנה שיהא מושלך ליאור, ולכן השתדלה להשליכו שמה בזה האופן, כדי שתעבור עליו גזרתו והאלוקים ישוב מחרון אפו ומפני זה ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו". בהמשך הדברים מביא אברבנל טעם המבוסס על המדרש משמות רבה פרשה א', שם מסופר שמשה הושלך ליאור כדי שרואי העתידות המצריים יחשבו שמושיעם של ישראל כבר חוסל, ולא יחפשוהו יותר.

למרות שהמושג "התינוק היקר" דורש זהירות מרובה מאוד, והשקעה כלכלית גדולה, יש מצבים כגון זוגות החווים קשיים בפריון, וההיריון הנוכחי הושג באמצעים גדולים כהזרעה מלאכותית והפריה חוץ גופית, וכן במקרים בהם הסיכוי ללדת בעתיד הוא קטן, בגלל גיל מבוגר של ההורים הוא פטירת אחד מהם לפני הלידה או במהלכה. במקרים אלו, הנכונות להיכנס לסכנה או להשקיע משאבים מעל ומעבר למתחייב על פי ההלכה הינה גדולה יותר מאשר בדרך כלל, כאשר השיקול המנחה הוא האפשרות החד פעמית להיות הורים.

בתקופת בית שני, המשנה, התלמוד והראשונים, רווחה קביעה רפואית כי הרוב המכריע של וולדות הנולדים בחודש השמיני אינם מתקיימים, בניגוד לנולדים במועדם או הנולדים בחודש השביעי. חז"ל סברו שיש שני מסלולים תקינים בהתפתחות עובר ברחם האם. מסלול אחד: התפתחות מלאה של העובר במשך שבעה חודשים בלבד, ולכן היולדת בחודש השביעי לידה תקינה היא. מסלול שני: התפתחות מלאה של העובר במשך תשעה חודשים מלאים, ולכן היולדת בסוף חודש תשיעי לידה תקינה היא. כל סטייה מהריון תקין מהווה חשש משמעותי למות הילד לכן סברו, שאם הלידה הייתה בחודש השמיני הוולד ימות באופן ודאי (שבת קלה ע"א) ונחשב הוא כאבן שאסור לטלטלו ולהצילו בשבת (שולחן ערוך, אורח חיים, הלכות שבת, סימן ש"ל) ואם נולד בתחילת חודש תשיעי בטרם מלאו לו תשעה חודשים מלאים הרי הוא ספק נפל ואינו נחשב וולד ודאי לעניין רצח, ייבום ומילה בשבת (שבת קל"ו ע"א), בלשון חז"ל מכונה לידה זו: "יולדת למקוטעין" (נדה כ"ז ע"א). בעת החדשה, מצוטטים מחברים שונים הטוענים כי אין יסוד להנחה המעדיפה בן שבעה על פני בן שמונה, אלא סיכויי הקיום של הפג עולים בהתמדה עם עליית גיל ההיריון עד מועד הלידה הצפוי גם בשלשת חודשי ההיריון האחרונים. הוסכם, כמעט ללא עוררין, שסיכויי הקיום של בן שבעה עולים על סיכוייו הזניחים של בן שמונה. הפרדוקס ההגיוני הנובע מסיכויים טובים יותר לעובר צעיר יותר הזמין תיאוריות שונות להסבר התופעה. הדבר ברור שכל "מסלולי הלידה" שנקטו חז"ל אינם רלוונטיים, ואין זה משנה אם הסיבה היא שחכמים טעו או בלשון נקייה יותר "השתנתה המציאות" כפי שכתב הרמ"א "דבזמן הזה אפילו לא נכנסה בחדש התשיעי רק יום אחד מלבד יום שנתעברה בו, הוי ולד קיימא. ואע"ג דאמרינן בגמרא יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, כבר תמהו על זה רבים שהחוש מכחיש זה, אלא שאנו צריכין לומר שעכשיו נשתנה הענין, וכן הוא בכמה דברים" (בשולחן ערוך, אבן העזר סי' קנ"ו סעי' ד'). כך גם כותב החזו"א כי לא רק הידע והמכשור התפתחו והתקדמו, אלא חל מהפך ושינוי מציאותי בטבעם של וולדות אלה. "בימים הראשונים היה מיעוט המצוי שנגמרו לז'…ורובן לתשעה, אבל לא היו נגמרים לשמונה, ולפיכך אמרו האי בן שבעה הוא ומשתהי. וכמדומה דעכשיו נשתנה הטבע, וכפי בחינת הרופאים אפשר שהוסיפו השתלמותם אחר ז' ונגמרו לח'…" (יו"ד קנ"ה, ס"ד, אהע"ז קט"ו סעי' ד') (עיין במאמרו של ד"ר מרדכי הלפרין, הגדרה הלכתית ואבחנה רפואית-מבוא לסוגיית בן שמונה, אסיא, מ"ה-מ"ו, תשמ"ט). למעשה את שאלת מעמדו של העובר וסיכוייו יש להפנות לרופאים.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד