פרשת שמות – משה רבינו – נסיך מצרים

י״ט בטבת ה׳תשפ״ב (דצמ 23, 2021) | שמות, חומש שמות, עלון בית החולים

פרשת השבוע עוסקת בעידן החדש שאחרי מות יוסף. ממשפחה המבורכת בשבעים נפש, הם הופכים לעם שמספר בניו אינו ניתן למניה "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם". פרעה החליט להתמודד עם הבעיה הדמוגרפית, שנתפסה בעיניו כמאיימת על העם המצרי "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שם, א', כ"ב), אך הדבר לא הועיל "וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרֹץ". בתוך קטסטרופה נוראה זו מספרת התורה "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" (שם, פר' ב' פס' א'), "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן ותֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שם, שם, ב'). משה נולד בצל גזרת פרעה 'כל הבן הילוד היאֹרה תשליכֻהו' (שם, א', כ"ב) והוא ניצל כנגד כל הסיכויים. פרעה גוזר על הבנים ואמו של משה מבצעת לא-מבצעת את גזירתו. הוא ציווה להשליך ליאור את כל הבן הילוד והיא לוקחת את בנה ליאור. לא משליכה אלא 'שמה' אותו, לא בתוך היאור אלא על שפתו, אחותו צופה על הילד מרחוק ורואה את בת פרעה מגיעה ליאור מלווה בנערותיה. זו שולחת את אמתה להביא אליה את התיבה, "ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו" (שם, ה' ו'). 'ותחמֹל עליו', בת-פרעה מסיקה מכלל הנסיבות ש'מילדי העברים זה', ודומה שלא נותר עוד אלא כפסע בין הילד לבין המוות, ואז מתהפך הגורל.

סביבת ההתפתחות של התינוק קורמת עור וגידים כבר מרגע ההתעברות, הרחם שבו שוהה התינוק בממוצע תשעה חודשים מהווה עבורו בית על כל משמעויותיו, וכשם שהתנאים בכל בית שונים, גם התנאים בכל רחם שונים. ההתפתחות של התינוק מתחילה להיות מושפעת מסביבתו כבר בהיותו ברחם.

האחות שצופה בסתר במתרחש, שואבת עידוד מתגובותיה של בת-פרעה ומתייצבת לפתע לפניה. האחות שותלת רעיון זה במוחה, 'האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד'. בת-פרעה משיבה לה, היליכי את הילד הזה והינקהו לי'. האחות קוראת קוראת לאמה – אם הילד, והילד נמסר חזרה לאמו כדי שזו תיניק אותו… תמורת שכר. "ויגדל הילד, ותבִאהו לבת פרעה ויהי לה לבן", ותקרא שמו משה, ותאמר, "כי מן המים משיתהו". הסיפור פותח בלידת הבן ומסיים באימוץ הבן. את עיקרו של 'חילוף האמהות' המתואר בסיפורנו יש לראות בקריאת שם הילד שמורה פעמים רבות לאמהות שהמקרא מתאר את לידתן, והנה, בסיפורנו נשמרה זכות זו דווקא לבת פרעה. הנצי"ב בפירוש 'העמק דבר', מקבל את ההסבר לפיו משה הוא אפוא שם מצרי שמשמעו במצרית העתיקה 'בן', וכותב, "…משום שהצילתו מן המיתה וגם גידלתו נחשב כאילו ילדתו, וכמו שאמרה…דבלשון מצרי תיבה זו כצורתה משמעו ילד… והוא ביאור נכון.

הקשר הראשוני "אם-ילד" (המרכאות כדי לציין כי כינוי זה כולל קשר של הורה/מטפל עם תינוקו, לאו דווקא האם), חיוניים כחוויה מעצבת בתהליכי ההבשלה של המוח החברתי, דרך השפעתה על התפתחות של מנגנוני בקרה עצמית, המאפשרים את היכולת לפתח יחסים בין-אישיים וקירבה. מדוע היה משה – מושיען של ישראל לעתיד – צריך 'להיוולד מחדש' בנסיבות המיוחדות שעליהן מסופר במקומנו? מדוע היה עליו לעבור מאמו הביולוגית הישראלית – בת לוי – אל אם מאמצת מצרית שתגדל אותו משחר ילדותו – מאחר שנגמל – ועד לבגרותו? ומדוע האם המאמצת הזאת הייתה צריכה להיות דווקא בת פרעה? רבי אברהם אבן עזרא בביאורו הארוך כותב, "…אולי סבב השם זה, שיגדל משה בבית המלכות, להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים…ועוד דבר אחד, כי אילו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם" (פס' ג'). בראש עם ישראל בדור שבו יחל המאבק על היציאה לחרות, צריך לעמוד מנהיג שהוא עצמו בן חורין. מנהיג כזה אינו יכול לצמוח מתוך המון עבדים נדכה ומושפל. כדי להצמיח מנהיג בן חורין עליו לגדול בסביבה חברתית של בני חורין, ומוטב – בבית מלכות. דבר זה יאפשר לו מאוחר יותר לעמוד לפני פרעה ולנהל עמו משא ומתן בדרכים המקובלות ובגינונים שאותם למד עוד בנערותו בחצר פרעה עצמו. התורה מתארת את משה היוצא אל אחיו, גילו אינו מוזכר בכתוב, אך מתברר כי כבר היה נער בוגר המסוגל להמית נוגש מצרי. משה גדל אמנם בבית פרעה, אך שמו ונסיבות חייו שהביאוהו לגדול בבית זה, שלא הוסתרו ממנו מעולם על ידי אמו המאמצת, הזכירו לו ללא הרף את מוצאו, ובכך נתחדד אצלו השוני המהותי בינו – פליט אסופי מילדיו של עם נרדף – לבין סביבתו האצילית המצרית. כך, באופן פרדוכסלי, דווקא גדילתו של משה במוקד הרשע – בבית פרעה, תביאנו ליכולת לשלול את השעבוד של עמו מיסודו, ולראות בו עוול המצריך תיקון. נפלאות הן דרכי ההשגחה והגאולה. מגזירת 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', ניצל מושיען של ישראל הגדל כנסיך מצרים, הקרוי בשם הניתן לו על ידי אמו המאמצת, בת פרעה. הוא שיוציא את ישראל ממצרים, ימסור להם את תורת ד', המכונה בפינו 'תורת משה'.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד