פרשת שמיני – נישואים בבני אדם

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | שמיני, עלון בית החולים, חומש ויקרא

מחקר שנערך בארה"ב, בדק את השפעת הנישואין על אנשים דיכאוניים ומצא עובדות מפתיעות. היתרונות שמביאה עמה החתונה עבור אנשים מדוכאים מוגדרים על ידי עורכי המחקר כ"דרמטיים" ו"מפתיעים ביותר. סקירה רחבה מאוד שנערכה בקרב 127,545 גברים אמריקאים מצאה כי גברים נשואים בריאים יותר מאשר גברים שהתגרשו או התאלמנו!

בפרשת השבוע מתואר היום השמיני לחנוכת המשכן, במהלך אותו יום אירע אירוע דרמטי, מותם של שני בני אהרון, נדב ואביהוא "ויקחו בני אהרון, נדב ואביהוא, איש מחתתו, ויתנו בהן אש, וישימו עליה קטורת, ויקריבו לפני ד' אש זרה..(ויקרא י'- א'). האופן שבו מתו ותצא אש מלפני ד', ותאכל אותם וימותו לפני ד'"(שם ב'), והעיתוי המיוחד היום השמיני לחנוכת המשכן, גרם לזעזוע עצום בעם "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ד'"(שם ו'). גדולתם של השניים, מי שהגדירם הכתוב לפי המסורת כ"אצילי בני ישראל" (רש"י שמות כ"ד י"א) והעיתוי המיוחד שבו אירע המעשה, הביאו את חז"ל לדייק ולדקדק במעשיהם, מפני מה מתו מיתה משונה שכזו. שני כיוונים עיקריים ניתן למצוא בהסברים שניתנו, האחד, מתבסס על  תפיסה דתית מוטעית, והשני, חטאים שהם תוצאה של תכונות אישיות שאינן הולמות מי שנושא בתפקיד ציבורי רם מעלה. הראשון, מוגדר בתורה כ "אש זרה", והשני, "בקרבתם לפני ד'", המדרש בהסתמכו על רמזים בדברי הפסוק, בצירוף ניסיונות פסיכולוגיים לגלות את המניעים הנפשיים למעשיהם של נדב ואביהוא, מדייק את הדיוק הבא "…אבא חנין אומר ע"י שלא היה להם נשים דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו (ויקרא רבה פרשה כ' אות ט') העובדה כי לא נשאו נשים אינה מוזכרת במפורש, אך כניסתם כיחידים, "ויקחו איש מחתתו", כניסה אינדיבידואלית, השונה מהותית מהכניסה לבית קדש הקודשים על ידי הכהן הגדול, ביום הכיפורים אחת בשנה, כשגם בידו מחתה ועליה גחלים, אך במטרה לכפר על הכלל "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל"(ויקרא ט"ז י"ז), הביאה למסקנה זו.

המחקר בחן את התנהגותם ותסמיניהם של 3066 גברים ונשים ואת נטייתם להתנהגות דיכאונית (המתבטאת בחוסר יכולת לישון ועצבות כרונית לדוגמא), בכדי לבחון את השוני בהתנהגותם, נעשו הבדיקות לפני ואחרי נישואיהם הראשונים של הנבחנים, מהממצאים עולה כאמור, שבזמן הנישואים חוו המדוכאים ירידה חדה בסימפטומים  של דיכאונם.

במדרש מובא טעם נוסף מדוע לא נישאו שלא רצו להעמיד צאצאים "… וע"י שלא היו להם בנים וכתיב בו מיתה הדא הוא דכתיב וימת נדב ואביהוא…" (שם), גם טעם זה אינו מפורש בכתוב ונלמד מדיוק לשוני, ומניתוח פסיכולוגי, הכתוב בתארו את מותם אוסיף פרט שנראה כ"מיותר", העובדה שמתו עריריים "…ובנים לא היו להם" (במדבר ג' ד' ובדה"י א' כ"ד), הרואים בנישואין ובהעמדת צאצאים עול ומחויבות גרידא, עשויים לדמות כי התעלות רוחנית עומדת בסתירה לרצון "הטהור" להתקרב אל ד'. בשונה ממצוות אחרות בהם הקובע הוא הגיל בו נכנסים למצוות. מצוות הנישואין תלויה בגורמים נוספים, מציאת בן זוג, פרנסה, מגורים וכיו"ב, על אף שהמשנה במסכת "אבות" מדריכה "…בן שמונה עשרה לחופה" (פרק ה' כ"א) אין זו אלא המלצה, בתלמוד מובאת דעה הדוחה את גיל הנישואים על לגיל עשרים (קידושין כ"ט ב') ובשולחן ערוך ניתנה ארכה לאלו הרוצים להמשיך וללמוד וחוששים כי טורח הפרנסה לא יאפשר זאת גם מעבר לגיל עשרים "… מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר…" (אבן העזר סי' א' סעי' ג'). בנושאי הכלים על השולחן ערוך ניתנה ארכה נוספת "…אבל אם יהיה טרחה בשביל מזונות ויצרו אינו מתגבר עליו מותר להתאחר כל זמן שאין יצרו מתגבר עליו ואין קצבה לדבר" (בית שמואל סי' א' סעי' ג'). התרבות המערבית, בייחוד זו שצמחה באמריקה, דוגלת באינדיבידואליזם ובבחירה חופשית, לשיטה זו אין דבר המצדיק פגיעה בזכויות הפרט, השלכותיה של גישה זו, נותנים אותתם, אנשים מתחמקים ממחויבות לחברה או למשפחה, זכותו של האדם לעשות את מה שמהנה אותו, העדפה אישית היא שמנווטת ומנתבת את החיים. העולם בו אנו חיים, הניכור והבדידות שולטים בו, הכרות בין בני זוג נעשית באופן וירטואלי, הווירטואלי הוא המקור והמציאות היא החיקוי, בעולם שכזה קשה ליצור קשר ועוד יותר קשה לשמר אותו. נדב ואביהוא, סוג של אינדיבידואליסטים ממניעים טהורים, חסרי מחייבות ומסגרת מסיבות טובות, אך פסולות.

הלשכה המרכזית למחקר כלכלי בארה"ב מנסה להתיר את התסבוכת מה קודם למה, באמצעות שורה של ניתוחים סטטיסטיים סבוכים מגיעים החוקרים למסקנה, שאמנם ישנו אפקט של ברירה — כלומר שאלה שמאושרים יותר מלכתחילה מתחתנים יותר, אך הדבר לא מבטל אפקט סיבתי הפוך, כלומר שנישואים אכן גורמים לעלייה ממשית באושר, גם עבור אלה שהתחילו מנקודת מוצא מדוכדכת.

בתלמוד אגב דיון במצוות "פרו ורבו", מוזכרת דמותו של שמעון בן עזאי, התנא, שבחר שלא להינשא, הנימוק "חשקה נפשו בתורה" (יבמות ס"ג ב') הנימוק נשמע משכנע, הגשמה עצמית, התפתחות רוחנית, למרות כל המניעים החשובים משנתו נדחתה, גם שאלת פרנסה שנידונה בתלמוד "רחיים בצווארו ויעסוק בתורה"? (קידושין כ"ט ב') לא התקבלה כעילה מספקת למניעת נישואין, לכל היותר כסיבה לדחייתם. מחויבות מדיפה ריח של כפיה, דווקא אלו הרוצים בעבודת מקדש עליהם לדעת כי חיים של "קדושה" משמעותם מסגרת, מחויבות ואחריות, בן זוג וצאצאים הם חלק בלתי נפרד מכך, תפיסה הרואה סתירה בין מקדש, ובין חיי זוגיות, אינה עולה בקנה אחד עם רצון התורה ומחשבת היהדות. בתלמוד מובא מעשה בחולדה ובור, תיאור המעשה בפירוט רב יותר מופיע בספר הערוך (לר' נתן מרומי, המאה הי"א) המעשה מתאר הבטחה לנישואים שניתנה על ידי נערה לבחור שהצילה בעת שנפלה לבור מים, לשאלתו: "אם אני מעלך תשנאי לי" אמרה לו: "הין"! כשהעלה אותה מבור המים רצה לשאתה מיד, אמרה לו, המתן עד שאבוא לביתי, והזמינה אותו אצל אביה ואמה, כרתו ברית זה לזו, והעמידו השמיים, החולדה והבור, שהיו שם, כ"עדים" להבטחתם. אותה נערה עמדה בהבטחתה והוא הלך ונשא אחרת, וילדה לו בן זכר. כשהגיע לשלושה חודשים חנקתו חולדה, שוב נתעברה וילדה בן ונפל לבור, אמרה לו אין זה כדרך העולם, מהי מיתה משונה זו? סיפר לה המעשה שאירע, הלכה והתגרשה ממנו, הלך אצל אביה של אותה שהבטיח לשאתה וסיפר לו כל המעשה, אמר לו אביה דע לך שמאז ועד עתה כל מי שרצה לשאתה מעמידה עצמה כמשוגעת ואינה מסכימה להינשא לאיש, כשנודע לה שחזר אותו בחור ובכוונתו לשאתה נתיישבה דעתה, נישאו, ופרו ורבו, בבנים ובנכסים, הסיפור מסתיים בציטוט פסוק ועליה אמר הכתוב: "עיני בנאמני ארץ" (ערך 'חלד).

עוד מתברר כי בניגוד לממצאים קודמים, השיפור שמביאים עמם הנישואים נמשך לאורך שנים, אם כי החוקרים מציינים ביושר שהעלייה בשביעות הרצון מהחיים גבוהה במיוחד מיד לאחר הנישואים. מחקרים הוכיחו, אנשים החיים במסגרת נישואים חיים שנים רבות יותר, תוחלת החיים של הגברים עולה באופן משמועתי יותר, לגבר הנישואין חשובים, לאישה, איכותם חשובה יותר,  גם מצבם הכלכלי של הנשואים טוב יותר.

המצווה להוליד ילדים הינה המצווה הראשונה שנכתבה בתורה, (בראשית, א', כ"ז – כ"ח). המשנה במסכת מביאה מחלוקת האם מצווה זו חלה על הנשים (יבמות דף ס"ה ע"ב), והשו"ע פוסק שהאישה אינה מצווה (אבן העזר סי' א' סעיף י"ג). המשנה גם פוסקת, ששאלת המשך הנישואין במקרה של עקרות ממושכת אינה תלויה ברצון בני הזוג: "נשא אישה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה – אינו רשאי לבטל" (יבמות ס"ד ע"א). בגמרא מובאת מחלוקת אמוראים בשאלת הכפייה במקרה כזה: "אמר רב יהודה אמר רב אסי: "…אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה – אין כופין אותו, ורב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אפילו נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה, כופין אותו" (כתובות ע"ז ע"א). הרמב"ם פסק ".,. נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה הרי זה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד, ואם לא רצה להוציא כופין אותו…"  (הל' אישות פט"ו הלכ' ז'). כך פסק גם השולחן ערוך (אבן העזר סי' קנ"ד סעיף י'). אמנם כבר הריב"ש, שחי לקראת סוף תקופת הראשונים, כותב בתשובה שבפועל לא נהגו לכפות על גט במקרה כזה (סי' ט"ו), על פי דבריו פסק הרמ"א "וכן מי שלא קיים פריה ורביה ובא לישא אשה שאינה בת בנים, כגון עקרה וזקנה או קטנה, משום שחושק בה או משום ממון שלה, אעפ"י שמדינא היה למחות בו, לא נהגו מכמה דורות לדקדק בעניין הזיווגים. ואפילו נשא אשה ושהה עמה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה, אע"פ שלא קיים פריה ורביה, וכן בשאר ענייני זיווגים ובלבד שלא תהא אסורה עליו" (אה"ע סי' א' סעיף ג').  הרב דיכובסקי במאמרו הרגעת היולדת כותב- "בני זוג מחויבים ומשועבדים זה לזו, בתחום חיי האישות… המדיניות של בתי הדין הרבניים בנושא זה הייתה, שלא לחייב את הצדדים בכל עשייה לא טבעית. וכל שמתגלה צורך לפעולות לא טבעיות, אין לחייבם לכך, וממילא אפשר לחייב בגירושין. מדיניות זו לא נראית לי כיום...בהפריה חוץ-גופית רגילה, מידת המאמץ הנדרשת מן הצדדים, אינה עולה על מה שבני זוג סבירים עושים לזכות בילדים, ולמה לא נחייבם בכך. על כן, אני נוטה להגיע למסקנה, שכיום יש מקום לחיוב בן הזוג הסרבן, לפעול בדרך זו, במידה ומדובר בהפריה שאינה חורגת מן המקובל" (אסיא ע"ה – ע"ו עמ' 116 –122).

 

 

 

 

.               בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד