פרשת שמות – פה סח

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | שמות, חומש שמות, עלון בית החולים

הגמגום

גמגום הוא הפרעת דיבור הפוגעת בשטף הדיבור בדרכים שונות. למשל: חזרתיות בלתי רצונית, הארכת צלילים, הברות או מילים והיתקעויות בדיבור. הגורם לתופעת הגמגום אינו ידוע, ההשערה היא שלגמגום ייתכנו כמה יסודות ביניהם תורשה ונוירופיזיולוגיה. לגמגום אין תרופה או מרפא, אף שקיימות טכניקות טיפוליות רבות לשיפור יכולת הדיבור אצל מגמגמים.

בפרשת השבוע משה נשלח להוציא את ישראל ממצרים, משה מפקפק, האומנם ימצא אוזן קשבת אצל פרעה, אף שהוא, משה, "ערל שפתיים" (פרשת וארא), טיעונים נוספים ברוח זאת שעלו בפרשה "לא איש דברים אנכי, גם מתמול, גם משלשום, גם מאז דברך אל עבדך, כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (שמות ד' פס' י'), זכו לאישוש נוכח הקצר התקשורתי במפגש בין משה לבין בני ישראל "וידבר משה לפני ד'…הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים" (שמות פר' ו' פס' י"ב). בשלושה ביטויים הגדיר משה את מגבלות יכולתו להשפיע על בני ישראל מחד ועל פרעה מאידך, "לא איש דברים אנכי" (שם, ד', י'), "כבד פה וכבד לשון אנכי" (שם, שם), "ואני ערל שפתיים" (שם, ו', ל'). הפרשנים חלוקים בדעותיהם באשר למהות הליקוי והשפעתו על המנהיג. מרבית הפרשנים טענו, שמשה סבל מקשיי דיבור, רש"י פירש "ערל שפתיים" כאטום שפתיים, ו"כבד פה" – כדובר בכבדות, ובלשון לע"ז בלב"ו (גמגמן). פירוש דומה פירש ר' אברהם אבן עזרא בפירושו השני, "איש דברים, יודע לדבר צחות שאיננו מתעכב בלשונו בדברו או מגמגם או שיכבדו על פיו אותיות ידועות" (שמות ד' פס' י'). יש מי שפירשו שמשה לא ידע את השפה המצרית ברהיטות "אינו בקיא בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים" (רשב"ם שם פס' י'), פרשנות זו מתבססת על ההנחה שלא יתכן שנביא ד' יהיה מגמגם "וכי אפשר נביא אשר ידעו ד' פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו? (רשב"ם שם). הרמב"ן המשיך כיוון פרשני זה וביאר את חששו משה שבשל מומו אינו ראוי לדבר לפני מלך גדול, וכן סבר משה שבגלל המגבלה הפיזית לא שמעו אליו כי הוא ערל שפתיים ולא יכין לדבר דברים טובים, דברי ניחומים (רמב"ן שם פס' י"ב-י"ג). גם בעל האורח חיים ראה בערלות השפתיים מעצור לשוני, ורומז כי חששו של משה היה מהאמינות המעורערת שתיווצר אצל פרעה שישתומם, כיצד הא-ל הכל-יכול לא ריפא את שליחו משה (או"ח שם). אחרים פירשו שהמגבלה היא בתחום הרטוריקה, "לא איש דברים" "בלתי מורגל במלאכת לשון למודים וסדרה לדבר לפני המלך" (ספורנו שם פס' י').

תכנון וביצוע דיבור במוח עלול להיות בעייתי עקב השינויים המהירים והמדויקים הנדרשים מן הפה, הלשון, השפתיים והלסת וכן של הנשימה וההיגוי בשעת הדיבור. רוב תופעות הגמגום אינן ניתנות לזיהוי על ידי המאזין. אלה כוללות פחד מפני צלילים ומילים מסוימות, פחד מדיבור במצבים מסוימים, בושה וכן תחושה של "איבוד שליטה" במהלך הדיבור.

בתגובה לטענותיו של משה השיבו הקב"ה "מי שם פה לאדם, או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור, הלא אנכי ד', ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך, והוריתיך את אשר תדבר" (שם פר' ד' פס' י"א – י"ב), מתגובת ד' ניתן להביא ראיה שמדובר במום פיזי כיתר המומים המובאים בפסוק חרש, עור, אלא שהמשך הפסוק "ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך, והוריתיך את אשר תדבר", נראה כי הקושי קשור בהצגת הדברים ובקבלתם על ידי פרעה. עניין מהותי בו עסקו כמה פרשנים והוגים הוא, מדוע בחר ד' באדם הלוקה בדיבורו להוציא את עם ישראל ממצרים, מה משמעות הדבר? כיוון אחד מסביר שהתורה בעצם מתפלמסת עם אנשים ומנהיגים שכל מה שיש להם הוא רק 'לשון חיצונית' ויכולת ביטוי טובה, אך תוכן ממשי ופנימי לדבריהם – אין. רעיון זה היטיב לנסחו הר"ן בדרשותיו "יען לא יחשב שהיות ישראל וגדוליה נמשכים אחריו היה לצחות דברו, כמו שאמר על מי שהוא צח הדיבור שימשך ההמון אחריו והשקר ממנו יחשב אמת, והדבר בהפך למי שהוא כבד פה וכבד לשון שהאמת לא יקובל ממנו רק לחוזק הגלותו" (דרשות הר"ן, דרוש חמישי), אם משה היה כריזמטי ובעל כישרון דיבור ונאום היו חושבים שכישרונו הוא אשר הוציא את ישראל ממצרים, על כן הקב"ה עשהו כבד פה וכבד לשון מלכתחילה בכדי שיהיה ברור שפרעה לא השתכנע ממנו בדרך הטבע אלא בדרך נס! הסבר אחר שמקורו בזוהר (רעיא מהימנא, פרשת וארא), טוען שמשה בתור מנהיג מהווה תמונת ראי של מצב העם, בהסבר זה ניתן גם לבאר כיצד הפך משה בשאר החומשים ובפרט בחומש דברים למי שעיקר פועלו בדיבור, הלוא כך פותח ספר דברים: "אלה הדברים אשר דבר משה" (דברים א' א'). הזוהר מעלה שאלה פרשנית, מדוע למרות הבטחת אלוקים "ואנכי אהיה עם פיך" לא צלחה השליחות? כדי להבין את דברי הזוהר ראוי להקדים הקדמה ביחס לחשיבותו של הדיבור, הדיבור הוא האמצעי המחבר בין החומר והרוח, ייחודו של האדם בא לידי ביטוי ביכולת הדיבור, המבטאת יותר מכל את היותו "נפש חיה" (בראשית ב' פס' ז').  בתרגום אונקלוס "והוות באדם לרוח ממללא" (שם), כלומר הרוח שננפחה לתוך האדם מבוטאת בכוח הדיבור.

כיום אין טיפול מרפא גמגום. קיימות שיטות טיפול מדיסציפלינת קלינאות תקשורת שמתמקדות בטיפול ממוקד אינטנסיבי במשך מספר שבועות, אולם שמירה על השטף דורשת תרגול רב ומתמשך, למעשה לאורך כל חיי המגמגם. טיפול תרופתי – ישנן תרופות פסיכיאטריות שבאופן מקרי התגלה על השפעה חיובית בשיפור השטף אצל חלק מהמגמגמים, לעתים במחיר תופעות לוואי.

הזוהר חותר לכך שהדיבור מבטא את זהותם של האדם ושל העם, כאשר האדם מאבד את קולו ודיבורו הוא נמצא במצב של גלות, גאולת מצרים לפיכך היא גאולת הדיבור, משה איש האלוקים אינו מצליח במקום שהדיבור ריק מתוכן, לאחר המפגש הראשון של משה ואהרון עם פרעה ובקשתם "כה אמר ד' אלקי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר" (שמות ה' א'), תגובת פרעה, הכבדת העבודה, כעת יצטרכו ישראל ללקט את התבן בעצמם (שמות ה' י"ב), משמעות הדבר שבעוד שקודם לכן היו ישראל מרוכזים במקום אחד דבר המאפשר לפחות לפנות אליהם, כעת הם אפילו לא מרוכזים במקום אחד, גלות בתוך גלות, הקושי לבשר בשורה, לדבר על מהות, על גאולה הופך בלתי אפשרי, ועל כן הוסיף משה ותיאר את הקושי בשונה מפרשת שמות ואמר על עצמו "ערל שפתיים", מדברי הזוהר עולה, כי רמת ההזדהות של משה רבינו עם בני ישראל הייתה מוחלטת, עד כי הוא ביטא בגופו ובפיו את מצבם העגום של בני ישראל. מכיוון שכושר הדיבור נגזל מבני ישראל, הרי שגם ממשה נבצרה היכולת להשמיע את דברו ובשביל כך אמר "איך ישמעני פרעה", בעוד שהמילה שלי היא בגלות שלו, שהרי אין לי מילה. בדרך זו פירש השפת אמת את פשר הפסוק "הן בני ישראל לא שמעו אלי….ואני ערל שפתיים" (שם, שם), הפרשנות המקובלת של הפסוק הינה, כי מאחר שמשה היה ערל שפתיים, בני ישראל לא שמעו לו. ברם השפת אמת מספק משמעות הפוכה לפסוק. בני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה בה היו נתונים, ובשל מצוקתם זו – נהייה משה ערל שפתיים, (שפת אמת וארא, תרמ"ו), וכך היה עד שקרבו להר סיני וקיבלו את התורה, באותה העת התחבר הקול לדיבור (שפת אמת שם). הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ביאר גם הוא את דברי הזוהר, לשם כך השתמש בביטוי "לשון הקדש", שפה שמביעה תפיסת עולם המשקיפה על המציאות מתוך קדושה, כאשר הדיבור אינו מסוגל לבטא ולתאר את המציאות האמיתית של העולם, את האלוקי שבו, הרי שהדיבור נמצא בגלות, חוסר היכולת של העם הנתון בשעבוד, ועל אחת כמה וכמה של פרעה השקוע בעולמו האלילי לשמוע, מונע את בשורת הגאולה והחירות, רק יציאת מצרים תיתן אפשרות לתת דרור לדיבור ועל כן שמו של החג, פה- סח, ועניינו לדבר ולספר בגאולת מצרים (שמועות הראי"ה, פסח תרצ"א).

ליקוי דיבור קל יכול להיות קושי לדבר בעוצמת קול חזקה או חוסר יכולת לבטא צליל אחד מצלילי השפה. חוסר מוחלט של יכולת הדיבור הוא אילמות. החירש מלידה לא ילמד לדבר, זאת מכיוון שחלק חיוני בלימוד הדיבור הוא חיקוי של הסובבים, אותם החירש אינו שומע. ישנן גם לקויות נוירולוגיות, פגיעה במבנה הפה והגרון, התבגרות בבנים, פיגור סביבתי.

באופן כללי התייחסו חז"ל לאילם כבן דעת, בשונה מהחרש אילם שאינו בן דעת "חרש וחרשת האמורים בכל מקום הן האילמים שאין שומעין ואין מדברים, אבל מי שמדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הרי הוא ככל אדם…" (רמב"ם הלכות אישות פרק ב' הלכה כ"ו). לפי חז"ל בדרך כלל נובעת האילמות מהפרעה ישירה באיברי הדיבור או מפגיעה במרכז הדיבור המוחי בחלקו ההבעתי ולא ההבנתי, או שהפגיעה האי באיברי הדיבור עצמם, או אילמים באופן משני לירידה בשמיעה ללא חירשות מלאה. "אילם ואילמת בני דעה נינהו, ופומייהו הוא דכאיב להו" (אילם ואילמת דעתם שלימה, ופיהם הוא שכואב להם) (יבמות ק"ד ע"ב), חז"ל ידעו כי קיימת גם אילמות הנובעת מהפרעה נרחבת יותר בהבנת השפה או מפגיעה מוחית והתנהגותית אחרת, ועל כן יש להם חסרון בדעת. ידיעה זו הביאה לצורך לקיים בדיקה שתברר את מידת צלילותו של האילם, ואת סיבת האילמות ומקורה, בדיקה זו נעשית באמצעות סדרת שאלות שהתשובה עליהן היא הן או לאו "מי שנשתתק והרי דעתו נכונה ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמים בסירוגין אם אמר על לאו לאו ועל הין הין הרי אלו יכתבו ויתנו, וצריכין לבדקו יפה יפה שמא נטרפה דעתו, וכן אם כתב בידו כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו כותבין ונותנין לה אם היתה דעתו מיושבת עליו, שאין דין מי שנשתתק כדין החרש" (רמב"ם הלכות גירושין פ"ב הל' ט"ז). בדיקה בסירוגים הכוונה ששואלים אותו שתי שאלות שהתשובה עליהן לאו ושאלה אחת שהתשובה עליה הן, ולהפך. על אף שקיימת אילמות מלידה ואילמות מאוחרת הכריע ההלכה שהבירור ייעשה בשני המקרים, ובעצם כל אילם צריך בדיקה, כדי להבדיל בין סיבה לאילמות גרידא, לבין סיבה לאילמות עם פגיעה שכלית "אלם ששומע ואינו מדבר או מי שנשתתק, מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימות בכל, בין במטלטלין בין בקרקע, והוא שיבדק כדרך שבודקין לגיטין או יכתוב בכתב ידו" (רמב"ם הל' מכירה פר' כ"ט ה"ג).

 

 

 

 

.               בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

 

 

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד